ושוחד ל"ת רש"י אפי' לשפוט אמת, וע' כתו' ק"ה. אפי' לזכות את הזכאי כו' ומהרש"א הק' דלמא התם מיירי בשנוטל מא' וכ"נ מרש"י ורא"ם, אבל בשנוטל משניהם כמו קרנא אימא דשרי, וע"ש בהפלאה, תיו"ט פ"ח מ"ט מפאה, קול הרמ"ז, וחי' רש"ש, ותוס' אנשי שם במשניות ווילנא, ושם אי' הלוקח שוחד אינו נפטר עד שעיניו כהות, וק' הא חזינן שלא כן הוא, ובזרע יצחק כ' דקאי על הנשמה, וז"פ (תהל' פ"ב ב') עד מתי תשפטו עוול לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, שרשעים שלוקחים שוחד, מחמת שרואים שלוקחי שוחד ג"כ רואים בעיניהם, לז"א "לא ידעו ולא יבינו" הפשט של "בחשיכה יתהלכו" דהפי' השחד יעור לא קאי על הגוף רק על הנשמה. ובפ' שופטים (ט"ז י"ט) כי השחד יעור עיני חכמים, ובמד"ר וארא פ"ו בב' מקומות כ' תורה טעם למצוה, ל"י לו סוסים עמד שלמה והחכים כו', וק' הא גם בשוחד כ' טעם כי השחד יעור כו', ולמה לא בחן שלמה ליקח שוחד, והתי' דב' דברים כ' תורה טעם וסבר שלמה שרק נאמר לאנשים פשוטים שעי"כ יסורו מדרך טוב, אבל הוא יכול להזהר שלא יכשל, אבל בשוחד א"י לטעות דניתן רק לפשוטי עם דכ' בפירוש יעור עיני חכמים:
וער"מ פכ"ג מסנהד' וחו"מ ט' בדיני שוחד, ואם קיבל חייב להחזיר, ובכנה"ג כ' דבקיבל שוחד לזכות הזכאי א"צ להחזיר, ובתומים השיג עליו, ועקצה"ח והפלאה כתו' ק"ה., ומנ"ח מ' פ"ג, ובתומים הביא חו"י אי מותר ליתן שוחד לעכו"ם, וכ' כיון דב"נ מותר לדון קרובו, וכן ישראל מותר לדון בעצמו ב"נ וממילא ל"ש הטעם שהוא חד, ובמלה"ר ערך ב"נ אות ח' מחלק אם הולך לדון עם ישראל מותר ליתן שוחד דאין עכו"ם מצווה לדון לישראל, משא"כ בשהולך לדון עם עכו"ם אסור ליתן שוחד כיון דמצווה על דינין, ועפ"ת סק"ג וס' פתחי משפט, ובמח"כ נעלם ממנו רמב"ן וישלח (ל"ד י"ג) בשם ירו' דב"נ שלקח שוחד נהרג, וע"ש בפרד"י דרנ"ה., ובחת"ס ח"ו י"ד אוסר בכל אופנים ליתן שוחד לב"נ, וע"ש מ"ש בהמעשה דשבת קט"ז: בשוחד: