פסל לך רש"י מכאן נתעשר משה, והוא בנדרים ל"ח., וע' הקדמה לשו"ת כנף רננה יו"ד ח"ב, מ"ש המהרש"א שלא נתעשר בנעילת שכר לימוד דוחק דפשיטא מה אני בחנם, ולדעתי בא לאפוקי שלא נטל ביזת הים ומצרים, כמד"ר בשלח ויקח משה את עצמות יוסף, זש"ה חכם לב יקח מצות, והטעם כי חשש פן יטרד בעושר וישכח התורה, ובילקוט ויתן אל משה ככלותו, שהי' לומד תורה ומשכחה עד שנתנה לו במתנה, אלא ע"י שבירת לוחות שוב באה שכחה, כעירובין נ"ד., אך בנדרים שם לא נתנה רק למשה לבדו דכ' פסל לך, וכיון דגם בלוחות שניות נתנה התורה לו במתנה ול"ה חשש שכחה נתעשר ועשו"ת חת"ס יו"ד רנ"ד בזה:
ובישועות מלכו דע"ה: כ' על הגמ' שם ושבת צ"ב. אין שכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר מנ"ל ממשה פסל לך, ולכאו"ק עד לוחות אחרונות הכי לא שרתה עליו שכינה, וי"ל כי הר"מ מפרש עשיר הנאמר כאן שמח בחלקו, ונ' כי קאי על השמח בחלקו הרוחני, ועז"נ בפיוט ונתנה תוקף ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון, אף כי נחפזים לעלות למרום הרים, ולהתדבק במקור הקדושה ובכ"ז מיד חיל ורעדה יאחזון פן יהרסו למעלה ממדרגתם, ובמשה נא' ויסתר פניו כי ירא מהביט נמצא הי' לו כבר בתחלת נביאותו מעלה זו, אך כאן לפני נתינת לוחות אחרונות שנתעורר בו תשוקה עצומה, ובראש חקר ידיעות דרכי ה', וביקש הראני נא את כבודך, אז העשירו בפסולת לוחות להיות שמח בחלקו הנעלה שיש לו ולבל לבקש גדולות וער"מ פ"א ה"י מיסוה"ת, ובגבורות ארי' מהשאג"א על תענית דף ל' אריכות וכאן בתו"ת:
אשר שברת רש"י יישר כח, ובשבת פ"ז. דן ק"ו מה פסח כו' כל התורה כאן וישראל מומרים עאכ"ו, ובס' המדרש והמעשה הק' דמפסח לא ידעי' רק של"ה הלוחות ראויות להנתן לישראל, אבל שבירה מנ"ל, הא ל"ת לא תעשון כן לה' אלקיכם, וכלי ששם כתב עלי' אם התיכו לוקה, ער"מ פ"ו ה"ו מיסוה"ת וה"ה שבירה, וגם איסור שבירה ונתיצה דבהכ"נ מהכא ידעינן עאו"ח קנ"ב, ונהי דכ' שם המג"א בסופו דאין איסור נתיצה רק במחובר וע' שע"ת, מ"מ בחת"ס או"ח ל"ב השיג עלי' בזה, ועוד דגם המג"א לא אמר אלא בבהכ"נ דלא ילפי' רק ממזבח והתם מחובר הי', משא"כ בכלים שיש שמות דאסור למוחקן משום לא תעשון ודאי שבירתו זה מחיקתו, וי"ל עפמ"ש בשבת קט"ז. ס"ת שבלה אם אין בהם ללקט פ"ה אותיות אין מצילין כו', שאני גוילין שבלו מדלא קדשו אלא אגב אזכרות, אזלי אזכרות אזלי קדושתם ע"ש, וא"כ א"ש הקו' כיון דלא קדשו הלוחות אלא אגב כתב אזל כתב אזל הקדושה וא"ע בשבירתן עש"ה, וגם למ"ש בע"ז נ"ג: ואשריהם תשרפון מכדי א"י ירושה כו' ואא"א דשא"ש כו' מדפלחו לעגל גלי' דעתיי' דניחא להו, הרי דקרא ואשריהם בתר מעשה דעגל נאמר וע"כ דגם לאו לא תעשון אכתי ל"נ בלוחות ראשונות דחד קרא הוא, אך ע' בסנהד' נ"ה. טעם אחר לשרפות אשרות מה אילנות כו', אמרה תורה השחת שרוף כו', לפי שבאה תקלה ע"י ושוב אין הכרח דלא תעשון בתר עגל נאמר, - ובמנחות צ"ט: פעמים ביטולה של תורה זה הוא יסודה, וכאן כונת משה לטובה, וכמו עת לעשות לה' הפרו תורתך:
ועי' מהרש"א יבמות ס"ב. דאשר שברת מיותר ואתי' לדרשא, גם י"ל דדרך לאוהבים לשכוח דבר רע שעשו לפעמים זל"ז, וכמ"ש בישעי' (מ"ג כ"ה) אנכי אנכי הוא מוחה פשעך וחטאתך לא אזכור, ובב"מ נ"ח: אם הי' בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, כי לצער לו עניניו הקודמים, וק' למה הזכיר ה' בימי הרצון מה ששבר הלוחות, אם לא שבשבירתם הפיק רצון ה' ומגיע לו יישר כח כי עשה הישר בעיני ה'. - ובתרגום אשר שברת די תברתא, ובעקב (י' ב') ת' דייתשר חילך דתברתנון ע"ס אומר ודברים בזה: