מורד במלכות הוא ולא צריך למידייניה. ודברי התוס' עמדתי עליהם אני בעניי בספרי הקטן דברים אחדים דף מ"ב ע"ג בס"ד:
מבא בדמים תרתי משמע דם נדה ודם ש"ד. מקשים אמאי לא דרשו דמו ודם זרעיותיו כי היכי דדרשו על פסוק קול דמי אחיך. ומצאתי שהרב מהרלנ"ח בתשובותיו סי' קכ"ו נשאל על זה ותירץ ע"ש ואני בעניי בקונטריס פני דוד פ' בראשית הנה הבאתי מה שתירץ עטרת ראשי אבא מארי זלה"ה על זה ושם הארכתי קצת בס"ד:
ומאי ניהו מעשה דבת שבע ומסקנא הכי הואי. אפשר לפרש במשז"ל דבת שבע ראויה לדוד כידוע. וגם אביגיל כתב האר"י זצ"ל דהיא ראויה לדוד והבאתי דברי קדשו בספרי הקטן ראש דוד פ' וישלח ע"ש באורך. ומה יקרו דברי אביגיל זאת אומרת ולא תהיה לך זאת לפוקה כלומר שאני שלך ואתה מבקש בהיות נבל חי ולא נאה לך. ומעין דוגמא ממש רמזה זאת מכלל דאיכא אחריתי ממש כיוצא בי מעשה דבת שבע שהיא ראויה לך. אבל דרך לקיחתה לא נאה לך. והיינו דקמסיים ומסקנא הכי הואי דבת שבע היא אשתו של דוד הע"ה ולא אסרוה. והיה לאות כי שלמה בנה מלך. וממנו נשתלשל מלכות בית דוד. וכל זה נבאה אביגיל ורמזה הכל באומרה ולא תהיה לך זאת לפוקה. זאת מכלל דאיכא אחריתי שהיא ראויה כמוני אבל סדר לקיחתה אינו טובה. והיינו דדייקי לומר מעשה (בית) [בת] שבע דב"ש גופה שלך כמוני. אבל המעשה ואופן לקיחתה לפוקה. ואמרו ומסקנא הכי הואי דהיא אשתו וראויה לו והראיה דבנה מלך:
חולדה קרובת ירמיהו היתה ולא מקפיד עלה. עמ"ש אנכי עפר דל בס' הקטן ראש דוד פ' בשלח ופ' פנחס בס"ד ועמ"ש בקונטריס פאת הראש אשר בשם הגדולים ח"ב דף פ"ט ע"ב בס"ד:
מלמד שירמיהו החזירן וכו'. משתכל הוית להרב הגדול מופת הדור מהרח"א בס' ישרש יעקב דמייתי פירש"י דסוגיין ואח"ך כתב וז"ל ואיכא למידק על מ"ש הרמב"ם פ"י מה' שמיטה משגלו שבט ראובן וגד בטלו היובלות והכא אמר שהחזירן ירמיה וחזרו למנות יובלות וי"ל דמשום שלא הספיקו למנות ה' שמיטות עד שחרב הבית כתב שבטלו יובלות וכו' אך קשה איך מנו יובלות כשהחזירן ירמיה והא לא חזרו כלן ואחר דבעינן כל יושביה עליה ולא חזרו כלן איך מנו יובל ושמא מאחר שהחזיר מקצת כל שבט כל יושביה עליה מקרי וצ"ע עכ"ל:
ולא .תעזוב נפשי לשאו"ל מאחר שהרב ז"ל נקט נפשיה בקציר"י והיה הוא תחילה לקוצרי"ם כנודע הכא שהרב ז"ל הביא פירש"י אמאי אכפל תנא להקשות קושיא ראשונה בדברי הרמב"ם ולתרצה והרי הוא כמבואר בדברי רש"י שהביא הוא ז"ל ברישא. ותו יש להרגיש דמה אית ליה עם הרמב"ם והרי בסוגית ערכין דף ל"ג איתנהו לדברי הרמב"ם דתניא משגלה שבט ראובן וכו' בטלו היובלות ופריך מדכתיב וישמעו וישלחו ומסיק ר"י דירמיה החזירם. ומוכרח שלא הגיעו למנות יובל וכמ"ש רש"י הכא והתוס' שם. גם מוכרח לומר במאי דמסיק דסגי במקצת כל שבט דהש"ס שם בערכין קרי בחיל דהיה היובל נוהג אחר שהחזירם. וכן בדף י"ב ע"ב. ויש קצת סמך מדאמרי בבבלי וירושלמי פ"ק דהוריות להוראה הלכו אחר רוב יושבי א"י דהני מיקרו קהל ע"ש ודוק:
ומכאן .קצת תשובה על הרמב"ן בחידושי גיטין על דף ל"ו שהאריך מאד לדחות דברי ר"ת וכתב דלא קרינן יושביה עליה עד דאיכא רוב כל שבט כדאמרינן בעלמא בכל דיני הצבור לפסח ופר העלם וכו' ע"ש והרי אמרו להוראה הלך [אחר] רוב יושבי א"י ואמרו בירוש' לטומאה אחר רוב הנכנסים לעזרה לראיה אחר רוב יושבי א"י מלבא חמת וכו' ע"ש ומה שנראה מהרב ז"ל דירמיה החזיר רוב השבטים ואח"ך חזרו למקומם הם דברים קשים לשמוע ופשטי השמועות נראין שירמיה לא החזיר אלא קצת מכל שבט זעיר שם זעיר שם וגוף ורוב השבטים נשארו במקומן ואלו שהחזיר היו פלטים שהיו מפוזרים ולדברי הרמב"ן שהיו רוב השבטים ולא גלו לבבל אלא חזרו למקומן תימה שלא יש רמז בכתובים ורז"ל ולא בס' בן גוריון וכיוצא והאמת שגם טענות הרמב"ן על ר"ת חזקות שלא היה יובל בבית ב' ומי יכניס ראשו בין ההרים הגדולים ועמ"ש הריטב"א בחידושיו ואין להאריך ודוק הטב:
שמנה נביאים והם כהנים יצאו מרחב וכו'. רואה אני בס' סדר הדורות דף ז"ך דמייתי משם שלשלת הקבלה דיחזקאל יצא מרחב וכתב עליו שקר ענה רק דמשמע הכי ממ"ש רז"ל את אמרת בשמים שלא ראית בעיניך חייך שבנך אומר ואראה מראות אלהים ע"ש ועם האדון הסליחה ונעלם ממנו דבמדרש רות רבתי סוף פ' ויהי בימי שפוט קרי בחיל דיחזקאל אתי מרחב. וכן הוא בילקוט ריש פנחס והביאו שלשלת הקבלה עצמו דף י"ג [דפוס אמשטרדם]:
דאיגיירה ונסבה יהושע. הקשו בתוס' דלא תתחתן אף בגרותן ותירצו דלא היתה מז' עממין ע"ש. וקשה דהרי בספרי פ' בהעלותך אמרו על רחב שהיא מעם שנאמר בו לא תחיה כל נשמה מוכח דהיתה מז' עממין וחזה הוית להרא"ש בתוספותיו שכתב משם גאון דאע"ג דמז' אומות הואי ליכא משום לא תחיה כל נשמה ולא משום ענין כיון דאגיירה קודם כבוש הארץ לאחר שלוח המרגלים עכ"ל:
שוב .ראיתי להרב מגילת ספר לאוין קי"ב שתמה על התוס' והביא מ"ש התוס' בסוטה דף ל"ה ע"ב. ושם בתוס' מסקי כדברי הגאון. וע"ש במגילת ספר שנדחק דמיצ"מ נתגיירה ולא הזכיר סיום דברי התוס'. והוא ז"ל הקשה על התוס' מהמכילתא [וסמיך על גליון הילקוט] ואינו במכילת יתרו:
אחר .זמן רב בא לידי קרבן העדה פירוש לירושלמי נשים וע"ש בקדושין פ"ד דף ז"ך ע"א שתירץ זה לקושית יפה מראה על הנתיני' ולא זכר מדברי התוס' דסוטה ע"ש. ואחר שנים רבות נדפס ס' טורי אבן ובא לידי מקרוב ומידי עוברי ראיתי שהאריך הרב בזה ופנאי לא היה לי לעמוד על דבריו. ואני בעניי המתקתי ענין זה דנסבה יהושע וכיוצא עפ"י הקדמות גורי האר"י זצ"ל בקונטריס צוארי שלל בהפטרת שלח ע"ש בס"ד: