אמר רב כל המחזיק במחלקת עובר בלאו וכו'. ראיתי בספר רגל ישרה שכתב וז"ל תמוה דלא מנו בעלי מניני מצות לאו זה עכ"ל ב"ש ולעד"ן עפמ"ש מרן בב"ש בעצמו פ"ק דתמיד דכ"פ אמרו חז"ל עובר בלאו ואפ"ה אינה רק אסמכתא והאריך שם עכ"ל ומוכח מדבריו שהרב באר שבע תמה על מוני המצות וסלקא ליה בתימה ולכן הוא מישב ע"פ דברי הרב עצמו פ"ק דתמיד שכמה זימני אמור רבנן עובר על לאו והוא אסמכתא וא"כ ה"ה הכא נמי. ותימה עליו כי זה לשון הרב באר שבע עצמו כאן כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו וכו' כל מניני המצות לא מנו לאו זה במנין הלאוין כי ס"ל שאסמכתא בעלמא הוא עכ"ל הרב באר שבע. הרי דהרב באר שבע עצמו לא תמה ולא יישב רק בפשיטות קאמר דכל מוני המצות לא מנאוהו דס"ל דהוא אסמכתא ומאי קאמר. ותו דמאומרו על פי מ"ש בב"ש עצמו משמע דמדברי הרב ב"ש שם פ"ק דתמיד נתישב לו זה. והרי הרב ב"ש שם פ"ק דתמיד בשילהי פרקין בסוף דבריו כתב וכן הא דאמרינן פרק חלק כל המחזיק במחלקת וכו' נמי אסמכתא בעלמא ע"ש ונמצא דשם נמי אתיא זכירה להא דידן והרב ב"ש עצמו דיבר מזה דשמעתין:
ועל הרב ב"ש ק"ק דלא זכר שכ"כ הרמב"ם בי"ד שרשיו שהשריש למנין המצות בשרש השמיני כתב בהדיא דהא דאמרינן הכא כל המחזיק עובר וכו' הוא אסמכתא. ותו שכתב דכל מוני המצות לא מנו לאו זה והרי הרמב"ן כתב שם בשרש הח' דלא יהיה כקרח ימנה שלא לחלוק על הכהונה דזה דהוסיפו על כל מחלקת הוא אסמכתא דקרא לא אתא אלא שלא לחלוק על הכהונה והם סמכו לו שאר מחלוקות ע"ש. וכן כשהרמב"ן בא חשבון מנין המצות לפי דעתו בסוף הספר ד"ה ויש לי ענין מצוה מסתפק הכניס בכלל הלאוין לא יהיה כקרח ואיך הרב ב"ש כתב דכל מוני המצות לא מנו לאו זה והרי הרמב"ן מנה לאו זה ואף שמנאו למחלק' הכהונה לבד לא הול"ל לא מנו לאו זה:
ועוד הוסיף הרמב"ם בספר המצות לאוין מ"ה לומר דמ"ש כל המחזיק במחלקת עובר בלאו הוא על צד הדרש אמנם גופיה דקרא הוא להפחיד וכו' ע"ש:
א"ר אבהו כל המהרהר אחרי רבו וכו'.7 עמ"ש בספר הקטן ברכי יוסף י"ד ריש סימן רמ"ב בס"ד:
אמר רבא מאי דכתיב שמש ירח עמד זבולה וכו'. במאמר זה יש לדקדק כמה דקדוקים וראיתי לכתוב אשר מצאתי בספר טל אורות כ"י להרב החסיד סוב"ר הרזי"ם מהר"ם פאפיראש כ"ץ זלה"ה פרשת קרח וזה תורף דבריו רבא הוקשה לו בכתוב דהול"ל שמש וירח עמדו. ותו מאי בעו בזבול ולישב זה דרש דרשה זו כי ארז"ל בזהר חדש כי שמש מזל יעקב וירח מזל עשו והקב"ה נתן את של זה בזה ירח ליעקב בעה"ז ושמש לעשו בעה"ז גם אמרו בחולין דשני מאורות היו שוים ואח"ך נתמעט הירח. ואמרו בחגיגה כי רקיע זבול בו מיכאל עומד ומקריב נשמות הצדיקים גם כתב האר"י זצ"ל בפסוק כי ה' נרא"ה אליכ"ם אותיות אהרן מיכאל כי כשהתחיל לשמש אהרן בכהונה התחיל מיכאל לשמש ברקיע ובזה נבא אל הביאור כי הוצרכו שמש וירח שניהם כאחד לבא והא בלא הא לא סגי דאמרי תרווייהו אם אתה עושה דין לבן עמרם כלומר אהרן ן' עמרם וכו' כי לכל אחד בפ"ע יש לדחותו. כי אם בא שמש לבדו ישיב לו מאי דעתך דאחרי שפסקתי גדולה לאהרן אין להורידו אין זה כי אם רצונך שינצח אהרן לכבודך שגם לך פסקתי לך גדולה שיהא יעקב בחלקך ואח"כ ניטל ממך ואתה רוצה ג"כ לזכות בחלקך ופתח פתוח מצאת לעשות סמוכים לטענתך והערם תערים להציע שאו"ל דבר זה שהוא דוגמת ענינך כדי שממילא תזכה גם אתה. וכן אם תבא הירח יאמר לה לכבוד עצמך את דורשת שפסקתי לך גדולה והיית מאירה כשמש ותקטן זאת והמכוון לזכות בדינך. לכן באו שניהם ואמרו אם אתה עושה דין וכו' לומר הביטה וראה כי אין כונתנו אלא לכבודך ולא לכבודנו שהרי טענותנו בענינים הנוגעים לנו סותרים זה את זה שאם תגדל הירח תפסיד השמש את כבודו ואת גודלו ואם יותן עשו לירח תפסיד הירח כבודה שיעקב עד עתה הוא מנת חלקה והואיל שבאנו כא' יצאנו מחשדא ועוד שכל גדולתנו בהיותנו מאירים ואנו אומרים שלא נצא. ועלו בזבול ששם מיכאל ורמזו שאם ינצח קרח ולא יהיה אהרן כהן גם מיכאל יהיה מנוצח. ויאמר ה' לכבודי לא מחיתם דעד עתה יש לכם תשובה שלא מחיתם בעע"ז דאטו יאבד עולמו מפני השוטים אבל עתה שמחיתם לכבוד אהרן ובאתם בזבול לכבוד מיכאל ואמרתם לא נצא. הי"ל למחות לכבוד שמים כיון דאין אתם חוששים לטענת יאבד עולמו מפני השוטים שהרי אתם אומרים לא נצא. וזרק בהם חיצים. וכל יום אינם יוצאים מפני עובדיהם וזורק בהם חיצים שלא יאבד עולמו מפני השוטים. זה תורף דבריו ז"ל: