יבא בעל מחשבות ויפרע וכו'. [עמ"ש לקמן במכילתין על דף ל"ז מהש"ס ע"ש] הרב עיון יעקב הביא דברי התוס' פ"ק דשבת שהקשה דמלאכים יודעים המחשבות ואיך אין יודעים לשון ארמי ומהקושיא עשה הכרח וכתב דמה"ש שאין יודעים ארמי אינם יודעים מחשבות אך גבריאל שיודע ארמי יודע מחשבות ולזה קאמר יבא בעל מחשבות על גבריאל עש"ב. ועמו הסליחה דאעיקרא דברי התוס' תמוהים דמהכתוב נראה דמה"ש אינם יודעים המחשבות. ואם כונת הרב דכיון דהתוס' פשיטא להו ודאי יש להם איזה סמך במדרש רז"ל. א"כ איך יאמר ויכריע נגד מאי דפשיטא לתוס' שכל המלאכים יודעים וכתב דגבריאל לבד יודע. ולדידן כל שלא ידענו מהיכא פשיטא לתוס' הכי. נקטינן כמשמעות הכתובים שהקב"ה לבד בוחן לבות ואפילו גבריאל אינו יודע. ושלמה הע"ה אמר כי אתה לבדך ידעת את לבב כל בני האדם. ובקונטרס שמחת הרגל לרות דף י"ט כתבתי בזה והבאתי דברי הזהר פרשת וירא דלא ידעי מלאכי אלא מה דאתמסר להו למנדע וכתבתי דאין ראיה מזה דאימור דהיינו דוקא כשיורדים בעה"ז ואחר זמן ראיתי בספר זרע ברך על ברכות דף ד' ע"ג דשוי פלוגתא בין הזהר והתוס' עש"ב ואין ראיה מהזהר כמ"ש:
באותה שעה אמרו מלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו. כתב הרב עיון יעקב וז"ל הא דגזרו כן במלכי ישראל דוקא ולא במב"ד ואי משום שמעשה היה במלכי ישראל א"כ לא ה"ל לגזור אלא במלכי חשמונאי ונ"ל לפמ"ש התוס' דאיך אמרו עמוד וכו' הא ת"ח א"צ לעמוד ותירצו התוס' שאני הת"ח דתורה דיליה ויכול למחול משא"כ המלך וא"כ במב"ד שהמלכות שלו כדכתיב לא יסור שבט מיהודה והמלכות לו ולזרעו עד עולם יכול למחול על כבודו כמו הת"ח א"כ שוה בזה לת"ח וליכא חשש זה שנעשה בינאי המלך כי עשה דכבוד מב"ד כמו עשה דכבוד תורה עכ"ל ואין דבריו מחוורין דודאי גם מלכי ב"ד אין כבודם מחול וזה פשוט. ומיהו לעיקר תירוצו לא היה צריך לזה שהרי התוס' כשהקשו מת"ח דא"צ לעמוד תירצו דעשה דכבוד תורה עדיף מכבוד מלך. ומשום דקשה על זה כמו שהקדימו בקושיתם דהא כבוד מלך עדיף דאינו יכול למחול וחכם מוחל ע"ז כתבו דהא דרב מוחל משום דתורה דיליה וא"כ יש מקום לומר דכבוד מלכי ב"ד חמיר דהמלכות להם לעולם ושוה לעשה דכבוד תורה ואינם צריכים לעמוד אף דגם מב"ד אין כבודם מחול. ולעיקר הקושיא הפשוט הוא דמשום דכתיב ב"ד דינו לבקר משפט לא רצו לגזור על מלכי ב"ד. והרב מהר"ש אלגאזי בספר רצוף אהבה ובספר גופי הלכות כתב דהא דמלכי ישראל אינם דנים ונדונים מדברי קבלה הוא דכתיב בית דוד דינו לבקר משפט בית דוד ולא מלכי ישראל אלא דברישא הוו סברי דקרא דבית דוד דינו לא מעיט מלכי ישראל. ובראותם עובדא דינאי ראו מעשה ונזכרו קרא דכתיב בית דוד דינו והבינו דהוי למעוטי מלכי ישראל ועיין מ"ש בעניותנו בפרטים אלו ובמאי דקאמר לא מעיד ולא מעידין אותו בקונטרס הקטן שער יוסף דף פ' ובהגהותי להרמב"ם פ"ג דמלכים בס"ד:
ודוד סבר חזי לכלבי ושונרי. אין ראיה מהכא דמת גוי שרי בהנאה וכמ"ש הרב משנה למלך בסוף הלכות אבל דדילמא קודם שמתו עשה פעולתו ודלא כבן הרב צמח צדק סימן י"ג דמייתי ראיה מהכא וע"ש במש"ל שצדד לפי תרגום יונתן ע"ש וגם הרב בית דוד י"ד סימן ק"ע כתב ששמע ראיה זו ודחאה. גם בתשובת שאלת יעבץ ח"א סימן מ"א דחה ראיה זו בכמה דחיות. ובעיקר הדין דמת גוי אי שרי בהנאה נעלם ממנו מהרב יעב"ץ הירושלמי בשבת ודברי הרקח סימן תס"ד ושאר גדולים שהזכרתי בברכי יוסף י"ד סימן שמ"ט ובקונטרס שמחת הרגל רות דף נ"ה ע"ב. ומ"ש הרב עיון יעקב כאן ע"פ מ"ש בתשובתו ח"א סימן פ"ט כבר כתבתי בעניותי במקומות הנזכרים על דבריו בתשובה הנזכר ומשם באר"ה שוב נזכרתי דהך ראיה משמעתין הביאה הרב ברכת הזבח זבחים על דף ע"א וע"ש מה שצדד ועיין בספר תפארת למשה בי"ד סימן שמ"ט שוב ראיתי להרב מהרח"א בישרש יעקב הכא שפירש דבמחלקת הרמב"ם והרשב"א אי מת גוי אסיר הוו פליגי דוד ושאול וכו' עש"ב והאי הרמב"ם דקאמר אי הוא הרמב"ם וכיוין עמ"ש פ"ה דערכין אין ראיה כמ"ש הרב מש"ל וכמ"ש בעניותינו בברכי יוסף ואם כיוין להרמב"ן לפי מ"ש הרב מש"ל הרמב"ן הוא מסתפק ואולי היו בידו חידושי הרמב"ן דבסוף מייתי הירושלמי ומשמע ליד. דהכי מסיק והיינו מ"ש בשמו הה"מ שהביא הרב מש"ל הגם דיש לדחות:
ללמדך שכל המגדל יתום בתוך ביתו מעה"כ כאלו ילדו. פירש מורינו הרב מהר"י הכהן זלה"ה בשום לב כי מאומרו מעה"כ מוכח דזה בחסדו יתברך דאלו משורת הדין לא היה הדין נותן כן והיינו דקי"ל שטף נהר זיתיו ונתנם בשדה אחר זה אומר זתי גדלו וזה אומר ארצי גדלה יחלוקו והאי מילתא דמגדל יתום מעין דוגמא כי אביו ילד וזה גידל והאב יאמר אני המוליד וזה יאמר אני המגדל ותצא דינא בחלקות ישית למו מחצית שכר לכל אחד האמנם ה' ברחמיו מעלה על המגדל כאלו ילדו מלבד אשר גדלו ודאי וכל השכר שלו בשגם אין הקב"ה מקפח שכר אביו עכ"ד:
ולא תעזוב נפשי להרגיש דבלימוד זה קאמר ללמדך שכל המגדל ובלימודים הבאים דמייתו מנעמי ובתיה ויוסף לא קאמר בשום חד ללמדך ואפשר דלהכי נקיט בהא ללמדך שהוא הלימוד העיקרי וזה בנה אב שגם אינך לימודים דכוותיה דאלו משארא יש לדחות דאי מיוסף נימא דלא הוי כאלו ילדו ממש רק הילד הזה נקרא על שם אביו ושמו דהכי כתיב בני יעקב ויוסף ואימור דנקראו על שם שניהם. ואי מבתיה שאני התם דמלבד כי גדלה שעשועי משה רבינו ע"ה הצילתו מהמות שהיה מעותד לטובעו בנהר ועל כן נקרא על שמה ואין ראיה למגדל יתום בעלמא. ואי מנעמי שאני התם דאמור רבנן חכמי האמת כי נפש מחלון מגלגל"ו תנן בעובד ושפיר אמר יולד בן לנעמי. אמנם מהאי קרא בני מיכל אשר ילדה הוא לימוד עצמיי דמעה"כ כאלו ילדו ומזה למדנו דאינך קראי לזה כיונו והנך דחויי ליתנהו ועל כן אמר ללמדך וכו' בלימוד זה:
אמר ר' יוחנן וכו' שפלטו אל מן העבירה. מ"ש הרב מופת הדור מהרח"א במקראי קדש דף ס"ה ובישרש יעקב מ"ב דף קל"ז כתיבנא בעניותין על דבריו ז"ל בספרי הקטן ברכי יוסף א"ה סימן ז' אות ח' וסימן טו"ב אות ך' ע"ש באורך. ועתה נזדמן לידי ספר ריח שדה וראיתי בדרושים דף י"ב שהביא תשובת הרשב"א סימן אלף קפ"ט שכתב בנדונו וז"ל וא"ת אנוסה היתה וכו' וא"ת מיכל איך הותרה לדוד אחר שנשאת לפלטי וכו' התם אנוסה גמורה היתה או שאנסה שאול והשיאה לפלטי והיא על כרחה נבעלה א"נ התם טעות גמור של הוראה היא וכו' וכתב עליו בספר הנזכר וז"ל ונראה מדבריו שנבעלה מיכל לפלטי כר' יוסי דאמר דקדושי מיכל לפלטי בעבירה ולא כר' יוחנן דאמר שפלטו מהעבירה אבל ראיתי למהרש"א כתב וקדושי עבירה דקאמר גבי מיכל לאו דוקא דמה עבירה שייך בקדושין כיון שלא נשאה וכו' משמע שרוצה להשוות יחד ר' יוסי דקאמר בעבירה עם ר' יוחנן אבל ודאי הלשון אינו מורה כן וכו' אלא דכפ"ז קשה למה ליה להרשב"א להקשות ממיכל וכו' אחר מ"ש על נ"ד ומשום דלא דייקא ואינסיבא לא אמרינן אנוסה שהרי לפי סברת הרשב"א קדושי דוד קידושין גמורים ואין בקידושיה ספק והו"ל להקשות וכו' דא"א שזנתה אסורה לבעלה וא"כ איך מיכל הותרה לדוד ולא יקשה בדרך זה על נ"ד דבמיכל לא שייך דהוה לה למידק דאין כאן ספק ועל מה משיב שזו אינה דומה פשיטא ואם נאמר דכפי ריב"ק דקדושי טעות הי"ל במיכל דאפשר לומר דעתיה אמלוה א"כ לא הול"ל והיא ע"כ נבעלה אלא הול"ל דהיא אנוסה ולזה הותרה אחר שנתקדשה ולא היל"ל איך הותרה אחר שנשאת דאם נשאת תצא מזה ומזה וכו' ולריב"ק לא קשה איך הותרה לדוד דאיהו סבר שפלטו אל מהעבירה אמנם להרשב"א קשה וצ"ע עכ"ל ועמו הסליחה דודאי ליכא פלוגתא בהא דפלטי לא קרב אליה וכ"ע מודו בהכי ופלוגתא דריב"ק ור' יוסי היינו דלר' יוסי דוד הע"ה היו לו קדושין במירב כהלכת גוברין יהודאין ובעבירה עשה שאול שנתנה לעדריאל והכל היה בעבירה וגם קדושי מיכל היו בעבירה כלומר דשאול לא הי"ל טענה לפום דינא לתתה לפלטי וכמ"ש רש"י לר' יוסי דהא קי"ל דדעתיה אפרוטה. אבל ודאי מודה דפלטי לא נגע בה ואינו חולק על זה כלל ומ"ש מה קדושי מיכל לפלטי בעבירה הכונה דעבירה עשה שאול לתתה לפלטי כלומר דלא היה מחלקת בדין אלא בעבירה וכן קדושי מירב אבל ריב"ק סבר דלא עשה עבירה שאול דמירב לא היה נדנוד בדבר דהלכה רווחת המקדש במלוה אינה מקודשת וגם אדונינו דהע"ה אזיל ומודה אשר במאמרו מיכל אשתי ולא מירב ונשאת לעדריאל כדין. וגם מיכל לא עשה בעבירה דשאול ובית דינו סברי דדעתיה אמלוה או דערלות לא חזו מידי ואע"ג דטעו בדין מ"מ הוי שגגת הוראה ולא בעבירה והיינו פלוגתייהו דריב"ק ור' יוסי וגם הרשב"א מודה בזה. אלא דכונת הרשב"א דמשום דהא דלא נגע בה פלטי אינו נודע דכל שהיה עמה בסתר כמה זמן מי מפיס שלא נהג בה מנהג אישות לכן צריך לדון בה כאלו נבעלה ח"ו. ומשום דמסברא ידעינן דאנוסה היתה ונאמר דמשו"ה החזירה דוד משו"ה קשיא ליה להרשב"א על מאי דקאמר בנדונו דאע"ג דאנוסה נראית לא שריא מטעם אונס דהו"ל למידק אהא קשיא ליה ממה שהחזיר דוד הע"ה למיכל כלומר דודאי אם זנתה אסורה לבעלה ובהא אין מקום להקשות ולתרץ ומוכרח דהטעם משום אונס ועל זה קשיא ממ"ש בנדונו ופריק שפיר דלא דמו האונסין ותירץ ב' תירוצים אחד לדעת ר' יוסי ואחד לדעת ריב"ק ובין כך ובין כך אנוסה גמורה היתה וזהו דכתב הרשב"א אינה דומה לזו דהתם אנוסה גמורה והדר מפרש או שאנסה שאול והשיאה לפלטי ועל כרחה נבעלה כלומר לדעת ר' יוסי דלא פליגי בדין רק בעבירה נתנה לפלטי וכשאנו דנים להחזירה לדוד הע"ה ליכא למימר שפלטו אל מעבירה דקמי שמיא גליא ולא מהני מאי דאמרי מיכל ופלטי דלא מהמני וצריכים אנו לבקש התר אף אם נבעלה ולדעת ר' יוסי אמרינן שאנסה שאול וכו'. או טעות גמור של הוראה לדעת ריב"ק דפליגי בדין ושאול היה מורה דאינם קדושין והסנהדרין הסכימו עמו וזו שגגת הוראה זהו כונת הש"ס והרשב"א ולא נאריך בפטפוטי דברים לדקדק בדברי ספר ריח שדה הנזכר רק לברר האמת כתבנו בעניותנו לתרוצי סוגיא והרשב"א והם דברים פשוטים בב"ר פרשה ל"ב ופרשה ל"ה אמרו דדואג התיר אשתו של דוד שהוא מורד במלכות ודינו כמת ע"ש:
ועוד נעלם מספר הנזכר תשובת הרשב"א סימן יו"ד שכתב וז"ל אולי נתקשה בעיניך וכו' ואחר שהיא נשאת לדוד האיך נתנה לפלטיאל וכו' ואם נשאת לפלטיאל בעבירה איך הותרה לחזור לדוד והלא אסורה לו דכתיב לא יוכל בעלה הראשון וכו' ואסורה בין לבעל בין לבועל וכו' כבר ידעת שאמרו בסנהדרין וכו' וזו כדעת ריב"ק וכו' ומ"מ לדעת ר' יוסי וכו' ומ"מ בין כדברי זה בין כדברי זה הדבר קשה איך דוד היה מחזירה שהרי נבעלה לאחר ונאסרה לו וכו' ולפיכך אם היתה מיכל סבורה שנשאת אצל פלטי בהתר מהמת שקדושי דוד אינן קדושין וכמו שהיה שאול סבור אף היא אנוסה היתה ולפיכך מותרת לחזור לו. ועוד ששאול היה מכריחה בכך והרי היא אנוסה גמורה וכו' ועוד אפשר לומר שלא בא עליה פלטי ן' ליש וכמ"ש חכמים וכו' וא"ת אם מחמת טענה זו מנין היה יודע שזה סרחת ערסותיהן היתה יש לנו לומר כי נביאים היו לנו בימי דוד ועפ"י נביא עשה ואף עפ"י שלא הוזכר זה בכתוב. ומ"מ אין צורך לכך וכמו שאמרתי אלא לדעת ר' יוסי שאמר שם שנשואיה אצל פלטי בעבירה היה נח לי יותר לומר כן שאם תאמר שדוד היה יודע שמיכל אשתו (כצ"ל)*?) כמו שמעיד הכתוב שלא תבעל לאחר מרצון זה אינו מסור אלא ללב ובמקום ערוה החמורה היאך היה דוד בוטח באומד לבבו ועושה מעשה לולי שהיה ע"פ נביא עכ"ל הראת לדעת שהרשב"א ברישא צידד דמאי דק"ל לשואל היינו דאסורה לבועל ולבעל כמ"ש בספר הנזכר שהי"ל להקשות ומסיק דלדעת ר' יוסי היה ע"פ נביא שלא נגע בה פלטיאל. וכונת הרשב"א מבוארת שהוא כתב כמ"ש בסימן אלף תקפ"ט דהיתה אנוסה עפ"י הוראת שאול וזה לדעת ריב"ק או שהיתה אנוסה משאול וקרקע עולם היא וזה לדעת ר' יוסי ומשום דזה לדעת ר' יוסי יש להשיב דמי מפיס לכך כתב דנח לומר דע"פ נביא ידע שלא נבעלה זהו יושר כונת הרשב"א ודלא כספר הנזכר שכתב דלר' יוסי נבעלה ודאי. והגם שיש לדחות בכונת דברי הרשב"א כאשר יראה המעיין מ"מ כל ישר הולך יראה דמ"ש שפלטי לא בא כמאמרם ז"ל וידע עפ"י נביא לכ"ע אמרה:
ומה שהקשה עוד בספר הנזכר דלר' יוסי דקדושי מירב בעבירה מאי עבירה שייך וכו' לק"מ דיסבור דקדשה קדושין גמורים בכסף וכיוצא וכן ראיתי שכתב בספר רגל ישרה בשם מ"כ. ומה שהקשה עוד בספר ריח שדה דף י"א ע"ד עמ"ש מהרה"א דשאול סבר דדוד חושבו לטועה וכו' לק"מ וכבר גם הוא הרגיש וסיים ודוחק לומר וכו' וזהו האמת בכונת דברי הרב מהרח"א כאשר יראה הרואה ואין להאריך והרב תורת חיים נדחק בזה הרבה ע"ש:
תוקפו של יוסף ענותנותו של בועז וכו' אמר רב שנעשה בשרו וכו'. פירש"י ואעפ"כ כבש יצרו ואע"פ שפנויה היתה ועמו במטה אבל יוסף אשת איש היתה ואינה עמו במטה. הקשה הרב עיון יעקב דלפי מ"ש גדול המצוה ועושה לפי שיצרו תוקפו יותר א"כ ביוסף היה יצרו תוקפו יותר לפי שהיתה אשת איש משא"כ בפנויה וכה"ג קשה בגיטין דף נ"ז עכ"ל ויש לומר דנהי דמצווה היצר מתגרה בו אמנם איש צדיק גם שהגירוי הרבה אם האיסור חמור נקל לו לינצל כי ירא מאד מפשע רב אבל אם הוא איסור קל מצד אחד קרוב לחטוא וצריך להתגבר הרבה וק"ל: