רבי חייא בר זרנוקי ור' שמעון בר יהוצדק הוו קאזלי לעבר שנה בעסיא. כתבו התוס' וא"ת היאך מעברין בעסיא דהיא ח"ל וי"ל דלעבר היינו לחשוב וכו' ע"ש. והרב עיון יעקב תירץ שהם הלכו לעבר שנה בא"י והא דקאמר בעסיא היינו דבעסיא פגע בהו ר"ל באם הדרך ואזל עמם לא"י ותדע שכן הוא דאם היו בעסיא תוך העיר איך ראה חורש בשדה וזומר וכו' ע"ש ואינו מחוור דאם כדבריו הול"ל פגע בהו ר"ל בעסיא. ועוד נעלם ממנו דבעסיא היו מעברין שנים כדאמרינן פ"ב דמגילה דף י"ח מעשה בר"מ שהלך לעבר שנה בעסיא ולא היה שם מגילה וכו' אלמא דבעסיא היו מעברין. אלא דעל ר"מ לא ק"ל איך עיבר בח"ל די"ל דלא הניח כמותו בארץ כדאמרינן בשילהי ברכות על ר' עקיבא. אמנם הכא קשיא להו דמשמע דר' יוחנן ור"ל גדולים מהם וכמו שביארו תוס' דבריהם בבתרא דף נ"ו ע"א וביבמות דף קט"ו ע"א. גם ההכרח שכתב הרב הנזכר דאם היו בעסיא בתוך העיר איך ראו וכו' תימה עליו דהפשט הוא דהיו הולכין לעסיא ועד שהם הולכים בדרך המה ראו מעשה חר"ש ומינא דזמ"ר ואח"ך באו לעסיא:
קרי לן רועי בקר ולא אמר ליה מר מידי. אין ר"ש בן יהוצדק זה רביה דר' יוחנן וכמ"ש התוס' בנדה דף יו"ד דאי הוה רביה היה מוחה לר"ל לכבוד רבו אלא תרי הוו וכ"כ בשאר דוכתי. ומה שהוכיח בסדר הדורות הכי דף קנ"ו ע"ד מדאמרי לר' יוחנן מר אינה הוכחה דכתבו התוס' בשבועות דף מ"ז דהרב קרי לתלמידיו רבותנו וכן זכורני שכתב מרן מהר"י קארו בכללי הגמרא דאשכחן דאפילו לאיניש דעלמי קרי בש"ס מר. הן אמת דאיכא מ"ד דאין הרב קורא לתלמידו מר ועיין בספר קול בן לוי. אמנם נראה דהיכא שהתלמיד גדל מאד בתורה כי ר' יוחנן ובו בפרק דאפילו ר"ל תלמידו אמר עלייהו הכי לכ"ע הרב קורא מר למי שהיה תלמידו כיון דעתה גדול יתר מאד. ולהכי התוס' הוכיחו מדלא מיחה בכבוד רבו דקרו להו רועי בקר ואפילו מ"ש על קשר רשעים דא עקא אם היה רבו לא היה יוצא י"ח בזה ועמ"ש בשו"ת בית יעקב סימן ל"ח ואין להאריך. ועמ"ש הרב עיון יעקב ומ"ש בעניותי על זה בספרי הקטן ברכי יוסף ח"מ סימן כ"ב דף ע"ו סוף אות ב':
דריש בתליסר רבוואתא חזקיה דריש בחד סר רבוואתא. אפשר לומר רמז בסך זה דתליסר רבוואתא כנגד תליסר מכילן דרחמי. וחזקיה המלך ע"ה הוה דריש בחד סר לברר י"א בחינות סמני הקטרת כי תכלית התורה והמצוה לברר כנודע וליחד קב"ה ושכינתיה שהם רומזים ו"ה שבשם המיוחד גימטריא י"א ולהורות כי כל כונתו אינו אלא לש"ם שמי"ם קבה"ו והיו לאחדים על דרך מה שאמר והטוב בעיניך עשיתי שסמך גאול"ה לתפל"ה:
קשר רשעים אינו מן המנין. פירש מהרש"א דקאי על הקב"ה שאינו מן המנין של רשעים ואין לחוש בקשר מנינם שהוא הרוב כיון שהקב"ה אינו במנינם ע"ש. ובסמוך אמרינן אלו מחשבותיו של אותו רשע אינן נהרסות צדיק מה פעל. ויראה לפרש המשך הני קראי בה' חסיתי וכו' לנפשי נודי הרכם צפור כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חיצם על יתר לירות במו אופל לישרי לב כי השתות יהרסון צדיק מה פעל. וידוע דברי נרגן שהיו אומרים על דהע"ה. ואמרו רז"ל כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה דכתיב וה' עמו אפשר שכינה עמו וחטא בא על ידו. ונודע טענת המין לעבוד ע"ז כי הם הרבים ואחרי רבים להטות. ונסתרה דעתם מדאמרינן הכא קשר של רשעים אינו מן המנין ורוב שלהם מאפס ותהו נחשבו כי אין ה' בקרבם. וז"ש בה' חסיתי בו אדבק ואחסה כי ה' בקרבי וזה מורה שלא חטאתי. וא"כ איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור הר שלכם צפור נדדתו בענין בת שבע דאידמי ליה שטן כצפורתא כמ"ש בפרק חלק (סנהדרין דף ק"ז.) הרי בה' חסיתי ואם ה' עמי ודאי שלא חטאתי עד"ש וה' עמו אפשר שכינה עמו וכו'. ועתה מביא ראיה לדבריו דהיות ה' עמו הוא דבר גדול. כי הנה הרשעים שבנא וסיעתו ידרכון קשת לסנחריב כוננו חיצם תקנו וכיונו חיצם נגד חזקיה על יתר בטענה שהם רבים כמ"ש מהרש"א לירות במו אופל וכו' כי השתות אלו מחשבותיו של אותו רשע שבנא לא יהרסון צדיק מה פעל צדיקו של עולם מה פעל דאם ח"ו קשר רשעים עולה לחשבון א"כ ח"ו יעבדו ע"ז בטענת אחרי רבים. אך עתה נתפרסם דאף דשבנא וסיעתו רבים כיון שהקב"ה אינו עמהם כלא היו וימעטו וישוחו. וחזקיה הע"ה וסיעתו הם הרבים וכמ"ש מהרש"א ונמצא דמי שהקב"ה עמו הוא החשו' ומזה תדעו שלא חטאתי שה' עמי ובה' חסיתי ואין חטא בא ע"י וב"ש שלי היא ודברי האויבים לעו והיו כלא היו: