שררך זו סנהדרין וכו'. אפשר לרמוז בכתוב בדרך זה שררך כלומר סנהדרין בהיותם בלשכת הגזית שהיא טבורו של עולם ונקראים על שם זה שררך אז תורה יוצאה לכל ישראל בכל הדינים שבעולם וזהו אל יחסר המזג שלא יחסר שום דין כמו שפירש"י בפירוש המקרא. אמנם כאשר אינם בלשכת הגזית אז חסרים כמה דינים כמו זקן ממרא ודכותיה וכאומרם ז"ל המקום גורם. וזהו בטנך ערימת חטים כלומר כשאינם במקומם בטבור רק נדחו ממקומם וקורא להם שם חדש בטנך הגם שחסרו לדון כמה ענינים. מ"מ דומים לערימת חיטים שנהנים מהם ומזון לכלא בהו. ואף אם בטלו סנהדרין אף ב"ד פשוט שגוזר והוא גזרה קלה שאינם מסנהדרין ולא מומחים עכ"ז שומרים ישראל וזה רמז סוגה בשושנים שדי להם אף בגדר קל מב"ד כל דהוא:
נדה שרי ליחודי וכו' ר"ל אמר מהכא כפלח הרמון רקתך. מהרש"א ז"ל פירש כל הפסוק כחוט השני שפתותיך בענין נדה ע"ש. ואפשר לפרש בדין אמרה לו טמאה אני ואח"ך אמרה טהורה אינה נאמנת ואם נתנה אמתלא נאמנת וכתב מהר"ם איסרלאס בתשובה סימן ב' דאשה שהיתה מפלת והסכימה עם בעלה להסתיר עיבורה והוחזקה נדה בשכנותיה דשרי לבא אליה בחדרה ע"ש באורך. וז"ש כחוט השני כמו מראה דם שתראה כן הוא שפתותיך דאם אמרה טמאה נאסרה. אף שאח"ך ומדברך נאוה שאמרה טהורה אני צריך לפרוש כפלח רמון רקתך אפילו ריקנין מרחיקין מספק. ורמז עתה מבעד לצמתך ופירש רש"י מבפנים קישוריך רמז שאם יש אמתלא מותרת כגון מבפנים קשוריך שאינה רוצה שבחוץ ידעו שהיא טהורה מפני עין הרע ודוקא מבפנים עם בעלה רוצה להיות טהורה אז שרי ואפילו הוחזקה כמו שהאריך הרב הנזכר בתשובתו ע"ש:
השתא מאן בעי עלן רחמי הרהרו בלבייהו ועבדי תשובה. מקשים דהכתיב הן בעודני חי עמכם ממרים וכו' ואף כי אחרי מותי ומאי ק"ו הא חזינן דהנהו ברייוני בחיי ר' זירא סמכי עליה ובתר כי נח נפשיה עבוד תשובה וכן אפשר דדוקא בחיי משה רבינו סמכי עליה ואחר סילוקו יעשו תשובה. ונראה לישב דאחר ימי משה רבינו וכל ימי יהושע ישראל היו עובדים לה' ואחרי דור יהושע בעוה"ר עבדו ע"ז ולא דמי להא דהנהו בריוני דהכא תכף אחר מיתת ר' זירא הדרי בהו. ואי היה כונת משה רבינו על ישראל אחרי פטירתו סמוך ונראה ודאי לא היה ק"ו דיש לומר דדילמא יארע כבריוני דר' זירא. אבל כונת משה רבינו היה על דור שאחרי יהושע ויש מהם אשר לא זכרו ולא ראו משה רבינו והנסים והנפלאות דאינהו יעבדו ע"ז: