אריב"ל כל הזובח יצרו ומתודה עליו וכו'. יש לדקדק תיבת כל ותיבת עליו יתירות ותו למה לא אמר כבדו להקב"ה בשני עולמות ואמר מעה"כ כאלו כבדו:
(א) ואפשר דכיוין ללמדנו סדר התשובה כמו שכתבו רבינו יונה בשעריו המסולאים ושאר בעלי המוסר דבתחילה צריך עזיבת החטא קודם כל דבר ואחר שיראה עצמו פרוש ויצרו נכנע אז יקבל עליו סיגופים ויחזיק במעוז התשובה וידויים ותקונים והיינו דקאמר כל הזובח יצרו לשון הוה דכבר כמה פעמים הכניע יצרו ופירש אז יתודה ויתחיל בסדר התשובה ובאופן זה שהוא זובח תדיר ומתודה אח"ך הוא דמעה"כ כאלו כיבדו וכו' אך אם לא יעשה כן לא שמר כדרך השומרין ואפשר לחזור לסורו:
(ב) יעלה מדרשו במ"ש סוף יומא ד' חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש וכו' וכתבו המפרשים דה"ד בשב מיראה אז איכא ד' חלוקי כפרה אמנם אם שב מאהבה אין צריך שום דבר ונסלח לו והיינו דקאמר כל הזובח יצרו בכל אופן בין ששב מיראה בין ששב מאהבה אף שחסר עדיין שאר כפרות ולא נתכפר לגמרי כששב מיראה עם כל זה מעלה עליו הכתוב כאלו כבדו ודייק מדאמר יכבדנני ולא אמר כיבדנני:
(ג) ויבא לדקדק תיבת עליו במה שפירשו המפרשים מה שאנו אומרים על חטא שחטאנו ביצר הרע שהכונה שדימינו דשאור שבעיסה הוא הגורם ולפי האמת הוא עושה מה שנצטוה ויש ויש כח באדם להכניעו ולכן מתודים שתלינו הקלקלה ביצה"ר ואינו אמת כי אנחנו הגורמים וז"ש כל הזובח יצרו ומתודה עליו שחטא לומר ארץ נתנה וכו' כמו שאמר איוב שהיה עולה בדעתו שהאדם אנוס ביד היצה"ר כמ"ש פ"ק דבתרא. אז מעלה עליו הכתוב כאלו כבדו וכו' מאחר דהכיר דהיצה"ר עשה מצותו ויכול להתגבר עליו ואינו אונס:
(ד) ויגיע ברוח בא"ר במ"ש חכמי המדע דעיקר העבודה לעשות היצה"ר טוב ולבררו כמש"ה בכל לבבך ולעבדו בכל לבבכם דהיינו ביצה"ט ויצה"ר וזה ירמוז כל הזובח יצרו שנתגבר עליו כל כך עד שזבחו ע"ד שאמר דהע"ה ולבי חלל בקרבי ומתודה עליו על היצה"ר לתקנו היטב אין לך תשובה מזו ומעה"כ כאילו כבדו וכו':
(ה) ויראה במ"ש חכמי האמת דצריך לתקן אף מה שחטא על הנפש בגלגולים שעברו וצריך לכוין זה בוידוי ואם האיש הזה לא כיוין לזה רק מתודה עלי"ו כלומר על הגוף הזה בגלגול זה עם כל זה אלהינו מרחם ומעלה עליו כאלו כבדו וכו':
(ו) וישמע פירוש תיבת עליו כי הנה כל ישראל ערבים זה לזה ולא די לאדם צע"ר בנגע על אשר חטא על הנפש הוא עצמו והלך בצערו"ת על חטאות הצבור והיחיד שהיה בידו למחות וכיוצא וזה השב לא שם לבו אלא על חטאתו אשר עשה ולא פנה על הערבות בכל זאת כיון שזבח יצרו ומתודה עליו דיקא ולא על הערבות אפ"ה רחמי שמים לקבלו ומעלה עליו הכתוב כאלו כבדו וכו':
(ז) וירצה לבאר תיבת עליו במ"ש פרק ב' דקדושין האומר לאשה הרי את מקודשת ע"מ שאני צדיק גמור מקודשת שמא הרהר תשובה וכתב רבינו ירוחם דיש מפרשים דגם אי ידוע דגנב וגזל דצריך להחזיר נקרא צדיק גמור כיון שגמר להחזיר ע"ש וז"ש כל הזובח יצרו דכיון שזבחו ודאי דעתו לתקן הכל אך לפי שעה מתודה עליו כלומר שעדין לא החזיר רק גמר בלבו לתקן כבר הוא צדיק גמור משעת הזביחה והוידוי ומעה"כ כאלו כבדו וכו' אף שעדיין לא יצא ידי חובתו ודייק מאומרו יכבדנני ולא כיבדנני כמדובר:
(ח) ויפקד לפרש תיבת עליו במ"ש שעיקר התשובה בעודו בכחו לעשות העבירה וכמ"ש וזכור את בוראיך בימי בחורותיך שאם ימתין אחר שסר כחו מעליו אינה תשובה שלימה והיינו דקאמר זובח יצרו שהוא בתכלית הכח וזובחו ומתודה עליו הן בעוד שהוא בצביונו מרתח קרתח באש היצר אז מעה"כ כאלו כבדו וכו' ועליו ר"ל בעודו היצר במצבו ע"ד שאמרו היכי דמי בעל תשובה באותו פרק וכו':
(ט) ויזכר לטובה הא דאמור במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ופירש מהרש"א כגון שחטא במחשבה לבד ולא חטא במעשה ועל המחשבה הוא שב זהו גדול מצדיק ע"ש ולפי שיטתו אפשר לפרש דבמציאות זה מיירי ריב"ל ולא שחטא במעשה ושב כדפירש"י אלא שחשב לעבור וזבח יצרו בעוד שמתגבר עליו ולא עשה מעשה ומתודה על המחשבה הרי זה מתעלה כאלו כבדו להקב"ה בשני עולמות וכו':
ואריב"ל בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח וכו'. עמ"ש בעניותי בספרי הקטן ראש דוד פרשת ויקרא בס"ד:
משנה. שכן דרך כל המומתין מתודין שכל המתודה יש לו חלק לעוה"ב שכן מצינו וכו'. יש לדקדק אמאי הוצרך לומר שכן מצינו ואח"ך אמר ומנין שכיפר לו וידוייו וכו' לימא יש לו חלק לעה"ב שנאמר בני שים נא כבוד וכו' וכזאת וכזאת עשיתי ויאמר יהושע למה עכרתנו וכו'. ואפשר לומר דברישא מייתי למ"ש שכן דרך כל המומתין מתודין ואח"ך יליף שכל המתודה יש לו חלק לעוה"ב ולחלוקת כל המומתין מתודין אין ראיה מכרחת מיהושע דא"ל לעכן שיתודה דהתם היינו כדי שיהרג ושחודיה שחדיה במיליה כדי שיודה כמו שאמרו בש"ס אבל בנגמר דינו שיתודה לא שמענו ולכן קתני שכן מצינו וכו' כלומר אינה ראיה החלטית אלא זכר לדבר. אמנם לחלוקת כל המתודה יש לו חלק היא ראיה מכרעת שא"ל היום הזה וכו' והיינו דקאמר ומנין שכיפר לו וידויו להורות שהוא לימוד ראוי אי נמי אפשר לומר להפך דלשון שכן מצינו היינו שאחר העיון תמצא שהיא ראיה כלומר לכי תדוק תשכח. והכונה דללמוד שכל המומתין מתודין לכאורה לא מצינן למילף מיהושע דשאני התם דשחודיה שחדיה במיליה כדי שיודה כאמור. אמנם אחר דלמדנו דכל המתודה יש לו חלק לעה"ב אתה תשמע שהמומתין יתודו כדי שיהא להם חלק לעה"ב. ומעתה גם מ"ש לו תן לו תודה כיוין לזה גם כן שיתודה כדי שיהיה לו חלק לעה"ב והדחיה דשחודיה וכו' אינה כלום דהא והא איתא. דיהושע אף הוא היה מכוין שיתודה כדי שיהא לו חלק לעה"ב והיינו דקאמר שכן מצינו כלומר דוק ותשכח שיש ראיה וביאר ומנין שכיפר לו וידויו כלומר הרי יש לנו לימוד דיש לו חלק לעוה"ב כשהתודה. ומאחר שכן ודאי לזה כיוין נמי יהושע שאמר לו שיתודה כדי שיהיה לו חלק לעה"ב וכמ"ש היום הזה אתה עכור וכו' בוידוי ולא אמיתה דאכתי לא היתה כמ"ש מהרש"א ועיין מ"ש בזה הרב יפ"מ בטעם למה צריך הוא להתודות ע"ש ובדברי מהרש"א כתוב דהמיתה עדין לא הוזהרה והוא ט"ס:
ואחר זמן רב ראיתי להרב דינא דחיי בעשין דף קי"ו ע"ב שעמד בזה שהקשה דמאי מוכח שכל המומתין וכו' והלא עכן התודה בבקשת יהושע וכו' ותירץ שמביא ראיה ממה שהתודה על חרמים אחרים וכתב דזה כיוין רש"י עש"ב וק"ק דאכתי מאי ראיה הלא עכן סבר שיפטר והוא לא היה דעתו למות כשהתודה ומאי ראיה מייתי למומתין. אימא דהרוגי ב"ד מיתתן כפרתן ואינם צריכים להתודות ומהיכא יליף דבוידוי הוא דמתכפר:
כתנאי וכו' שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן דברי ר' יהודה א"ל רבי נחמיא וכי ענש על הנסתרות לעולם וכו'. לדעת ר' נחמיה דלא ענש על הנסתרות לעולם ועל עכן איענוש משום דידעו אשתו ובניו כדבסמוך. אפשר לומר דרך דרש דהן קדם יהושע ובית דינו הוו סברי כר' נחמיה דלא ענש על הנסתרות ועתה דהוה מה דהוה במלחמת העי הבין יהושע דהיה איזה עון נסתר בישראל וכונת הכתוב והנקודה כדעת ר' יהודה דכשעברו הירדן הוא מעניש על הנסתרות ולזה אמר לפני ה' ולמה העברת העביר וכו' ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן עד שיתברר זה ולא נעבור אלא על תנאי שלא תענש על הנסתרות. ויאמר ה' אליו לא צדקת דמה שהייתם סבורים דעל הנסתרות לא אעניש לעולם הוא אמת ופירוש הכתוב כר' נחמיה אבל דע כי חטא ישראל יחיד וגם עברו גם גנבו לשון רבים דידעי ביה אשתו ובניו ומשו"ה יצא הקצף דחשיבי נגלות אמנם על הנסתרות לגמרי לעולם לא אעניש. ואחרי כותבי ראיתי להרב עיון יעקב שנכנס קצת בזה ופירש מ"ש למה העברת העביר דקודם שעברו לא היו נענשין על הנסתרות או על העלות לכל חד כדאית ליה ע"ש:
והנה במאמר זה הקושיא מפורסמת דהא אמרינן פרק שבועת הדיינין דישראל ערבים זה לזה דוקא כשיש בידם למחות אבל אין בידם למחות פטורים ואיך אמרינן דלר' יהודה משעברו הירדן חייבים אף על נסתרות והלא אפילו נגלות כשאין בידם למחות פטורין ק"ו נסתרות דשום אדם לא ידע וכיצד יתחייבו. וגם לר' נחמיה נהי דאינו מעניש על הנסתרות אבל לדידיה כשידעו אשתו ובניו חייבין הכל והלא ישראל לא ידעו וכיצד ימחו:
וחזה הוית להרב עיון יעקב על מבוכה זו ישב והקשה לדעת ר' יהודה ותירץ דגם ר' יהודה ס"ל ההקש נסתרות לנגלות לומר לך שאין עונשין על הנסתרות אא"כ שגם על הנגלות לא היו מוחין משא"כ אם מוחין על הנגלות אז אין הקב"ה מעניש על הנסתרות רק מגלה להם הנסתרות כדי שימחו בהם וראיה ברורה מבמדבר רבה סוף פ"ג עשיתם הגלויים אף אני אגלה לכם הנסתרות עכ"ל ואיני יודע כיצד רצה להשוות המדרש עם סברת ר' יהודה וסוגיין דהא מפורש בשמעתין דענין עכן נסתרות ונענשו דהוה משעברו הירדן לר' יהודה. ופשוט דבו בפרק לא היו נגלות שלא מיחה יהושע וא"כ לא הי"ל להעניש לישראל על נסתרות דעכן. ובפירוש אבות דר' נתן הנדפס מחדש פרק ל"ד נראה שמסכים המדרש עם סברת ר' יאודה כשיטת הרב עיון יעקב. ולדעתי הקצרה לא אתי עם סוגיין. וגם מ"ש שם דכונת רש"י בפירוש החומש כמדרש לא הבנתי דלפי מה שכתב הוא שם המדרש כר' יהודה ורש"י שם סיים דלא נענשו על הנגלות עד שעברו הירדן וזהו כר' נחמיא:
והרב יפה מראה סוף פרק אלו נאמרין עמד בקושיא זו וכתב ושמא מיירי בחשידי דעברי דאפשר לחקור אחריהם ע"ש. ומצאתי בחידושי התייר הגדול רבינו יונה זצ"ל כ"י שבתוך דבריו לפרש הנקודות ומייתי פירש"י ורבינו תם כתב וז"ל והוקשה לו לר' נחמיא שלא נענשו על הנסתרות אף מאחר שעברו ואעפ"י שנעשו ערבים זל"ז לא נעשו ערבים אלא על הנגלות מפני שהי"ל למחות ולבער הרע מקרבם ולא עשו אבל הנסתרות לא נענשו אפילו שעברו כי מה שלא ידעו אין לחייבם אבל ר' יהודה סבר שאף על הנסתרות נעשו ערבים לפי שאי אפשר שלא יכירו שום פגם כשהוא עובר בסתר עכ"ל. וראיתי לראב"ן סימן מ"ה שכתב לדעת רבי נחמיה דלא ענש על הנגלות איש על אחיו עד שבאו להר גריזים וכו' וכ"ד אלפים שנפלו לא בעון איש אחיו נפלו אלא איש בעונו דכתיב ויחל העם לזנות והנופלים זנו וכן במעשה העגל החוטאים נפלו וכן בכל מקום במדבר עכ"ל וק"ק דבמעשה העגל דהומר כבודו יתברך ח"ו והיה בידם למחות לתוקף העון נתחייבו כלם כליה אלמלא משה רבינו ע"ה דברעות נפשיה לקטלא נפיק על ישראל ובמקום אחר הארכתי בזה בס"ד:
ודע דבירושלמי פרק אלו נאמרין אמרינן אמר רשב"ל בירדן קבלו הנסתרות וכו' אר"ל ביבנה הותרה הרצועה יצאת בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות ופירש הרב יפ"ת שהותרה רצועה זו שהיו חייבים על הנסתרות והקל ה' מעליהם דיצאת ב"ק. ואחריו נמשכו המפרשים האחרונים ע"ש. ועיין לרבינו בחיי פרשת נצבים שהביא גירסת הירושלמי באופן אחר ופירשה ע"ש:
וראיתי להרב מופת הדור מהרח"א בישרש יעקב שכתב במאי דאמרינן מ"ט איענוש משום דהוו ידעי אשתו ובניו דמוכח דנשים בכלל הערבות וקשה עמ"ש הרא"ש פרק מי שמתו דנשי ליתנהו בערבות ותירץ משם הרב המג"ן דבל"ת נשים נמי ערבות זהת"ד ודבר זה אם הנשים בכלל הערבות אין כאן מקומו דסובל אריכות לכל אשר יבטא איש איש ממקומו האחרונים זלה"ה. אמנם הא ל"ק דודאי ישראל הזכרים ערבים על הנשים כמ"ש מהרימ"ט והכא כשידעו אשתו ובניו מיקרו גלויות לר' נחמיה אפילו תימא דנשים לא חטאו מכח הערבות. הא מיהא הנשים מחייבו מצד עשה דתוכחה כשיש בידם למחות. אי נמי לא צריכנא למידי דהגם דגם אנשים לא הוו ערבים על הנשים לכל הדברות הכא טעמא דידעי אשתו ובניו חשיבי נגלות וישראל מחייבי על עכן ודוק היטב שאין רצוני להאריך: