מצות תפלת השחר עד ד' שעות כר' יהודה ואם עבר והתפלל תפלת שחרית עד חצי היום יצא אבל לא עשה תפלה בזמנה ותפלת המנחה זמן חיובה מתחיל מו' שעות ומחצה ומושכת עד שקיעת החמה בדיעבד ולכתחילה נ"ל דמצוה לאומרה שעה ורביע קודם הלילה ואם שגג או נאנס ולא התפלל תפלה אחת והגיע זמן אחרת יתפלל שנייה קודם ואח"כ הראשונה ואם ביטלה מזיד הרי הוא מעוות לא יוכל לתקון. ואומר רבינו האי דאם מכל מקום רוצה להתפלל רשאי ושכר תורה בעלמא אית לי':
ואומר רבינו שמואל ורבינו משה שאם לא התפלל שתי תפלות אינו משלים רק האחרונה:
טעה ולא התפלל מנחה בע"ש יתפלל ערבית שתים של שבת:
טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במ"ש שתים של חול מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשנייה ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשנייה שנייה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו דאיבעי ליה לאקדומיה תפלת שעתיה ברישא וכיון דלא אבדיל בקמייתא ואבדיל בבתרייתא גלי דעתיה דהא בתרייתא הוא חובת שעתיה הלכך בעי לצלויי זמנא אחריתא כדי לאקדומיה תפלת שעתיה ברישא. ואי אבדיל בתרווייהו אע"ג דלא איבעי ליה למעבד הכי לא מחייב לאהדוריה ואי נמי לא אבדיל בחדא מינייהו לא מהדרינן ליה מפני שיכול לאומרה על הכוס כך פסק רב אלפס וכן הלכה:
ואם טעה ולא התפלל מוסף אינו מתפלל ערבית שתים שלא נתקנה אלא משום ונשלמה פרים שפתינו וכיון דעבר זמנו בטל קרבנו. ולא דמי לתפלה דזמנה בכל יום דרחמי נינהו:
ואם טעה ולא הזכיר ראש חדש במנחה לא יתפלל עוד בלילה דלמה יתפלל עוד שהרי לא הזכיר של ר"ח וי"ח כבר התפלל וכן אם התפלל במנחה בשבת י"ח ברכות ולא הזכיר של שבת. היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוספין מתפלל של מנחה ואח"כ של מוספין מיכן אומר רבינו יהודה שצריך להתחיל מוסף ביום הכפורים קודם שיגיע מנחה גדולה דהיינו ו' שעות ומחצה שאם הגיע זמן המנחה קודם תפלת מוסף היה צריך שיתפלל תפלת המנחה קודם מוסף ומיהו אין העולם נוהגין כן ומכאן אין ראייה דהני מילי שיתפלל תפלת המנחה קודם היינו היכא שיש לו לעשות צרכיו שלא יוכל להתפלל תפלת המנחה בזמנה וצריך להתפלל שניהם כגון שהיה רוצה לילך לסעודה גדולה כגון לנשואין ומתיירא שמא ימשוך אחר סעודתו או [ישתכר] שצריך להתפלל מנחה קודם שיכנס לסעודה אבל אם יהיה לו שהות להתפלל אחר תפלת מוסף תפלת המנחה לזמנה אין לו להקדים אלא יתפלל כסדר מוסף ואחר המנחה. וכן דעת נותן דהשתא סעודה קטנה דרשות מותר לו לעשות קודם שיתפלל מנחה אע"ג דהגיע זמן מנחה גדולה כל שכן תפלת המוסף ויש אומרים דהא דאמרו מתפלל של מנחה ואח"כ של מוספין דוקא ביחיד אבל לא בצבור שמא יטעו. ולכולא עלמא אם עבר והתפלל של מוספין קודם יצא. ואין צריך לחזור ולהתפלל של מוספין שני'. ולא דמי להבדיל בראשונה ולא הבדיל בשנייה דהתם אינו כדאי שיקדים תפלת התשלומין שכבר עבר זמנה לתפלת חובה שהיא זמנה. אבל תפלת המוספין כל שעה זמניה הוא דשל מוספין כל היום. ומן התוספתא משמע דאפילו הקדימה לשל שחרית יצא דקתני בתוספתא המתפלל תפלת המוספין בין משקרב תמיד של שחר בין שלא קרב תמיד של שחר יצא. ואף אחר מנחה קטנה מתיר רבינו יהודה בשם ר"י לאכול סעודה קטנה רק רבינו ברוך אסר סעודה קטנה ממנחה קטנה ואילך. ופירש סעודה גדולה כגון חופה וברית מילה או הרבה בני אדם אוכלין יחד. ומתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדוש על היום אע"פ שעדיין לא חשכה. וכן נמי אם יש לו צורך מצוה במ"ש כגון [תנוק] למול וכיוצא בו שלא יהיה לו יין אם לא יבדיל בביתו מתפלל ומבדיל מבעוד יום אך במלאכה אסור עד הערב. ומותר לאכול קודם תפלת המוספין. ותפלת ערבית רשות ודוקא שמנה עשרה אבל ק"ש בברכותיה חובה. והאי דאמר רשות פירש בתוספת דלא נקרא רשות אלא לבטלה עבור מצוה עוברת אבל אין לבטלה בחנם. ורב אלפס כתב דהיכא דצלי ליה כבר שוויה עליו חובה ואפילו מאן דאמר רשות חובה הוא דליכא הא מצוה איכא. והאידנא נהוג עלמא לישוויה עלייהו חובה: