השיב רב אלפס אם נשתתפו שנים בזהובים ולא רצה לשומם על שער שבשוק ולא הטילו אותם בשומא אבל התנו שיערבו הזהובים ויתעסקו בהן בסחורה וכשיחלקו יטול כל א' וא' הזהובים שהטיל ויחלקו השכר ע"פ מה שהתנו ביניהם יפה לעשות אפי' הטיל האחד ק' זהובים והשני א' מותרין הן להשתתף לענין זה בלא שומא ואין חוששין לאותן זהובים בין הוזלו בין הוקרו לפי שכל מה שמותר לענין הלואה מותר לענין שותפות ואע"פ שאפשר שיוקרו בעה החלוקה ויצא זה המתעסק בסחורה בלא שום שכר או אפי' יצא בהפסד אין בכך שום איסור שכשם שאפשר שיוקרו כך אפשר שיוזלו ויבוא בעל הממון בהפסד רב אלא שצריך שיהא עיקר התנאי ביניהם שאם יהי' שם שכר ביניהם שיטול ממנו בעל הממון שני שלישים והשני שליש. ואם יהיה' שם הפסד לשניהם יפסיד כ"א מהם מחצה ע"פ מה שאמר אי פלגא באגר תרי תילתי בהפסד וכן אם נתן אדם מעות לחבירו בתורת שותפות ופסק בהן זהובים על שער שבשוק מותר לעשות כן וראינו לגאון שאמר שהעיסקא בזהובים אסור ולא מצאתי ראי' לדבריו לפי שא"א שיהא במלוה מותר ובעיסקא אסור דאמרי' יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. ועוד שאילו הי' אסור היו מזכירין אותו חכמי ישראל. ומי שאמר לחבירו הלוני זהובים ולא הי' אצלו זהובים ואמר לו אלוה לך מעות וקנה בהן זהובים ואכתוב עליך בשטר זהובים אם נתן לו כמה ששוים הזהובים באותה שעה ולא חסרו כלום מותר לעשות כן ואין הפרש בשער שבשוק בין מעות בדינרים בין דינרים במעות בין סאה במעות בין מעות בסאה בין סאה בסאה הכל בשער שבשוק מותר לפי שמי שנתן לחבירו דמי פרקמטיא והיתה אותה פרקמטיא מצויה בשוק לקנות באותן מעות כמי שנתן לו אותה פרקמטיא דמי ובזה אמר הא חיטי בהיני הא חיטי בשילי אי בעי זבני ופרעי ומי שהקדים מעות לקנות על שער שבשוק והיתה מצויה לקנות ולא רצה ליתן אותה פרקמטיא אין כופין אותו ליתנה לו אלא שמקבל על עצמו מי שפרע: