ראובן שתבע את שמעון ואמר שאמו הפקידה פקדון ביד שמעון ומסרתה בידו ואמרה לו שלאחר מיתתה יתן הפקדון לראובן בנה ושמעון משיב שכך אמרה לו אם אצטרך ממנו תניתהו לי ואם היא תמות שיתנהו לבנה ראובן. פסק הר' מאיר שלא זכה ראובן לבדו במתנה אלא יירשו אחיו עמו דכיון שהיתה בריאה באותה שעה שמתנת בריא בעי קנין ואע"ג דאמר בפ' יש נוחלין איזו מתנה שהיא כמתנת שכיב מרע דלא קנייא עד לאחר מיתה כל הכתוב בו מהיום ולאח"מ ופי' ר"ת שכתב מהיום אם לא אחזור עד לאח"מ ומשמע דלאח"מ מיהא קני אף בלא קנין שאני התם שכתב בה מהיום לת"ק ולר"י בלא מהיום דזמנו של שטר מוכיח עליו אבל בנידון זה שלא אמר מהיום וליכא שטר וקנין שיוכיח על המתנה דלימא בחיים חיילא לא קני וליכא למימר דקני משום דמצוה לקיים דברי המת. דלא נאמר זה אלא בשליש כמו המשליש מעות לבתו והיא אומרת נאמן עלי בעלי יעשה שליש מה שהושלש בידו דברי ר' מאיר דקי"ל כר"מ דמצוה לקיים דברי המת. וכן האומר תנו שקל לבני בשבת וכו' כדאיתא בפ' מציאת האשה וכן פי' ר"ת דלא אמרי' מצוה לקד"ה אלא בשליש והכא לא השלישתו לכך לפי דברי שמעון שעיקר הפקדון לא הי' אלא לצורך עצמה אם תצטרך ממנו שיחזירהו לה וא"כ לא זכה ראובן במתנה לבדו ויירשו אחיו עמו מיהו אם היה ראובן טוען טענת ברי שהשלישתו לכך שלא אמרה יותר משעת מסירת הפקדון אלא תן לבני זה לאח"מ אז ישבע שמעון שבועת היסת שאינו שליש אבל אם טוען ראובן טענת שמא אין שמעון נשבע שבועת היסת ואע"ג דקיי"ל דזכין לאדם שלא בפניו אפ"ה לא זכה שמעון בפקדון בעבור ראובן דכל כה"ג לא מיבעיא היכא דאמר תן לבני לאח"מ דלא קני דאין מתנה לאח"מ בבריא אלא אפי' אמרה תן מתנה זו לפלוני בני בחיי לא קני שהכי פי' ר"ת דלא אמרי' תן כזכי דמי במתנה אלא בחוב בלבד וראייתו מפ"ק דגיטין וגם רב אלפס כתב כן. מיהו אם זכה במנה זה לפלוני קונה דזכין לאדם שלב"פ ואם החזירו לנותן חייב לשלם למקבל הכל מאחר שזכה לו בעבורו כך השיב רב אלפס: