השיב רב אלפס ז"ל דהא דאמרי' דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן שצריך שיהא האיש הטוען לקוח הוא בידי עשוי לשאול ולשכור מזה כגון שיהא תלמיד ויצא ספר מתחת ידו שאינו נאמן משום דהספר עשוי להשאיל והתלמיד עשוי לשאול וכשם שאינו נאמן לומר לקוח הוא בידי כך אינו נאמן לומר ממושכן הוא בידי אבל אם יצא מתחת עם הארץ ואמר לקוח הוא בידי נאמן משום שא"צ לספר אלא אמרינן לקוח הוא בידו. והר"מ במז"ל ורש"י ז"ל אומרים שהספרים אינן עשויין להשאיל ולהשכיר. ור"ת חולק ודן רבינו יצחק כדבריו ודוקא שראוהו בידו או אפילו ביד יורשיו אבל אם לא ראוהו בידו מהימן לומר לקוח הוא בידי ע"י מגו דאיבעי אמר להד"מ או החזרתיו לך. ור"ת אומר דאם הדבר ידוע ומפורסם כ"כ שלא היה יכול לומר להד"מ אע"ג דלא ראה [דאז] א"נ המחזיק ורבינו יצחק תמיה מה הועיל הפירסום אי בעי אמר החזרתיו והיה לנו להאמינו ע"י ההוא מגו ואמר ר"י שאפילו אין עדים רואין אותו בידו בשעת תביעה בב"ד אם בפעם אחרת ראו אותו אצלו בעדים וטען מה טיבו אצלו והשיב אתה מכרת לי או טענה אחרת ראוי לעכבו חשיב כראה דהשתא ליכא מגו דאפי' הי' טוען בפירוש החזרתיו לך א"נ: