1
קיי"ל כר"א בן יעקב דהשותפין שנדרו הנאה זה מזה מותרין ליכנס לחצר השותפין והלכתא כוותי' ולא מטעמיה הלכתא כוותיה דוויתור שרי אבל אין ברירה בדאורייתא כדמוכח בביצה כך פי' ר"ת ז"ל. ולר"י נראה דוויתור אסור במודר הנאה דכמה סתימי סתמי הכי ופירוש דהלכה כראב"י דיש ברירה אף בדאורייתא והך הלכתא פליג אהילכתא דביצה [וראבי"ה פסק] דבדאורייתא לית ברירה ובדרבנן אית ברירה כדפסק בביצה ואף ראב"י לא שרי אלא בחצר שאין בה דין חלוקה א"נ בדבר דל"ש בי' חלוקה כגון ביהכנ"ס ומרחץ וכיוצא בהן. פי' הרא"מ בשם ר"ת דאפי' המדיר לאסור החצר שרי דכיון דוויתור שרי מטעם דלא קפדי ה"ל כאילו השאילו חלקם זה לזה כל ימי היותם בשותפות: