אמרי' בירוש' ר' מונה ור' יודן סברי דאין נדר בלשון שבועה ואין שבועה בלשון נדר ור' יוסי סבר שיש נדר בלשון שבועה ושבועה בלשון נדר ובגמ' דילן משמע כר' מונה ור' יודן דאמרי' בנדרים מיתסר חפצה עלי' ושבועות אסר נפשי' אחפצא ועוד דיחיד ורבים הלכה כרבים. א"כ הא דאמרי' הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה כיום שמת בו אבא וכו' דמיירי בנדר הכי קאמר הרי עלי אכילת בשר ושתית מים כיום שמת בו אבא והוא הי' נדור ביום שמת בו אביו שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין והכי איתא בירוש' והאי דאמרי' יאסרו כל פירות שבעולם עלי בשבועה לאו דוקא בלשון זה אלא שיאמר הריני נשבע שלא ליהנות מפירות העולם אם לא ראיתי כך וכך וזהו דעת ר"ח ז"ל ובעלי התוספות וכן נמצא בתשובת הגאונים. הלכך נ"ל דבכל קונם גרסי' שאני ובכל שבועה גרסי' שאיני. והאומר שאני אוכל לך לבד אסור אע"פ שלא אמר קונם כך פירש בתוספות וכ' הר"ש דנ"ל דדוקא כשהיו מסרבין לו לאכול ואמר שאני אוכל לך דאי לא דילמא דאכילנא בהדך קאמר ויש אומרים דשאני אוכל לך לחודי' לאו מידי הוא אי לא אמר קונם ובירושלמי משמע כדעת התוס' דגרסי' התם שאני אוכל לך שאני טועם לך ר' אלעזר בשם ר' אושעי' אמר תופסין אותו משום יד לקרבן והאוסר לעצמו מין ממיני המאכלין ואכל ממנו אפי' כל שהוא לוקה שאין שיעור לנדרים כך כתב הר"מ במז"ל. אבל אם אמר אכילה מפירות פלוני עלי אינו לוקה עד שיאכל כזית. ואם נדר מב' דברים בין בנדר אחד בין בב' נדרים מצטרפין שניהם לכזית: