ראובן תבע שמעון לדין ואמר לו אתה חייב לי כ"ה פרחים כי זקני חמיך נתן לשתי בנותיך י"ב פרחים וחצי לאחת. ואם תמות האחת בלא זרע תורישנה אחותה ואם ח"ו תמות אף השני' בלא זרע יחזרו הנכסים לבניו היורשין הראשונים ואתה היית' מוחזק בנכסי חמיך וידעת כי אחר שנשאתי בתך שנתיים אח"כ מתה בתך האחרת בעודה קטנה ע"כ אני שואל ממך כ"ה פרחים י"ב וחצי חלק אשתי וי"ב וחצי חלק אחותה וחמיו השיב לו אותן כ"ה פרחים היו בכלל הנדוניא שנתתי לך כשנשאת בתי. וחתנו משיב לא הוזכר לי אותו ממון אז כלל וגם האיך נתת לי חלק בתך האחרת בעודה בחיים. וחמיו משיב מה צורך הי' לי להזכיר מאיזו ממון נתתי לך בתי נשאת במעותיה ולא בממוני ומה שאתה אומר איך נתתי לך חלק הקטנה כי אמרתי כאשר תעמוד על פרקה אשיאה מממוני. פסק הר' מאיר נאמן במגו דאי בעי אמר בתי הקטנה נתנה לי חלקה ולא זכתה אחותה דמתנת פעוטות מתנה כדכתבינן לעיל ובלא שבועה דאין נשבעין על טענת שמא שחתנו א"י לטעון בטענת ודאי דלא נתנה לו ועוד דדל זה מהכא הבת החיה אינה ראויה לירש אחותה הקטנה ואע"פ שצוה הזקן כן דמאיזו כח תורישנה מכח אחותה לא דהא קאי אב והאב קודם לכל יוצאי יריכו. מכח זקנה לא דהא איכא יורשין דבבת בין הבנים לא אמר ריו"ח בן ברוקה ואף בחלקה לא זכתה מאחר שאותו טוען כי היו בכלל נדוניתה ובלא שבועה כדפרישית. וכן השיב רב אלפס דאין כופין האב לפסוק פרנסה לבתו אלא עושין דרך בקשה מדאמרי' האומר אל יזונו בנותיו מנכסיו אין שומעין לו אל יתפרנסו שומעין לו ויש ספרים שכתוב בהן חילוף והוא שיבוש כי המזונות אין שומעין לפי שהוא תנאי ב"ד עכ"ל. ונ"ל דזה מיירי דוקא לאחר מותו דתנאי כתובה בנן נוקבין וכו' אבל בחייו אינו חייב במזונות כדאיתא פ' נערה שנתפתתה: