ור' יהודה למה ליה למעוטינהו מקרא והא אמר רבינא גמירי דאין אלא שתי סמיכות בצבור {חסר כאן} ומאי קשיא ליה להכי צריך למעוטינהו כי היכי דלא תרבינהו מרבויא דוסמך ידו על ראש השעיר ולא שעיר נחשון ולהכי אצטריך מיעוטא למעטינהו וגלי דרבויא אתי לשעיר נחשון, דאי משום דנימא מנ"ל הכי אימא איפכא דמיעוטא אתי לשעיר נחשון ורבויא לשעיר עבודת כוכבים ולא אהני מיעיטא לגלויי הכי. משום דסברא הוא למעט דבר שבא על חטא של צבור שהוא כמו פר העלם ושעיר המשתלח שבם כתובים המעוטי' ויש להם למעט דכוותייהו דהוא שעיר עבודת כוכבים ושעיר פנימי ולא שעיר נחשון הילכך אהני להכי מיעוטא לגלות הני דלא נרבה. וא"ת דאפ"ה לא צריך מיעוט ממילא ממעטילהו משום דגמירי שתי סמיכות בצבור ולא הני דהוו צבור, דז"א דאי מהלכתא לא ידעינן מאיניהו כדקאמר בתר הכי נמי לר' שמעון דאי משום דאמר ר' יהודה דשעיר המשתלח כהנים מתכפרין בו והוו סמיכה בבעלים בצבור מ"מ נוכל לומר דלאו סמיכה דצבור הוא דאין הסמיכה אלא בשביל הודוי ואפ"ה ק"ל למאי קאמר למאי אצטריך למעטינהו אלא לפי מה שפי' ניחא דלא אצטריך מעוטא לגלויי הכי משום דבלאו מיעוטא אין לנו לאוקמי רבויא רק בשעיר נחשון מטעמא דפרישי':
קרבנו פירש"י שבא לשם רבוי איסורא. ר"ל שכן משמע לשון קרבנו שהוא מקריבו ברצונו ולא שהוא מחויב לכך אעפ"י שחטאת ואשם מחויב בו מ"מ לא היה קדוש קודם שהקריבו ואינו בא אלא בשבילו וקרבנו הוא אבל בכור בלא הוא קדוש ואינו קרוי קרבנו שלא הקדישו: