איתיביה ר"י לר"ל עד שלא פירקה וכו'. וקשיא אמאי לא מקשה לר"י מריש דהך ברייתא דעד שלא נפרקה נפרס לחמה הלחם פסול ואין מקטיר עליו הבזיכין והכא קאמר גבי מנחה שחסרה קודם קמיצה דמביא מתוך ביתו וימלאנה. ועוד ר"י במאי מוקי מן המנחה פרט לשחסרה אי קודם קמיצה חסרה הא קאמר דיביא מתוך ביתו וימלאנה ואם בין קמיצה להקטרה הא קאמר דמקטיר קומץ עליהם:
וי"ל דשאני לחם הפנים דאין לו תקנה להחזירו כמו במנחה דיביא מתוך ביתו וימלאנה ולעולם מוקי פרט למנחה שחסרה בחסרה קודם קמיצה היכא דלא חזר ומלאה מתוך ביתו אך כשמלאה כשרה:
ואמר רבי אלעזר לא פירקה וכו'. ופרש"י ז"ל דהאי וא"ר אליעזר וכו' לא אצטריך וכו', ונוכל לומר דמייתי להא דר"א דלא פרקה ממש כדי לאלומי לפרכיה דחזינן דמשום דהגיע זמנה לפרוק עבדינן לה כמאן דפרקה משום דבריר קומץ דידה וחזינן כאלו נקמצה לומר דמקטיר עליהם בזיכין כ"ש המנחה שנקמצה לגמרי דיש לו להקטיר הקומץ:
מאי איריא נפרס אפי' אבוד ושרוף נמי, וקשיא אימא דנקט נפרס משום רישא דהלחם פסול ואין מקטיר עליו הבזיכין:
וי"ל דר"ל דלינקוט ברישא נפרס ובסיפא לינקוט אבוד ושרוף דלשמועינן רבותא בתרווייהו:
ואשתרי טומאה לגבייהו, דכתי' במועדו ואפי' בטומאה אשתרי נמי חסרון, וקשיא דא"כ אפי' עד שלא פרקה נפרס לחמה נמי אמאי קתני דהלחם פסול ואין מקטיר עליו בזיכין הא אשתרי חסרון לציבור וא"כ לא נוכל לומר דטעמא דמשפרקה מקטיר להו משום דאשתרי חסרון בציבור. ושמא יש לומר דטעמא דקודם דפרקה נפרס דאינו מקטיר הבזיכין הוי משום דאכתי לאו קרבן ציבור מקרי משום דכל זמן שלא התחיל לעשות בו שום עבודה לא מקרי קרבן צבור דהא לא נתקדש בעבודה אבל משפרקה דהוי כקמיצה דמנחה והואיל והתחיל לעשות בו עבודה עבודות של קרבן צבור מקרי חסרון:
כבעל מום. ר"ל דכי היכי דכי הוי קרבן של בהמה בעל מום לא משתרי בצבור כמו כן מנחה שחסרה לא משתריא ואסור משום דאין לך קרבן בעל מום גדול ממי שחסר מאבריו שנעשה בכך בעל מום הילכך מנחה זו שחסרה יש לדמותה לקרבן של בהמה שחסר מאבריה ונעשית בעלת מום ולכך קאמר חסרון כבעל מום דמי ולא קאמר חסרון מום הוא משום דבמנחה דלא שייך מום מיירינן ולכך קאמר חסרון דמנחה יש לדמותו לחסרון דקרבן דבהמה דהוי בעל מום וחסרון במנחה כמום בקרבן דמי. ופירש"י חסרון כבעל מום דמי ואין בעל מום משתרי בצבור טפי מביחיד הילכך חסרון דבין קמיצה להקטרה אי הוי פסול ביחיד הוה פסול נמי בצבור הילכך אשתיק, כל"ה. ור"ל דלא ליקשי לך הואיל וכבעל מום דמי אמאי משתריא הרי כבעל מום דמיא, משום דאינו ר"ל דנחליט כן דכבעלת מום אלא אי מפסיל ביחיד מפסיל נמי בציבור משום דמאחר דמפסיל ביחיד דהוי כבעל מום מפסיל נמי בצבור אלא וודאי מדשריין בצבור שריא נמי ביחיד משום דלאו לחסרון חשבינן לה:
והא מבעי ליה לגופיה, פי' לומר דבעינן שמאלית אבל לא לומר דבעלמא לא מתכשרא שמאלית אלא לעולם בעלמא מתכשרא בין ימנית בין שמאלית אלא לומר דכאן בעינן שמאלית דווקא, אבל אין לפרש דר"ל דמבעי ליה לגופיה לומר דבעינן שמאלית דנילף מיניה בעלמא למבעי שמאלית שהרי אי לא כתב קרא שמאלית לא הוה ידעינן לא הכא ולא בעלמא באיזה יד עבדי עבודה וכתב כאן שמאלית לגלות דבעינן שמאלית ודילפי' מיניה בעלמא, משום דא"כ הוה ליה למימר ונילף מיניה ולא הוה ליה למימר הא מבעי ליה לגופיה אלא דלימא ונילף מיניה דליפרוך את אמרת הא כל מקום הוי ימין אדרבא ניליף מיניה למבעי שמאל ומדלא קאמר הכי שמע מינה כדפרישי':
וא"ת מ"מ אמאי לא פריך וניליף מיניה ולא ליפרוך הא מבעי ליה לגופיה, וי"ל דליכא למיפרך וניליף מיניה דעבודה תהיה בשמאל דאדרבא יש לנו לומר שהיא בימין שהרי יציקה זו שנעשית על כף הכהן השמאלית אינה אלא שיעשה ההזאה בימין שהיא עיקר העבודה בימין כדכתי' בתריה וטבל הכהן את אצבעו מן השמן אשר על כפו השמאלית והזה מן השמן שבע פעמים לפני ה' א"כ עיקר העבודה דהיינו הזאה נעשה בימין וא"כ אית לן למילף בעלמא דעבודה הוי בימין דיש לנו ללמוד מן ההזאה שהיא עיקר עבודה מדנילף מהיציקה שהיתה בשמאל שאינה עיקר עבודה:
וא"ת א"כ איך פריך הא מבעי ליה לגופי' אבל בעלמא נוכל לומר שמאלית הא אית לן למילף בעלמא ימין מעיקר עבודה דהזאתה דהכא הוי בימין ועוד דלא היה צריך לומר הא כל מקום שנאמר כף אינו אלא ימין אלא לומר דילפי' בעלמא דהוי בימין מהזאה דהויא בימין. וי"ל דאע"ג דאשכחן דההזאה שהיא עיקר המעשה בימין מ"מ אין הכרח להכי דלא נוכל למילף מהיציקה בשמאל, דנוכל לומר כיון דאשכחן מעשה בהא כבהא לא קפיד קרא בחד מינייהו טפי מאידך הילכך אצטריך למילף ימין בעלמא מטעמא דכאן שמאלית הא כ"מ וכו'. וכי פריך הא מבעי ליה לגופיה לומר דהיציקה תהא בשמאל וההזאה בימין ונוכל למילף בעלמא מחדא מינייהו הרי אין כאן מיעוט לומר הא בעלמא אינו אלא בימין:
שמאלית אחרינא כתיב. נמי בעשיר. ל"ה. ר"ל קרא דכתיב בתריה וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית:
ואימא להכי אתא שמאלית אחרינא למיעוט אחר מיעוט דמתרווייהו שמעינן ימנית לאו ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות דאפי' ימין דכהן כשרה בשמן דמצורע, ל"ה. וקשיא דא"כ לישתוק מתרווייהו שמאלית וליכתוב הכי ולקח הכהן מלוג השמן ויצק על כפו וטבל הכהן את אצבעו מן השמן אשר על כפו ותו לא וכיון דלא הוה כתיב שמאלית הוה מכשרינן בין ימנית בין שמאלית. ויש לומר דהכי קאמר דילמא לרבות גם ימנית ולעיל דעתיה דקרא דעיקר מצוה הוי בשמאלית ולא בימנית אלא כדי שלא נאמ' שמאלית דוקא ואי עבדה בימנית פסולה כתב שמאלית אחרינא למהוי מיעוט אחר מיעוט לרבות דאי עבדה בימין לא פסלה אלא דעיקר מצוה לעשותה בשמאל:
וא"ת איך נימא דמאחר דמכשר קרא בתרווייהו דעיקר מצוה בשמאלית והלא הוי ראוית מצוה טפי בימין מבשמאל, דבשלמא אי הוה אמרינן דשמאלית הוי דוקא ולא ימין נוכל לומר דאע"ג דראוית מצוה הויא בימין טפי מבשמאל דאפי' הכי הוי גזירת הכתוב הכא למבעי שמאל דוקא אבל כיון דנימא דקרא מכשר תרווייהו איך נימא דדעתיה דקרא להוי דעיקר מצוה הויא טפי בשמאל מבימין:
וי"ל דטעמא דנימא דקרא בעי טפי שמאל מימין לא הוי אלא כדי שנעשה ההזאה שהיא עיקר מצוה בימין ולכך בעי לעיקר מצוה שמאלית כדי שתעשה ההזאה [בימין] הילכך אי לא כתב מיעוט אחר מיעוט לרבות ימנית הוה פסילנא לה משום ההזאה שנעשית בשמאל לכך אצטריך מיעוט אחר מיעוט לרבות ימין ליציקה לאשמועי' דאע"ג דעיקר ההזאה בשמאל דלא פסלה אך עיקר מצוה לעשות היציקה בשמאלית כדי שתהא ההזאה בימין:
שמאלית אחרינא כתי'. פי' בעני, ואי משום מיעוט אחר מיעוט תלתא למה לי, ל"ה. ר"ל דלכך אצטריכא תלתא שמאלית כדי לגלויי בעלמא דכ"מ שנאמר כף אינו אלא ימין דאי לא כתיב אלא חדא הא מבעי ליה לגופיה דוקא שמאלית אבל בעלמא כשר שמאל וימין כדפרישי' לעיל ואי לא כתב אלא תרי שמאלית הוה אמינא דאתו למיעוט אחר מיעוט ונשתרי בין ימנית בין שמאלית וכ"ש בעלמא דמכשרינן בין שמאל בין ימין הילכך אצטריך ליתורי תלתא שמאלית כדי דתיתי השמאלית שלישי למידרש הא כל מקום שנאמר כף אינו אלא ימין:
וקשיא דאיך נימא דשמאלי' שלישי שנכתב בעני דאתא ליתורי למדרש בכאן שמאלית ולא במקום אחר הא אצטריך למיכתב תרי שמאלית בעני כמו דכתב בעשיר דעני לא הוה ילפינן מעשירבעבור ששנה הכתוב דינו מעשיר להביא קרבנו בדלות הילכך אצטריך נמי לכתוב תרי שמאלי' בעני כמו דכתב בעשיר חד לגופיה וחד למיעוט אחר מיעוט:
וי"ל דהשתא ס"ד דהוה גמרינן עני מעשיר אי נמי אע"ג דלא הוו גמירי מהדדי אפ"ה לא היה צריך דלכתו' הכי ומן השמן יצוק הכהן על כפו ולישתוק מעל כף הכהן השמאלי' וגם לישתוק משמאלית שני ולכתוב והזה הכהן באצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו שבע פעמים ואנא ידענא ממילא דהיציקה על כפו השמאלית שהרי מדכתב דההזאה תעשה שבע פעמים באצבעו הימנית אם כן צריך שהשמן יהיה על כפו השמאלית שהרי אי אפשר לו להיות בכפו הימנית דאיך יזה ממנו באצבעו הימנית שבע פעמים והשמן יהיה בכף הימנית הילכך הוי הכרח מדמזה באצבעו הימנית ז' פעמים וטבל אצבעו וטבלו בכפו אשר שם השמן שהשמן יהיה בכף האחר א"כ הוי הכרח מדההזאה הנעשית באצבעו הימנית דהשמן יהיה בכפו השמאלי' וא"כ לא היה צריך לכתוב תרי שמאלית בעני ומדכתבינהו שמע מינה להני דרשות דריש להו מיתורי:
ואימא אדרבה מה כאן שמאלי' אף בעלמא נמי שמאלית משמע דר"ל דאתא לאכשורי בעלמא גם בשמאל. וקשיא דהא בלאו הכי אי לא כתב אלא תרי דחד אתא לגופיה וחד למיעוט אחר מיעוט הוה אמרי' דבעלמא מתכשר בין בימין בין בשמאל א"כ לא מצטריך שמאלית שלישי להכשיר שמאל בעלמא דהא בלאו הכי הוה מכשירינן לי':
ונראה לפ' דר"ל מה כאן שמאלית כו' דר"ל דבעלמא נימא דבעינן דווקא שמאלית ולא ימין ולמפסל עבודה בימין:
וקשיא שאיך תיסק אדעתן לאכשורי טפי שמאל מימין ועוד דעיקר העבודה דהכא דהיינו ההזאה הויא בימין ושמאלית דשם היציקה לאו עיקר עבודה היא כמו עבודת ההזאה וא"כ נימא דאתא לגלויי בעלמא שיש שם עיקר עבודה מעיקר עבודה דהכא דהויא בימין וגם כי לימא מה כאן שמאלית אף בעלמא שמאלי' יהיה בעלמא כמו הכא וכמו דהכא שאינו עיקר עבודה הויא בשמאל ועיקר עבודה בימין כמו כן בעלמא בשמאלי' לא תהיה עיקר עבודה אלא בימין. לכך נראה דלעולם ר"ל מה כאן שמאלית דבעלמא מכשר גם שמאלית, וכ"ת גם בלא שמאלית שלישי הוה מכשירינן בעלמא שמאלי' וי"ל דהכי פרי' דשמאלי' שלישי אתא לאכשורי בעלמא גם שמאלי' ולגלויי דשמאלי' שני אתא למיעוט אחר מיעוט לרבויי הכא גם ימנית דאי לא כתיבי אלא תרי לא הוה מוקמי' השני למיעוט אחר מיעוט לרבויי ימין ושתהא ההזאה בשמאל אלא הוה אמינא דאתא למימר מה כאן שמאלי' אף בעלמא שמאלית ולאכשורי בעלמא גם שמאל משו' דאע"ג דאי לא כתב אלא חד פירשנו דבעלמא נוכל לומר ימין או שמאל מ"מ הוה מסתבר למבעי בעלמא ימין טפי משמאל ולמגמר מהזאה שהיא עיקר עבודה מדנגמר מהיציקה שאינה עיקר עבודה והוה מוקמי' השני לומר דבא לגלות בעלמא דגם בשמאל מתכשר ודנימא מה כאן שמאלי' ושגם בשמאלית כשר בעלמא ולעולם לא מכשירינן ביציקה ימנית ולומר דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות כאן ימנית ביציקה אלא דאתא לאכשורי בעלמא שמאלי' ולכך אצטריך שמאלית שלישי לגלויי דהשני אתא למיעוט אחר מיעוט לרבות מה כאן ביציקה ימנית דהא לא אתא לאכשורי בעלמא שמאל דהא בשמאלי' שלישי ילפינן הכי א"כ למיעוט אחר מיעוט אתא ולעולם ר"ל אף בעלמא שמאלי' דגם בעלמא מתכשר שמאלית ומשני ארבעה שמאלית כתיבי וא"כ הכרח הוא דנימא דהרביעי אתי למימר הא כל מקום שנאמר כף אינו אלא ימין דאם לא כן למאי ליתיה:
וא"ת א"כ להוי דרשות של שני שמאלית אחרונים הפכים דקמא ליתי למימר מה כאן שמאלית אף בעלמא שמאלית ובתרא ליתי למימר כאן שמאלית הא כל מקום שנא' כף אינו אלא ימין א"כ יאמרו ב' הפכים:
וי"ל דלמאי דפרשי' ניחא דפרשי' דהוה פרי' דהשלישי אתא למימר מה כאן שמאלי' כדי לגלויי דהשני אתא למיעוט אחר מיעוט ודלא נוקמא להך דרשא דמה כאן שמאלי' ולא שהיינו מחליטים דליתיה השלישי לומר מה כאן וכו' אלא כתב השלישי בעבור שאם לא כתב אלא שנים היינו יכולים להעמיד השני לדרוש מה כאן וכו' ולכך כתב הג' לומר דע"כ אתי חד מינייהו למיעוט אחר מיעוט ולא לדרוש דמה כאן דהרי יש אחר דיכול לבוא לאותו דרש ולא שנחליט שיבא לדרש דמה כאן שמאלית אלא שנכתב כדי לגלות על השני דלא אתי להכי ואלמלי לא נכתב הרביעי דע"כ אתי לומר הא כל מקום וודאי היינו מעמידים הג' לדרוש דמה כאן אלא כיון דנכתב הרביעי לומר היפך דרש זה ע"כ דהשלישי לא בא לדרוש דמה כאן כי לא נכתב אלא כדי לגלויי דהשני אתי למיעוט אחר מיעוט ולא לדרוש מה כאן דאי להכי הוה אתי לישתוק מיניה דהא איכא אחרינא למדרש מיניה הכי, כנ"ל פי' סוגיא זו:
אכן בפי' רש"י ז"ל כתוב כן ד' שמאלית כתיב חד לגופי' וחד לכאן שמאלית ולא אחר וחד לגלויי עלייהו בהנך תרי דלא למיעוט אחר מיעוט אתו וחד שלא תאמר דהאי דקמיה להכי אתא מה כאן שמאלית אף בעלמא שמאלית דא"כ האי בתרא למה לי אלא מדכתיב האי בתרא הוו להו שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים, ור"ל שני כתובים הבאים כאחד דתרווייהו אתו לומר מה כאן שמאלית ואין מלמדין מהם לומר מה כאן כו' אלא נאמר להיפך דנימא דאתו לומר דווקא כאן שמאלי' הא כל מקום כו':
ולא נהיר' לי דרך זה משום דאע"ג דנימא דאין מלמדין מהם לומר מה כאן כו' כדפי' רש"י מ"מ מנ"ל דנלמוד להפך לומר כאן שמאלית הא כל מקום הרי אין למידין מה כאן ומ"מ לא למדנו ג"כ כאן שמאלי' הא כל כל מקום ואין לנו הכרח לא לזה ולא לזה ונוכל לומר מה שנרצה א"כ לא הוכחנו עדיין הא כל מקום, ועוד מנ"ל דנימא דאתו תרווייהו ומר מה כאן כו' ודאין מלמדין מהם אלא שנאמר להפך ונאמר כאן שמאלי' וכו' הא כל מקום כו' אדרבא אימא דאתו תרווייהו לומר כאן בשמאלי' הא כל מקום ימנית ודאין מלמדין מהם דהוו שני כתובים הבאין כאחד אלא נאמר להיפך ונימא מה כאן שמאלית כו', הילכך נ"ל לפרש כפי הדרך שפירשתי:
עוד כתוב בפי' ד' שמאלית כתיבי תרי לגופייהו חד לעני וחד לעשיר שלא תאמר הואיל ואשתני בעניות אשתני בימין ותרי לאשמועינן כאן שמאלי' ולא אחר דהוו להו שני כתובין דאי כתב חד הוה אמינא מה כאן שמאלית אף בעלמא שמאלית ואין מיעוט אחר מיעוט ליכא לאקשויי דהא מכולהו שמעינן ימנית וא"כ כל הני למה לי כל"ה:
וגם על דרך זה קשיא לי דהא מדקאמר הכי כל פרשה שנאמרה כו' ומשמע דמקמי הכי לא הוה ס"ד דלצטריך קרא לעני ולא ילפינן ליה מעשיר. ועוד דא"כ דר"ל דחד לעני וחד לעשיר הוה ליה לתלמודא כי אקשי ואימא אדרבא מה כאן שמאלית הוה ליה לאקשויי הא מבעי ליה להאי שלישי לעני ומדלא פריך הכי שמע מינה דהוי דעתיה דעני ילפינן מעשיר דפריך דאתי לדרשא דמה כאן כו' ולא לומר הרי כאן כו'. ועוד שבהשני כתובים פירש דאמרינן כאן שמאלית כו' הוי משום דה"א מה כאן שמאלית אבל משום דכתיבי תרי הוו שני כתובים דאתו להכי ואין מלמדין לומר מה כאן כו' אלא נאמר הרי כאן כו' א"כ קשה מה שהקשינו לעיל:
עוד כתוב בפירש"י הגה"ה. הני לישנא לא נהירן דכל שני כתובי' שבתלמוד אינן דומין לאלו דכי אמרינן אין מלמדין הני מילי כשגלה שני כתובים בשני דברים דאמרי' אי הוה ניחא ליה למילף נכתוב חד ונילף אידך מיניה אבל הכא דבחדא מילתא כתיבי אינן שני כתובים הבאים כאחד אלא קראי יתירי נינהו ונראה בעיני מדכתב כל הנך יתורי ילפינן כאן גלה לך שמאלית אבל בעלמא כל כף הוי ימין דאי למילף מה כאן שמאלית אף בעלמא שמאלית מכדי דאא"ע כאן ת"ע לכל המקומות הוא א"כ בחד יתורא סגי ולכתוב תלתא ולשתוק דחד ליתי לגופי' וחד למה כאן שמאלית וחד שלא נאמר מיעוט הוא. כל"ה. וזה הדעת קרוב למה שפירשתי: