בביאור פרטי העונות שמענישים עליהם בגיהנם, מה שנמצא כתוב בזוהר ובמדרשים. וענין גיהנם מהו.
אשו של גיהנם, פירשו ז"ל (חגיגה יג, ב) שנמשך מנהר דינור, וזה לשונם: הנה סערת ה' חמה יצאה, זה נהר דינור, מהיכא נפיק, רבי ירמיה בר אבא אמר מזיעתן של חיות, ולהיכן שפיך, אמר רב חלקיה בר טובי על ראש רשעים בגיהנם, שנאמר (ירמיה כג, יט) הנה סערת ה' חמה יצאה סער מתגורר על ראש רשעים יחול, עכ"ד.
עוד ענין גיהנם גלה לנו ישעיה הנביא באומרו (ישעיה ל, לג) כי ערוך מאתמול תפתה גם הוא למלך הוכן העמיק הרחיב מדורתה אש ועצים הרבה וגו'. ועוד בסמוך לנבואה זו אמר לקמיה (שם לא, ט) נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים, ופירשו רבותינו ז"ל במדרש אגדת שמואל (פסיקתא רבתי פמ"א) פסוק כי ערוך מאתמול תפתה וגו', העמיק הרחיב, אמר רבי פנחס ורבי חוניא לפי שהרשעים אומרים כמה רבואות גיהנם מחזקת מאתים רבוא שלש מאות רבוא, כמה רשעים בכל דור ודור. אמר הקב"ה, כל מה שאתם רבים בעולם אף היא מתפתה בכל יום ומרחבת ומעמקת, שנאמר (שם ל, לג) כי ערוך מאתמול תפתה וגו', עכ"ל.
ובזוהר (תרומה קנ, ב) פירש ענין זה, ואמר שאשו של גיהנם אינו דולק אלא ע"י שהרשעים מתחממים באש יצרם, זה לשונו אמר רבי יהודה דינא דעונשי דגיהנם הא אוליפנא דאיהו למידן תמן לחייביא, על מה אתדנו בנורא דגיהנם, אלא גיהנם איהו נור דליק יממי ולילי, כגוונא דחייביא מתחממן בנורא דיצר הרע למעבר על פתגמי אורייתא, בכל חמומא וחמומא דאינון מתחממן ביצר הרע הכי אתוקד בנורא דגיהנם.
זמנא חדא לא אשתכח יצר הרע בעלמא, דאעילו ליה גו גושפנקא דפרזלא בנוקבא דתהומא רבא, וכל ההוא זמנא כבה נורא דגיהנם ולא אתוקד כלל, אהדר יצר הרע לאתריה, שארו חייבי עלמא לאתחממא ביה, שארי נורא דגיהנם לאתוקדא, דהא גיהנם לא אתוקד אלא בחמימו דתוקפא דיצר הרע דחייביא, ובההוא חמימו גיהנם אתוקד יממי ולילי ולא שכיך.
שבעה פתחים אינון לגיהנם, ושבעה מדורין אינון תמן, שבעה זיני חייבין אינון רע, בליעל, חוטא, רשע, משחית, לץ, יהיר, וכלהו לקבלייהו אית מדורין לגיהנם כל חד וחד כדקא חזי ליה, וכפום ההוא דרגא דחטא ביה ההוא חייבא הכי יהבין ליה מדורא בגיהנם, ובכל מדורא ומדורא אית מלאך ממנא על ההוא אתר תחות ידא דדומה, וכמה אלף ורבוא עמיה דדיינין לון לחייביא כל חד וחד כמא דאתחזי ליה בההוא מדורא דאיהו תמן.
אשא דגיהנם מטי לתתא מגו אשא דגיהנם דלעילא, ומטי לההוא גיהנם דלתתא, ואתוקד בההוא אתערו דחמימו דחייביא דקא מחממי גרמייהו גו יצר הרע, וכל אינון מדורין דליקין תמן, עכ"ל. ואמר דאשא דגיהנם מטי לתתא מגו אשא דגיהנם דלעילא, סוד גיהנם למעלה הוא נהר דינור שבו מתלבנים הנשמות, כמבואר בפרשת ויקהל כמו שנעתיק עוד, ואותו נהר דינור יורד לגיהנם שבארץ, כמו שפירשו ז"ל ג' פתחים יש לו, והרשעים בחמומם גורמים להמשיך אשו של נהר דינור העליון למטה.
ובענין ג' פתחים שיש לגיהנם אמרו ז"ל בערובין (יט, א) זה לשונם אמר רבי ירמיה אמר רבי אלעזר ג' פתחים יש לו לגיהנם, אחד במדבר, ואחד בים, ואחד בירושלים, במדבר דכתיב (במדבר טז, לג) וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. בים דכתיב (יונה ב, ג) מבטן שאול שועתי. בירושלים דכתיב (ישעיה לא, ט) אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים, ותנא דבי רבי ישמעאל אשר אור לו בציון זו פתחה של גיהנם. ותו ליכא והא איכא הא דאמר רבי מריון אמר רבי יהושע בן לוי ואמרי לה תני רב מרי בר' יוחנן בן זכאי, שני תמרים יש בגי בן הנום ועולה עשן מביניהם, וזו היא ששנינו ציני הר הברזל כשרות, וזו היא פתחה של גיהנם, דלמא היינו דמדבר.
והרשע שיכחיש ענין גיהנם, נאמר לו שילך למדבר שם בקיעי דקרח, כמו שאמרו בבבא בתרא (עד, א) במעשיות דרבה בר בר חנה, אמר תא אחזי לך בלועי דקרח, חזאי תרי ביזעי, [פירוש בקיעי], והוו קא מפקי קוטרא, שקלי גבבא דעמרא ואמשינה במייא, ונעציתה בראשה דרומחא ועייליה התם, וכי אפיק הוה איחרך איחרכי, אמר לי אצית מאי שמעת, ושמעית דהוו אמרין משה אמת ותורתו אמת והן בדאין, אמר לי כל תלתין יומין מהדרא להו גיהנם להכא כבשר בקלחת, ואמרי הכי משה אמת ותורתו אמת והן בדאין, עכ"ל.
עוד נתאמת ענין גיהנם בכמה מעשיות שאירעו בדורינו, ואבותינו גם כן ספרו לנו, ולא נאריך כדי שלא לצאת מהמכוון.
אמר רבי יהושע בן לוי (שם בעירובין), ז' שמות יש לו לגיהנם ואלו הם שאול, ואבדון, באר שחת, בור שאון, טיט היון וצלמות וארץ תחתית. שאול דכתיב (יונה ב, ג) מבטן שאול שועתי. אבדון דכתיב (תהלים פח, יב) היסופר בקבר חסדך אמונתך באבדון. באר שחת, דכתיב (שם נה, כד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת. בור שאון וטיט היון דכתיב (שם מ, ג) ויעלני מבור שאון מטיט היון וגו'. צלמות, דכתיב (שם קז, י) יושבי חשך וצלמות. ארץ תחתית, גמרא.
והא איכא גיהנם. גיא שעמוקה כגיא הנם, ד"א שכל היורד בה יורד על עסקי הנם. והא איכא תפתה, שנאמר (ישעיה ל, לג) כי ערוך מאתמול תפתה, ההיא שכל המתפתה ביצרו נופל שם, עכ"ל.
עוד אמרו במדרש (פסיקתא רבתי פמ"א) כי הנה רחקיך יאבדו (תהלים עג, כז), אמר דוד הואיל ומי שהוא רחוק ממך בעולם הזה הוא אבוד לעולם הבא. הצמתה כל זונה ממך, הרשעים שמחליטין עצמן בעונות ומזניחין עצמן ממך, אף אתה מה עושה להם מחליטן לגיהנם, ואין הצמתה אלא לשון מוחלט, שנאמר (ויקרא כה, ל) לצמיתות לקונה אותו, עכ"ל.
וכיון שדברנו בענין גיהנם, ראיתי להעתיק הנה מסכת גיהנם אשר מצאתי בדברי רבותינו ז"ל בכתיבת יד.
מסכת גיהנם
כתיב (נחום א, ו) לפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו, רבי זעירא פתח, לעלוקה שתי בנות הב הב (משלי ל, טו), אמר רבי אלעזר שתי כתות של מלאכים עומדים על פתחי גיהנם ואומרות הב הב, אייתי אייתי. ולמה נקרא שמו גיהנם, שקול נהמתה הולך מסוף העולם ועד סופו, ולמה נקרא שמו תפתה שהכל נכנסין שם בפתוי של יצר הרע.
פרק ראשון
רבי יוחנן פתח (תהלים פד, ז) עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה, מלמד שהרשע מתודה כשם שהמצורע מתודה, ואומר אני פלוני בן פלוני עברתי עבירה פלונית במקום פלוני ביום פלוני בפני פלוני במעמד פלוני ופלוני.
ג' שערים יש בגיהנם, אחד בים ואחד במדבר ואחד בישוב, זו שבים מנין, שנאמר (יונה ב, ג) מבטן שאול שועתי שמעת קולי. זו שבמדבר מנין, שנאמר (במדבר טז, לג) וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. זו שבישוב, שנאמר (ישעיה לא, ט) נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים.
חמשה מיני אש יש בגיהנם, אש אוכלת ושותה, שותה ואינה אוכלת, אוכלת ואינה שותה, לא אוכלת ולא שותה, ויש אש אוכלת אש. יש בה גחלים כהרים, ויש בה גחלים כגבעות, ויש בה גחלים כים המלח, יש בה גחלים כאבנים גדולות, יש בה נהרות של זפת ושל גפרית, מושכין ורותחין רתמים רתמים.
גזר דינו של רשע, מלאכי חבלה דוחפין אותו על פניו, ואחרים מקבלים אותו מהם ודוחפים אותו לפני אור של גיהנם, ופוערת פיה ובולעתו, שנאמר (ישעיה ה, יד) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה. למי שאין בידו מצוה אחת שמכריעו לכף זכות, אבל מי שיש בידו תורה ומעשים טובים ויסורים רבים באים עליו, נצול מדינה של גיהנם, שנאמר (תהלים כג, ד) גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני, שבטך אלו היסורין, ומשענתך זו התורה.
פרק שני
רבי יוחנן פתח (איוב יא, כ) ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש, גוף שאינו כלה, ונשמתו יוצאה באש שאינו נכבה, ועליהם הכתוב אומר (ישעיה סו, כד) כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה.
אמר רבי יהושע בן לוי, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאני אליהו הנביא זכור לטוב, אמר לי רצונך שאעמידך על שער גיהנם, אמרתי לו הן, הראני בני אדם שתלויים בחוטמיהן, ובני אדם שתלויים בידיהם, ובני אדם שתלויים בלשונותם, ובני אדם שתלויים ברגליהם, והראני נשים שתלויות בדדיהן, והראני בני אדם שתלויים בעיניהם, והראני בני אדם שמאכילים אותם בשרם, ובני אדם שמאכילים אותם גחלי רתמים, ובני אדם יושבים חיים ותולעים אוכלים אותם, אמר לי אלו שכתוב עליהם כי תולעתם לא תמות, והראני בני אדם שמאכילים אותם חול דק, והיו מאכילים אותם על כרחם ושיניהם נשברות, והקב"ה אומר להם, רשעים כשאכלתם הגזל היה מתוק בפיכם ועתה אין בכם כח לאכול, לקיים מה שנאמר (תהלים ג, ח) שיני רשעים שברת. Said Rabbi Yehoshua ben Levi: One time, I walked on the road and I found Elijah the Prophet, his memory for blessing. He said to me: Is it your desire that I place you at the gate of Gehinnom? I said to him: Yes. He showed me humans that were hanging by their noses and humans that were hanging by their hands and humans that were hanging by their tongues and humans that were hanging by their legs, and he showed me women that were hanging by their breasts, and he showed me humans that were hanging by their eyes, and he showed me humans to whom they were feeding their flesh and humans to whom they were feeding hot coals of broom-wood and humans sitting alive and worms were eating them. He said to me: These are the ones that about them it is written "For their worm shall not die." (Isaiah 66:24). And he showed me humans to whom they were feeding fine sand, and they were feeding them against their will and their teeth were breaking, and the Holy One Blessed Is He was saying to them: Evil ones, when you ate stolen [food], it was sweet in your mouths, and now there isn't within you the strength to eat, to fulfill that which is said: "You break the teeth of the wicked." (Psalms 3:8).
והראני בני אדם שמשליכין אותם מן האש לשלג ומן השלג לאש, כרועה זה שרועה את צאנו מהר להר ועליהם הכתוב אומר (תהלים מט, טו) כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבול לו.
אמר רבי יוחנן כל מלאך ומלאך ממונה להפרע עונש עבירה אחת, זה בא ודן אותו והולך לו, וכן השני וכן השלישי וכן כולם, עד שמשלימין לכל העבירות שיש בידו, משל למה הדבר דומה לבעל חוב שהיו לו בעלי חובין הרבה והוליכוהו אצל המלך אמר להם המלך מה אעשה לכם לכו וחלקוהו ביניכם, באותה שעה נפשו נמסרת בגיהנם למלאכים אכזרים ומחלקים אותה ביניהם.
פרק שלישי
תניא ג' יורדין לגיהנם ואינם עולים, הבא על אשת איש, והמלבין פני חבירו ברבים, והנשבע בשם ה' לשקר, ויש אומרים אף המתכבד בקלון חבירו, והמסכסך בין איש לאשתו להביא מריבה ביניהם, בכל ערב שבת מוליכין אותם לשני הרים של שלג ומניחין אותם שם, ובמוצאי שבת מחזירים אותם למקומם, ומלאך יוצא ודוחף אותם ומחזיר אותם למקומם בגיהנם, ומהן נוטלין שלג ונותנין תחת בית שיחיהם כדי לצנן אותם בששת ימי החול, והקב"ה אומר להם רשעים, אוי לכם שאף בגיהנם אתם גוזלים, שנאמר (איוב כד, יט) ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו, כלומר אף בשאול חטאו.
פרק רביעי
כל י"ב חודש נעשים אפר והרוח מפזרתן תחת רגלי הצדיקים, דכתיב (מלאכי ג, כא) ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם, ואח"כ נשמתם חוזרת בהן והם יוצאין מגיהנם ופניהם שחורות כשולי קדרה, והם מצדיקים עליהם את הדין ואומרים יפה גזרת עלינו יפה דנתנו, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה.
אבל אומות העולם עובדי ע"א, דנין אותם בז' מדורות של אש, ובכל מדור ומדור י"ב חודש, ונהר דינור יוצא מתחת כסא כבוד ויורד עליהם והולך מסוף העולם ועד סופו.
וז' מדורות יש בגיהנם, ובכל מדור ומדור יש בו ששת אלפים בתים ובכל בית ובית יש בו ששת אלפים חלונות, ובכל חלון וחלון יש בו ששת אלפים כדי מרה, וכלם מזומנים לסופרים ולדיינים, ולאותה שעה אמר שלמה ונקתי באחריתה, ואחד מהם אינו נמלט אלא אם כן יש בו תורה ומעשים טובים.
אחרי כל זאת הקב"ה מרחם על בריותיו, שנאמר (ישעיה נז, טז) כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי.
סליק מסכת גיהנם
ובמדרש רות הנעלם (זוהר חדש עט, א) ביארו ז' מדורות בקיצור מה שמענישים בהם, וזה לשונם
המדור הראשון נקרא בור, והוא מדור העליון, ושמה כמה מלאכי חבלה כעין הבור שאין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו, כך המדור הזה הנקרא בור, כמה כתות של מלאכי חבלה כעין נחשים ושרפים אשר אין להם לחש, ג' ממונים שולטים בגיהנם, והם מתחת יד דומה, והם משחית, אף וחימה, וכל האחרים ממונים תחתם, וכל אותם המדורים רצים ושבים, ודנים שם נפשותם של רשעים, וכל אותם כתות של מלאכי חבלה כלם מרעשים גיהנם, ונשמע קולם לרקיע וקול הרשעים ביניהם צווחין ואומרים ווי ווי ואין מרחם.
אמר אח"כ, במדור הראשון דנין לאותם שקוטפים מלוח עלי שיח, המפסיקים דברים שנתנו בלוחות עלי שיחה בטלה, ואותם שאינם נותנים כבוד לתלמידי חכמים, ואין דנין במקום הזה למבזה תלמידי חכמים אלא דנין אותו בטיט היון, והמקלל חרש וכיוצא בהם, והעובר אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללים, והמספר שבח חבירו לפני מי ששונאו לרעה, וכל אלה וכיוצא בהם נדונים במדור הא'.
המדור הב' נקרא שחת והוא אש ירוקה, ואין שם כי אם חשך ואין שם רחמים כלל, ושם דנין כל אותם המספרים אחר מיטתן של תלמידי חכמים, והמלבין פני חברו בהלכה שלא ללמוד ממנו, והמתגאה שלא לשם שמים, והמתכבד בקלון חברו, והיודע בחברו שיכשל בהלכה אחת והם בעיר אחת ואינו מודיעו קודם שיכשל וישמח הוא או אחרים, ומי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס להתפלל בה, ומי שאינו נוח לחבירו בהלכה והם בעיר אחת, והאוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה, והמגביה ידו על חבירו אף על פי שלא הכהו, ומי שיקלל בשחוק לחבירו בענין שיגיע לו בשת, כל אלו נדונים במדור הזה וכל כיוצא בהם.
ועל מה שאמר, והיודע בחבירו שיכשל בהלכה ואינו מודיעו, אמר רשב"י (שלח קסז, א) שחכם אחד עשה ענין זה לחבירו, ואמר שם בענין הנפשות שהיו באים להרשב"י ע"ה להגיד לו מדברי גן עדן וסודות עליונים אדהכי פרח חד ואתכסי מנייהו, ולפום שעתא תב לגבייהו, אמר לון זמינא הוינא למיעאל, והוו כלהו בעטורא חדא דדיינא דינא דחד בר נש דקאים על פתחא דגן עדן, ואינון כרובין אחידו ביה ולא שבקו ליה למיעל תמן, והוה בצערא בינייהו, וצווח צווחין על גבי פתחא, ושמעו כלהו צדיקייא דתמן, והשתא מתכנפי כל בני מתיבתי למיעל לגבי מלכא משיחא לעיינא בדיניה, וספרו אחר כך ענשיה ואמרו, אבל דינא דיינו עליה וגזר משיח, דלהוי ההוא בר נש לבר בההוא צערא ארבעין יומין, לסוף ארבעין יומין יצערון ליה בצערא דגיהנם שעתא ופלגא, וכל האי בגין דיומא חדא חד מן חברייא הוה פריש מילי דאורייתא, כד מטא לחד מלה ידע האי בר נש דיתכשל ביה, ואמר לחברייא שתיקו לא תימרון מידי, ובגין דשתיקו חבריא אתכשל בההוא מלה ואכסיף, וההוא כסופא דגרים האי בר נש דיינין ליה בהאי דינא קשיא, בגין דלא בעי קוב"ה לשבקא חוכא דאורייתא אפילו כמלא נימא, עכ"ל.
וכיוצא בזה נתבאר שם (קעא, ב) בתינוק אחד שהיה מבייש את רבו בקושיות ונענש, זה לשונו ועל דבעו למידן דיניה באתגליא ואשתזיב מניה, דהוה מכסיף לרביה קמי כלא בשאלתין וקושיין דיליה, ולא חייש למהך לאחרא לאתקנא תלמודוי, וחליש דעתא דרביה, ועל דלא בעו למידן ליה בדינא תקיפא, ובגין כך אף על גב דאתשזיב ממאריהון דדינא לא אשתזיב הכא, שבעה יומין הוו דלא אשתלים כאן דיוקניה, וכד הוה אתסחי בכאבא יתירה קמי כלא כל אינון שבעה יומין עד דישתלים דיוקניה, עכ"ל.
המדור הג' נקרא דומה, ושם נדונים כל אותם גסי הרוח המתגאים לבם בהלכה לפני העם שלא לשם שמים, והמספרים לשון הרע, והמגיס לבו בהוראה, והדן את חבירו לכף חובה, והמלוה לחבירו ברבית, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, ומי שאינו עונה אמן מפי המברך, ומי שעושה פסקא - כגון המספר בתפלתו, וחוזר ואומר דבר אחר, וחוזר ומפסיק, והוא נקרא פסקי, והמתלוצץ על חבירו ועל הזקן ששכח תלמודו, והרואה דבר ערוה בחבירו ואינו מודיעו בינו לבינו, כל אלה נדונים שם וכל כיוצא בהם.
המדור הד' נקרא טיט היון, שם נדונים אותם גסי הרוח, וכל אותם העונים עזות לעניים ומדוכאים, והרואה עני בדוחק ואינו מלוהו עד שמבקש ממנו הנאתו, והעושק שכר שכיר, והמוציא זרע לבטלה, והבא על כותית ונדה, והממשכן לעני ואינו חוזר לו משכונותיו כשאין לו דבר אחר, והמטה משפט, והלוקח שחד, כולם נדונים במדור זה.
המדור הו' צלמות, ושם נדונים כל אותם ששכבו עם אמותם, ונדה.
ובזוהר (תרומה קנ, ב) אמר שיש מקום בגיהנם והוא נקרא צואה רותחת, ובו נדונים כל אותם שחטאו והחטיאו את הרבים, וכן אותם המוציאים זרע לבטלה לכתחלה, וזה לשונו אתר אית בגיהנם ודרגין תמן דאקרון צואה רותחת, ותמן איהו זוהמא דנשמתין אינון דמתלכלכן מכל זוהמא דהאי עלמא ומתלבנן וסלקין ואשתארת ההיא זוהמא תמן, ואינון דרגין בישין דאתקרון הכי צואה רותחת אתמנן על ההוא זוהמא, ונורא דגיהנם שלטא בההוא זוהמא דאשתארת, ואית חייבין אינון דמתלכלכן בחובייהו תדיר ולא אתלבנן מנייהו, ומיתו בלא תשובה, אינון דחטאו והחטיאו אחרנין והוו קשי קדל תדיר ולא אתברו קמי מאריהון בהאי עלמא אלין אתדנו תמן בההוא זוהמא ובההיא צואה רותחת דלא נפקין מתמן לעלמין, אינון דמחבלין ארחייהו על ארעא ולא חששו ליקרא דמאריהון בהאי עלמא, כל אינון אתדנו תמן לדרי דרין ולא נפקי מתמן, בשבתי ובירחי ובזמני ובחגי בההוא אתר נורא אשתכיך ולא אתדנו, אבל לא נפקי מתמן כשאר חייבין דאית לון נייחא, עכ"ל.
ואמר אחר כך, שמי שחלל שבת בפרהסיא נדון לעולם אפילו בשבת, ושאר הרשעים ששמרו שבת יוצאים לראות בדינם של אלו שלא שמרו שבת, ועליהם נאמר (ישעיה סו, כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר. כי תולעתם לא תמות מהגוף, ואשם לא תכבה מהנשמה, ופירשו מאי דראון, די ראיה, שכל הרשעים אומרים די ראיה זו
ובתיקונים ( דף מט, ב) פירש שם, שיש גיהנם לנפש רוח ונשמה שהם נקראים נר ה' נשמת אדם ואמר שנ"ר הוא נפש רוח נשמה, ואמר מאן דנטיר נר ה' נשמת אדם באורייתא בפקודין דעשה ולא תעשה, לא שליט עליה נורא דגיהנם, ודא איהו כבד מרה וטחול, כבד אשא סומקא, מרה אשא ירוקא, טחול אשא אוכמא, יותרת כללא דכולהו, תכלת חשוך, עכ"ל. וכן אמר עוד לקמיה, מרה כבד טחול אינון גלותא לנשמתא ורוחא ונפשא, עכ"ל.
וראיתי להעתיק לך הנה ז' היכלות הטומאה שהביא ר' שמעון בפרשת פקודי, ומורי ע"ה העתיק אותם בספר פרדס בלשון הקודש, ולכן אעתיק לשונו:
בהיכל א' והוא נקרא בור, והבור ריק, וכל הבא ליכנס בו אין לו סומך שיאחז בו שלא יפול, אלא כולם דוחים אותו שיפול בתוכו. בהיכל הזה ממונה אחד ושמו דומה, והוא עומד כאן בהיכל הזה, ועומד בפתח היכל ראשון מהקדושה מבחוץ עם כמה מלאכי חבלה לאחוז הנשמות שדוחה המלאך הקדוש בוהריא"ל, כדפי' בשער היכלות הקדושה בפרק א.
ותחת הממונה הזה דומה, יש ממונה אחר ושמו פתו"ת, ותחת ידו כמה אלף ורבואות מלאכי חבלה, והוא עומד לפתות בני אדם מדרך טובה להביט בניאוף ובזנות, כשמו כן פעולתו, וכל מלאכי חבלה שעמו הולכים לפני בני אדם להיות עיניהם אל העבירה, והממונה הזה נקרא גם כן סרסרי"ם, כי הוא סרסור העבירה, והממונה הזה עומד על הקבר בזמן שהגוף נדון ושובר עיניו מפני שהטה אחרי עצתו, כי כן דרך הקליפה להשטין למטה ועולה ומקטרג למעלה ויורד ונוטל נשמתו, וכל הנמשך אחריו נוטל הוא עצמו נקמתו ממנו.
לפנים בהיכל הזה כמה נחשים ועקרבים הנושכים הנשמה כשהיא נכנסת שם, על כל ההיכל הזה ממונה אחד ושמו גמגומ"א, והוא אדום כוורד, והוא עומד להשטין כשתפלתו של אדם נדחית מהיכל ראשון של קדושה כדפירשתי בשער היכלות פרק א, וכאשר זה מקבל התפלה ההיא הנדחית עולה עמה עד היכל ז' של קליפה, ומשם מלמד עליו חובה ומזכיר עונותיו, וזה שאמר הכתוב (איוב א, ו) ויבא גם השטן, ג"ם שם השטן שהוא גמגומ"א.
ותחת ידו כמה מלאכי חבלה ממונים לאחוז בכל דברי נבלות או דבר פגום שיוציא האדם בשפתיו, ושומרים אותה, וכאשר האדם מוציא מפיו דברי קדושה כמו דברי תורה או תפלה אז מטמאים אותם הדברים הקדושים בטומאה ההיא שהוציא מפיו קודם לכן, ואז כביכול תשש כח הקדושה, ואז אוי לו אוי לנפשו של החוטא ההוא.
עוד בהיכל הזה על כל אלו הממונים ממונה אחד, והוא ממונה ושמו טפסוריני"א, ותחת ידו כמה מלאכי חבלה, והם ממונים על כל אותם הדברים שאדם זורק בכעס מידו, ולוקחים הדבר ההוא ומעלים אותו למעלה, ואומרים זה קרבן של פלוני שקרב אלינו, ומכריזים ואומרים ווי לפלוני שזנה אחרי אלהי נכר, ובת קול יוצאת שנית ואומרת אוי להם כי נדדו ממני, וההיכל הזה נקרא שטן בור.
היכל ב' הוא הנקרא שחת, והוא טמא והוא חשך, בהיכל הזה ג' פתחים לג' צדדים, בפתח א' עומד ממונה אחד ושמו עשטרי"ה, ותחת ידו כמה אלפים ורבואות ממונים, והם ממונים על אותם שמוציאים זרע לבטלה, שאינם רואים פני שכינה, ואלו באים ומטמאים אותו בעולם הזה, ואח"כ כשנשמתו יוצאת, אלו אוחזים ומכניסים אותו להיות נדון בהם, ואלו נקראים שכבת זרע רותחת, ואלו לוקחים חמום העבירה והזרע ומעלים אותו למעלה וגורם להיות ברית קודש נכנע תחת הקליפות.
בפתח ב' יש ממונה אחד ושמו טסקיפ"א, והוא ממונה על כל אותם הבאים על הבהמות או על העריות החמורות שבתורה, ותחת ידו כמה אלפים ורבואות מלאכי חבלה, ודרכם עם האיש הזה כדרך אותם אשר אמרנו למעלה.
בהיכל הזה יש ממונה אחד ששמו כו"ס התרעלה, וכל אותם הרוגי בית דין ששתו כוס התרעלה בעולם הזה נצולו מכוס תרעלת עולם הבא, ואי זהו כוס התרעלה, בצאת הנשמה מהגוף הממונה הזה הנקרא כוס התרעלה אוחז בו ומשקהו כוס תרעלה, ובכוס הזה ג' טיפות, האחד חצץ, והאחד מר ממות, והאחד קובעת, בהיכל הזה עומד ממונה אחד ושמו עאצ"י עריא"ל, ומשם משקים אותו ביום המות, וזהו ג' טפות חרב מלאך המות שאמרו ז"ל.
בפתח ג' יש ממונה אחד ושמו סנגדיא"ל, והוא ממונה על כל אותם המכניסים ומטמאים בריתם בבת אל נכר, וכל אותם המטמאים עצמם בכותית, כאן הם מצטיירים צורת הנשים אשר טמאו עצמם בממונה הזה, ובכמה אלף ממונים אשר תחת ידם, ובצאת נשמתו מטמאים אותה בצורה ההיא ונקשרת עמו בהיכל, וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה ג, ב) ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה (בראשית לט, י), לשכב אצלה בעולם הזה, להיות עמה קשור בעולם הבא.
בתוך ההיכל הזה רוח אחד טמא, ובו תלויין כל כשופין וכל מיני נחושים, וכלם תלויים בטומאת זרע רותחת, וזה היה חכמת בלעם הרשע שהיה מטמא עצמו באתונו ואז היה מצליח בכשופיו, ועל זה נקרא ההיכל הזה שחת טמא, כי טמא הוא טמא יקרא.
תחת הרוח העליון הזה יש בהיכל הזה עוד רוח טמא ושמו סרטי"ה, וכמה אלף ורבואות מלאכי חבלה תחתיו, והם מזומנים בשעה שיורד החלום מצד הקדושה הרוח הזה וכל מלאכי חבלה שעמו יורדים עם החלום ההוא ומתערבים עמו ומודיעים לאיש ההוא דברי היתול עם החלום הצודק, וכן דברי רבותינו ז"ל כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים.
ומצד ההיכל הזה יוצאים שני רוחות, מתהפכים לפעמים אנשים ולפעמים נשים, וכאשר נוסעים רוחות טמאים עליונים, מצד נסיעתם מתהוים השני להבים ושלהובים והולכים ומתפשטים בעולם ומתראים לבני אדם בחלום כדמות נשים יפות ומטמאים אותם בקרי, וכל זה הוא נמשך אחר דבריהם ומושך במעשיו את רוחם עליו, וזהו שאמרה תורה (דברים כג, י) ונשמרת מכל דבר רע, כדפירשו ז"ל שלא יהרהר ביום ויבא לידי טומאה בלילה ח"ו.
ובענין הזה פירשו בזוהר פרשת תרומה (קל, א) זה לשונו חד ממנא קיימא לההוא סתרא על ההוא נוקבא דצפון בכל אינון חבילי טהרין סנוגירי"א שמיה, ובשעתא דההוא תננא עקים אורחיה וסליק, האי ממנא ושתין אלף רבוא משריין אחרנין כלהו מתעתדן לקבלא ליה ולאתזנא מניה, וקיימאן בההוא נוקבא, ועאלין בחד פתחא דאקרי קרי, ודא איהו רזא, דכתיב (ויקרא כו, כא) ואם תלכו עמי קרי והלכתי אף אני וגו' בחמת קרי, בההוא רוגזא דנפיק מפתחא דקרי, ואלין אינון דמשטטין בליליא, ובשעתא דנשמתין נפקין לסלקא לאתחזאה לעילא, אלין נפקין ומקטרגין לון דלא יכלין לסלקא, בר אינון חסידי קדישין דאינון בקעין רקיעין ואוירין וסלקין, ואלין חבילי טהירין נפקין ומודיעין מילין כדיבן לבני נשא ואתחזיין לון בדיוקנין אחרנין וחייכאן בהו עד דאושדין זרעא, ואקרון מאריהון דקרי, בגין דאינון נפקין מפתחא דקרי גרמי לון, ובשעתא דמתאכלין אמורין ופדרין ההוא תננא הוא רוי לון וזן לון כפי יקרא דילהון הכי מזונא דילהון מה דאתחזי לון, ובהא לא נפקי ולא משטטי בארעא קדישא, עכ"ל.
ומה שאמר ההוא תננא עקים, ביאר אותו למעלה מן הענין ואנו לא כתבנוהו, ופירושו, כי בתמיד של שחר ובתמיד של בין הערבים לא נצחה הרוח את עמוד העשן, אבל בלילה העשן מעצמו היה מתעקם לצד צפון להיות נזונים ממנו אלה בעלי הקרי, כדי שלא ישוטטו בארץ ישראל. ובענין בעל קריין נתבאר עוד בזוהר פרשת בראשית (יט, ב; נה, א) עיין שם.
היכל ג' הוא נקרא היכל אופל, והוא יותר חושך ואפל מן הראשונים, והוא נקרא דומה, כי אף על פי שאמרנו שהוא יורד להיכל א' עיקרו בהיכל זה, וכנגדו נקרא יצר הרע שונא.
בהיכל הזה ד' פתחים ועליהם ד' ממונים כאשר נבאר בפתח א' ממונה אחד ושמו קטרטי"א, והוא עומד בכח הרוגז כאשר הדין מתוח בעולם והוא כשלון הרשעים, על זה נאמר (משלי ד, יט) דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו. הממונה הזה עומד על פרשת דרכים להכשיל במגפתו אותם ההולכים יחידים בדרכים ובשווקיים, ויכול להזיקם אם פגע בהם, וזה כאשר הוא שולט בעולם בתוקף הדין המתוח ח"ו.
בפתח ב' ממונה אחד סנגדיא"ל (נ"א: הנגריא"ל) שמו, ותחת ידו כמה אלף ורבואות מלאכי חבלה, וכולם עומדים לקבל פתקי הדין מחוץ להיכל ג' היכל הקדושה. וכאשר הוא מקבל פתקי הדינים יורד לשתי היכלות הקודמים שחת ובור, ושם יש לו כמה אלף ורבואות מלאכי חבלה וכולם משוטטים בעולם להשלים הדין ההוא ח"ו.
בפתח ג' ממונה אחד ושמו אנגיריהו"ן, והוא ממונה על כל הקדחות השורפות בתוך העצמות, וכל מיני חלאים רעים המקדחים ושורפים הגוף, וממנו יוצאים כמה אלף ורבואות הממונים על הענין הזה כמותו.
בפתח ד' ממונה אחד ושמו אסכר"ה, וזה ממונה על הריגת ומיתת התינוקות עד בן שלש עשרה שנה, ומתראה כאשה המגדלת ומינקת אותם ומשחקת עמהם ומחנקת אותם, ונשמתם נמסרת ביד עזריא"ל המלאך שבהיכל ג' שבקדושה כדפיר' שם.
באמצע ההיכל הזה עומד רוח אחד ונקרא אגיריסיו"ן, וזה ממונה על מיתת הבחורים מבן י"ג ועד עשרים שעליהם נאמר (משלי יג, כג) ויש נספה בלא משפט, כי לפי שאינם נשמרים כשהם קטנים מפני רוע מוסרם, ורואה בהם סימן שיחטאו ויפסדו, הורג אותם קודם שיבאו לידי חטא, ועל זה נאמר (בראשית א, לא) והנה טוב מאד, זה מלאך המות.
מהיכל זה מתפשטים שני רוחות ושמם אף וחימה, ואלו ראה משה רבינו ע"ה ברדתו מן ההר, ואמר (דברים ט, יט) כי יגורתי מפני האף והחמה, ותחת ידם כמה אלף ורבואות מלאכי חבלה, וכלם ממונים על כל אותם השומעים חרם או שמתא מפי בעל תורה ואינם שמים על לב, וכן על כל אותם המתלוצצים בדברי תורה או החכמים, וכן כולם מונים והולכים לקנטר על כל אותם העוסקים בתורה, וכן במעשה מצוה, כדי שלא ישמחו בה ויעצבו עמה.
תחת הרוחות האלה יש רוח אחד ושמו סכסיכ"א, וכאשר האדם מלשין לחבירו או מסכסך עליו, זה מתעורר עם המלשינות ההוא להשלים הענין ולהרוג במלשינות ההוא.
בא וראה, אף על פי שהקדוש ברוך הוא קבע לכל חיות ונחשים זמן לפשיטת עורם, עם כל זה הכל תלוי בלשון הרע ובמלשינות, כשאדם מלשין על חבירו חיות תחתונות מתפשטות מעורם ונותנים קולות ואותם הקולות עולים למעלה בהיכל הנקרא בור, ששם כמה נחשים וכמה עקרבים כדפירשתי לעיל, וכולם מלמדים קנטוריא לעורר הנחש הקדמוני, הנחש הגדול, והוא פושט את עורו, וכל קשתותיו ר"ל מחנותיו וחייליו, מתפרד מהם ומורידם למטה בהיכלות, והוא עולה לומר קנטוריא במלשינות ההוא, ואלמלא הפשט עורו אין אדם יכול לעמוד מפניו הרחמן יצילנו, וכל זה מפני תוקף המלשינות ולשון הרע, ולא לחנם אמרו ז"ל שהיא עבירה חמורה יותר מגלוי עריות ועבודה זרה ושפיכות דמים.
היכל ד' הוא נקרא טיט היון, ונקרא כנגד זה יצר הרע אבן מכשול. היכל זה נקרא חובה מטעם שהוא כנגד היכל זכות, וכל חובות בני אדם ועונות, יש בהיכל זה כמה מלאכי חבלה שמקבצים אותם ומכניסים אותם בהיכל זה, וביום הדין כששוקלים חובה וזכות, אם כף הזכות צד הקדושה מכריע הוא קדוש ודנים אותם לחיים, ואם כף חובה מכרעת כמה מבעלי חובה אוחזים בו ואומרים שלנו הוא ושמחים בו ודנים אותו למיתה.
בא וראה כמו שאדם מתנהג בעולם הזה כך נמשך ונשפע עליו מלמעלה, אם רודף אחר הצד הטמא והעבירות, רוח הטומאה רודף אחריו ומסייעתו ליטמא יותר וגורם לו לבא לידי עבירות יותר חמורות וטומאות רצוצות יותר מן הראשונות, ואם האדם מטהר עצמו ורודף אחר הקדושה ומקדש עצמו רוח קדושה נמשך ונשפע עליו ומטהרתו ומקדשתו ומלבשתו ענוה ויראה ומביאתו לידי טהרה יותר גדולה, כמו שאמרו ז"ל במסכת ע"א פרק קמא, זהירות מביאה לידי זריזות וכו'.
בהיכל זה הוא מקום כל אותם הנקראים אלהים אחרים, והם אותם המפתים בני אדם בתענוגות העולם הזה ובנאופים ובזנות, ועל כל אלו הנקראים אלהים אחרים יש רוח שולט על כולם, והוא נקרא אל נכר, והוא מפתה הלומדים בתורה העומדים בבית המדרש, במחשבות רעות ובטנופים, ואומרים לו מה אתה עומד כאן מפסיד בחרותיך בעסק הלימוד ומתיש כחך, הלא טוב לך לשמוח בילדות בנאופים ובזנות, וכאשר האדם נפתה אחריו הולכים אחריו כמה בעלי טומאה לטמא אותו בעולם הזה, וכל אלו נקראים צואה רותחת שעומדים לטנף האדם כדפירשתי.
באמצע ההיכל הזה יש רוח אחד ושמו נגע, וממנו מתפשט רוח אחר ונקרא נגע צרעת, והם עומדים לטמא לכל אותם בעלי לשון הרע יותר על כל המטמאים, הנגע העליון אשר אמרנו הוא ממונה לקלל לכל אותם שולחנות שלא נסדרו בשבת כראוי, וכולם ערוכים לפניו והוא מקלל אותם קללות נמרצות שאין להאריך בהם, הרחמן יצילנו, כדרך הקדושה לטוב כן דרך הטומאה לרע.
בהיכל הזה תלויים לרעה כל הדברים חוץ מבני חיי ומזוני שהם תלויים למעלה בשאר ההיכלות, ויורדים להיכל זה, ומשם יוצאים מקטרגים לרעה, אם למַעֵט בני האדם - להמיתם, או למעט מזונותם הרחמן יצילנו.
מהיכל זה יוצא רוח אחד טמא שמו אריר"א, ותחת ידו כמה אלף ורבואות מלאכי חבלה, וכלם נקראים אוררי יום, והם ממונים על המקלל עצמו בכעס או על שבועת האלה והקללה ההיא, ומעלים אותה למעלה ומעוררים עמה נחש הקדמוני הלויתן נחש עקלתון שיעלה ויעורר קללות נמרצות ח"ו, וזהו שהיה מכוין איוב באומרו (איוב ג, ח) יקבוהו אוררי יום, שהם אלו העתידים לעורר לויתן, שהוא הנחש העקלתון, הרחמן יצילנו.
היכל ה', הוא הנקרא שאול, כנגד זה נקרא יצר הרע ערל והוא עיקר הערלה, בהיכל זה יש פתח אחד ועליו ממונה אחד ושמו איבה, והוא מעורר מדנים ואיבות בעולם, על שמו נקרא ההיכל הזה איבה.
בהיכל זה רוח טמא אחד שהוא שולט על הכל ושמו שוד"ד, והוא מעורר שוד ושבר, והוא רובץ בהרים הרמים בין סלעים וצורים. מהיכל זה יונקים כל אותם שודדים, ומכאן יוצאים כל אותם הרצחנים וההורגים והולכים אחר לה"ט החרב המתהפכת להרוג הכל, וכאשר יש רעב בעולם ח"ו הרוח הזה נקרא שו"ד מזדווג עם אחר הנקרא כפן, זה לשודד בני העולם ולהמיתם, וזהו שנקרא שוד, וזה לקלל המזון שבמעיהם שלא ישבעו, וזה הנקרא כפן. וכאשר יש בישראל גומלי חסדים בזמן הרעב, גורמים לאלו שלא ישלטו בעולם על ישראל, ושולטים באומות עובדי ע"א, ונכנעת צד הטומאה וישראל מתברכים, וכאשר ח"ו אין בישראל מי שיגמול חסד, אז ח"ו מתגבר הקליפה ואחד מאלו משפיע לאומות הנזכרים ויונק כל שפע הקדושה, ועל זה נאמר (שה"ש א, ו) שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי, אלו ישראל, שכל השפע יורד מהקדושה אל צד אחר ח"ו.
תחת אלו שאמרנו יש רוחות טמאים ונקראים ערלה, והם זמורי ערלה וענפי ערלה, ועל כלם ממונה אחד נקרא גזרדינ"א, והוא ממונה על כל אותם שאינם שומרים שני ערלה, וכל אותם המעכבים את המילה, וזה טעם חתן דמים של צפורה, וזהו ממונה על האדם כאשר מטמא בריתו להכניסו בשאול ואבדון לדון אותו שם.
באמצע היכל זה יש רוח אחד שהוא אורב על הדרכים ועל המקומות לראות אותם העוברים על התורה להלשינם למעלה להכניס איבה בין העליונים והתחתונים, וכן כולם עומדים לפתות האדם מדרך טובה לדרך רעה, ואחר כך עולה ומקטרג עליו, ונמצא מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא, ואין לך איבה גדולה מזו, ועל כן נקרא היכל איבה, והרוח הזה נקרא אפר"א, והכוונה אפר שאינו עושה פירות ואינו מגדל צמחים היפך אפר קדוש שהוא עושה פירות, והטעם כי כבר נתבאר כי כל רוח הטומאה מסורסים הן, וזהו עפר שריפת החטאת, כי הוא אחוז בחטא שהוא נחש עקלתון, ועוד כי כשאדם חוטא העפר הזה מתגבר על ידי הנחש, וזהו כלול במי המרים המאררים, וזהו עפר המשכן שהיה משקה הכהן לסוטה מפני שזנתה ונטתה אחרי הנחש הזונה משקים אותה מעפר קרקע המשכן, שהוא זה העפר במי המרים ושולט בה הרוח הזה ומכלה אותה, ואלו הם מים אחרונים חובה, הרחמן יצילנו.
היכל ששי, ההיכל הזה עליון על כל ההיכלות כמו צד הקדושה, כי זה לעומת זה עשה האלהים כדפירשתי. בהיכל הזה ד' פתחים ובם ד' כתות טמאים, נקראים אחד מות ואחד רע ואחד צלמות ואחד אופל, אלו עומדים לעולם להרע ולהשטין, וארבעתם מתייחדים כאחד כמו צד הקדושה, ועל הייחוד הנזכר נקרא בי"ת חב"ר, כדכתיב (משלי כא, ט) מאשת מדינים ובית חבר, וזהו וחובר חבר.
על ההיכל הזה נאמר (שם כז, ו) נעתרות נשיקות שונא, כאן עומדים כל אותם נשיקות ופתויים ותאוות גופניות דזנותא וניאוף שעל ידם אדם מתגרש מהעולם הזה ומהעולם הבא, כל אותם הכתובים במשלי (שם ז, ו) בפרשת כי בחלון ביתי בעד אשנבי וגו', כל אותם הפתויים הם מצד רוח ההיכל הזה.
ועליו נאמר (שם יא) בביתה לא ישכנו רגליה, שהיא הולכת לפתות בני אדם, אחר שפיתה אותו תטעימהו מרורת פתנים אכזר ומוציאה נשמתו בחרבה, ובה ג' טיפות, באחד נשמתו מתבלבלת ואינה מוצאה מקום לשבת, בב' נפשו מתעקרת ויוצאה, בג' פניו מוריקות ויוצאה נשמתו כפטורי וכו', כל זה תחת אשר נמשך אחריו, וז"ש הכתוב (שם ה, ד) ואחריתה מרה כלענה וגו'.
בהיכל הזה עומדים כל אותם מקטרגים המפתים לאדם במלבושיו ובבגדיו, שיסלסל גופו וימשמש בשערו וירחץ גופו וייטיב גהה כדי שיסתכלו בו הנשים, ועל הענין הזה ממונה אחד סקטופ"א שמו. בתוך הממונה הזה עומד ממונה אחר ושמו מרא"ה, אשר בו רואה עצמו ומתייפה ומסתלסל ורואה במראה ההיא ומתלבש בו גאה וגאון וגסות הרוח, ואז כח אחר אשר בהיכל ושמו עסירט"א אשר הוא ממונה על כל החלומות להראות לאדם דמות אשר ימשך אחריו לאבד נשמתו, והממונה הזה מעורר ממונה אחר אשר תחת ידו ויורד ומעורר בהיכל התחתון שבו אסכרה, ושם מעורר לנקבה אחת והיא לילי"ת אימא דשדים, וכאשר מתעורר האדם בגסותו הממונה עסירט"א, אז מתקשרת עמו לילית ואז בכל ר"ח ור"ח מתעורר המראה אשר אמרנו דעמה לילית, ולפעמים נזוק האדם מהם והוא נופל ארצה ונכפה ונזוק, וכל זה גרם לו המראה וכפי רוב גאותו שנתגאה כן רוב רעתו ונזקו וטומאתו, וזהו (משלי ז, כג) עד יפלח חץ כבדו וגו', הרחמן יצילנו.
היכל שביעי, ההיכל הזה הוא היכל שמרי היין להשתכר ממנו, כדכתיב (בראשית ט, כא) וישכר ויתגל בתוך אהלה, והם הענבים שסחטה חוה שבהם גרמה מיתה לבעלה ולכל אותם הבאים אחריו, (דברים לב, לב) ענבימו ענבי רוש אשכלות מרורות.
בהיכל הזה עומדות כל אותם נשמות טמאות להשפיע לכל אותם המטמאים עצמם בנדה, ואשת איש וכיוצא בהן, כגון ממזרים, ונקרא ממזר מפני שהוא מאל זר, ולפי היות העבירה וענין יצר הרע, כן מושך עליו הנשמה מהיכל זה, וכל רואיהם יכירום כי הם זרע פסול ממזר מאל זר, וכל מעשיו מעידים עליו שהוא פסול.
מהיכל זה יוצא רוח אחד שהוא ממונה על כל אותם הנשמות ושמו צפוני, וסימניך (יואל ב, כ) ואת הצפוני ארחיק מעליכם, וכנגד ההיכל הזה בגיהנם נקרא ארץ תחתית, בהיכל הזה נקודה דקה קרובה אל ספירות הקליפות, וממנו יוצאים כל אותם רוחות הדקים המשוטטים בעולם שהם רואים ואינם נראים, ואלו עומדים לעשות נסים לבני אדם כי אלה אינם עומדות בקליפות הטנופות כל כך כאחרים.
על אלו ממונה אחד נסיר"א שמו, והיא מלה ארמית, ופירושה חתוכה, שהכוונה שהוא מובדל מקליפות הטמאות ביותר, ואלו פורחים באויר ומזיקים לצד טומאתם, לעשות נסים בעולם לאותם העומדים בצד הקדושה.
מן ההיכל הזה יוצא אש חזק ושלג ורוח מתחזק לדון את הרשעים, וזה שאמר הכתוב (תהלים סח, טו) תשלג בצלמון.
בהיכל הזה עומדים ד' פתחים פתוחים לד' רוחות, ואלו אוחזים ואינם אוחזים בצד הקדושה, ושם מאיר אור הקדושה, והוא מקום מתוקן לחסידי אומות העולם שלא הרעו לישראל.
בפתח ההיכל האמצעית מבחוץ ש' פתחים, והם מכוונים כנגד הקדושה, והם מקומות למלכי אומות העולם החסידים שלא הרעו לישראל ולא דחקו אותם והגינו עליהם, ויש להם שם כבוד על כך, ומאיר להם אור הקדושה בתוך האפלה ההיא, ועל זה נאמר (ישעיה יד, יח) מלכי גוים כולם שכבו בכבוד איש בביתו.
ואם דחקו לישראל, כמה מלאכי חבלה אוחזים בהם ודנים אותם ג' פעמים בכל יום בכמה דינים משונים, בכל יום ויום מעידים על ישראל ועל אמונתם.
עד כאן נכלל ענין ההיכלות האלו. אמנם העתקתי מדברי הרשב"י ע"ה (פר' פקודי), ולכאורה היה נראה כי הם היכלות לספירת הקליפות אשר אמרנו בשער הקודם, אמנם המסתבר כי הספירות הם נכללות בהיכלות, וההיכלות והקליפות הכל ענין אחד.
וכנגד אלו הז' הם שבעה מיני יצר הרע שהוא מקבל כח מאלו הז', ולכן נקרא יצר הרע בשבעה שמות, ואלו הם רע, טמא, שונא, אבן, מכשול, ערל, צפוני. וכנגד אלו ז' מדורות בגיהנם שבהם נדון החוטא בז' מינים אלה, ואלו הם בור, שחת, דומה, טיט היון, שאול, צלמות, ארץ תחתית. והם זה כנגד זה. נגד טהרה טומאה, נגד כשרות פסול, נגד מותר אסור, נגד זכות חובה. כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים, כדפירשתי בפרקים הקודמים, עכ"ל מורי ע"ה בספר פרדס.
עוד צריך לירא מאמונת הגלגול (שהורונו רבותינו ז"ל, והסכים עמהם פיתגורס עם היות שרבו החולקים בדעה זו), כי מר הוא מאד לנשמה יותר מדינה של גיהנם. וכתב מורי ע"ה, שהוא משל אל אדם שהלך בסחורה מהלך שנתים או שלש למקום פלוני, כסבור שירויח באותה הסחורה שם, בהגיעו שם אמרו לו כל יגיעך היה לריק ולבטלה כי הסחורה הזו שבידך אינה שוה כלום במקום הזה, וחזר העני ההוא בפחי נפש לאחור. כמה צער יגיע לאדם הזה על מעוט חכמתו ותבונתו שלא חקר ודרש מה היא הסחורה הנאותה למקום ההוא שבה ירויח, והנמשל מובן מאליו.
ובפרט כאשר ידע האדם כי רוב הנשמות שבדורנו מגולגלות ובא לתקן עתה מה שלא תקן בתחלה, שאם יסתלק מן העולם בלי שיתקן על מה שבא, נמצא כל טרחו ויגיעו בעולם הזה בהבל, וצריך לחזור שלישית ורביעית עד שיתוקן, וענשו גדול על שלא תקן בתחלה.
וכן כתב הרשב"י ע"ה (פנחס ריג, א) זה לשונו אמר רבי שמעון, האי בר נש דנטיל גלגולא דנשמתא ולא זכי דייתקן ביה כאלו משקר בקושטא דמלכא, ואנא קרינא עליה האי קרא (ויקרא ה, כב) או מצא אבידה וכחש בה ונשבע על שקר, וכחש בה טב ליה דלא אברי, עכ"ל.
ובפרט אם נשמתו המגולגלת היתה נשמת איזה רשע, שנמצא בונה על יסוד רעוע, ובתחלה צריך לתקן היסוד ואחר כך לבנות עליו, כמו שנתבאר שם לקמיה, והתיקון הוא בתשובה ובקבלת היסורין עליו.
ובענין למה יצטרך גלגול לנשמה אחר שהיא נטהרת בגיהנם, תירץ מורי ע"ה כי הגלגול הוא לשתי סבות, האחת לחסרון מצוה שלא השלים, וצריך לחזור ולהשלים כראוי, ולזה מוכרח להתגלגל, כי אין גיהנם אלא טהרה לבד אבל לא להשלים חסרון.
ועוד, כי אפשר שיבא לתקן ולטהר מה שאי אפשר לגיהנם לטהר, והוא כי יש עונות שהגיהנם מטהר ויש שאין גיהנם מטהר, ומוכרח הוא לבא להשלים, והמשל בזה אל אדם המנוגע בגופו ובאבריו נגעים, והם נגעים שיוכל הרופא לרפאתם בלי חתיכת אבר שלם אלא יחתוך מעט מן הבשר המעופשת ההיא עד יבריא, ולפעמים יקרה שצריך לחתוך כל האבר כולו כדי שלא ימות ויגיע הנגע אל הלב, אז חותך כל האבר ונמצא האדם ההוא בעל מום מאבר אחד זרוע אחד או שוק אחד וכיוצא בו, ועל דרך זה אין חפץ הקב"ה שאדם שפגם אבר אחד כל כך עד שאם יכנס בגיהנם יתבטל כל האבר ההוא מכל וכל וישאר בעל מום בגן עדן, אלא יחזור לעולם ליתקן, ואז אפשר שיהיה בעל מום כפי האבר שבו פגם בתחלה, ואז צריך שבמותו יעשה תשובה, ובזה מתקן על מה שעבר בגלגול הקודם, אמנם הגיהנם אינו אלא לטהר העונות שאין בטהרתם כריתת אבר, והוא מה שאמרו ז"ל (עירובין יט, א) פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולטת בהם קל וחומר ממזבח הזהב, וזו היא ענין השליטה שתשלוט בהם מכל וכל לכלותם, אבל הוא מטהר מבחוץ החשך והפגם ההוא שבאברי הנשמה, והוא כמשל הרופא שישים סם אחד על המכה כדי לאכול הבשר הרע ההוא, ובצאת הנשמה מגיהנם היא חסרה מבשר איבריה, כמשל שהמשלנו, וחסרונה ישתלם על ידי אור שמש צדקה ומרפא בכנפיה שנתבאר לעיל.
ובענין דין הגלגול ביארו סבא בפרשת משפטים (זוהר צט, ב) ונעתיק מעט לשונו לעורר את הלב, זה לשונו אם אחרת יקח לו (שמות כא, י), גלגולין דמתגלגלין בהאי קרא כמה רברבין ועילאין אינון, דהא כל נשמתין עאלין בגלגולא, ולא ידעין בני נשא ארחוי דקוב"ה והיך קיימא טיקלא, והיך אתדנו בני נשא בכל יומא ובכל עידן, והיך נשמתין עאלין בדינא עד לא ייתון להאי עלמא, והיך עאלין בדינא לבתר דנפקי מהאי עלמא, כמה גלגולין וכמה עובדין סתימין עביד קוב"ה בהדי נשמתין ערטילאין, וכמה רוחין ערטילאין אזלין בההוא עלמא דלא עאלין לפרגודא דמלכא, וכמה עלמין אתהפך בהו ועלמא דאתהפך בכמה פליאן סתימין, ובני נשא לא ידעין ולא משגיחין, ואיך מתגלגלי נשמתין כאבנא בקוספתא כד"א (שמ"א כה, כט) ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע, עכ"ל.
וצריך שתדע שסוד הגלגול תלוי בסוד המחשבה, כדכתיב (שמ"ב יד, יד) וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. וכן יש ראיה מהתיקונים ( ק, א) שאמר שם ועם י' אתעביד גלגול, ע"ש. ולכן צריך לירא מהגלגול, כי שם מקום היראה כדפירשתי בפרק ב, והוא מקום שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, שהרי אמר בתיקונים ( קלב, א) והעתקנו לשונו בפרק ט, שכל אבר שלא נתקן כראוי חוזר לבוא בגלגול, אפילו קול ודיבור שלא הוציאם בדחילו ורחימו להיות השם שלם חוזר לבא בגלגול. לזה כל איש יחרד חרדה גדולה על זאת וידקדק במעשיו וישלם נפשו כראוי כדי שלא יטריח לקונו.
עוד מענין טהרת הנשמה בנהר דינור פירשו בתקונים (שם ד, א) זה לשונם (יחזקאל א, א) ואני בתוך הגולה על נהר כבר, דא נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי אלף אלפין ישמשוניה ורבוא רבבן דמלאכיא קדמוהי יקומון וכו' (דניאל ז, י), וטבלין נשמתין בהאי נהר דינור מזוהמתן דמזוהמין בעלמא שפלא עכ"ל.
ופירש מורי ע"ה על ענין זה, בטעם למה יוצרכו הנשמות אחר שנטהרו בגיהנם לטבול בנהר דינור, ואמר כי יש ב' מיני טהרה לנשמה, האחת בגיהנם שבארץ, והוא לטהר על מה שפגמה בהתחממה באש היצר לעבור על המצות, והב' הוא לטהרה על מה שלא קדשה עצמה במותר לה, כענין מה שאמרו קדש עצמך במותר לך, כענין האכילה מרובה ושאר הדברים שיתבארו בענין הקדושה בעזרת ה', וענינים אלו אינם פגם גמור לנפש, כי אין פגם אלא מצד לא תעשה, אבל הוא זוהמת העולם הזה ותאוותיו, שהעולם הזה ותאוותיו מלובש בעור הנחש, וכשאין האדם פורש ממנו נשארה אותה הזוהמא קנויה בנפשו ואין הגיהנם מטהר באש הגשמי אלא דבר פגם גשמי דהיינו אש היצר שהוא פגם גדול, אבל זה שאינו פגם צריך אש דק ורוחני, נהר דינור העליון הנמשך מכסא הכבוד שכתוב בה (דניאל ז, ט) כרסייה שביבין די נור, ואז על ידה פושטת כל גשמיות העולם הזה.
ויש ראיה לזה מרשב"י (ויקהל ריא, ב) זה לשונו ואלין ד' רישי נהרין דמטאן לכורסייא קדישא ומגו מטולא דילהון זעין ומההיא זיעא דמטולא דילהון אתעביד ההוא נהר דינור, דכתיב (דניאל ז, י) נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי אלף אלפין ישמשוניה, ונשמתין כד סלקין אסתחיין בההוא נהר דינור וסלקין לקורבנא, ולא אתוקדן אלא אסתחיין, תא חזי מסלמנדרא דעבדין מינה לבושא ומגו דאיהי מנורא לא אסתחייא ההוא לבושא אלא בנורא, אשא אכיל זוהמא דבה ואסתחייא ההוא לבושא. הכי נמי נשמתא דינור דאינטילת מגו כורסיא קדישא דכתיב ביה כרסייה שביבין די נור, בזמנא דבעי לאסתחיא מההוא זוהמא דבה, אתעברת בנורא ואסתחייא, ונורא אכלא כל ההוא זוהמא דאית בנשמתא, ונשמתא אסתחייא ואתלבנת.
ואי תימא אי הכי עונשא לית לה לנשמתא בהאי. תא חזי ווי לנשמתא דסבלא אשא נוכראה, אף על גב דאתלבנת אבל כד זוהמא איהו סגי עלה, ווי לנשמתא דסבלת ההוא עונשא, בגין דההוא זוהמא בתרי זמני אתלבנת בנורא, זמנא קדמאה כיון דקבלת עונשא בגופא אזלת נשמתא ונטלין לה ועאלין לה בגו אתר חד דמקרי בן הנם, ואמאי אקרי בן הנם, אלא אתר חד איהו בגיהנם דתמן אצטריפו נשמתין בצרופא לאתלבנא עד לא עאלין בגנתא דעדן, ואי זכאין אינון נשמתין כד עאלין לון בההוא אתר, תרין מלאכין זמינין בגנתא דעדן וקיימין לתרעא וצווחין לגבי אינון ממנן דבההוא אתר דגיהנם, בגין לקבלא ההיא נשמתא, וההיא נשמתא עד לא אתלבנת בנורא אינון ממנן צווחין לגבייהו ואמרי הנם, ולזמנין דהיא איתלבנת ואינון ממנן נפקין עמה מההוא אתר וזמינו לה לגבי פתחא דגנתא דעדן דתמן אינון שליחן ואמרי לון הנם, הא אינון נשמתין דהא אתלבנו, כדין עאלין לההיא נשמתא בגנתא דעדן וכמה איהי תבירא מגו ההוא תבירו דאתלבנותא דגיהנם דהוא תבירו דאשא תתאה דנחית מלעילא אבל כיון דמטא לארעא לתתא, איהו אשא דלא דקיק ונשמתא אתענשת ביה ואתברת, כדין קוב"ה אפיק שמשא דנהיר מאינון ארבע פתחין דנהרין ברקיעא דעל גנתא ומטא לההיא נשמתא ואתסיאת, הה"ד (מלאכי ג, כ) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה.
זמנא תניינא לבתר דיתבא בגנתא דעדן דלתתא, כל ההוא זמנא דיתבא ועד כען לא אתפרשת מאינון מילין דחיזו דהאי עלמא מכל וכל, כד סלקין לה לעילא אצטריך לאתפרשא מכל חיזו ומכל מלין דלתתא ואעברו לה בההוא נהר די נור, כדין נשמתא אתלבנת ביה מכל וכל ונפקת ואתחזיאת קמי מאריה דעלמא ברירא מכל סטרין, כיון דאסתכלת בההוא נהורא אתסיאת ואשתלימת מכלא, וכדין קיימין אינון נשמתין בלבושין מתעטרן קמי מאריהון, זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי, עכ"ל.
הרי כוונתינו במאמר זה מבוארת בפירוש, שאמר כד סלקין לה לעילא אצטריך לאתפרשא מכל חיזו ומכל מלין דלתתא. ואגב מבואר כמה צער יגיע לנשמה בשליטת אשו של גיהנם התחתון, מפני שהוא גשמי בערך דקות הנשמה, ואתברת עד בא אור שמש עליון מעולם האצילות, ופירש מורי ע"ה שמאיר מצד אריך אנפין שבו כל ארוכה ומרפא, ולכך יש בו כח לרפא כל מכה שתהיה בנשמה.
עוד צריך לירא מיום הדין, שאפילו שמואל נתיירא ממנו, כדפירשו רבותינו ז"ל (חגיגה ד, ב) ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני לעלות אותי (שמ"א כח, טו), רבי אלעזר כי הוה מטי להאי קרא בכי, ומה שמואל הנביא היה מתירא מיום הדין אנו על אחת כמה וכמה, מאי היא דכתיב (שמ"א כח, יג) ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים מן הארץ, עולים תרי משמע, חד שמואל, ואידך דאזל שמואל ואייתי למשה בהדיה, אמר דילמא חס ושלום לדינא מתבעינא, קום בהדאי אי איכא מילתא דכתיבא באורייתא ולא קיימתיה, עד כאן לשונו.
עוד אמרו במדרש בראשית רבה (צג, י) אמר רבי שמעון בן אלעזר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, בלעם חכם של גוים לא היה יכול לעמוד בתוכחת אתונו שנאמר (במדבר כב, ל) ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא. יוסף קטנן של שבטים היה, ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו, לכשיבא הקדוש ברוך הוא ויוכיח עם כל אחד ואחד לפי מעשיו על אחת כמה וכמה, שנאמר (תהלים נ, כא) אוכיחך ואערכה לעיניך.
ובזה נכלל הפרק הזה: