מפני שקדם מאמרינו בשער הקודם בענין התשובה, ראינו לבאר סמוך לו בענין הקדושה. והטעם, כי הקדושה היא מענפי היראה כדכתיב (תהלים לד, י) יראו את ה' קדושיו וגו', כי הירא כדי שלא יחטא מתקדש ופורש עושה גדר לפנים מגדר, כדי שלא יצא החוצה לחיצונים.
והנה בעל תשובה צריך לאחוז ביראה שהיא התשובה, אם ביראה התחתונה שהיא תשובה התחתונה, או ביראה העליונה שהיא תשובה עליונה, כדפי' בתיקונים שיש יראה עליונה כענין אם אין יראה אין חכמה, עיין שם, מפני שבחטאו דחה היראה מעליו, וכיון שכן מוכרח שיתפוס דרכי היראה לתשובתו, ולכן צריך שיתקדש, כדי שיאחוז ביראה ובתשובה כראוי, והמתקדש אוחז ביראה שהיא השכינה ומתקדש בה, כמו שאמר הכתוב (ויקרא יט, ב) קדושים תהיו כי קדוש אני, וכמו שיתבאר בעזרת ה'.
וכן בפרשת ציצית, שהציצית מקום היראה בסוד התכלת, דין גמור, ונאמר בו (במדבר טו, מ) למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, ופי' הרשב"י ע"ה בפקודין ונדפס בזוהר (פ' שלח לך דף קעה ע"א) שהזכירה הזו היא מפני הרצועה וקושי הדין, עיין שם, ואפילו הכי נאמר (במדבר שם) והייתם קדושים לאלהיכם, הרי קדושה מחמת היראה, והיינו אלהיכם שהיא השכינה, הוא מקום הצריך קדושה והבדל מהחיצונים, ובהיותנו מתקדשים אנו דבקים בשכינה.
וכן פי' החסיד בעל חובת הלבבות ע"ה (שער התשובה פ"ה) כי צריך בעל תשובה לפרוש מהמותר כדי שלא יבא לידי איסור, כמו שהיו עושים החסידים הראשונים שהיו פורשים שבעים שער משערי ההיתר כדי שלא יבאו לחטוא בשער אחד מהאיסור, והטעם לזה עד"ה, כי כיון שבעל תשובה היה בתחלה בחוץ, החיצוני מכיר בו, ואפילו במותר קרוב הוא שיתפס בו, לכן צריך להתרחק ולהתקדש אפילו במותר לו.
ועוד ראינו לבאר קדושה אחר התשובה, מפני שהתשובה היא לטהר האדם מעוונות כל איבריו ממה שפגם בהם, בעשותו העינוי והסיגוף הראוי לעשות לכל עון ועון כפי מה שכתבנו בשם הקדמונים, ונודע שסדר המדרגות הם טהרה ואחר כך קדושה, כמ"ש בברייתא מרבי פנחס (ע"ז דף כ ע"ב) שהעתקנו בשער האהבה פרק יא, טהרה מביאה לידי קדושה, ולזה ראוי שנבאר קדושה אחר שער התשובה.