מתוך הך שמעתתא פי' רבי' יצחק בר"ש דאסור להחתים הסופר בגט. דהא שמואל פליג עליה דר"י בחדא ומכשר אומר אמרו. א"כ יפסל חתם סופר ועד דלא ליתי לידי חורבא. וכן מ"ד כשר ותעשה יסבור חתם סופר ועד פסול משום חורבא. ואפילו מאן דמכשר ולא תעשה אומר מורי רבינו שיסבור כן דשנויא דשני מעיקרא לא שכיחא ודחויא הוא. ובמסקנא כי שני שמואל פליג עליה בחדא לא נצרך לומר עוד לא שכיחא. א"כ כולהו אמוראי דסברי באומר דכשר ותעשה. ואף הנהו דאמרי כשר ולא תעשה כיון דבדיעבד כשר ופסלו חתם סופר ועד. אע"ג דרב מכשיר חתם סופר ועד פרק המגרש. והלכה כרב באיסורי לגבי שמואל כדאיתא פרק יש בכור (בכורות מ"ט ע"ב) ה"מ לגבי שמואל לחודיה. אבל הכא דמכשרי כולהו אמוראי אומר אמרו פ' התקבל א"כ יפסלו חתם סופר ועד דלא ליתי לידי חורבא מיהו ר"ח פסק דאין הלכה ככל הני אמוראי דמכשיר אומר אמרו אלא כדתניא פרק מי שאחזו כותי' דרב אשי עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו. ודייק תלמודא ישמעו לאפוקי ממאן דמכשר אומר אמרו ותימא הוא מאי ראי' הביא הגאון מכאן במה שמיישב רב אשי מתני' דמי שאחזו כרבי יוסי דפסיל אומר אמרו. ובברית' דהתם ושמא כדאמרי' אלו קשרים מדמתרץ ר' יוחנן למלתיה דרבי יהודה הכי. א"כ הכי ס"ל. ואמנם הגאון מסתמא לא פסק כן לגמרי בין לקולא בין לחומרא לפסול באומר אמרו ולהכשיר חתם סופר ועד. אלא יש לחוש לדברי כולם שניהם.
הלכך אומר רבי' יצחק בר שמואל שיש להחמיר ולפסול אומר אמרו כדמשמע פרק מי שאחזו (גיטין ע"ב ע"א) ישמעו לאפוקי ממאן דמכשר אומר אמרו ושמא הלכה כן וגם לפסול חתם סופר ועד דשמא הלכה כשמואל וכלהו אמוראי דמכשרי בפרק התקבל אומר אמרו א"כ יפסלו חתם סופר ועד. ואע"ג דהני תרתי פיסקי הלכות סתרן אהדדי מ"מ אינו מבורר כמאן נעביד ויש לחוש לשניהם להחמיר.
פרק מי שאחזו אמר רב כהנא אמר רב חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו. אמר רב אשי מאי קמ"ל תנינא נשתתק ואמרו לכתוב גט והרכין בראשו בודקין אותו ג"פ אם אמר על לאו לאו ועל הן הן הרי אלו יכתבו ויתנו. א"ל ר' זעיר' אלם קאמרת שאני אלם דתנינא שומע ואינו מדבר זהו אלם והרי הוא כפקח לכל דבריו ובסוף שמעתא תני כתב סופר לשמה הרי הוא בטל עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ודייקי לאפוקי מדרב כהנא אמר רב דמכשר חרש ליתן גט ע"י הכתב.
והשתא ליכא שום חורבא. ורבי ירמיה ורב חסדא דסברי חתם סופר ועד כשר יסברו בשניהם באמרו לכתוב ולחתום ובאמרו לכתו' ואתם חתומו כשר ולא תעשה. וכן סובר רב חסדא בהדיא וא"כ לא שכיחא וליכא שום חורבא ושמואל יסבור באחד משני לשונות אלו. זה נראה דוחק. אלא לכלהו אמוראי או' אמרו פסול לר' יוסי. לכך משני ודאי רבי יוסי תרתי אמר ושמואל פליג עליה בחדא ויסבור אומר אמרו כשר. וא"כ יצטרך לסבור חתם סופר ועד פסול דלא ליתי לידי חורבה וכן משמע קצת פרק המגרש דאמר שמואל כתב סופר ממש ואפי' היה סובר שמואל כשר ולא תעשה יצטרך לסבור חתם סופר ועד פסול. דכיון שהוצרך התלמוד לומר דשמואל פליג עליה בחדא לא נצטרך עוד לתרוצי דלעיל דא' כיון דלא תעשה לא שכיחא. אלא דחויא הוא ולכל האמוראי' כשר בין למ"ד לא תעשה בין למ"ד תעשה נאמר כיון דכשר בדיעבד חתם סופר ועד פסול שלא יבא לידי חורבא. ולר"י דאמר דווקא חתם סופר ועד כשר וחורבא ליכא שהרי סובר אומר אמרו פסול. וכן איתא בהדיא פרק מי שאחזו דמוכיח מתוך ברייתא דקתני ישמעו קולו לאפוקי ממ"ד מודה ר' יוסי באומר אמרו כשר.
השתא דאוכחנא דשמואל סבר חתם סופר ועד פסול. א"כ צריך לפרש דמספקא כתובו כתב ידו גרידא או כתב הגט גרידא דליכא למימר או אף כתב הגט בהדי כתב ידו דא"כ היינו חתם סופר ועד דפסול כיון דליכא אלא שני'. וגבי אמרו לסופר לכתוב ואתם חתומו דקאמר דכיון דכשר ולא תעשה ליכא חורבא ולא שכיחא. יש תימה הא תנן גבי אמר לשלשה כתבו ותנו יכתבו ויתנו הן עצמן. והיינו לכתחלה. ואי כתב ידו דווקא קאמר אבל כתב הגט יאמרו לסופר א"כ אתי לידי חורבא שיחתימו הסופר משום כסופא. דכיון שהבעל לא צוה רק כתב ידן א"כ בכלל יכתבו ויתנו לא הוי כתב הגט כדאמר תלמודא לעיל. אי אמרת בשלמא כתב הגט היינו ילמדו ויכתבו. אלא אי אמרת כתב ידן הוא מי איכא בי דינא דלא ידעי מחתם. אלמא אי כתב ידן אמר הבעל אז לא הוי כתב הגט בכלל ילמדו ויכתבו. ואם נאמר דבשלשה לא חיישינן שמא יחתימו הסופר בלא רשות הבעל דשלשה דייקי טפי משנים אתי שפיר. וחורבא שפירש לעיל לר"מ ליכא כיון שעליהם לחתום ליכא למיחש מידי. אבל גבי אמר לשלשה תנו. לר"מ אין עליהם לעשות ואיכא למיחש אי חתם סופר ועד היה כשר. ועוד יש לו' דלא שייך לומר דמחתים לסופר משום כסופא אלא כשאמר הבעל בפי' אמרו לסופר לכתוב אז יחשוב סופר כיון שבררנו הדבר לכתוב יתרצה גם כן כשאחתום.
אבל כשאמר סתמא כתובו הן עצמן אם ירצו יעשו הכל ואעפ"י שכתב הגט יש לומר שיש להם רשות לומר לסופר. מ"מ ליכא כסופא אי לא מחתמי ליה כיון שלא הזכיר הבעל בפי' לסופר כתוב. ולכך אף לכתחלה מותר כיון דליכא חורבא. וכן הא דתנן אמר לשנים תנו גט לאשתי הרי אלו יכתבו והיינו כתב ידן. אבל כתב הגט יאמרו לסופר לכתוב אף לכתחלה א"כ איכא חורבא דהיינו אמרו לסופר לכתוב ואתם חתומו דכשר לכתחלה וליכא לפלוגי השתא בין שנים לשלשה כדפי' לעיל. וצ"ל דליכא חורבא כדפי' לעיל. וכיון שלא הזכיר הבעל בפי' לכתוב לסופר ליכא כסופא אי לא מחתמי ליה. ואע"ג דגבי אמרו לסופר לכתוב ואתם חתומו אמר תלמודא כשר ולא תעשה והכא מכשר לכתחלה יש חלוק דלא תעשה דהתם הוי משום נפשיה שמא תשכור האשה עדים דהא עובדא לא עבדי כי אם דבורא. היינו גזירה אטו אמרו לסופר לכתוב ולפלוני ולפלו' שיחתמו דההוא לא תעשה משום גזירה שמא תשכור האשה ולכך באמרו לסופר דוקא ואתם חתומו גזרו דלא תעשה אטו ההוא דדמי ליה קצת.
אבל באמרו סתם תנו לשנים לא גזרינן אטו אידך דהא לא חזי ליה דלא כלל אמרו לסופר. ואם נאמר הרי אלו יכתבו ודאי משמע שפיר לכתחלה היינו כתב ידו. אבל מאמירת כתב הגט לסופר לא מיירי כלל במתני' ואם יאמר לכתחלה לסופר או דיעבד אז לא יקשה כלום ממתני' שהבאתי לעיל ומ"מ דתנן אמר לשלשה תנו ועשאן ב"ד ויאמרו לאחרים ויכתבו דברי ר"מ והיינו לכתחלה בין כתב הגט בין כתב ידו. דהא רבי יוסי דאמר ילמדו ויכתבו אמר תלמוד' דהיינו כתב ידו גרידא או כתב הגט גרידא. א"כ רבי מאיר מכשיר הכל לכתחלה. ולעיל שפירשתי דמסקנא דלר"י דאמר אומר אמרו פסול והיינו דאמרי כשר ולא תעשה היינו ר"מ. וכן פי' רש"י מעיקרא דרב חסדא סובר כן. ופליג עליה שמואל בהא. ויש חלוק בין שנים לשלשה דלא חיישינן לשמא תשכור. ואלו חורבא לא שייכא כלל כי אם כשבירר לחתום וכן בירר אחד להיות סופר כגון אמרו לסופר לכתוב ולפלוני ולפלוני שיחתמו או אתם חתומו והם ישנן עם הסופר משום כסופא אבל הכא שאמר לג' תנו היינו אם תרצו תעשו הכל. ואם תרצו תצוו לעשות לאחרים כמו שתחפצו בין כתיבה בין חתימה.