ובכל מקום לא ישכיר לו לעכו"ם מרחצו מפני שנקראת על שמו של ישראל והעכו"ם עושה בו מלאכה בשבת ובי"ט. וכן תניא בגמרא רשב"ג או' לא ישכיר אדם מרחצו לעכו"ם כו'. ופריך שדהו לעכו"ם נמי ליתסר. ומשני אריסותיה קא עביד. העכו"ם חורשה וזורעה אפי' בשבת אי' נראה שכירו של ישראל כי אין עושה כי אם ליקח מחצה או שליש ממה שיוציא מן הקרקע ונראי' כאלו היא שלו וכשירצה יעשה וכשירצה ימנע. אבל מרחץ לאריסו' לא עבדי אינשי כי אם בשכר מעות שהתנה לו הישראל והוי כאלו היא שכירו של ישראל והוה ליה שכיר שבת ואסור. וכן נראה הלכה דמרחץ אסור להשכיר לעכו"ם ושדה מותר. דהכי תנן לה במתני' וכרשב"ג. ולא כר"ש ב"א דא' לא ישכיר אדם שדהו לכותי. וה"ה לעכו"ם משום דלית ליה טעמא דאריסותיה קא עביד. ואע"ג דבירו' דפרקין ודפ"ק דשבת אר"ש ב"א בקיבולת מותר בשכר אסור. בד"א בתלוש. אבל במחובר בין כך ובין כך אסור והתם פסיק כר"ש בן אלעזר. היינו בקיבולת דווקא שאין לו חלק בגוף הדבר. אבל באריסו' השדה מותר כסתם מתני' וכרשב"ג ולא כר"ש בן אלעזר דשמעתין דאסר בשדה אפילו אריסות.