וצריך שיעבדו את העורות לשם ספרים תפילין ומזוזות כשיתנו אותן במים וסיד לעבדן כדאמרינן פרק הניזקין ההוא דאתא לקמי דרבי אבהו א"ל ס"ת שכתבתי לפלוני גוילין שלו לא עבדתים לשמן א"ל מתוך שאתה נאמן להפסד שכרך אתה נאמן להפסד ס"ת אמנם מתוך פירש רש"י משמע שא"צ עבוד לשמה פרק נגמר הדין האורג בגד למת אביי אמר אסור הזמנה מלתא היא דגמר מעגלה ערופה דירידתה אוסרתה ורבא אמר מותר בהנאה הזמנה לאו מלת' היא דגמ' מכלים המיוחדים לתשמיש עב"ז דאינן אסורים עד שיעבדו בהם וקאמר כתנאי גבי תפילין ציפן זהב פסולות עור בהמה טהורה כשרות אע"פ שלא נעבדו לשמן רב"ש ב"ג אומר עד שיעבדם לשמן. ופיר' רבינו שלמה דהיינו תנאי דרבא דאמר הזמנה לאו מלתא היא כתנא קמא דאמר עבוד לאו כלום הוא ואביי כר"ש ב"ג דאמר עבוד מלתא היא. וקשה על זה לרבי' תם דהא פסיק התם כרבא וגם לא מני לה בהלכות יע"ל קג"ם ואם כן לרבא לא בעי עבוד לשמה. ואלו בפרק הניזקין קאמר גוילין שלו עבדתים לשמן ופסליה רבי אבהו לס' תורה ההוא משמע דהכי הלכתא ולא כאביי ועוד אי עבוד לא בעינן לשמן א"כ גם כתיבה לא בעינן לשמה דהא בהא תליא פ' השולח מעשה בעכו"ם אחד שהיה כותב ספרים בציידן והתיר ר"ש ב"ג ליקח ממנו ופריך וכי לא בעי כתיבה לשמה והא עיבוד לשמה בעי דתניא ציפן זהב פסולות עור בהמה טמאה פסולות עור בהמה טהורה כשרות אע"פ שלא נעבדו לשמן ר"ש ב"ג אומר עד שיעבד' לשמן. ומשני בגר שחזר לסורו מחמת יראה דעביד לשמן מכלל דלתנא קמא אתי ליה שפיר דכיון דלא בעי עבוד לשמן כתיבה לשמה נמי לא בעי ולהכי לוקחין ספרים מעכו"ם גמור לרבא א"כ דסבר כתנא קמא אם כן לא בעי כתיבה לשמן וסתם התלמוד משמע דבעינן כתיבה לשמה פ' הנזיקין כל ס"ת שאזכרותיה אינן כתובין לשמן פסולות. ופלוגתא דר"י ורבנן גבי נתכוין לכתוב יהודה והיה צריך לכתוב השם וטעה ולא כתב הדלית מעלה עליו קולמוס ומקדשו. וחכ"א אין מן המובחר ומצינן לדחות דווקא שם צריך לכתוב לשמו אבל שאר כתיבה לא ולעיל פריך מרבן שב"ג מכ"ש דאפי' עבוד בעי לשמה וכ"ש כתיבה ולא משום דלתנא קמא ניחא ליה ונראה לרבינו תם לפרש אפכא אביי אמר הזמנה מילתא היא כתנא קמא דלא בעי עבוד לשמה דהזמנה שעושין אחרי כן לחתוך הקלף והעור לתקנו הוי מלתא ודבר חשוב מיקרי. והכא כר"ש ב"ג דהזמנה שאחרי כן אינו דבר חשוב ולכך בעי עבוד לשמה ואע"ג דגבי אורג למת אסור בהנאה לאביי וכן כיס של תפילין דאזמניה לתפילין ולרבא עור וקלף שעובד לשמן הוי דבר חשוב מ"מ מודה רבא שמותר לכתוב בו שטרי הדיוטות ולתלותם על גבי בהמה עד שיכתוב בו דתקון הקלף והעבוד והשרטוט אינן גורמי' איסור אלא באין להכשירן לכתוב בו דבר קדושה ולכך לא דמו לכיס ומפה שהם הותקנו לספר שאסורין שאינו צריך שום תקון להיות כשר לקדושה. וזה לשון רבינו יעקב. פירש רבינו חננאל אוקמי לפום רהטייתו אביי כתנא קמא ורבא כרשב"ג וראיה גדולה הוא ונמצינו למדין צריך עבוד לשמה. ואי עכו"ם מעבדן וישראל עומד על גבן ומסייעו מסייע זה יש בו ממש דנכרי אדעתא דישראל עביד טפי מכותי דאמר כותי אנא גמירנא טפי מינך כדאמרינן שלהי פ"ק דעכו"ם ובענין זה התירו הגאונים עבוד עכו"ם אע"ג דגבי כתיבת גט עכו"ם אדעתא דנפשיה קא עביד פרק שני דגיטין וכתיבה לשמה בעינן לשם תורת ישראל אבל אזכרות צריך לכתוב לשם אזכרות כדאמרינן פרק הניזקין כל ס"ת שאין אזכרות שבו כתובין לשמן אינו שוה כלום. ודווקא נתכוון לכתוב יהודה וכתב השם צריך להעביר עליו קולמוס ולקדשו אבל יהודה לשם שם אחר א"צ לקדש דהא נכתב לשם תורת ישראל עכ"ל ויש מקיימין דברי רבינו שלמה דאע"ג דרבא סבר כתנא קמא דלא בעי עבוד לשמה דלא גמר משמשין ממשמשי עב"ז ולהכי לא גמר מעגלה ערופה כדאיתא התם דהוי גוף הקדושה ואם כן דווקא עור הבתים דהוו משמשין לפרשיות שבתוכן לא בעי עבוד לשמה דבהכי פליגי תנא קמא ור"ש ב"ג בברייתא דציפן זהב אבל לקלף שכותבין בו הוי גוף הקדושה מוד' דבעי עבוד לשמה כדאיתא בהנזקין ואינו נראה לרבי'. דהא בעור הבתים נמי כתוב שי"ן והוי גוף קדושה כדאמרינן שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני ונחשב בכך גוף קדושה כדאמרינן פ' במה מדליקין גבי המותר בפיך ובפרק במה אשה יוצאה לענין לכסותם בבית הכסא ואפי' הכי מכשיר תנא קמא בלא עבוד לשמה וכן בעור תפילין של ראש בין בתפילין של יד דלא מפליג ובפרק התכלת רב לא בעי ציציות טוייה לשמה ולא צביעה לשמה ושמואל בעי וקאמר כתנאי ציפן זהב כו' ורב כתנא קמא אין הלכה כר' אע"ג דבפרק יש בכור אמרינן הלכה כרב באיסורי הכא הלכה כשמואל מכח רבא דסבר כוותיה והתם דא"ל אביי לרב שמואל בר יהודה האי תכלתא היכי קא צבעיתו א"ל מייתינן דם חלזון וכו' ש"מ בעינן צביעה לשמה ובפ' השולח דפריך רשב"ג לא בעי כתיבה לשמה והא עבוד לשמה בעי מאי פירכא לר"ת היא הנותנ' דכיון דאיכא עבוד לשמה דלא סגי בתקון הקלף ושרטוטו ואחרי כן לפי כי אותו דבר אין כלום להכי לא בעי נמי כתיבה כיון דאיכא כבר עבוד לשמה לא דמי דהעבוד לשמה בא להכשיר הקלף לכתוב בה דבר קדושה כדפרישית לעיל ולא סגי בתקון קלף שאחריו אבל הכתיבה שהיא גוף המעשה לכולי עלמא בעינן לשמה וא"כ יכול עכו"ם לתקן הקלף ולשרטטו ואינו צריך לשמן כיון דאינו קרוי דבר חשוב לרבא ולהכי הוה ביה כבר עבוד לשמה וכן מנהג שהעכו"ם עושה תקון לבדו.