מצוות קמב–קמד: לחם (א) קלי וכרמל הנה סדרנו לאוין של איסורי מאכלות ממיני נפש חיה וספרנו בבשר בחלב שני לאוין [ק"מ וקמ"א] אחד שלא לבשלו והשני שלא לאוכלו ואע"פ שדורשין לא תבשל שלישי לאיסור הנאה בכל התורה נחשבין איסור אכילה והנאה בלאו אחד ובעניין זה יסדם רבינו משה [בספ' מניין המצות סימן קפ"ו וקפ"ז] ויש איסורים אחרים של תורה בזרע הארץ והם החדש וכלאי הכרם והערלה והטבל והחדש נבאר תחילה בע"ה, [במשנה מנחות דף ע'] החטים הכוסמין והשעורין ושיבולת שועל והשיפון מאלה חמשה המינין בלבד הזהירה תורה שלא לאכול מהחדש שלהם קודם שיקרב העומר בששה עשר בניסן שנ' בפרשת אמור ולחם וקלי וכרמל לא תאכל עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלהיכם והאוכל (ב) כזית קלי כזית כרמל כזית לחם לוקה שלש מלקיות תניא בת"כ [אמור פרשה י"א] אילו נאמר קלי וכרמל לא תאכלו הייתי אומר אף הקטניות בכלל ת"ל לחם מה לחם מיוחד של חמשת מינין אף כאן של חמשת מינין איסור חדש נוהג בכ"מ וכל זמן בין בא"י בין בח"ל ומושב הכתוב בחדש רוצה לומר כ"מ שאתם יושבים וכן סובר רבינא בפ' רבי ישמעאל (מנחות דף ס"ה) ונוהג בין בפני הבית בין שלא בפני הבית אלא בזמן שבית המקדש קיים משיקרב העומר הותר החדש בירושלם והמקומות הרחוקין מותרין אחר חצות שאין ב"ד מתעצלין בו עד אחר חצות כדאיתא בפ' רבי ישמעאל [שם] משחרב בית המקדש דרש רבי יוחנן בן זכאי [שם] שיום הנף כולו אסור שנ' עד עצם היום הזה עד עצומו של יום וסובר עד ועד בכלל ומקרא זה מדבר אחר החורבן שבזמן שבית המקדש קיים אמרה תורה עד הביאכם את קרבן וגומר הא למדת שיום הנף העומר שהוא יום ששה עשר בניסן אסור מה"ת בזמן הזה לפיכך במקומות שעושין שני ימים טובים אסור בכל יום שבעה עשר בניסן עד לערב מד"ס כדאמר רבינא בפרק רבי ישמעאל [שם] [שם דף ע'] כל תבואה שהשרישה קודם הקרבת העומר אע"פ שלא נגמרה אלא אחר שקרב העומר מותרת באכילה ותבואה שהשרישה אחר שיקרב העומר הר"ז אסור עד שיקרב העומר של שנה הבאה ודין זה בכ"מ ובכל זמן מה"ת השיב רבינו יצחק ברבי שמואל בתשובה אחת כי החדש הזרוע בחו"ל אסור אבל מספק אין לנו לאסור כי רוב תבואות שלנו נזרעות ונשרשות קודם העומר בין חרפי בין אפלי ובלומבר"דיאה רובן זורעין שבולת שועל אחר הפסח ואעפ"כ מותר מאחר שאין דלתות מדינות נעולות ויכול לבא שם מצרפת שרובן זורעין קודם הפסח מותר.