הלכות מעשר שני
מצוות רנט–רסד: כל (א) האוכל כזית מעשר שני או ששתה ממנו רביעית יין חוץ לחומ' ירושלי' לוקה שנ' לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהריך, ולוקה על כל א' וא' בפני עצמו לפיכך אם אכל שלשתן חוץ לחומה לוקה שלש מלקיות שנ' ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ולמה פרטם ולא אמר לא תאכלום כשעריך לחייב על כל א' וא' בפני עצמו כדאי' במכות [דף י"ח], [שם דף י"ט] אינו לוקה מה"ת עד שיאכל אותו אחר שנכנס לחומת ירושלים שנ' לא תוכל לאכול וגו' ואכלת לפני ה' אלהיך כיון שנכנס למקום אכילתו ואכל כחוץ לוקה [ה"נ משמעות התו' שם] אבל אם אכלו קודם שיכנס לירושל' מכין אותו מכת מרדות מדבריהם [שם כל הסו'] האוכל מעשר שני בטומאה לוקה שנ' ולא בערתי ממנו בטמא בין שהמעשר טמא והאוכל טהור בין שהמעשר טהור והאוכל טמא והוא שיאכל אותו בירושל' קודם שיפדה שאינו לוקה על אכילתו בטומאה אלא במקום אכילתו אבל אם אכלו בטומאה חוץ לירושלים מכין אותו מ"מ [בשבת דף כ"ה] ואפי' להדליק בו את הנר אחר שנטמא עד שיפדה אסור שנ' ולא בערתי ממנו בטמא' ומפרש ביבמות [דף ע"ג] היכן הוזהר שלא לבערו בטמא ומסיק דכתיב במקום אחר בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו ומפרש שטמא וטהור אוכלין בקערה אחת ומה שהתרתי לך שם אסרתי לך כאן מלא תוכל לאכול בשעריך, משמע שלא בערתי אינו לאו שהוצרך למצוא לאו במקום אחר על כן צריך להתיישב על לא אכלתי באוני ממנו ועל לא נתתי ממנו למת היכן הוזהר שיהא ראוי למנותו בחשבון הלאוין וגם על זה הלאו דלא תוכל לאכול ראוי להסתפק אם נמנהו ללאו יתר שכב' מנינו לא תוכל לאכול בשעריך ללאוין אחרים או שמא לוקה עליו כמו שלוקה על דגן ותירוש ויצהר על כל א' לבד כמו כן לוקה על בשעריך לבד וראוי למנותו, בסמ"ע [מ"ע קל"ו] בארנו שמעשר שני שנטמא פודין אותו אפי' בירושלים ואוכלין דמיו בטהרה בתורת פירות מעשר אפי' נטמאו הפירו' כולן כשהן טבל מפריש מעשר שני בטומאה ופודה, [מיימו' דמעשר שני] הערל כטמא ואם אכל מעשר שני לוקה מה"ת כדרך שלוקה על אכילת תרומה שהתרומה קרויה קדש ומעשר שני קרוי קדש שהרי נאמר בו קדש לה' [שם דף ע"ד ובפ' בתר' דנגעי' דף מ"ה] וטמא שטבל אוכל במעשר שני אע"פ שלא העריב שמשו, [עיקר סוגיא מיימו' דפ"ג דלעיל ממשמעו' מתני' דבכורים דף פ"ד כמבואר שם בפירושו ועי' לקמן בסוף המצוה] האוכל מעשר שני באנינות של תורה לוקה שנא' לא אכלתי באוני ממנו והוא שיאכל אותו במקום אכילתו בירושלם אבל אינו לוקה אם אכלו בחוץ ובאנינות של דבריהם מכין אותו מ"מ איזהו אונן זה המתאבל על אחד מן הקרובים שהוא חייב להתאבל עליהם וביום המיתה בלבד הוא אונן מה"ת ובלילה הוא אונן מדבריהם שנא' ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה' היום הוא אסור ובלילה מותר כדאיתא בזבחים פ' טבול יום [זבחים דף ק"א כל הסוגיא מו"ס] נשתהא המת ימים רבים ואח"כ נקבר כל אותן הימים שאחר יום המיתה עד יום הקבורה הוא אונן מדבריהם ואין יום הקבורה תופש לילו עמו, ולא מעשר שני בלבד אלא כל הקדשים כולם [כדמשמע שם] אם אכלן באנינות של תורה לוקה ובאנינות מדבריהם מכין אותו מ"מ [כך משמע בפ"ג דמעשר שני משנה ג' ובירוש' שם ובפ"ק דדמאי] אין נותנין פירות מעשר שני לעם הארץ ולא פירות הנלקחו' במעות מעשר ולא מעות מעשר מפני שהוא בחזקת טמאה [פ"ק דדמאי דף י"ב] ומותר לאכול מעשר שני של דמאי באנינות וליתנו לע"ה והוא שיאכל כנגדו [רפ"ב דמעשר שני] מעשר שני ניתן לאכילה ושתייה שנ' ואכלת לפני ה' אלהיך, דסיכה כשתייה כדאמר ר' סימאי בפרק הערל (יבמות דף ע"ד) ולא נתתי ממנו למת הא לחי דומיא דמת נתתי והיא סיכה ששוה בחיי' ובמתי' ומקשינן ואימא ליקח לו ארון ותכריכין אמר רב אשי בעינן לא נתתי דומיא דלא אכלתי מה להלן מגופו אף כאן מגופו, [כך משמע בירושלמי פ"ב דמעשר שני ומבואר בפי' ר"ש פר' כרם רבעי במשנה י"ב] ואסור להוציאו בשאר צרכיו כגון שיקח בו כלים או עבדים או בגדי' וקרקעות שנאמר לא נתתי ממנו למת כלומר לא הוצאתי אותו בדבר שאינו מקיים את הגוף ואם הוציא ממנו בשאר דברים אפי' בדבר מצוה כגון שלקח ממנו ארון ותכריכין למת מצוה הר"ז אוכל כנגדן בתורת מעשר כמו ששנינו בפ"ק דמעשר שני, שנינו בפ' ב' דמעשר שני [שם] אוכל דבר שדרכו ליאכל ושותה דבר שדרכו לשתות וסך דבר שדרכו לסוך ולא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן [בפ' י"א דתרומו'] ולא יסחוט את הפירו' להוציא מהם משקין חוץ מזתים וענבים בלבד, בקידושין [דף נ"ד] מסקינן כר"מ שאומ' מעשר שני ממון גבוה הוא שנ' לה' הוא לפיכך אינו נקנה במתנה אא"כ נתן לו הטבל והמקבל מפריש המעשר, [שם דף נ"ג] ואין מקדשין בו את האשה, ואין מוכרין אותו ואין ממשכנין אותו ואין מחליפין אותו כמו ששנינו בתחילת מעשר שני ומפרש בירושלמי [שם] כיצד אין ממשכנים אותו לא יכנס לביתו וימשכננו מעשר שני שלו, עבר ומשכן מוציאין אותו מידו, כיצד אין מחליפין אותו לא יאמר לו הא לך יין מעשר ותן לי שמן מעשר אבל אומר לו הא לך יין, שאין לי שמן ואם רצה חברו ליתן לו שמן מותר שהרי לא החליף עמו אלא הודיעו שאין לו ואם רצה הלה ליתן יתן, [במשנה וירוש' דלעיל] וגם אין שוקלין כנגדן אפי' דינרי זהב ואפי' לחלל עליהם מעשר שני אחד כמו שמפרש הטעם בפ' במה מדליקין (שבת דף כ"ב) גזרה שמא לא יכוין משקלותיו ויניח הדינרים בחוליהן ונמצא שבזה מעשר שני שלא לצורך [בתוספת' ריש מעשר שני] וכן מעות מעשר שני אין שוקלין כנגדן ולא מוכרין אותן ולא מחליפין אותן ולא יתנם לשולחני להתנאות בהן ולא ילוה אותן להתגדל בהן ואם הלוון שלא יעלו חלודה מותר, תניא בירושלמי [רפ"ג דדמאי] שאין פורעין מהן המלוה ואין משלמים מהן תגמולין ואין פוסקין מהן צדקה בבית הכנסת אבל משלמין מהן דברי' של גמילות חסדים וצריך להודיע וכן בפירות שביעית וכן ראיתיה בתוספת' דשביעית [פ"ו] הרי יש כאן שש מל"ת, א) שלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלם, ב) שלא לאכול מעשר תירוש חוץ לירושלם, ג) שלא לאכול בטומאה, ד) שלא לאכול מעשר יצהר חוץ לירושלם, ה) שלא לאכול באנינות, ו) שלא להוציא דמיו בשאר צרכי בני אדם חוץ מאכילה ושתייה וסיכה, אם נחסר אלו השני לאוין מטעם דמשמע בפ' הערל (יבמות דף ע"ג) שאינו לאו ואולי שניהם יוצאים ממקרא שנ' במעשר שני ואכלת שם לפני ה' אלהיך ושמחת ומלשון שמח' יש לאסור אונן כעין שמצינו בביכורים [בפ"ב דמסכ' בכורים דפ"ד ע"א בפי ר"מ] ולאסור שאר צרכים שכל הפרשה מדברת בצרכי אכילה וכיוצא בה ואינן כי אם באזהרת עשה, נמנה לא תבשל גדי שלישי לאיסו' הנאה ולא נכלול אותו בכלל האכילה כאשר כללנו, ונמנה שלא לאכול בשר פסולי המוקדשין שהוטל בהן מום בכוונה שנ' לא תאכל כל תועבה ומנאו רבי' משה [בספר מניין המצות סימן ק"מ] ואין נראה לי למנות זה הלאו שאין זו דרשה גמורה שהרי בפר' כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל"ד) משמע גבי בכור שהטילו בו מום שלא ישחוט עליו משום קנס ולי נראה למנות שלא יאכל ערל במעשר דגרסינן בפ' הערל (יבמות דף ע"ד) מניין לערל שאסור במעשר נאמר ממנו בפסח ונאמר ממנו במעשר מה ממנו האמור בפסח ערל אסור בו אף ממנו האמור במעשר ערל אסור בו ולא כמו שביארנו למעלה מלשון קדש, [בפ' טבול יום דף ק"א] ולאו שני שלא לאכול קדשי מזבח באנינות שנ' ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה' וא"ת שזה אינו לאו אלא איסורו יוצא ממה שנאמר בקדשים למשחה לגדולה כדרך מלכים, נמנה הא דגרסינן בירושלמי דסנהדרין בפ' אחד דיני ממונות וגם בגמרא מביאה [שם בדף ל"ג] העד שהעיד בדיני נפשות לא ילמד באותו הדין לא זכות ולא חובה שנ' ועד אחד לא יענה בנפש למות ומקרא יתר הוא לדרשה זו שהרי כבר נאמר לא יקום עד אחד באיש וכן פירוש המקרא העד שהעיד בנפש למות לא יענה אחר כך לא זכות ולא חובה אלא יעיד וישתוק אבל בדיני ממונות מלמד זכות וחובה:
Loading...
Negative Commandments, Negative Mitzvah 264
1
Loading...