מצות עשה שישיב (א) החוטא מחטאו לפני ה׳ ויתוד׳ וכל מצות שבתורה בין עשה ובין לא תעשה אם עבר על אחת מהן בין בזדון בין בשוגג כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני הקב״ה שנ׳ איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו׳ והתודו את חטאת׳ אשר עשו זה וידוי דברים וידוי זה מצות עשה כיצד מתודה אומר אנא ה׳ חטאתי עויתי ופשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי ממעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבנם על שגגתם או על זדונם אין מתכפר להם בקרבנם עד שיעשו תשוב׳ ויתודו וידוי דברים שנ׳ והתוד׳ את אשר חטא עלי׳ [פרק נגמר הדין דף מ״ג] וכן כל חייבי מיתות ב״ד ומחוייבי מלקות אין מתכפר להם במיתתן או בלקייתן עד שיעשו תשובה ויתודו ותנו רבנן בפ׳ במה מדליקין (שבת דף ל״ב) מי שחלה ונטה למות אומרים לו התוד׳ וכן החובל בחבירו או מזיק ממונו אע״פ שישלם לו כל מה שהוא חייב לו אין מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם שנאמר מכל חטאות האדם וכן ביום הכיפורים מתודה כ״ג וידוי דברים ג׳ פעמים שנים על פרו אחד עליו ועל ביתו ואחד עליו ועל מטהו ועל שעיר המשתלח כתוב בפי׳ והתודה עליו את כל עונות בני ישראל וידוי הפר אנו למדין מדכתיב והקריב וכפר ושחט ואיזו כפרה קודמת לשחיטה הוי אומר זו כפרת דברים וקיימא לן כרבנן שאומר שם בפ׳ אמר להם הממונה [יומא דף ל״ו ושם כל הסוגיא] שיאמר חטאתי עויתי פשעתי ובמצות לא תחלל בארנו מקצת עבירות שיה״כ מכפר עליהם ושאינו מכפר ועכשיו שחרב בהמ״ק בעונותינו לא נשאר לנו כי אם כפרת דברים וחייבין כל ישראל ביום הכיפורים לשוב ולהתודות ובפ׳ יוה״כ [ד׳ פ״ז] אמרינן שצריך שיתודה האדם קודם שיאכל וישתה בערב יה״כ שמא תטרוף דעתו עליו בסעודה ואע״פ שהתודה קודם שאכל חוזר ומתודה בליל יה״כ ערבית וחוזר ומתודה שחרית במוסף ומנחה בנעילה ובלשון נעילה נחלקו בברכות בירושלמי [פ׳ תפלת השחר] חד אמר נעילת שמים וח״א נעילת שערי העזרה והיכן אומר וידוי יחיד אחר תפלה ושליח צבור באמצע תפלה ומסיק שם [פ׳ יה״כ דלעיל] דאבל אנחנו חטאנו שאנו אומרים הוא עיקר הוידוי דאמר התם בר המדורי הוה קאימנא קמיה דמר שמואל כי מטא שליח צבורא לאבל אנחנו חטאנו קם אכרעיה ש״מ עיקר וידוי הוא ומשם אני מביא ראי׳ שלא הי׳ רגיל לעמוד ביה״כ ושמא אנוס הי׳ מחמת זקנה או מחמת חולי ולא הי׳ יכול לעמוד כל היום [שם בדף פ״ו] עבירות שהתודה עליהם יה״כ זה חוזר ומתודה עליהם ביה״כ אחר אע״פ שהוא עומד בתשובתו שנ׳ כי פשעי אני אדע איזה היא תשובה גמורה זה שבא לידו דבר עבירה שעבר בה ואפשר בידו לעשות׳ ופי׳ ולא עשה מפני התשובה לא מיראה ולא מכשלון כח כיצד הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמ׳ והוא עומד באהבתו בה ובכחה גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עשה זהו בעל תשובה גמורה והוא ששלמה אמר וזכור את בוראך בימי בחורתיך גרסי׳ בפרק ג׳ דיומא [דף ל״ח] כיון שעברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא או בא לידו דבר ערוה פעם ראשונה ושנייה ולא חטא שוב אינו חוטא שנ׳ רגלי חסידיו ישמור ובפ״ק דקדושין [ד׳ מ׳] אומר בא לידו דבר עביר׳ וניצול הימנה עושין לו נס אע״פ שהשב בזקנותו או בחליו שאי אפשר לו לעשות מה שהי׳ עושה שאינה תשובה מעול׳ מ״מ מועלת היא לו ובעל תשובה הוא ואפילו עבר כל ימי חייו ועשה תשובה ביום מיתתו תשובתו תשובה שנאמר עד אשר לא תחשך השמש שהוא יום המיתה ואומר תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם ומה היא תשובת חוליו שיגמור בפיו ובלבו לשוב מחטאו ולא ישוב לזה החטא לעולם שנא׳ יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וכן יתנחם תמיד על מה שעבר שנ׳ כי אחרי שובי נחמתי אמרינן בפ׳ סדר תעניות כיצד (תענית דף ט״ז) ת״ר כל המתודה בדברים ואינו גומר בלבו לעזוב כאלו טובל ושרץ בידו שאין הטבילה מועלת עד שישליך השרץ מידו וכן הוא אומר ומודה ועוזב ירוחם. פרק יו״כ [דף פ״ז] צריך אדם לפרש החטא בוידוי שנ׳ אנא חטא העם הזה ויעשו להם וגו׳ גרסינן בפ׳ אלו הן הגולין (מכות דף י׳) מן התורה מן הנביאים מן הכתובים בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו וכו׳ גרסינן בפ״ק דר״ה [דף ט״ז] א״ר יצחק ד׳ דברים מעבירין רוע הגזירה צעקה לפני הבורא בבכי ובתחנונים וצדקה ושינוי השם שמשנה שמו כלומר שאני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים ושינוי מעשה שמשנה כל מעשיו לטובה והתם דריש כולהו מקראי ועוד דרשו רבותינו פ״ב דתעניות [דף ט״ז] שגלות שיגלה האדם ממקומו מכפרת גרסינן עוד בירושלמי דתענית [פר׳ ב׳] אר״א ג׳ דברים מבטלין גזירות קשות ואלו הן תפלה צדקה תשובה ושלשתן בפסוק אחד בד״ה ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וגו׳ ויתפללו זו תפלה ויבקשו פני זו צדקה שנ׳ אני בצדק אחזה פניך וישובו זו תשובה בפרק קמא דקדושין [דף מ׳] כל הסוגיא דורש כי מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה אבל מחשבה רעה אין הקדוש ברוך מצרפה למעשה דכתיב בי׳ בדוד און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה׳ אלא א״כ היא של ע״ז דכתב בי׳ בע״ז למען תפוש את בית ישראל בלבם עוד אמר שם לעולם יראה אדם עצמו כאלו כל העולם חציו זכאי וחציו חייב עשה עבירה אחת הכריע כל העולם כולו לכף חובה עשה מצוה אחת מכריע את כל העולם כולו לכף זכות ואפי׳ רשע כל ימיו ובאחרונה עשה תשובה אין מזכירין לו את הרשעה שעשה בראשונה ושבח גדול לשב שיתודה ברבים ויודיע פשעיו להם ויגלה עבירות שבינו לבין חבירו ואומר להם אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך והריני היום שב ומתנחם וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו אין תשובתו גמורה שנ׳ מכס׳ פשעיו לא יצליח כך מסיק בפ׳ יה״כ (יומא דף פ״ו) ודורש מקרא זה מכסה פשעיו לא יצליח בעבירות שבין אדם לחבירו אבל בעבירות שבין אדם למקום אין לו לפרסם עצמו כדאמרינן בסוף פ׳ אין עומדין [דף ל״ו] חציף עלי מאן דמפרש חטאיה ועל זה נאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה אמרינן ביומא [דף פ״ו] גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנא׳ שובה ישראל עד ה׳ אלהיך כי כשלת בעוניך ועוד דורש מלשון מכשול שזדונות נעשות לו כשגגות ומעמידה [שם] בשב מיראה אבל בשב מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות שנאמר ובשוב רשע מרשעו וגו׳ עליהם חיה יחיה משמע שיחיה על כל מה שעשה אף על העבירות ועוד דורש [שם] מכאן שהתשובה מארכת ימיו של אדם עוד אמר שם מדת בשר ודם שהקניטוהו ספק מתפייס בדברים ספק מתפייס בממון אבל הקב״ה אינו מתפייס אלא בדברים שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה׳ ולא עוד אלא מחזיק לו טובה שנ׳ וקח טוב ולא עוד אלא שדומה כמי שבנה מזבח והקריב עליו קרבן שנ׳ ונשלמה פרים שפתינו ויחיד שעש׳ תשובה מוחלין לו ולכל העולם כולו שנ׳ ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו מסקינן בפ״ק דר״ה [דף י״ח] אע״פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם בעשרה ימים שבין ר״ה ליה״כ היא יפה ביותר ומיד היא מקובלת שנ׳ דרשו ה׳ בהמצאו במה דברים אמורים ביחיד אבל בציבור כל זמן שצועקין ועושין תשובה בלבב שלם מיד הם נענים שנ׳ כה׳ אלהינו בכל קראינו אליו הנה דרשתי לרבים העולה בדרך התשובה על דרך שאמר הנביא ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה וגו׳ שאדם שלא הורגל ביראת שמים יעשה עצמו כשכיר יום ויאמר בבוקר היום הזה אהי׳ עבד נאמן לאדון הכל ויזהר בכל היום מכעס ושקר ושנאה ותחרות וקנאה ומלהסתכל בנשים ואמחול כל מה שעשו לי דאמרינן בפ׳ בני העיר (מגילה דף כ״ה) כל המעביר על מדותיו מעבירין לו כל פשעיו וגרסינן בפ׳ ארבעה נדרים (נדרים דף כ״ב) כל הכועס אפי׳ שכינה אינה חשובה כנגדו ומשכח את תלמודו ומוסיף טפשות ובידוע שעונותיו מרובין מזכיותיו שנאמר רשע כגובה אפו בל ידרש וגו׳ ונאמר כעס בחיק כסילים ינוח ונאמר ובעל חימה רב פשע וגו׳ וגרסינן בערבי פסחים [דף קי״ג] שלשה הקב״ה אוהבן מי שאינו כועס ומי שאינו משתכר ומי שאינו מעמיד על מדותיו ויזהר אדם ממושב ליצים דאמר ר׳ אליעזר בפ״ק דע״ז [דף י״ח] קשה הליצנות שתחילתו יסורין וסופו כליה שנ׳ ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם כי כלה ונחרצה שמעתי וגו׳ ויכרע על ברכיו שעה אחת ביום וכפיו פרושות השמימה ויתודה ויבקש רחמים שיעזרהו האלהים על תשובתו ותקנתי על זה בקשה מיוחדת והיא כתובה לרבים כסדר הזה יעשה למחרתו וכן כמה ימים עד שתהי׳ התשובה קבועה בלבו ויהיו המעשים קלים עליו לעשותם גרסינן ביומא [דף פ״ה] האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה והאומר אחטא ויה״כ מכפר אין יה״כ מכפר וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה וכל המזכה את הרבים אין חטא בא לידו עוד גרסינן שם [דף פ״ז] מפרסמין את החנפים מפני חילול השם שנ׳ ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו פי׳ רש״י החניפים הם הרשעים שמראין עצמן כצדיקים אם יש מכיר במעשיהם מצוה לפרסמן מפני חילול ה׳ שבני אדם למדין ממעשיו שסבורין שהוא צדיק ועוד כשפורענות באה עליו אומרים בני אדם מה מועיל לו זכותו ונתתי מכשול לפניו אני אמציא לידו חטא גלוי לכל שיכשול בו וידעו מעשיו עוד שם [בדף פ״ה] אמרינן אין תשו׳ ויה״כ מכפרין אלא עבירות שבין אדם למקום כגון מי שאכל דבר האסור או בעל בעילה אסורה אבל עבירה שבין אדם לחבירו כגון חובל בחבירו או קללו או גזלו וכיוצא בהם אינו נמחל לו לעולם עד שישלם לו מה שחייב לו וגם צריך שירצהו וישאל ממנו מחילה בפ׳ החובל (בבא קמא דף צ״ב) ואפי׳ לא הקניטו אלא בדברים צריך לפייסו ולפגוע בו עד שימחול לא רצה חבירו למחול לו מביא לו שורה של שלשה בני אדם מריעיו ופוגעים בו ומבקשים ממנו למחול [שם בדף פ״ז] לא נתרצה מביא לו שורה שני׳ ושלישית שנ׳ ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העוותי ולא שוה לי הרי זה ג׳ לשונות פיוס ושלשה שורות לא רצה מניחו והולך לו וזה שלא מחל הוא החוטא ואם הוא רבו הולך ובא מאה פעמים עד שימחול לו עון גדול הוא להיות אכזרי מלמחול ודרכן של זרע ישראל להיות נוחין לרצות כדרך שמצינו ביוסף לאחיו אבל העכו״ם ערלי לב אינם כך שנ׳ ועברתו שמרה נצח וכן הוא אומר על הגבעונים בפ׳ הערל (יבמות דף ע״ח) לפי שלא מחלו ולא נתפייסו והגבעונים לא מבני ישראל המה וגרסינן בירושלמי דהחובל אמר רבי יוסף הדא דאיתמר שצריך למחול באדם שלא הוצי׳ עליו שם רע אבל באותו שהוציא עליו שם רע אין לו מחיל׳ עולמית עוד אמרינן ביומא [דף פ״ו] החוטא לחבירו ומת חבירו קודם שיבקש ממנו מחילה מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ואומר חטאתי לה׳ אלהי ישראל ולפלוני זה שעשיתי לו כך וכך ואם היה חייב לו ממון יחזור ליורשיו לא הי׳ יודע לו יורש יניחנו בב״ד: