מצות עשה לקרות (א) ק״ש פעמים בכל יום שנ׳ ובשכבך ובקומך ודרשו ב״ה במסכת ברכות פ״ק [דף י״א] בשעה שבני אדם שוכבים וזהו בלילה ובשעה שבני אדם עומדים וזהו ביום ולאחר שגומר פסוק ראשון אומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ובפ׳ מקום שנהגו [דף ל״ו] מפרש הטעם שבשעה שבקש יעקב אבינו לגלות את הקץ לבניו נסתלקה ממנו שכינה ואומר לבניו שמא יש בכם פסולת שאינו מאמין בה׳ אחד ענו כולם ואמרו שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד שמח הזקן וענה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לפיכך אף במקומות שאומרים שמע בקול רם עד אחד אומרים ברוך שם כבוד מלכותו בלחש שנינו בברכות [דף ב׳] מאימתי קורין שמע בערבין משעת יציאת הכוכבים עד חצות הלילה כדברי חכמים ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר יצא ידי חובתו דהלכה כרבן גמליאל שסובר כך [בדף ב׳ ועיין בדף ט׳] ולא אמרו חכמים חצות אלא לכתחילה כדי להרחיק אדם מן העבירה הא דאמר רבי אליעזר בברכות [דף י״א] כל האוכל ושותה ואחר כך קורא קרית שמע עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחר גיויך פי׳ בהלכות גדולות דאקרית שמע של שחרית קאי מסקינן [שם בדף ט׳] כדברי רבי יהושע בן לוי שהקורא קריאת שמע של ערבית אחר שעלה עמוד השחר קודם הנץ החמה לא יצא ידי חובתו אלא א״כ היה אנוס או שיכור או חולה או כיוצא בהן מתוך כך מדקדק רבינו יעקב שעיקר זמן קרית שמע של שחרית אחר הנץ החמה שקודם לכן נחשב לילה לכל הפחות לגבי אנוס ובירושלמי דברכות [דף ב׳] גרסינן משיאיר המזרח עד הנץ החמה ד׳ מילין ועוד מביא ראי׳ מדתנן ביומא [דף ל״ז וכל סוגיות ר״ת בתו׳ שם] אף היא עשתה נברשת של זהב בירושלים בשעה שהחמה זורחת היו ניצוצות יוצאות ממנו וידעו כל העם שהגיע זמן קרית שמע פירוש נברשת זו מנורה וכן בדניאל לקבל נברשתא ועוד ראיה מדתנן [מגילה דף ב׳] אין מוהלין ואין טובלין ואין מזין בו עד שיהא הנץ החמה וכולן שעשו משעת עמוד השחר כשר משמע שהדברים שמצותן ביום עיקר זמנן בהנץ החמה אמר אביי [ברכות דף ו׳] זמן קרית שמע של שחרית כוותיקין פירוש שהוותיקין היו מתחילין לקרותה קודם הנץ החמה כדי שיגמרו לקרותה ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה ויהיו סומכין גאולה לתפלה בהנץ החמה כדכתיב ייראוך עם שמש ומפרש בירושלמי [דברכות] ייראוך כדי שתהא החמה מטפטפת בראשי ההרים הוא הנץ החמה מפרש רבינו יעקב ביומא [דף ל״ה] דברי אביי כוותיקין שנזכר זמן הנץ החמה בדבריהם לאפוקי דאחרים שאומרים בברכות [דף י׳] זמן קרית שמע משיכיר איש את חבירו ברחוק ארבע אמות ולא ממש בוותיקין שהרי וותיקין אלו מקדימין שלא כדין קודם הנץ החמה שהרי עיקר קרית שמע לאחר הנץ החמה מכח הראייות שביארנו למעלה ורבינו יצחק בן אחותו פוסק [בתו׳ שם] כאביי דהוא בתראה שאומר קרית שמע כוותיקין ומפרש ממש כוותיקין שאף על פי שרבי יהושע בן לוי פליג עליו ואומר שנחשב לילה עד הנץ החמה דמתניתן דיומא יש לומר שהוקבע אותו זמן לציבור לפי שאין יכולין למהר ולהקדים כוותיקין כי רוב בני אדם אין בקיאין לכוין ומתניתין דמגילה אין חשובה כל כך ראייה לענין קרית שמע. מסקינן [בברכות דף י״א] הלכה כרבי יהושע שאומר [שם דף ט׳] שעונת ק״ש של שחרית מושכת עד שלש שעות מכאן ואילך אם איחר יותר אע״פ שלא יצא ידי ק״ש בעונתה לא הפסיד מלברך ברכות שלפני׳ ושלאחרי׳ כאדם הקורא בתורה ומוכח שם בענין מחלוקת דרבי ורבי נתן [בברכות דף ג׳] שעד ולא עד בכלל שאין השעה שלישית בכלל ואין עונת הזמן כי אם שתי שעות שלימות ונראה לי דג׳ שעות ממש שלימות הוי עונתה שהמלכים עומדין ממטתן בשתי שעות ביום וקורים אותה בשעה שלישית וכן יש בירושלמי [בפ׳ תפלת השחר] ר׳ אסי ור׳ חייא בר הונא הוו מצלי לתלת שעין ר׳ ברכיה קרי שמע ומצלי בתר תלת שעי ומקשה והתנן הקורא מכאן ואילך וכו׳ משמע שעד סוף ג׳ שעות זמן קרית שמע ומסקינן [שם בברכות דף ט׳] מי שהקדים וקרא קרית שמע של שחרית אחר שיעלה עמוד השחר קודם הנץ החמה יצא ידי חובתו ותנן נמי במגילה [דף כ׳] וכולן שעשו משיעלה עמוד השחר כשר ופסק רב אלפס [בברכות] באדם היוצא לדרך שקורא לכתחלה משיעלה עמוד השחר קודם הנץ החמה ויצא ידי חובתו כדאמרינן בפרק תפלת השחר [דף ל״א] אבוה דשמואל ולוי כי נפקי לאורחייהו הוו מקדמי ומצלו גרסינן בירושלמי [דברכות דף ב׳] תניא הקורא ק״ש קודם יציאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו ואומר ר״י דאנן סבירא לן כתנאי דגמרא דריש ברכות שמקדימין זמן ק״ש לצאת הככבים לכך נהגו לומר קרית שמע בב״ה קודם צאת הכוכבים ועוד יש לסמוך בדיעבד על המנהג אהא דאמרינן [בפ׳ תפלת השחר דף ל״ח] דעבד כרבי יהודא דאמר עד פלג המנחה ואילך לילה הוא עבד. [סוף הירושלמי דלעיל] א״כ למה קורין אותה קודם לכן בבהכ״נ כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה מכאן פוסק רבינו שלמה [שם ריש פרק א] שק״ש שעל מטתו נראה עיקר והקשה ר׳ יעקב על זה [בתו׳ שם דיבור ראשון] שהרי על מטתינו אין אנו קורין את כולה ולא בברכותיה ועוד הא תניא כותיה דרבי יוחנן [שם בדף ד׳] דאמר ק״ש ואח״כ תפלה בשכבך כמו ובקומך ולפסק ר׳ שלמה היה בשכבך זו תפלה ואח״כ ק״ש כדברי רבי יהושע בן לוי [שם] ועוד גרסינן בירושלמי במקום אחר [בגמרא שלנו דף ה׳] למה קורין אותה בערב כדי להבריח המזיקין אלא ודאי ק״ש של בית הכנסת עיקר והירושלמי שהביא ר׳ שלמה לראייה אומר ר׳ יעקב בתו׳ דלעיל שהיו רגילין לקרות ק״ש כמנחה אחר תפלה ונתבטל על ידי שמד. [שם בריש פ׳ ב׳ דף י״ד] פוסק רבא כר׳ מאיר דאמר אין צריך כוונת הלב כי אם בפסוק ראשון וכן אמר רב נחמן [שם] לעבדיה כשאני מתנמנם בפסוק קמא תצערני להקיצני כדי שאתכוון אח״כ אל תצעריני יותר ואמר רבא שם קרא ק״ש עד אחד ונאנס בשינה יצא ואמרינן נמי התם שזהו ק״ש של רבי יהודא הנשיא כשהי׳ טרוד בגירסא לא הי׳ אומר יותר ולא היה אומר ברכות שברכות אינם מעכבות כדמדקדק בירושלמי [ריש פ׳ היה קורא] היה קורא שמע בתורה אם כיון לבו יצא ומכאן יש ללמוד [בתו׳ שם דף י״ד] שהמהלך בדרך די לו שיעמוד בפסוק ראשון בלבד וכן ישנו בפירוש באגדות באלה הדברים רב׳ בפר׳ ואתחנן שאומר כן רב יהודא בשם רב ולא כדברי הגמרא שמצריכות לעמוד עד על לבבך אמנם שנינו [שם בדף ט״ז] האומנין בטלין ממלאכתן בפרק ראשון כן אמרו בפ׳ קמא דיומא [דף י״ט] שלא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יורה באצבעותיו בפ׳ ראשון שלא תהא קריאת עראי בפ׳ אין עומדין [דף ל״ה] אמר רבי זירא כל האומר שמע שמע כאילו אומר מודים מודים ומשתיקין אותו ואי אמר פסוק כוליה וחוזר ואומר שנית מגונה הוי שתוקי לא משתקינן ליה דאמר הקורא ק״ש וכופלה הרי זה מגונה וכן פסק רבי׳ חננאל בתו׳ שם ואם קרא כל הפרשה וחזר וקרא בזה לא דבר כלום כדאיתא בירושלמי [בפ״ק] דרבי זעירא הוי קרי וחזר וקרי ושמא התם דוקא על מטתו שרי ובירושלמי [פרק אין עומדין] הדא דאתמר בציבור אבל ביחיד מותר פסקינן שם בפ׳ הי׳ קורא [דף ט״ז] הלכה בק״ש שאעפ״י שצריך להשמיע לאזנו וגם צריך לדקדק באותיותי׳ אם לא השמיע ולא דקדק יצא [שם] כיצד ידקדק יזהר ליתן ריוח בין הדבקים כגון ובכל לבבך על לבבך על לבבכם עשב בשדך ואבדתם מהרה הכנף פתיל שלא יראה הכל ככתיבה אחת ומדלג אות אחת מן האותיות שאומר בכל בבך ואמרינן בירושלמי פ׳ היה קורא [וע״ש בתו׳ דף ט״ז] שצריך להתיז ולהדגיש זיין של תזכרו שלא יראה תשכרו [פ׳ היה קורא דף י״ד] וצריך להאריך בדל״ת דאחד כדי שימליכוהו בשמים וארץ ובארבע רוחות אמר רב אשי [שם] ובלבד שלא יחטף בחי״ת וצריך שלא יאריך באלף דאחד שלא יראה כאומר אי חד וכשיאמר היום ישתוק מעט ואח״כ יאמר על לבבך שלא יראה כאלו אומר היו׳ יהיו על לבבך ולא למחר וכדאיתא בפ׳ מקום שנהגו [דף ל״ו] שנינו במסכ׳ סוטה [דף ל״ב] שקרית שמע נאמר בכל לשון אמנם אף באותו לשון צריך ליזהר משיבוש שבאותו לשון אמרינן בברכות [כל הסוגיא פרק היה קורא (ברכות דף ט״ז) וע״ש בפירש״י] הקורא ק״ש וטעה ואינו יודע באיז׳ מקום טעה חוזר לראש טעה בין פרשה לפרשה חוזר לפרשה ראשונה טעה בכתבתם ואינו יודע אם בשמע אם בוהיה אם שמוע חוזר לכתבתם ראשונה ואומר שם התלמוד שאם נסתפק לו לאחר שקרא למען ירבו ימיכם אינו חוזר דודאי בכתיב׳ אחרונ׳ עומד שעל הרגל לשונו הוא הולך והלכה כרבי יהודא שאומר [שם בדף י״ג] בין הפרקים שואל בשלום אדם שחייב בכבודו דווקא ומשיב שלום לכל אדם אבל באמצע הפרשה אינו מפסיק לשאול בשלום אלא במי שמתירא ממנו כגון מושל או אנס ומשיב מפני הכבוד [שם] ואלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשנייה בין שנייה לשמע בין שמע לוהיה אם שמע בין והיה אם שמע לויאמ׳ בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק ופי׳ רבי׳ משה [בסוף פ״ג דהלכות ק״ש] כי דינו כאמצע הפרק [שם בדף ט״ו] רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמייא בעידן ק״ש פי׳ לייט מקלל אלא מקנח ידיו בעפר או בצרור ודיו שנאמר ארחץ בנקיון כפי בדבר המנקה ולא כתב במים ודווקא לק״ש אבל לתפלה שהוא מדבר להקב״ה צריך לחזור אחר המים ותניא נמי בפ׳ מי שמתו (ברכות דף כ״ו) היתה טליתו חגורה לו במתניו מותר לקרוא ק״ש ולתפלה עד שיכסה לבו שיש להחמיר יותר בתפלה מטעם שאמרנו ובפ׳ אלו עוברין (פסחים דף מ״ו) אמרינן לתפלה ולנטילת ידים ארבעה מילין פירוש להתפלל בעשרה וליטול ידיו לאכול ילך עד ד׳ מילין לאדם ההולך בדרך ולא שנו אלא לפניו אבל לאחריו אפילו מיל אינו חוזר הא פחות ממיל חוזר ושיעור מיל אלפים אמה ויש מפרש לתפלה ליטול ידיו לתפלה [פ׳ מי שמתו דף ל״ג] כל מקום שיש צואה או מי רגלים וכן גרף של רעי ועביט של מימי רגלים אין קורין בו אלא א״כ הרחיק ארבע אמות אם היו לאחוריו או לצדדין [שם בדף כ״ז] ואם היו לפניו ירחיק מלא עיניו וכן צריך להרחיק ארבע אמות מן הקבר ומן המת כדאמרי׳ בפ׳ משוח מלחמה (סוטה דף מ״ג) ודי בהרחקה זו אף כשהן לפניו ומסקינן בפ׳ מי שמתו (ברכות דף כ״ו) שאם היתה הצואה יבישה יותר מכחרס עד שאם זורקה תתפרר והמי רגלים נבלעו בקרקע ואין רישומן ניכר מותר לקרות כנגדן בענין זה וצואה כל שהוא מבטלה ברוק עבה ומי רגלים של פעם אחת אם נתן בהם רביעית מים מותר לקרות עמהם בתוך ד׳ אמות כרבי זכאי וכן פסק רב יוסף ואמר רבא הלכתא כפה כלי על הצואה או על מי רגלים מותר לקרות שם ריח רע שיש לו עיקר מרחיק ד׳ אמות ממקום שכלה הריח וקורא כרב חסדא דתניא כוותיה וריח רע שאין לו עיקר כגון רוח מותר ללמוד כשהוא יוצא מחבירו אבל מעצמו אסור ואפילו מחבירו היינו דוקא דברי תורה אבל לק״ש אסור עד שיעבור הריח פסק רבי׳ חננאל בתו׳ [שם בד״ה בחבלי שוא] דקיימא לן כרב חסדא דאמר דאסור לקרות ק״ש כשיש צואה על בשרו אפילו מכוסה בבגדיו ואף על גב דרב חסדא תלמידו של רב הונא ורב הונא פליג עליה אזלינן לחומרא תניא בסוף פרק לולב הגזול (סוכה דף מ״ב) קטן שיכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס לגדול פורשים מצואתו וממימי רגליו פ׳ מי שמתו [דף מ״ו] היה רוחץ במים עכורין שאין ריחן רע שאינו רואה את הערוה יושב במקומו וקורא ובצלולין מתכסה בבגד כנגד לבו וכן היה נוהג רבי׳ יעקב וכן אמרינן שם בברכות [דף כ״ה] שטפח באשה ערוה כשהוא מגולה ולא יקרא עד שיחזיר פניו ממנה אע״פ שהיא אשתו היה ישן עם אשתו [שם] אשתו כגופו דמי ואע״פ שנוגעין בקירוב בשר מלמטה הופך פניו וחוצץ טליתו מתחת לבו וקורא וכן בניו ובני ביתו הקטנים אבל לא הגדולים והם תינוקת מבת אחת עשרה שנה ותינוק מבן שתים עשרה שנה אסור לו לקרות עמהם עד שתפסיק טלית ביניהם וכיון שהגיעו לשדים נכונו ושער צומח נחשבים כגדולים וכן פסקו רב אלפס [פ׳ מי שמתו] והלכות גדולות תנן התם [בדף כ״א] נשים ועבדים וקטנים פטורים מקרית שמע פי׳ רבי׳ יעקב [עיין בתו׳ שם] שמדבר בקטן שלא הגיע לחינוך וסיפא דקתני וחייבין בתפלה ובמזוזה וברכת המזון בנשים ועבדים בלבד מדבר ומ״מ מלמדין הקטנים לקרותה כדי לחנכן במצות וכן העוסק במצוה [בפרק היה קורא דף ט״ז] וטרוד בה כגון חתן שנשא בתול׳ אע״פ שאינו עוסק במצוה עדיין הואיל וטרוד בה עד שיבעול פטור מק״ש עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה מכאן ואילך חייב אפי׳ לא בעלה [פ׳ מי שמתו דף י״ח] וכן מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו פטור עד שיקבור המת [שם] והמשמר את המת אע״פ שאינו מתו והחופר קבר למת פטורין מק״ש [בדף י״ט] היו שומרי המת שנים אחד קורא ואחד שומר אמרי׳ בפ״ק דברכות [דף ה׳] כל הקורא ק״ש על מטתו כאלו אוחז חרב פיפיות בידו שנאמר ירננו על משכבותם רוממות אל בגרונם חרב פיפיות בידם בירושלמי [פ״ק] רבי זעירא הוה קרי שמע וחזר וקרי עד שהיה משתקע בשינה ובפ׳ שני דשבועות [דף ט״ו] אומר דרבי יהושע בן לוי היה אומר שיר של פגעים הוא ויהי נועם ומזמור מה רבו צרי וארוממך ה׳ כי דליתני ואחר כן היה ישן: