לבדוק בסימני דגים להבדיל בין טמא לטהור. שנאמר והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ונא׳ להבדיל בין הטמא לטהור וגו׳, [כך משמע בחולין דף ס״ג בברייתא דר׳ אומר גלוי וידוע וכו׳ ושם אמר רבי יצחק י׳ בהמות וכו׳ דף פ׳] אין לך בכל בהמה וחיה שבעולם שמותרת באכילה חוץ מעשרה המינין המנויין בתורה והם ג׳ מיני בהמות שור כשב ועז ושבעה מיני חיה איל וצבי ויחמור אקו ודישון ותאו וזמר. כל מי שמכירן הר״ז אוכלן בלא שום בדיקה ומי שאינו מכירן כבר נתפרשו סימניהם בתורה שתהיה מפרסת פרסה שתי פרסות ומעלת גרה [שם דף נ״ט] צריך שיהא שם שני סימני׳ אלו ואסר הכתוב את הגמל אע״ג שהוא מעלה גרה ואת החזיר אע״פ שהוא מפריס פרסה לפי שאין בהם ב׳ הסימנים ופירוש מעלה גרה שמאכל׳ חוזר ונגרר מן האסטומכא לתוך פיה לחזור ולכתשו הדק, [שם] אע״פ שכל העשרה מותרים באכילה צריכים אנו להבדיל בין בהמה טהורה לחיה טהורה שחיה חלבה מותר ודמה טעון כיסוי והבהמה טהורה חלבה אסור בכרת ואין דמה טעון כיסוי:
וסימני חיה פירשו רבותינו בחולין [שם כל הסוגיא] ע״פ הקבלה כל מין שהוא מפריס פרסה ומעלה גרה ויש לו קרנים מפוצלות כגון איל הר״ז חיה טהורה בודאי ומפרש שם שכל שאין קרניו מפוצלות כגון הצבי צריך שיהו בקרניו ג׳ סימנים הללו שיהו קרניו כרוכות כקרני השור פירוש עגולות וגם שיהו חדודות כקרני השור והעז שהם חדודות בראשם וגם שיהו חרוקות כקרני העז ויהיה החרק מובלע בהם אבל אם אין מובלע בהן אין החריקות סימן. וכל שיש בה ג׳ סימנים אלו כרוכות וחדודות וחרוקות הרי הוא אוכל חלבה ודמה טעון כיסוי ואומר ר״י [בתו׳ שם בד״ה והרי] שאין די בב׳ סימנים הללו כרוכות וחרוקות לפי שיש מין עז שהוא כך כמו שמוכיח שם. פירש רבי׳ יעקב [בתוס׳ שם בד״ה והרי] שהצבי שהוזכר [שם] היא אותו שאנו קורין עתה צבי שהרי אין עורו מחזיק את בשרו ואמר בכתובות [דף קי״ג] ארץ צבי מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו אף א״י אינה מחזקת פירותיה ואומר במדרש שיר השירים דומה דודי לצבי מה צבי זה בשעה שהוא ישן עינו אחת פתוחה אף הקב״ה בשעה שישראל בצרה עינו אחת פתוחה עליהם לשומרם והרי אנו רואין בזה שאנו קורין צבי שכך דרכו שהוא ישן בעין אחת ועין אחת פתוחה לפיכך אין לפרש מפוצלות כמשמעו מפוסקות ומפוזרות לחלקים שהרי קרני הצבי כך הם אלא פירוש מפוצלות כמו מבוצלות כמו נשפת שהוא כמו נשבת ובסדר זרעים יש בכמה מקומות הבקר כמו הפקר [מהם בפ״ו דפאה דף ח׳] ומבוצלת לשון כפיפה כדאיתא בקידושין [דף ס״ב] מאי משמע דהאי אגם לישנא דבוצלה הוא דכתיב הלכוף כאגמון ראשו וקרני האיל זקופות ובראשם כפופות אבל של צבי אינם כפופות כלל כתב מורי רבינו יהודא בשם רבינו יצחק אע״ג דמתרגמינן אקו ודישון יעלא ורימא ראמים שלנו מין בהמה לכל דבר וחלבם אסור ודמם אין טעון כיסוי כי אותם ראמים שהם מין חיה גדולים מאד כדאיתא בזבחים [דף קי״ג והסוגיא בתוס׳ שם] ובב״ב [דף ע״ג] שאומר שם לדידי חזי לי אורזילא דרימא בר יומי כו׳ פירש עופר של ראם עופר האיילים מתרגמינן אורזילא דאיילייא:
סימני עוף טמא לא נתפרשו בתורה אלא מיני מינין טמאים בלבד ושאר מיני העוף [מנה] מותרין והמינין האסורין כ״ד מינים ואלו הן [במשנה חולין דף נ״ט ובגמ׳ דף ס״א]. א׳ נשר. ב׳ פרס. ג׳. עזניה. ד׳ דאה והיא הראה האמורה במשנה תורה. ה׳ איה והיא דיה האמורה במשנה תורה. ו׳ מין האיה שכך כתוב בה למינה מכלל שהן שני מינין כך מפרש בפ׳ אלו טרפות (חולין דף ס״ג) בכל העוף שכתוב בו למינו. ז׳ עורב. ח׳ זרזיר שכך נאמר בעורב למינו להביא את הזרזיר. ט׳ ויענה. י׳ ותחמס. י״א ושחף. י״ב ונץ. י״ג שרינקא והוא מין הנץ שכך כתוב בו למינהו. י״ד כוס. ט״ו ושלך. ט״ז וינשוף. י״ז התנשמת. י״ח וקאת. י״ט רחם. כ׳ חסידה. כ״א והאנפה. כ״ב מין האנפה שכך כתוב בה למינה. כ״ג והדוכיפת. כ״ד והעטלף. [שם] כל מי שהוא בקי במינין אלו ובשמותיהן הר״ז אוכל כל עוף חוץ מאלו ואינו צריך בדיקה ומי שאינו בקי בהן ובשמותיהן שנינו שם [דף נ״ט ופי׳ ר״ת בתו׳ דף מ״א בד״ה הדורס] כל עוף הדורס טמא ופי׳ רבינו יעקב דורס ואוכל העוף מחיים ואינו ממתין עד שימות כדאמר [פסחים מ״ט] מה ארי דורס ואוכל ואינו ממתין עד שימות ואותן שאין אנו מכירין בו אם הוא דורס אם לאו אומר שם [במתניתין דלעיל] שאם יש לו אצבע יתירה וזפק הוא המוראה וקורקבנו נקלף ביד בידוע שהוא טהור מדקדק רבינו יעקב [בתוס׳ שם דף ס״א בד״ה כל] מלשון בידוע שהוא טהור שכל עוף שיש לו ג׳ סימנין הללו ודאי אין דורס ואינו צריך לבדוק סימנין של דריסה ואומר שם שעשרים עופות יש בהן ג׳ סימנים בכולן ובעורב שנים מהם ונשר אין לו סימן טהרה ובפרס סימן אחד ובעזניה סימן אחד וסימן רביעי שאינו בכולן או ישנו בפרס או ישנו בעזניה וצריך לפרש שנ׳ סימנין הללו על כרחינו אינו דורס א׳ מהן שאם היו הג׳ האחרים בידוע שהוא טהור כאשר בארנו ועורב יש לו אחד מהן עם אינו דורס אמר רב נחמן [דף כ״ב] היה בקי בהם ובשמותיהן עוף הבא בסימן אחד טהור ופירש ר״ח הלכה בידינו מרבו׳ שזה הסימן הוא קורקבנו נקלף משמע שרוצה לומר שאותו סימן רביעי אינו אלא או בפרס או בעזניה והוא קרקבנו נקלף ואם קורקבנו נקלף ויש עוד סימן אחר עמו היה טהור ודאי שאין לספקו לא בפרס ולא בעזניה ולא בשום עוף טמא. וכשהי׳ עוסק רבינו יצחק בעופות בא קווץ אחד על ישיבתו ובדקוהו ומצאוהו שקורקבנו נקלף ויש לו אצבע יתירה אבל אין לו זפק ולקבלת ר״ח אם כן הוא טהור [בתוס׳ שס הסוגיא בד״ה מאי] וקשיא הוא לומר כן שהרי מסתמא הוא כוס או ינשוף שהרי יש לו לחיים זקופים כבני אדם ואמר בפ׳ המפלת (נדה דף כ״ג) דקריא זקיפופיא דיש להם לחיים זקופים כבני אדם לפיכך היה נר׳ לומר שאותו סימן רביעי שאינו אלא בפרס או בעזניה הוא זפק ואותו קווץ שמא אינו דורס והרי הוא מהעשרים עופות שיש בהם ג׳ סימנים ואינו דורס אחד מהן ולפ״ז טועים העולם שקורים לעורב קורבייל כי הרב רבי יצחק בר רבי מאיר [בתוס׳ דלעיל בד״ה ספק] בדק בקורבייל שאנו קורין עורב ומצא בו אצבע יתירה וזפק וא״כ הוא טהור וגם בארנו למעלה כי עורב אין לו כי אם סימן אחד עם אינו דורס [בתוס׳ שם דף כ״ג בד״ה כן] וכמו כן טועין בנשר שקורין אקווילה שהרי אומר בפ׳ אלו טריפות (חולין דף ס״א) שנשר אין לו סימן טהרה ובאייגלא תמצא אצבע יתירה וכן טועין אותם הלועזים קורא קוקו ואינו כן שהרי קוקו אנו מחזיקין אותו בטמא וקורא טהור כמו שמוכיח בפ׳ שלוח הקן [דף ק״מ] שהכל מודים שהיה חייב בשלוח מפני שהוא עוף טהור אם לא מפני שהוא רובץ על בצים שאינם שלו וכמו כן קורין נץ אשפארבייר ואינו כן דנץ הוא מעשרים עופות שאינן דורסים ואשפארבייר דורס. ובסוף השמועה פוסק רבינו שלמה [בדף ס״ב דלעיל] וז״ל מתוך כך שאין אנו בקיאין בהן נר׳ שכל עוף הבא לפנינו יש לנו לחוש שמא דורס הוא שהרי תרנגולת׳ דאגמא אומר שם שהיו מחזיקין אותה בטהורה ולאחר מכאן ראוה שדורסת ואין עוף נאכל לנו אלא במסורת עוף שמסרו לנו אבותינו בטהור טהור ושלא מסרו לנו אבותינו יש לחוש ועל המסורת יש לסמוך דאמר רבינו יצחק [בדף ס״ג] עוף טהור נאכל במסורת ואומר מו׳ ר״י ברבי יצחק כי רבי׳ יצחק בר רבי שמואל בדק בעוף שקורין פיישנץ ומצא בהם כל סימני טהרה וראה שהתירם וכן היה רבינו יעקב אומר ובני פרובינצא אוכלין אותן ע״פ המסורת אע״פ שיש שקורין אותן תרנגולין בריים ומסקינן [בדף ס״ב] אסר אמימר בין תרנגולא דאגמא בין תרנגולתא דאגמא ומ״מ אין אלו העופות בכללם:
מיני חגבים שהתירה התורה החגב החרגול והארבה והסלעם ובארבעתן נאמר למינהו הרי שמנה ומין חגב הוא הדוכנית ומן החרגול היא עוצרניא ומין ארבה היא ציפורת כרמים ומין סלעם יוחנא ירושלמית מי שבקי בהן ובשמותיהן אוכלן בלא בדיקה. ומי שאינו בקי בהן ובשמותיהן שנינו בפרק אלו טריפות [חולין דף נ״ט וכל הסוגיא מו״ס בגמ׳ דף ס״ה] כל שיש בו ארבע רגלים וקרסולים שני כרעים ממעל לרגלים לנתר בהם על הארץ וכנפיו חופין את רוב ארכו ואת רוב היקיפו כך מסיק רב פפא אע״פ שראשו ארוך ויש לו זנב אם שמו חגב הר״ז טהור שכך מפרש רבי יוסי דברי תנא קמא ותניא אשר לו כרעים אע״פ שאין לו כרעים עכשיו ועתיד ליגדל אחר זמן הר״ז מותר:
סימני דגים הם סנפיר וקשקשת [במשנה דף נ״ט] סנפיר הוא שפורח בהם וקשקשת היא הדבוקה בכל הגוף ובכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ודורש שם [בדף ס״ו] שאם אין לו עכשיו לכשיגדיל יש לו ושיש לו קשקשת כשהוא בים וכשיעלה יסיר קשקשת הר״ז מותר. ואם אין לו אלא סנפיר אחד או קשקשת אחת הר״ז מותר ובתוספתא שנינו [פ״ד דחולין ומבואר גם באשירי שם] וכמה קשקשים יהיו לו אחת תחת זנבו ואחת תחת לחייו ואחת תחת סנפיר שלו ומפרש מורי דאו או קתני בתוספתא ובאחת יש די וכן מוכיח בת״כ [שמיני פ״ד] שדי באחת ורבי יהודא אומר [שם ובמתניתין דלעיל] שני קשקשים וחגבים אין טעונים שחיטה כמו שפי׳ רבינו שלמה [בדף ס״ו דלעיל וכן בתוספות שם כל הסוגיא בד״ה במאי] ע״פ הלכות גדולות שהרי אחר דגים הזכירן הכתוב ודגים אין טעונים שחיטה דכתיב הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם ואם את כל דגי הים יאסף להם אסיפת הדגים כשחיטת הבקר ותניא [בת״כ דלעיל פי״ב] זאת תורת הבהמה כמשמעה והעוף כמשמעו ולא שרץ העוף שאלו הן מינים קטני׳ וכל נפש החיה חרומשת במים אלו דגים וכל נפש השורץ על הארץ אלו חגבים. ועוד נאמר בחגבים אסיפה שנאמר אסוף החסיל ועוד הביא רבינו שמשון ראיה מדתניא בתוספתא דתרומות [פ׳ ט׳] אוכל אדם חגבים בין חיים בין שחוטין משמע דאין טעונים שחיטה. ואוכל לאו דווקא לעניין חיין דהא איכא בל תשקצו כדאמר בפרק ר״ע (שבת דף צ׳) אלא כלומר אם אכלן חיין אין כאן אבר מן החי שהרי אין טעונין שחיטה: