דרוש כיצד נעשו הכלים
ונבאר עתה איך ע"י חזרת האורות לעלות אל המאציל נעשית מלאכת הכלים הנה אין ספק כי כל מה שנגלה ונברא למטה כבר נהיה למעלה בכח ולא בפועל ונמצא כי כח בחי' הכלים כלול ונמצא היה כבר בתוך האורות הנזכרים בבחי' האור היותר גם ועב שבהם אמנם היה מחובר בו בקשר אמיץ ובצאת י' ספי' העקודי' מפה דא"ק יצאו בבחי' אורות זכים וכח הכלים מחובר בהם בבחי' אורות גסים ועבים מהם ולא היו יכולי' להתגלות ולהתגשם ולהצטייר ואמנם בצאתם חוץ אל הפה ודאי שאותו האור הגס והעב נגשם ונתעב' אחר צאתו מן הפה יותר ממה שהיה בתחלה בהיותו בפנים תוך הפה וכאשר חזרו האורות לעלות במאציל נשארו אותם האורות הגסים הנקראים כח הכלים למטה ולא יכלו לעלות כיון שקנו בעצמם עתה אחר יציאתם מן הפה יותר עביות וגסות אבל האורות עצמם הזכים נפשטו מתוך אורות הגסים ועלו למעלה ואז נשארו אורות הנקראים כח הכלים למטה לבדם ונתעבו יותר מאד ונעשו כלים גמורים. ואם תשאל והרי כאשר יחזרו האורות הזכי' לירד ולהתלבש בהם כבתחלה יתבטלו מבחי' כלים ויחזרו לבחי' אורות גסים כבראשונה. ויש לומ' כי הנה כשהאורו' יחזרו לירד אינם חוזרים למקומם הראשון אמנם אור של הכתר נשאר למעלה מחובר במאצילו ולא ירד עוד למטה ושאר ט' אורות התחתוני' לבדם הם שירדו ואז נמצא כי אור החכמה נכנסה בכלי הכתר ואור הבינה בכלי החכמה וכן על ד"ז כלם ונמצא כי אין לאורות האלה דבקו' גדול עם הכלים כבראשונה ולכן אינם חוזרים להתחבר כבראשונ' אור זך עם אור עב ולכן נשארו האורות עבים בבחי' כלים גמורים וכמו שיתבאר עתה בע"ה וגם נתבאר זה בדרוש אחר בענין עול' העקודים ועי"ש ונמצא כי אור המלכות כשירדה נכנסה בכלי היסוד ועמדה שם תמיד ונמצא כי כלי המלכות נשאר בלי אור וזהו סוד מה שאמרו בספר הזוהר ובס' התקוני' כי המלכות נקראת אספקלריא דלית לה מגרמה כלום וכבר ביארנו בדרוש של העקודים הנזכר במקום אחר מה בחי' של אור נכנס בכלי של המלכות ועייין שם:
ונחזור לבאר היטב ענין הכלים הנעשי' ע"י עליית האורות למעלה דע הקדמ' אחת והיא כי טבע האורות הוא להשאי' רשימו שלהם במקום אשר הם חונים שם ולכן האורות האלו בעלותם למעלה השאירו רשימו למט' במקומם והנה כשעלה הכתר הניח רשימו למטה במקומו כדי להאיר בחכמה ובעלות החכמה הניח רשימו אל הבינ' ובעלות הבינ' הניח רשימו להאיר בז"א ובעלות ז"א הניח (בדפו"י ע"ג) רשימו להאיר בנוקבא כי מטבע העליון להאיר אל התחתון מחמת חשקו ותאותו בו כטבע חשק האב להאיר בבנו ונמצא כי כל האורות הניחו הרשימו להאיר לזולתם זולת אור המלכות שבעלותה לא הניחה רשימו במקומ' לפי שאין תחתיה ספי' אחרת לקבל אור ממנה. ונתחיל בענין אור היסוד כי הוא האחרון שבכל תשע ספי' שהניחו רשימו ונאמר כי הנה כשמתחיל לעלות ועולה ממקומו אל ההוד ומשם ולמעל' מניח במקומו שהוא הנקרא יסוד רשימו שלו כדי להאיר אל המלכו' ודע כי הרשימו ההוא אינו מסתלק משם לעולם אעפ"י שהמלכות העלה אל המאציל כנז' לעיל ועד"ז עושים כל שאר הספי' בעלייתם חוץ מן המלכות לסיבה הנזכרת לעיל והנה זה הרשימו הוא מבחינת האור שירד תחלה הנקרא אור ישר ונודע כי כל האור היורד דרך מטה נקרא אור ישר והוא רחמים אבל האור הנמשך בעת שחוזרים האורות לעלות למעלה נקרא חור חוזר והיא דין והענין כי כשירדו האורות למטה היו פניהם כלפי מטה כי כונתם לבא להאיר אל התחתונים ולהמשיך להם האור הנמשך לתחתונים מן הא"ס על ידם ולכן הופכים פניהם למטה כלפי המקבלים והאור שמאירים בעת ההיא נקרא אור ישר והוא רחמים ואמנם כשחוזרים לעלות אל המאציל כונתם לקבל הם עצמם הארה מן המאציל ולכן מחוירי' פניהם בעלות' נגד המאציל לקבל אור ממנו ואחוריהם נגד המקבלים מהם והנה אין ספק כי אם יפסק רגע אחד מלהמשיך המאציל אור בתחתונים היה העולם חרב ולא היה מתקיים אפי' רגע אחד ונמצא כי אפי' בעת עליית האורות למעלה הם ממשיכים למטה אור היורד מן המאציל אל התחתוני' על ידם ובאמצעות' כנז' אמנם הוא נמשך אז דרך אחו' שלהם ונודע כי הפנים הם רחמים והאחוריי' הם דינים והאור היורד עתה נקרא או"ח לפי שיורד בזמן שהאורות העליוני' חוזרים לעלות בשרש' ובמאצילם ולכן האור הזה הוא דין נמצ' כי כאש' הכתר חזר ועלה אל המאציל טרם כל הספי' כנזכר לעיל הנה אותו האור היורד מן המאציל אל הספי' שלמטה מן הכתר נמשך ועובר דרך אחוריי' של הכתר והנה הוא דין כנזכר ועד"ז הוא בזמן עליית שאר הספירות אלא שיש חלוק אחד בזה והוא כי החכמ' אינה מקבלת רק מאחו' הכתר לבד ובינה מקבלת משני אחוריי' ולכן הוא יותר דין מן החכמ' ועד"ז בכלם עד שנמצא כי המלכות מקבלת מט' בחינות של אחוריי' ולכן הוא יותר דין מכל שאר הספי' שעליה. עוד יש בחינה אחרת כי הנה ספירת התפארת מקבלת האור שלה מן ספירת הגבור' מן האחוריי' שלה והם אחוריי' קשים וגבורות חזקו' מאד כנודע ושאר הספירות שלמעל' אינם כך ונמצא כי כפי שנוי הבחינות יהיה שנוי האור ההוא הנמשך או דין רפה או דין בינוני או דין חזק אבל הצד השוה שבהם שבכלם כי כלם הם דינים להיות' דרך אחוריי' כנזכר ואין כח בקולמו' להרחיב ולפרט כל הפרטי' האלו שיש בענין זה:
והנה נמצא כי יש כאן ג' בחינות של אורות אור אחד הוא אור הראשון שבכלם הנקרא עקודים שירדו {א"ש נלע"ד להגי' ולומ' נתפשטו מן הפה ולחוץ עד הטבור כי כן אמר לעיל:} ונתפשטו מן הפה ולחוץ ולמטה עד החזה אור הב' הוא אור הרשימו שהשאיר האור הראשון מהאו' ההוא עצמו שבא דרך יושר והוא רחמים אור הג' הוא או"ח והוא האור הנמשך מן המאציל אל הספי' ונמשך בזמן היות האורות עולים וחוזרים ממטה למעלה ואור זה הוא דין כנז' להיותו נמשך דרך אחוריי' ואמנם עוד יש אור ד' נולד מבין האורות הנזכרים והוא כי בהיות אור הג' הנקרא או"ח נמשך ויורד למטה להאיר בספי' ואז פוגע באור השני הנקרא רשימו אשר נשאר למטה והנה הם חלוקים בטבעם כי זה אור ישר ורחמים וזה או"ח ודין ולכן מכים ומבטשי' זב"ז ובפרט כי אור הרשימו חושק וחפץ לעלות אל מקורו שהוא אור הראשון כנז' ואעפ"י שאינו עולה בפועל כנזכר כי הרשימו נשאר קיים לעולם למטה ועם כל זה חשקו ותאותו לעלות כנזכר אבל האור החוזר הנה הוא יורד למטה כנז' ונמצאו הפכיים בטבעם ואז מכים זב"ז כנודע כי אין שום בטישה והכאה אלא בהיות האורות חלוקים בטבעם ואז נולד מביניהם ע"י הכאתם זב"ז נצוצות של אור מבחי' או"ח שהוא דין והוא גרוע מאור הרשימו שהוא רחמים ואלו הנצוצות הם אור הרביעי שאמרנו ובזה תבין מה שאמרנו לעיל כי באלו האורות של עקודים יש ארבע בחינו' שהם טעמים נקודות תגין אותיות וזה עניינם האור הראשון שבכל' הוא הנקרא טעמים. ואור השלישי הנקרא או"ח הם הנקראים נקודות כנודע כי הנקודות הם בחינת דין והאור השני הנקרא רשימו הוא הנקרא תגין והאור הרביעי והם הנוצוצת הנופלות הם הנקראים אותיות והנה זה האור הד' שהם הנצוצות והם הנקראים (בדפו"י ע"ד) אותיות הם עצמם בחי'הכלים כנודע כי האותיות נקראים גופ' והרי נתבאר מהיכן נעשו הכלים ונלענ"ד ששמעתי מפי מורי ז"ל שכבר מתחלה היו בחי' הכלים בעולם אלא שאלו הניצוצות הנזכרים נתערבו ונתחברו בהם והיו להם בערך בחי' הרפ"ח ניצוצין שנשארו תוך הכלים של עולם הנקודים כשנשברו כמו שיתבאר שם לקמן והראי' לזה כי כבר נתבאר למעלה כי כשחזרו האורות הזכים לעלות נפשטו מתוך האורות הגסים העבים המחוברים בהם ועלו למעל' ונשארו האורות הגסים למטה ונעשו כלים ממש אבל גם אפשר לומר כי הכל דבר אחד ואלו האורות הגסי' הם הניצוצות עצמם שנפשטו וירדו למטה ע"י בטישת והכאת אור הרשימו באור החוזר כנז' ואין בידי להכריע איך שמעתי ועיין במה שיתבא' לקמן כי יש רפ"ח ושכ"ה והנלענ"ד כי יש נצוצי אורות ונצוצי כלים וכל בחי' משניהם היא שכ"ה ורפ"ח כי זה לעומ' זה הם:
ונחזור לענין הנז' לעיל ובו נכריע כי כבר היו כלים בעול' מלבד הניצוצות דע כי כל הט' אורות כשחזרו ועלו השאירו רשימו במקומם אבל המלכות עלתה כולה ולא הניח' במקומ' שום רשימו וזהו סוד מה שאמרו בס' הזוהר והתקונים כי המלכות נקראת אספקלרי' דלא נהרא מגרמה כלום וכבר נתבאר ענין זה למעל' בבחינת כלי המלכות שלא חזר לירד האור שלה בכלי שבה אלא נשאר בכלי היסוד גם הוא באופן שני כי בעלות אור שלה למעל' לא הניח בה שום רשימו כלל אבל הרשימו שנשאר בכלי של היסוד לצורך עצמו הוא היה מאיר משם גם בכלי של המלכות וכשעלה אור המלכו' אל היסוד הי' היסוד מאיר בכלי של המלכות דרך אחוריי' שלו של היסוד כנזכר לעיל בסוד אור חוזר ואז האור החוזר היורד בכלי של המלכות פוגע באור עצמו הראשון של המלכות העול' למעלה ובטש דא בדא וירדו ניצוצו' מן האור החוזר היורד ניצוצו' בכלי של המלכות. אמר הכותב חיים הנה ראי' כי הנצוצו' הם בחינ' אחר' זולת בחי' הכלי' כנז"ל וכאשר עלה בתחל' אור היסוד מן מקומו הניח אור רשימו במקומו וכשירד בו אור החוזר דרך אחוריי' כנזכר לעיל הכה ובטש באור הרשימו הנשאר למטה ונפלו מזה האור החוזר בחי' ניצוצות ומהם נעשה הכלי של היסוד ואותו הרשימו לא נכנס תוך הכלי עצמו של יסוד אבל היה עומד עליו מרחוק ומשם ממשיך לו אור ומחיה אותו. ולכן אור הרשימו נקרא תגין כנזכר לעיל וכמו שנבאר בדרוש עולם הנקודים ועיין שם באורך איך התגין למעלה מן האותיות ולא בתוכם ממש ועד"ז עשו כל שאר הספירות שהם מיסוד ועד חכמה זולתי ספירת הכתר בלבד כי אמת הוא שגם הכתר הניח רשימו במקומו אבל לא עשה בחי' כלי והטעם הוא כי שאר הט' ספירות בהיותם עולות למטה ע"י הבטישה וההכאה במה שלמעלה מהם נעשה הכלי מהנצוצות ההם היורדים ע"י הבטיש' אבל הכתר בהיותו עולה אין למעלה ממנו מי שיכה בו בעלייתו ולכן לא נעשה ממנו בחינת כלי ולא נגמר עדיין בחינת הכלי שלו:
הכלל העולה כי בעת חזרת עלית י' ספי' דעקודים למעלה אל המאציל הנה הכתר הניח במקומו רשימו אבל לא כלי וכל השמנה ספי' שתחתיו הניחו רשימו וכלי והמלכות הניחה כלי ולא רשימו והנה כשחזרו לירד כל האורו' ממקום שעלו וחזרו לירד במקומ' אחר שקבלו הארתם מן המאציל אור הכתר לבדו נשאר במקום שעלה ולא ירד כלל כנזכר לעיל ושאר הט' אורות ירדו למטה על דרך הנז' לעיל כי אור החכמה ירד בכלי הכתר ואור בינה ירד בכלי החכמה וכו' ואור המלכות בכלי היסוד והנה כל הכלים כלם נעשו בעת חזרת עליי' האורות אל המאציל כנזכר חוץ מן הכלי של הכתר כי הוא לבדו נעשה בעת חזרת ירידת האורו' למקומם והיה באופן זה כי כאשר התחיל אור החכמה לירד ולהכנס בכלי הכתר אז אור זה של החכמה היורד הכה ובטש באור הרשימו שהניח הכתר במקומו כנזכר לעיל ואז היה בזה שנוי וחלוק מה שאין כן בכל ט' ספי' האחרונות כי בכלם היה בטישה והכאה אחת לבד ולכן לא נעשה בכל אחת מהם רק כלי אחד אבל בספי' הכת' נעשו שני מיני בטישות והכאות כפולו' לפי שהרשימו שהניח הכת' הוא יותר מעולה מן אור החכמה ולכן הוא מכה באור החכמה היורד ויוצאים נצוצות ממנו ולהיות כי אור החכמה הוא בא עתה מלמעלה ונמצא עומד על אור הרשימו והוא גבוה ממנו ולכן גם הוא מכה ובטש באור הרשימו ומוציא נציצות אחרות ומשני בחי' נצוצות אלו נעשים שני כלים אחד לאור החכמה היורד שם וא' לרשימו של הכתר וכבר בדרוש אחר של אורות העקודים לקמן הארכנו מאד בזה ושם ביארנו כי בכתר של העקודים יש דכר ונוקבא והנה הם שתי בחי' שכתבנו כאן אור הרשימו ואור החכמה ושניהם נקראים ספי' הכתר כנזכר לעיל והנה פקח עיניך יראה איך גם באורות אלו הנקראים עולם העקודי' (בדפו"י יד ע"א) היה בהם מציאת בטול המלכו' בצד מה כדוגמת בטול המלכי' שהיה בעולם הנקודין כמו שיתבאר למטה במקומו. והענין הוא כי חזרת הסתלקות אורות אלו של העקודים שעלו אל המאציל כנזכר הנה זה ג"כ הוא מציאות בטול המלכים אשר בהם ועיין במה שנבאר בענין עולם הנקודים בבחי' הטעמים והנקודים ותגין ואותיות איך הם מורי' על בטול ומיתת המלכים ההם ומשם תוכל לידע ולהשכיל מציאות הבחי' ההם אשר בעולם העקודים האלו ודוק ותשכח אבל השנוי שיש ביניהם הוא כי כאן בעול' העקודים היה סותר ע"מ לבנות ומקלקל ע"מ לתקן כי זו היתה עיקר הכוונה בהם בענין הסתלקות האורות למעלה כנז' לעיל אבל בעולם הנקודין היה בטול ומיתה גמורה וטעם היו' קצת בחי' בטול גם בעקודים האלו היה לסבת היות בהם קצת התחל' מלאכת הכלים כנזכר לעיל אע"פ שאינם כלים גמורים כמו בעולם הנקודים כנזכר לעיל וכמו שיתבאר לקמן בע"ה ולכן שם בנקודים שנגמ' בהם מלאכת הכלים היה בהם מיתת מלכים בתכלית והמשכיל יבין כי גם בא"ק עצמו הנזכר לעיל כל אותם הצמצומים שהיה מצמצם אורו להוציא האורות כנזכר לעיל כמו שנתבאר לעיל במקומות רבים וכמו שיתבא' לקמן ענין צמצומו בעת יציאת אורות עולם הנקודים ואיך פריס האי פרסה במקום טבורא דיליה והנה כ"ז הוא קרוב אל ענין בטול המלכי' ודברים אלו אסור להוציאם מן הפה ולחוץ והמשכיל יבין: