דרוש ג' בענין עשר נקודות של הנקבה בנויות על אלפא ביתא דא"ט ב"ח
ונבאר עתה דרך פרט ענין י' נקודות של הנקבה שהיו תחלה כלם מדה א' בלבד ואח"כ הגדילו ונעשו י' מדות שלימות ונקראים פרצוף א' שלם ונסמוך ונרמוז הדרוש הזה על אלפא ביתא דא"ט ב"ח וכו' כי כלה נרמזת בדרוש בנין הנקבה כסדר הנז"ל. הנה נת' כי הנקבה בזמן היניקה היתה מדה א' מן י"ס שבז"א וכשנגדלו ונעשת פרצוף שלם בי"ס הוא שנתחלקה אותה המדה לי"ס וכל נקודה מהם גדלה ונעשת מדה א' שלימה. והנה ב' אותיות א"ט הם בכתר שבה ב"ח בחכמה ג"ז בבינה ד"ו בדעת י"ץ בחסד כ"פ בגבורה ל"ע בת"ת מ"ס בנצח ק"ץ בהוד ר"ף ביסוד ש"ן במלכות שבה וכבר נת' כי המים המגדילים את ז"א הנק' אילנא דחיי הם החסדים הנק' מים ואמנם המגדילים את הנקבה הם ג' חסדים פחות שליש המגולים אשר בתנ"ה דז"א וזהו סוד פסו' והוכן בחסד כסא שהיא הנקבה הנק' כסא וגם נגדלת ע"י הה' גבו' אשר בתוך היסוד דז"א כנז"ל וצריך ג"כ שתדע כי אין המים עצמם נעשים גוף עצמות האילן אמנם הם גרמים את האילן שיגדל ע"י המים הנכנסים בתוכו וכמו שתראה בביאורינו את האלפא ביתא הנז' שאין אנו כוללים את החסדים עצמם מכלל גוף ההגדלה עצמה גם צריך שתדע כי בז"א בב' הקוים שלו הימין והשמאל מתלבשים נצח והוד דאימא עם ב' מוחין חו"ב אשר בתוכם עד סיום הקוים אבל בקו אמצעי שהיסוד דאימא נגמר בחזה דז"א לא יש בחי' מוח הדעת רק עד החזה ומשם ולמטה לא יש מוח כלל רק בחי' החסדים המתפשטים בו כנודע ונמצא כי עד"ז גם ההארה היוצאת מן הז"א לנוק' להגדילה אינו שוה כי מה שמאיר בה מן ב' הקוים שהם נצח והוד שבו היא לוקחת ב' מיני אור א' מן מוח החו"ב אשר בתוכם והב' מן החסדים המתפשטים ג"כ שם אבל כשלוקחת מן קו האמצעי אינה לוקחת אלא אור החסדים בלבד. ונתחיל לבאר ב' אותיות א"ט שהם בכתר אות א' היא הנקודה הא' שבי' נקודותיה שנתחלקה כנז' והנה בתחלה לא היה הכתר אלא שעור נקודה א' עשירית מי' נקודו' שבמדה אחת ועתה ע"י אור החסד שבת"ת דז"א שנכנס בה כנז"ל נתוספו בה ט' נקודות אחרות כ"א מהם כשעור הנקודה הראשונה שהיה בה ונעשה הכתר שבה מדה א' שלימה בי' נקודות כשעור שהיתה כל הנקבה כלה בכללותה בתחלה בזמן היניקה וזהו א"ט. ב"ח הוא בחכמה כי ב' הנקודות היו בה הא' נקודה עצמה והב' נקודה אחרת שלקחה עתה בזמן ההגדלה מן מוח החכמה דז"א המתפשט בנצח שבו (בדפו"י ע"ב) ואח"כ ע"י החסד אשר לוקחת מן הנצח דז"א כנז"ל נתוספו בה ח' נקודות אחרות ולפי שהב' נקודות האחרות הם בפועל כנז' והח' לבדם הם באות ע"י הגדלת מימי החסד לכן נתחלקו לב' חלוקות שהם ב' וח' וזהו ב"ח וכבר נת' למעלה כי מה שלוקחת מן המוחין עצמם שבז"א נכנס בכלל החשבון אבל מה שלוקחת מן החסדים אינם בכלל לפי שהם הגורמים ההגדלה לאחרים שהם הנקודות שבנקבה והמוחין שלוקחת מן ז"א ועד"ז הוא בשאר הי' נקודות כמו שיתבאר. ג"ז הוא בבינה כי ג' נקודות יש בבינה שבה הא' היא נקודה עצמה והב' נקודה אחרת שלקחה ממוח הבינה דז"א המתפשט בהוד שבו והג' נקו' אחרת שלוקחת מן הכלי של ההוד דאימא עצמה וע"י החסד שלוקחת מן ההוד דז"א נתוספו בה ז' נקודות אחרות וזהו ג"ז. ואם תשאל למה בחכמה שבה לא נכנס בחשבון נקודה אחרת שלוקחת מכלי דנצח דאימא עצמה וגם בחכמה יהיו אותיות ג"ז. והתשובה היא כי הנה נה"י דאימא הנכנסים בז"א הם בעצמם אינם רק בחי' רגלים שבה ולא בחי' ראש ומוחין אלא שבהכנסם תוך ז"א נשתנו ונתעלו כי ב' פירקין עילאין דנצח והוד דאימא נתהוו בבחי' ב' מוחין חו"ב דז"א וב' פירקין אמצעיים נעשו ב' זרועות חו"ג דז"א וב' פירקין תתאין נשארים במציאותם הא' שהם נצח והוד ב' רגלין דז"א ואלו ב' פירקין אינם משתנים ממציאותם כמו הפירקין האחרים ואמנם כשנעתקים עוד לבחי' הג' שהיא בנוק' דז"א הנה נודע שכל שיעור קומת הנקבה היא בתלת פירקין דנצח והוד (א"ש נלע"ד להגי' דז"א אשר בתוכם מתלבשים ב' פירקין תתאין ב' פירק' במקו' דנצח והוד דאימא אשר לעולם נשארו במציאות בתלת) רגלים ולא מוחין כנז'. ונמצא כי הארה שלוקחת הנקבה מנצח והוד דאימא בין לחו"ב ובין לחו"ג שבה אינה עולה בשם אבל ההארה שלוקחת מנצח והוד דאימא לנצח והוד שבה עולה בשם ונכנסת בחשבון כמו שיתבאר לפי שהכל הוא הארת רגלים בין בבחי' אימא בין בבחי' הנקבה עצמה וזה הענין עצמו הוא במה שלוקחת הנק' מן הכלים דנצח והוד דז"א עצמו כי גם מהם לוקחת לפי שכיון שהיא לוקחת מן המוחין הפנימיים שבתוך נצח והוד דז"א כנודע והנה הם מלובשים תוך ב' כלים שהם הכלים דנה"י דאימא והכלים דנה"י דז"א ולכן בצאת האור של המוחין עצמם מתוך ב' הכלים הנז' לחוץ אל הנקבה מידי עברו יקח מהם כי לא יצא ערום מבלי לבוש ולוקח קצת מן הכלי' ההם מה שצריך ויוצא האור ההוא בהיותו מלובש תוך ב' הכלי' ההם
ונחזור לענין כי כמו שהכלים דנצח והוד דאימא אינם נכנסות בכלל חשבון נקודות הנקבה רק בנצח והוד של הנקבה כנז' כן מה שלוקחת הנקבה מן הכלים דנצח והוד דז"א אינם נכנסים בכלל חשבון רק בנצח והוד של הנקבה האמנם יש קצת שינוי בין הנצח והוד דאימא לנצח והוד דז"א והוא כי נודע שהנוק' כל אחיזתה ומציאותה הוא בשמאל שהיא גבורה והנה אימא הנק' תבונה דינים מתערין מינה כנז' במקומו ובפרט בקו שמאל שבה שהם דינים ובפרט בהוד שבה שהו' סיום קו השמאל ובפרט בפרק תחתון של הוד שבה שהוא הנכנס תו' הנקבה והוא דין גמור וזהו סוד ענין אימא דעד הוד דז"א אתפשטת כנז' בספר התקונין וגם נת' אצלינו וזה ראיה כי אימא היא גבורות וכיון שכל בנין הנקבה היא מן הגבורות והדינים לכן כל קו שמאל של כלי דאימא שהוא ההוד שבה המאירה בנוק' היא נכנסת בחשבון אעפ"י שאינה אלא בחי' רגלים כנז' משא"כ בנצח והוד דז"א שאינ' נכנסי' בחשבון רק בנצח והוד של הנקבה בלבד. ובזה נתתרצה השאלה הנז"ל כי בחכמה דנוק' לא נכנס בחשבון מה שלוקחת מכלי הנצח הימין דאימא והיו אותיותיה ב"ח אבל בבינה שבה נכנס בחשבון מה שלקחה מכלי ההוד השמאלי של אימא ועד"ז הוא בגבורה והוד של הנקבה כמו שיתבאר ולכן היו אותיות הבינה שבה ג"ז כנז"ל הכלל העולה כי בחי' החסדים אינם עולים בחשבון לעולם לפי שהם המגדילים ולא הנגדלי' כנז"ל גם הגבו' אינם נכנסים בחשבון לפי שהם ג"כ בחי' המיין נוק' המגדילים את הנקבה כנז' זולתי בדעת שבה כמו שיתבאר הטעם במקומו והמוחין עצמם שיש בז"א הם נכנסים בחשבון בב' נקודות חו"ב שבה בלבד ולא משם ולמטה והטעם הוא לפי שאלו המוחין שבנצח והוד דז"א אינם מוחין ממש רק מה שהם בראשו של ז"א בחו"ב שבו אבל התפשטותם למטה בחו"ג ובנצח והוד דז"א הם הארה בלבד בעלמ' שנמשכת מהם ולכן כאשר יחזור הארת המוחין ההם שבנצח והוד דז"א להאיר בחי' שלישית בנוק' והלואי שכל הארת המוח שבג' פרקי הנצח דז"א יספיק לעשות מוח החכמ' שבה לבד אבל אין בו כח להתפשט בתשלום הקו בחסד ונצח שבה וכן עד"ז בקו שמאל ולכן אין המוחין עולין בחשבון אלא בחו"ב שבנקב' בלבד ועדיין צריכים אנו לתרץ קושיא (בדפו"י ע"ג) א' הנמשכת מזה שאמרנו והיא כי כיון שאלו המוחין שבנצח והוד דז"א אינם מוחין ממש איך מהם נעשים ב' מוחין ממש בחו"ב דנוק' ולבאר זה נבאר מה שאמרו בסה"ז בפ' תצוה כי דינים דדכורא תקיפין בריש' ונייחין בסיפא והענין הוא כי ע"י ב' חסדים המגולים שבנצח והוד דז"א נתוסף כח המוחין שבהם ובוקעת הארתם בכלי הנצח והוד דאימא ונגלים ועי"כ יש בהם כח לעשות בחי' מוחין בנקבה ממש והרי כי יותר מאירים הם בסופא דז"א כפלים ממה שמאירים ברישא כי כאן מאירים בנצח והוד דז"א וגם עושים מוחין גמורין ברישא דנוק' עוד טעם אחר כי החסדים המגולים אשר שם הם מאירים גם בנצח והוד של אבא שבתוך נצח והוד דאימא ואז גם הנצח וההוד דאבא נתוסף כחם ומאירים בנצח והוד דאימא אשר בתוך נצח והוד דז"א משא"כ למעלה שהם חסדים סתומים. טעם ג' כי מן החזה דז"א ולמטה גם היסוד דאב' נגלה לבדו בלי כסוי יסוד דאימא הנשלם עד החזה כנודע וזה היסו' דאבא שנתגלה בקו אמצעי דז"א מאיר לצדדים בנצח והוד דאימא שבתוך נצח והוד דז"א ונתוסף בהם אור עצום והנה ע"י כל אלו ההארות הנתוסף בהם יש בהם כח ויכולת לעשות ב' מוחין חו"ב דנוק' האמנם הלואי שיספיקו כל אלו ההארות כדי שיוכלו לעשות ב' מוחין אבל אין עוד בהם כח להתפשט בתשלום ב' הקוים ולכן אין אנו מכניסים בחשבון את המוחין ההם בחו"ג ובנצח והוד דנוק' כלל כמו שיתבאר ואמנם הארת הכלים דנצח והוד דאימא יש בהם שנוי כי בקו השמאל דנוק' הם נכנסי' בחשבון בכל הקו ההוא אבל בקו ימני שבה אינה נכנסת בחשבון רק בנצח שבה בלבד כמו שנתבאר הטעם והארת הכלים דנצח והוד דז"א אינם נכנסים בחשבון זולתי בנצח והוד שבה לעעם הנז"ל: ד"ו הם בדעת והנה פירושם כאן הוא הפך מה שנת' שם באותיות הקודמות כי שם היו האותיות הראשונות שבכל זוג מהם היו העיקר והאותיו' השני' היו מחודשות בסוד תוספת כנז' בסוד א"ט ב"ח ג"ז אבל כאן בדעת הם להיפך כי אות השניה היא ו' והיא העיקרית כי כבר יש בה שש נקודות עיקריות ואות הראשונה שהיא ד' הם הד' נקודות שנתוספו בה כמו שנבאר וזהו ד"ו וקודם שנבאר עניינם צריך שנבאר לך ענין אחד והוא כי הנה החסד שבנצח ושבהוד דז"א אעפ"י שמתפשט בהם בכל הפרקים שבהם אין זה אלא לעצמו אבל להאיר בנקבה אין בו כח רק להאיר בפרק העליון שבנצח והוד שהם חו"ב שבנקבה כדי להגדילם אבל בשארית הקוים ימין ושמאל שבה שהם החסד והנצח והגבורה וההוד אעפ"י שהארת ב' החסדים ההם מאירים בהם אין בהם כח להגדילם ממש ונמצא כי הכח"ב דנוקבא לבדם הם נגדלים ע"י החסדים אבל מן הדעת שבה ולמטה אין יכולת בחסדים להגדילם אמנם הגדלתם היא ע"י הגבורות כי אין הגבורות מתפשטות בכל הנקבה אלא מן הדעת ולמטה כמו שיתבאר והם המגדילות משם ולמטה כי גם הם נק' מ"ן וגבו' גשמים כנוד' וכל כך מגדילו' הגבו' את הנקבה כמו החסדי' לז"א:
ונבאר עתה ענין הגבו' האלו הנה נודע בענין החסדים דז"א כי הה' חסדים נשרשים שם תמיד בדעת דז"א מלבד עיטרא דגבורה אשר שם ואח"כ הארת החסדים ההם מתפשטת למטה מחסד ולמטה עד ההוד שבו אבל שרשם נשאר תמיד למעלה בדעת ואח"כ אלו החסדים המתפשטים כנז' נתוספת מהם עוד הארה אחרת כלולה מה' החסדי' ההם וניתנת ביסוד שבו ועוד הארה אחרת נמשכת מזו ההארה שביסוד וניתנת במלכות שבו ועל ד"ז ממש הוא בענין הה' גבורות אשר בנקבה וכבר נתבאר לעיל כי הכתר של הנקב' היא כנגד ב' שלישים תחתוני' דת"ת דז"א והדע' של הנקב' היא באחורי היסוד דז"א אשר שם ירדו הה' גבורות כנודע ובבא עת בנין הנקבה יצאו הה' גבורות מן היסוד וניתנו בדעת של הנקב' העומד באחוריו ממש ושם נשאר שרשם ואח"כ הארתם מתפשט' עוד מחסד עד הוד שבה והארתם השנית נכללה וניתנה ביסוד שבה והארת' השלישי' נכללת וניתנה במלכות שבה ונמצא עתה כי בדעת שבה יש מעיקרא נקודה אחת שבה עצמה כנז"ל ועם ה"ג שבה הם ו' נקודות ממש ונתוספו לה ד' נקודו' מחדש בבחי' הגדלה וזהו ד"ו כנז"ל. ואעפ"י שנתבאר לעיל כי החסדים וגבורות נקראי' מים המגדילים ואינם נכנסים בחשבון נקודו' ההגדל' הטעם הוא כי כשאין בכל ספי' רק חסד או גבו' א' צריכ' להגדיל את הספי' ההיא ולכן אינה נכנסת בחשבון אבל בדעת שיש שם ה"ג ביחד והגבור' האחת לבדה היה מספיק להגדילו לכן הם נכנסי' בחשבון הנקודו' הנגדלות. וא"ת א"כ אינם רק ד' גבו' כי האחת מהם צריכה להגדיל את הדעת ואינה נכנסת בחשבון והענין יובן במה שאמר הכתוב ורדפו מכם ה' מאה ומאה מכם רבבה ירדופו וגם במה שאמרו ז"ל אינו דומה מועטים העושים את המצוה למרובים העושים אותה כי בהתאסף ובהתקבץ חמישיתם יחד יש בהם כח להגדיל ולשיכנסו ג"כ הם בחשבון ההגדלה: י"צ בחסד ששרשה נקודת עצמה בלבד והט' נקודות אחרות (בדפו"י ע"ד) נתוספו בה וכבר נתבאר למעלה בענין שתי אותיות ג"ז אשר בבינה ענין הבחי' הנכנסות בחשבון ושאינם נכנסות ובזה תבין למה אין החסד הזה דומה אל החכמה שהיו בה ב' נקודות עיקריות ועי"ש. אבל צריך שנבאר ענין מתמיה בזה הענין והוא כי הנה אותיות א"ט ואותיות י"צ שוות הם אלא שזה אחדים וזה עשרות וכן הענין בב"ח וכ"פ וכו' וא"כ מן הראוי היה שלמעלה בג' ראשונות יהיו האותיות של מספר עשרות שהוא מספר יותר גדול ולמטה שהם בו' קצוות יהיו אותיות של מספר הקטן שהם אחדים. והתשובה מבוארת כי הנה המגדיל את שלשה ראשונות שבה הם החסדים אשר יש בהם שני גרעונין האחד הוא כי החסדים נקראי' עיטרא דדכורא ולכן הם עצמם מגדילי' את ז"א וההאר' היוצאת מהם היא העובר' דרך אחוריו להגדיל את ג' ראשונות דנוקבי' והב' הוא כי אפי' זו ההארה המועט' הנמשכת מהם אינה בשלימו' כנודע כי החסד שבנצח דז"א נחלק לג' שלישים ושלישו האחד העליון הוא לבדו ששולח הארתו לחוץ בחכמה של הנקבה וכן עד"ז בכתר ובחכמה שבה ולכן אין בהם כח להגדיל מאד את ג' הראשונות שבה אבל הו' קצוות שבה הנגדלי' ע"י הגבורות אשר עיקרם הם בנקבה בלבד לכן יש בהם כח להגדיל אותם י' בחי' אור יותר מאור החסדים ולכן הג' ראשונות נגדלו בבחי' אחדי' והו' קצוות בבחי' עשרו' כ"ף בגבורה כי יש לה נקוד' עצמה וגם נקודה אחת שלוקח' מן כלי ההוד דאימא כנז"ל באותיות ג"ז ונתוספו בה מחדש ח' נקו' אחרות וזהו כ"ף ל"ע בת"ת דע כי יש שנוי אחד בין הת"ת לשאר הקצוות כי ב' הגבורות של הנו"ה מוכרחות לעבור בתוך הת"ת מה שאין כן בשאר הקצוו' לפי שהנה הה"ג הם בדעת העומד בקו אמצעי בין החו"ג ויצאות בתחלה ב' גבו' ומתפשטות אל הצדדים זו בחסד קו ימין וזו בגבורה קו שמאל והגבורה השלישית יורדת ביושר בקו אמצעי אל הת"ת וב' גבו' האחרו' גם הם נמשכו' דרך קו' אמצעי אל הת"ת ומשם יוצאות ומתחלקות לצדדין בנו"ה וכבר בארנו כי בכ"מ שעוברת הקדושה מניחה שם רושם ושורש ולכן בעוברם דרך הת"ת מניחו' שם אור שלה' והרי יש בת"ת ג' גבו' ונתוספו בהם מחדש ז' נקודו' אחרות הרי ל"ע וכבר נת' למעל' כי הנקו' עצמה של הת"ת ירדה למטה עד היסוד שבה באופן שאין אל הת"ת שום בחי' להבנו' אלא מכח ג' גבו' הנז' ובזה יתורץ ג"כ כי הלא הגבורות הם המגדילות ואינם נכנסות בכלל החשבון אמנם מה שנמנו כאן בת"ת הוא לפי כי בשאר הספי' היו הגבורו' או החסדים מגדילים לנקודותיהם אבל בת"ת שאין בה נקודה מעצמה מוכרח שהג' גבו' עצמם אשר בו יגדלו ומהם יתוקן ויעשה הת"ת עוד טעם ב' עם הנז"ל כי בהיות הרבה גבו' יחד יש בהם כח להגדי' ולהשאיר שרשם שם באופן כי הג' גבו' שבת"ת הם עצמם נגדלות לי' נקודת:
עוד טעם אחר למה יש ג' גבו' בת"ת ובזה יתורץ ג"כ קושיא אחרת כי הנה יש לנו הקדמה וכלל גדול כי החסדי' וגבורו' כשמשפטו' בה' הקצוות מחסד עד הוד הם יורדות תחלה כלם בחסד ושם נשאר בחי' החסד שלו ויורדי' הד' חסדי' אחרי' בגבו' ונשאר שם החס' שלה ויורדי' הג"ח האחרי' בת"ת ונשאר שם החסד שלו ויורדות ב' החסדי' לנצח ונשאר שם החסד שלו ויורד החסד האחרון בהוד ועד"ז הוא בחמש גבורות המתפשטות בנוק' ואמנם למעלה אמרנו באופן אחר ענין התפשטות החסדים והגבו' ולכן הנלע"ד יותר אמיתי הוא כי האמת הוא שהחמש גבורות יורדות מדריגה אחר מדריגה כפי הכלל הנזכר ולא כמו שנתבא' למעלה ואמנם היות ג' גבו' בת"ת הוא לפי כשנכנסות הגבו' בשאר הספי' אין להם צורך להניח שרשם שם אבל כשנכנסות בת"ת אשר אין בו שום נקודה כנז' הם צריכות להניח שרשם בו כדי לעשות בחי' הת"ת כנז' והנה הגבו' הנכנסות בו אינם אלא ג' בלבד כנז' שכל גבו' נשארת במקומה והצריכות להתפשט עדיין הם היורדו' בת"ת.
מ"ס בנצח שהם א' נקודת עצמה. שנית נקודה אחרת שלוקחת מכלי נצח דז"א. שלישית נקודה אחרת שלוקחת מכלי הנצח דאימא כנז"ל באותיות ג"ז והרביעית היא נקודה אחרת מן הגבור' של ההוד שעוברת בה והניחה שרשה בו אבל הגבו' של עצמה אינה נכנס' בחשבון כי היא מגדלת אותו כנז"ל והטעם הוא במה שידוע כי הנצח וההוד הם תרי פלגי גופא אחים ולא יתפרדו ולסבת החבור הזה כשעוברת גבו' ההוד בתוכה מנחת שם שרשה ועוד טעם אחר כי נודע שהנצח וההוד הם כדמיון זכר ונקבה כי זהו סוד מה שאמרו בס' התקונין איהו בנצח ואיהו בהוד וגם נודע כי עם היות שעיטרא דחסד היא לז"א ועיטרא דגבו לנוק' עכ"ז ז"א נוטל תחלה פי שנים התרין עיטרין והנוק' חד עיטרא דגבורה בלבד ולכן גם הנצח שהוא הזכר נשאר בו גבו' שלו ושרש הגבו' של ההוד שהיא נקבה אבל בהוד אין בה רק גבור' אחת לבד שלה והרי נתבארו ד' נקודות עקריות שבנצח וו' נקודו' אחרו' באות לה בסוד תוספת מחדש וזהו מ"ס: ק"ץ בהוד הנה סדר אותיות אלו הם ע"ד שביארנו בב' אותיות ד"ו שבדעת כי האות הב' (בדפו"י ס"ח ע"א) היא העיקרית והראשונה היא המחודשת והענין הוא כי הנה ג' נקו' יש בהוד אחד עצמה שנית נקודת כלי ההוד דאימא שלישית נקוד' כלי ההוד דז"א ולפי שבכל הספי' האחרות של הנקבה לא נמצאו יחד כל כך גבורות קשות כמו בהוד לכן בהתחברם יחד מכים אורותיהם זו בזו והדינים מתרבים ונגדלים לאין קץ ונכללים זה בזה וזה בזה ומן הג' נקודות נעשות ט' נקודות כל אחת כלולה משלשתם והרי אות ץ' ונתוסף בהם נקודה אחת מחדש והיא אות ק' הראשונה וזהו ק"ץ ואמנם היות כל כך גבורות קשות בהוד עניינם הוא כי נודע שהנצח והוד הם לבר מגופא ולכן הם דינים קשים ועם כל זה ההוד הוא דין יותר קשה מאד מאד כי הוא קו שמאלי אשר הוא גבו' חזקה ומכש"כ בסיומו שהוא ההוד שהוא הנק' בספר הזוהר התוכא דדהבא ומכש"כ כאן שנתחבר ביחד ג' הודות שהם סופי ג' קוים וכלם שמאליים והם הוד דאימא והוד דז"א והוד דנוק' והנה כל א' לבדו הוא דין קש' ומכש"כ בהתחברם יחד שהם דינים קשים לאין קץ ולכן נתרבו הדינים ומהג' אלו נכללו זה בזה וכל א' משלשתם באופן שנעשו ט' נקודות כנז' ולא עוד אלא שגברו ונתהוו בסוד מאות ולא בסוד עשרות כמו עד עתה והרי נתבאר למה מן ההוד ואילך הם בסוד מאות:
ועתה צריכים אנו לבאר למה נשתנו ב' ספי' אלו שהם הדעת וההוד שהאותיות הראשונות שבהם הם הנקודות המחודשות והשניות הם העיקריות והענין מובן עם הנז' כי לפי שהגבו' והדינים הקשים הם מתרבים מאד בב' ספי' אלו כנז"ל כי בדעת יש ה' גבו' יחד מקובצות ובפרט כי אין בהם מתוק לפי שהם מכוסות ואינם מגולות גם בהוד יש ג' הודות שהם דיני' קשים כנז' וכבר נתבאר כי כשהגבו' הם מתחברות הם מתגברות לאין קץ לפי שהם בחי' אש שבהתרבותו מדליק יותר ויוצאות ממנו ניצוצות ושלהוביות לאין קץ כי זהו הטעם שצריך האדם שלא יעורר ויחבר כחות הדין ביחד אלא יפריד אותם כנודע משא"כ בחסדים שאף שיתרבו הם מים שבהיותם תוך הכלי שלהם הם נחים ושקטים ואין נצוצות מתרבות מהם מחדש ולכן הנקו' העיקריות הם האותיות שחשבונם מועט {(א"ש הל' זה ק' בעיני במ' שאמר שהנקודות העיקריות הם האותיות שחשבונם מועט והם האותיו' השניו' כמו שאמרנו למעלה בתחל' השאלה והנה בק"ץ שהם בהו' אתי שפי' שהצד"י היא יותר מעוט' מהקיף האמנם באיתיות ד"ו שהם בדעת לא אתי שפיר שאדרבא אין הדיני' מתרבים בו לטעם הנז"ל ולכן הוא בסוד אחדים וענין השואה זאת שיש לדעת עם ההוד נרמז בפ' משפטי' ה' אמת צדקו יחדיו כי להיו' הדעת וההוד שבנוק' בחי' גבו' הנק' משפטי ה'לכן נשתוו זו לזו וצדקו יחדיו אותיותיהם כנזכר לכן במלת צדק"ו נרמזו אותיותיהם שהם ד"ו ק"ץ אותיו' צדק"ו ממש להורות כי צדקו בבחי' אותיותיהם:} והנקודות המחודשו' הם האותיו' שחשבונ' רב אלא שעדיין צרי' לתת טעם למ' בדעת היו בחי אחדי' ולא מאות כמו בהוד כיון ששתיה' הם גבו' קשות ורבות אבל הטע' הוא כי עם כל זה יש הפרש בדעת מן ההוד כי הדעת הם גבו' עליונו' בבחי' מו' שהם יותר ממותקות אבל גבו' ההוד קשים מאד כי הם למט' קרובי' וסמוכי' אל הקליפות בסוד רגליה יורדו' מות ולכן הם מתרבי' בסוד מאות כנז"ל אבל הדע' אות הב' שהיא הוא"ו הי' יותר גדול' מן הד' שהיא הראשונה ואם נרצה להגיה ולומר ולכן הנקודות העיקריות הם האותיות שחשבונם רב והנקודות המחודשות הם האותיות שחשבונם מועט אתי שפי' באותיות ד"ו שיש בדעת שהמחודשות והיא אות הד' הראשונה חשבונה מועט והעיקרית והיא אות ו' השניה חשבונה רב האמנם תקשי לך באות ק"ץ בהוד כי העקרית והיא אות ץ' השנית חשבונה מועט והמחודשת והיא הראשונה חשבונ' רב והיא אות ק' ולכן בלשון זה צריך אני למודעי זלה"ה):
ונחזור לדבר בענין זה ההוד של הנקב' כי הנה הה"ג המתפשטי' מחסד עד הוד שבה הם אותיות מנצפ"ך והסדר שלהם הוא כסדר אותיות האלפ"א בית"א שמסודרות כפי ערך תוספ' החשבון הנוסף מאות לחבירתה כנודע ונמצא שסדרם האמיתי הוא כמנפ"ץ ונמצא כי הגבו' שבהוד היא אות ץ' פשוטה והיא אות ץ' של ק"ץ הנז"ל באופן כי הגבור' שבהוד נקראת ץ' שהיא ט' מאות ולא נגדלו רק חלק אחד בלבד שהוא ק'של ק"ץ. (א"ש הביאור הוא כי אחר הת' מתחילים אותיות אלו הכפולות והם כמנפ"ץ והנה הך' נמנת לה' מאות והמ' נמנית לו' מאות והן' נמנת לז' מאות וה"פ' נמנת לח' מאות והצ' לט' מאות ואח"כ חוזר החשבון לראשית האותיות והיא א' בסוד אלף) והנה שמו מוכיח עליו שהם גבורות קשות מאד בבחי' סיומם והם קרובות וסמוכו' אל הקליפו' הנקראים קץ כל בשר שהם הקליפות כנודע ולכן גם הוא שמו קץ ולכן עיקר אחיזת הקליפות היא בהוד: גם סמא"ל לא יכול ליעקב אבינו ע"ה (בדפו"י ע"ב) אלא בירך השמאלי הנקרא הוד והנה בהתאחז הקליפות בהוד שבה נאמר והודי נהפך עלי למשחית כי מן הוד נהפכת למפרע ונעשת דוה בעבור המשחית שהם הקליפות גם זהו סוד פסוק נתנני שוממה כל היום דוה כי הנה הה' דמים טמאים אשר באשה כאשר ביארנו הם משיירי התוך הה' גבורות של מנצפ"ך והנה ההתוך של הזוהמה אינה אלא בסופ' שהיא בגבור' ההוד וכאשר נתאחזי' הקליפות בה נהפך לדם טמא דם נדה ונקר' דו"ה הפך הו"ד וזהו נתנני שוממה כל היום דוה ואומרו כל היום הוא כמה שנודע כי שתא אלפי שני הוי עלמא שהם ו' קצוות חג"ת נה"י ואלף הז' היא מל' שבת העולה עד השם וזהו שבת לה' ולכן חרבן בית המקדש היה באלף הה' שהוא הוד שבו אחיזת החיצונים כנז' ונודע מה שאמרו בס"ה כי אין לאוה"ע שליטה על ישראל אלא בחד יומא שהוא אלף הה' כמו שאמר הכתוב כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול וגו' לפי שאין אחיזת' אלא בהוד בלבד שהוא אלף הה' הנקרא יום ה' וביום ה' הזה היא דוה ושוממה וזהו מה שאמר הכתיב נתנני שוממה כל היום דוה והנה אלף ימי הגלות האלו נרמזו בב' אותיות קץ שבהוד שהם בגי' אלף וז"ס האלף לך שלמה אלף יומין דחול כנזכר בספר הזוהר פרשת תרומה: