דרוש בסדר ירידת ז' מלכים ונפילתם וירידת אחו' דאו"א ואיך נעשה הכל ביחד
ונבאר עתה סדר ירידת ז' המלכי' ונפילתם וירידת אחו' דאו"א ואיך נעשה הכל ביחד. ולהבין זה צריך שיתבאר לך מה שאנו עתידים לבאר לך ענין או"א לקמן בדרוש הזה והוא כי הנה אבא כולל י' ספי' ואימא גם היא כוללת י' ספי' וכן ז"א כולל י"ס והנה כמו שז"א הנקרא ישראל נחלק לשני בחי' שהם לאה ורחל כמו שיתבאר במקומו כי לאה מגיעי' רגלי' עד סיום שליש עליון דתפארת דז"א והוא עד החז' שבו וראש רחל מתחיל משם ולמט' עד סיום רגלי ז"א הנה כמו כן הדבר באו"א כי כל אחד מהם נחלק לב' בחי' ונמצא כי ב' חצאים העליוני' הא' של אבא והא' של אימא הם הנקראים או"א ונקראים חו"ב ושני חצאים התחתוני' הא' של אבא והא' של אימא נקראי' חכמה ותבונה ונקראים ישראל סבא ותבונה וכשנעריך אותם בבחי' פרצוף א' לבדו כולל כל השני' נמצא היות ישר' סבא ראשו בחזה של התפא' דכללות פרצוף אבא וראש התבונה בחזה של התפארת דכללות פרצו' אימא. ובכן נחזור למקומנו לבאר סדר נפילתם:
הנה נתבאר למעלה כי בתחלה יצאו כל הכלים ואח"כ יצאו כל האורו' כלולי' בכלי הכתר ואח"כ ירדו ט' האורות בכלי החכמ' ואח"כ ירדו ח' אורות בכלי הבינה ונמצא כי עתה היו הז' אורו' תחתוני' הנקראים ז' מלכים בתוך מעוי דאימא כדמיון העובר בבטן המליאה (בדפו"י כ"א) וקודם שנבאר עתה ענין יציאתם לחוץ ממעי אימא צריכי' אנו לבאר לך מה שנתבאר למעלה כי קודם בריאת אדה"ר היו ז"א ונוקביה אחו' באחו' וכשנבר' אדם גרם ע"י מעשיו שהוחזרו אפין באפין ואין זו הבחי' נעשת אלא ע"י מעשה התחתוני' כנודע ודע כי האמת הוא שלעול' א"א לחדש למעלה שום זווג אפי' בבחי' אחו' באח' אלא ע"י מצות ומעשי' טובי' שיש באדם התחתון השפל בעוה"ז אבל בתחלת זמן האצילות שעדיין לא נברא אדם התחתון היה הדבר מוכרח להיות זווג עליון בז"א ונוקבי' שלא ע"י אדם התחתון אבל לא היה רק בבחי' אחו' באחו' כנז' כי אי איפשר לברא אדם תחתון עד שיקדים אליו זווג ז"א ונוקביה ומכחו נברא אדם התחתון ואחר שנברא אדם החזירם פב"פ ע"י מעשיו ומאז והלאה אין שום זווג ז"א ונוקביה נעשה אפי' מבחי' אחו' באחו' אלא ע"י מצות מעשיות אדה"ר וכמו שנתבאר ענין זה בענין ברכת אבות בתפלת י"ח דימי החול ודע כי אין זה אלא בזוג ז"א ונוקביה אבל בזווג או"א לא הוצרכו אל מעשה אדם התחתין כי מאיליה' הוחזרו אפי' בבחי' פב"פ והנה ענין זה שאמרנו בענין ז"א ונוקביה רמזוהו בס"ה בהרבה מקומות באומרם כד סליק ברעותיה למברי עלמא וכו' וביאורו הוא כי כשנברא העולם אשר עדיין לא נברא אדה"ר התחתון ולא היה עדיין התעוררות התחתוני' הנה זווג עליון דז"א ונוקביה לברא העולמות בסוד אחו' באחו' נעשה אז מאיליו שלא ע"י התעוררו' התחתוני' כי לא היה אפשר להיות באופן א' והיה הזווג ההוא מוכרח בחסד עליון ורצון אלהי שעלה במחשבה ורעותא דיליה להיות כך ואמנם עיקר הבנת אומרו סליק ברעותא הוא לרמוז כי תמורת מה שעושים עתה נשמות הצדיקי' לעלות למעלה בסוד מיין נוקבין לגרו' זווג ז"א ונוקביה נעשה אז קודם בריאת אדם התחתון באופן א' והוא שהיו אורות התחתונים סלקין ועולים מתתא בסוד מיין נוקבין וגרמו זווג ז"א ונוקביה וזהו אומרו כד סליק ברעותא שהוא ענין סליקות והעלאת מ"ן למעלה מאליהן שלא ע"י התחתוני' וע"י כן נעשה זווג העליון הנז' לברוא העולם והספיק בזה לסבת רעותא דיליה שחפץ בדבר לצורך העולם כי הדבר מוכרח כיון שאדם אין לעבוד את האדמה:
ונחזור לענין ראשון כי או"א היו בתחלה פב"פ כי נמשכו להם מוחין מן הכתר הנקרא א"א כנז"ל והנה הבחי' הגורמת להם העמדה וקיום להתקיים עמידתם פב"פ היתה מציאות הז' מלכים הנז' שהיו בתחלה במעי אימא ושם היו לה בבחי' מ"ן שלה כי זה הכלל הוא שלעולם הבנים הם בחי' מ"ן של אימא ובעוד שאלו הז' מלכים היו במעוי דאימא העלו שם מ"ן וגרמו זווג לאו"א כי נמשכו להם המוחין הנז' והוחזרו פב"פ כנז' ואז נזדווגו יחד כדי להוליד ולהוציא אלו השבעה מלכים לחוץ והנה כאשר יצאו אלו המלכים אם לא נשברו ונשארו קיימי' היו מעמידים בחי' העמדת או"א פב"פ והיו מועילי' ומשמשי' להיותם בחי' מ"ן שיש באימא אעפ"י שנולדו ויצאו לחוץ אבל כיון שאלו המלכים נשברו ונפלו ולכן גם או"א נפלו מתם בחי' האחו' שלהם אשר היא גורמת להם היותם עומדים פב"פ כנז"ל ואז חזרו אחו' באחו' לפי שאין להם עתה מי שיעורר בהם בחי' מ"ן כדי לקיים עמידת' פב"פ והנה ודאי הוא שלא נגמר לרדת אחורי או"א עד שנגמרה שבירת כל שבעה מלכים ובכל שבירת מלך אחד היה גורם קצת ירידת אחורי' דאו"א וכמו שנבאר עתה בע"ה: הנה כאשר נעריך מציאות בחי' ז' מלכי' אלו בד' פרצופין הנקראים חו"ב וישראל סבא ותבונה כנז"ל נמצא כי כאשר היתה השבירה בשליש נקודת התפארת שהוא המלך הרביעי אז נגמרה ירידת אחורי' דחו"ב העליונים וכשנגמרה שבירת כל ז' מלכים אז נגמרה ירידת אחורי' דישראל סבא ותבונה: והנה המלך הראשון שבכלם אשר יצא ראשונה הוא הדעת ובו היו כלולים כל הז' מלכים כנז"ל ונודע כי עיקר העלאת מ"ן הם הבנים אשר יצאו כבר לעולם והם המעלים מ"ן לאימם העליונה ולכן עיקר העלאת מ"ן עתה היה ע"י הדעת שהוא המלך הראשון שיצא עתה כנז' וכבר נתבאר למעלה שלא הוצרך עליית מ"ן באו"א כי זווגם היה נקרא בסוד סליק ברעות' בלבד כנז"ל ונמצא כי מה שאמרנו שאלו הז' מלכים היו להם בבחי' מ"ן אין הכונה לומר כי הם המשיכו החסדים וגבורות באו"א כי כבר נמשכו בהם בתחלה שלא על ידם כי הרי כבר מתחלה הוחזרו או"א פב"פ ואח"כ נתן אבא באי' אלו הז' מלכי' וא"כ א"א שהם היו מ"ן שלהם אבל הכונה היא כי אחר אשר ניתנו באימ' היו הם מקיימים ומעמידים אותה הבחי' של עמידת או"א פב"פ ע"י היותם הם עתה מעלי' מ"ן והיו ממשיכי' עוד תמיד חסדי' וגבורו' אחרי' כבתחל' באו"א:
ונחזור לדברינו כי אחר שיצא המלך הראשון הוא הדעת ונכנס בכלי שלו העלה מ"ן למעלה והמשיך חסדים וגבורות באו"א לפי שהדעת הוא כללות חסדים וגבורות כנודע ועוד לפי שהיו עתה כל הז' מלכים כלולים בו כנז' ולכן היה יכולת בו להמשיך חסדים וגבורות באו"א ולפי ששאר המלכים הנכללים בו לא היו הם מעלים גם הם מ"ן כמוהו לכן אין יכול הדעת להמשיך מוחין שלימים באו"א כי א"א להיות זה אלא ע"י ז"א ונוקביה ביחד ולכן מה שהמשיך הדעת לבדו הוא שנמשכו בחי' חסדים וגבורות ברישא דאו"א עד מקו' דעת דילהון שהוא דוגמתו של הדעת הזה ולא נתפשטו עוד למטה וכאשר נשבר הדעת הזה אז גם ירד הדע' של או"א ממקומו העליון וירד למטה בגופא דאו"א ועדיין או"א הם פב"פ כי אינם חוזרים אחו' באחו' עד שיגמור ירידת החסד וגבורה שלהם כי הנה הם דבוקים פב"פ וצריך שיתפרד דבוק הזה לגמרי ואז יחזרו אחו' באחו' אבל כ"ז שנשאר בהם קצת דביקות הם עובדים פב"פ ולקמן יתבאר היטב בע"ה ענין בחינת דבוק הגמור של או"א בהיותם פב"פ מה עניינו ואיך עניינו ואמנם בהכרח הוא כי כיון שהחסדים וגבורות דאו"א ירדו מרישא דילהון אל גופא דילהון ודאי שהוחסר הארתם אע"פ שלא חזרו עדיין אחו' באחו' כנז' וענין החסרון הנה הוא נקר' בחי' חסרון הסתכלות עיני אבא באי' וזה בזה וזה בזה והנה כלי הדעת עצמו הנקרא מלך הראשון עתה כשנשבר ירד למטה אל עולם הבריאה כמו שיתבאר בע"ה ואות' הששה אורות שהיו עמו נכנסו בכלי המלך הב' הנקרא חסד:
והנה כאשר מלך מלך הב' הנקרא חסד גרם להמשיך התפשטות חמש חסדים בגופא דאבא וכשנשבר גם הוא ירד כלי שלו בעולם הבריאה וה' אורות אחרים נכנסו בכלי המלך הג' כמו שיתבאר ואז נפלו וירדו האחורי' של אבא הנעשים ע"י התפשטות הה' חסדים בגופא דיליה כנז' ואז החזיר אחוריו כנגד פני אימא ובחי' זו נק' אחו' בפנים כי אחו' אבא הם כנגד פני אי' וא"ת והרי עדיין לא נגמ' פרצוף אבא עד תיקון שליש הראשון של התפארת הנקרא מלך הרביעי כנז' ואיך נפרד תיכף עתה מאימא וחזר לאחו' אבל הטעם הוא במה שנתבאר אצלינו בענין דרוש מוחין דז"א הנעשים לו ע"י התפשטות אי' מחצי תפארת שבה ולמטה תוך ז"א וע"ש היטב וכפי התחלקו' סדר ההוא הוא ג"כ כאן ונמצא כי אותו השליש העליון דתפאר' הוא בחי' יסוד דאבא ונודע כי בבחי' היסוד אין בו מציאות פנים ואחו' כי כלו הוא בחי' פנים ואין בו אחורי' והטעם הוא כי כל היסוד של הזכר נכנס ביסוד הנקבה והכל נקרא בחי' פנים מה שאין כן בשאר איברי הגוף שיש בהם בחי' פנים הנדבקים ומתחברים עם פני הנקב' ויש בהם בחי' אחוריים שאינם נדבקים עמה ולכן נגמר ירידת אחוריים דאבא טרם היות גרעון וחסרון ביסוד שלו: אח"כ מלך המלך הג' הנקרא גבורה והמשיך התפשטות ה' גבורו' דאימ' עילאה וכשנשבר ירד הכלי שלו לעולם הבריאה וד' אורות המלכים האחרים נכנסו בכלי הד' הנקרא תפארת ואז ירד ונפל בחי' התפשטות החמש גבורות שבגופא דאימא ונפלו האחורי' שלה למטה ואז גם אי' חזרה אחו' והיתה עם אבא אחו' באחו': אח"כ מלך מלך הרביעי שהוא התפאר' ובהגיע האור עד שליש העליון של הכלי הזה שהוא מקום החזה המשיך התפשטות בחי' כללות חמשה חסדי' ביסוד דאבא וכללות ה' גבורות ביסוד דאימא כי לכן היסוד נקרא כל לפי שיש בו כללות כל ה' חסדים או החמשה גבורות ונודע מה שנתבאר אצלינו בענין ציור הזה כי הדעת כולל רישא דאבא ורישא דאימא וחסד כולל גופא דאבא וגבורה כולל גופא דאימא ושלי' עליון דתפארת הוא כולל יסוד אבא ויסוד דאימא והנה כשהגיע עוד האור להתפשט בשני שלישים תחתונים דתפארת אז המשיך חסדים וגבורות בתרין רישין דישראל סבא ותבונה כי שם הם ראשם שוים יחד וכשמת המלך הזה ירד כלי שלו לעול' הבריאה וירדו אורות ג' המלכים בכלי החמישי הנקרא נצח ואז נפלו וירדו כללות ה' חסדים דיסוד דאבא עלאה וכללות ה' גבורות דיסוד דאימא עילאה ואז נגמרה נפילת כל אחורי' דאו"א עילאין לגמרי וגם ירדו ונפלו בחי' החסדי' וגבו' מרישייהו דישראל סבא ותבונה וגם הם נחסר מהם בחי' הסתכלות עיני ישראל סבא בתבונה ע"ד הנז"ל באו"א אבל עדיין הם עומדים פב"פ:
אח"כ מלך מלך החמישי והוא הנצח והמשיך התפשטות חמש חסדים בגופא דישראל סבא וכשמת ירדו אורות המלכים הנשארים בכלי ההוד וכלי הנצח ירד לעולם הבריאה ונפלו האחורים של ישראל סבא וחזרו להיותם ישראל סבא ותבונה אחו' בפני' כי פני התבונה כנגד אחורי ישראל סבא: אח"כ מלך ההוד וגם הוא בחי' מלך הה' כנודע כי נצח והוד תרוייהו תרי פלגי גופ' הוו ולמלך אחד יחשבו אע"פ שזה מלך אחר זה והנה הוא המשיך התפשטות חמש גבורות בגופא דתבונה וכשמת ירד הכלי שלו לעולם (בדפו"י ע"ג) הברי' וירדו אורו' ב' המלכי' בכלי של היסוד וגם ירדו ונפלו אחור' של התבונה וגם היא נזורה אחו' והיתה עם ישראל סבא אחו' באחו':
אח"כ מלך מלך הששי הנקרא יסוד והמשיך כללות חמשה חסדים וכללות חמשה גבורות ביסוד דישראל סבא וביסוד דתבונה וכשמת ירד כלי שלו לעולם הבריאה וירד אור המלך הז' בכלי המלכות וגם נפל כללות חמש חסדים דיסוד דישראל סבא וכללות הה' גבורו' דיסו' דתבונה: אח"כ מלך מלך הז' והיא המלכות ונכנסה היא לבדה בכלי שלה וגרם להמשיך עוד כללות חמש חסדים במלכות דישראל סבא וכללות חמש גבורות במלכות דתבונה כנודע כי גם בבחי' המלכות יש כללות החסדים או הגבורות ע"ד שיש ביסוד וכשמת ירד הכלי שלה אל עולם הבריאה גם נפלו בחי' כללות חמשה חסדים דמלכו' דישראל סבא וכללות חמש גבורות דמלכות דתבונה והרי עתה נגמר נפילת כל האחור' של או"א וישראל סבא ותבונה לגמרי ונגמר מיתת המלכים. וא"ת למה לא נכנס בחשבון ג"כ ענין כללות חמש החסדים שבמלכות אבא וכללות חמש גבורות שבמלכות אימא ע"ד שנתבאר במלכו' דישראל סבא ותבונה והתשו' היא במה שנודע כי בשליש העליון שבתפארת הנקרא מלך הרביעי שם הוא מתלבש בחי' עטרת יסוד דאו"א ושם נכללת עם היסוד ולכן אינה עולה בחשבון אבל מלכות זו של התבונה נגלת יותר לפי שהיא ממש בחי' מלכות אבל מלכות אימא היא בחי' גופא נקרא חזה דתפארת ואינה מלכות ממש וכן ע"ד זה בענין הפרש מלכות דאבא למלכות דישראל סבא ותבונה:
והרי נתבאר ענין יציאת ז' המלכים וסדר מלכותם ומיתת' וענין מה שנפל מאו"א ואיך הם ד' פרצופים ונמצא כי כללות מה שירד היא ד' אחור' של ד' פרצופי או"א וישראל סבא ותבונה וז' המלכי' שהם כללות ז"א ונוקביה סך כלם י"א בחי' ומאלו הי"א נתבררו ויצאו הסיגים שהם הקליפות וזהו סוד אחד עשר סמני הקטרת שהם בחי' י"א אורות שנשארו מאלו הי"א בחי' הנז' כי לא יכלו להחבר' ונשארו למטה בתוך הסיגים שהם הקליפות כמבואר אצלינו בענין ביאור פטו' הקטרת בסדר תפלת שחרית והנה נתבאר כי לא נגמר נפילת ירידת אחור' דאבא אלא במיתת המלך הב' הנקרא חסד ואחו' אימא נפלו במיתת מלך הג' והיא הגבורה באופן כי כשמת מלך הג' אז נגמר ירידת אחו' או"א עילאין והענין הוא כי אע"פ שאחו' אבא נפלו במית' המלך הב' אין אלו נקראים עדיין אחור' גמורים לפי שעדיין אז היתה אימא פנים באחו' שלו והיתה מאירה באחוריו ונמצא כי אחור' דאבא לא ירדו בעצם כל בחינותיו אבל כאשר ירדו גם אחור' דאימא אז נפלו ב' האחור' לגמרי שלו ושלה וחזרו להיותם אחו' באחו' וכמו שיתבאר באורך בע"ה בדרוש של פרצוף יעקב ולאה מהיכן יצאו עי"ש. ונמצא כי ירידת אחו' או"א אינה נקראת ירידה גמורה עד שמת המלך הג' הנקרא גבורה אמנם מיתת הז' מלכים נקראת מיתה גמורה תכף ברגע לפי שכשמת החסד הרי נשברו כל בחינותיו לגמרי ונקר' מת ממש נמצא כי מיתת המלכים מעת שמת המלך הראשון התחילה להקרא בהם מיתה ממש אבל בטול אחו' או"א אינו נקרא בטול עד מיתת המלך הב'. ובזה תבין סוד שם בן מ"ב הנקרא אבגית"ץ וכו' כי נודע כי שם בן מ"ב הזה הוא בעול' היצי' כנז' בתקונין מכתי' יד ונודע כי היצירה הוא בחי' ז"א אשר הוא סוד ז' המלכים שמתו כנז' וא"כ ענין מיתת ז' המלכים הוא מוכרח שתהיה נרמזת בשם בן מ"ב הנז' והסתכל וראה כי ההוי"ה דע"ב דיודי"ן הוא במוחין והוא הנקרא בחי' טעמים והוא כנגד אצילות ואחריו הוא הוי"ה דס"ג והטעמים שבה הם כנגד עולם הבריאה והנקודות שבה הם כנגד עול' היצירה והם הם ענין בחי' ז' מלכים שמתו והם בחי' היצירה והם בחי' ז"א ונוקבי' והנה סגולת בחי' שם בן מ"ב הזה הוא להעלות כל הניצוצות של קדושה שנשארו מבחי' ז"א ונוקביה בעול' היצירה והעשיה אשר הם מתבררים ועולים ע"י שם בן מ"ב הזה למעלה במקומם כמבואר אצלינו בסדר תפלת שחרית דחול בענין אנא בכח וכו' כי כל בחי' שם בן מ"ב הם ענין העלאה של הקדושה למעלה ונמצא כי מוכרח הוא שמיתת המלכים תהיה נרמזת בשם מ"ב הנז' וכפי סדר מיתתם כך תהיה סדר ברורם והעלתם ע"י השם הזה ולכן מיתתם נרמז בשם הראשון שבו ובטול אחורי' דאו"א נרמז בשם הב' כמו שיתבאר והענין הוא במה שנסתכל באדרא רבא דפ' נשא כי שם נראה שהז' מלכים לבדם הם שמתו ובמאמרים אחרים בס' הזוהר נראה כי אף באו"א יש שם בחי' בירור נצוצות קדושה ויש שם בחי' פגם ולא עוד אלא שאפי' בכתר שהוא א"א נמצא שיש פגם חס ושלו' וביאורו של דבר הוא כי מכל י' הנקודות נפלו בחי' ובכלם היה בטול אלא שאין בטולם שוה כי ז"א ונוקביה שהם ז' מלכים אירע בהם פגם גדול כי נפלו כלם (בדפו"י ע"ד) הן בחי' אחו' באחו' שלהם הן בחי' פב"פ שלהם ולכן נזכר בטול זה בלשון מיתה ממש אבל מאו"א לא ירדו רק בחי' אחור' שלהם בלבד ולכן נקראים בלשון בטול בלבד ולא בשם מיתה ממש אבל מן א"א שהוא הכתר לא נפל ממנו רק אותה הבחי' התחתונה של אחורי נה"י שלו בלבד המתלבשים בסוד מוחין תוך או"א כנז"ל ולכן אפילו בשם בטול אינו נקרא רק בשם פגם בעלמ'. עוד יש סבה אחרת והיא כי שם מיתה אינו נופל אלא על המסתלק ונבדל מעול' לעולם ולכן בז' המלכים שירדו אל עולם הבריאה שייך בהם שם מיתה וכמו שאמרו באדרת נשא לא תימא דמיתו אלא דנחתו מדרגייהו כמה דאת אמר וימת מלך מצרים וכו' אבל אחוריי' דאו"א לא ירדו בעול' הבריאה אלא בעולם האצילות עצמו ירדו ממקומם למטה במקום ז"א ונוקביה כנודע וכמו שיתבאר בע"ה ולכן נקרא בטול בלבד להיותו שלא במקומו אבל אינינה מיתה גמורה:
והנה שם הראשון הנקרא אבגית"ץ הוא כנגד החסד כנודע ולפי שבחסד התחיל מיתת המלכי' כנז"ל לכן בשם הזה נרמז מיתת' וזהו ענין אבגית"ץ שהם אותיות אבג"י ת"ץ פירושו כי אבג"י הם בגי' י"ו והם בחי' ז' מלכים כי המלך הז' שהיא המלכות נרמז באות יו"ד של אבג"י להיותה נקודה קטנה כנודע ושלש' אותיות אב"ג הם בגי' ששה שהם ו' המלכי' הנכללי' בז"א וזהו סוד רה"ר שרחבו ששה עשר אמה וכמו שיתבאר לקמן כי אלו הז' מלכים הם סוד רשות הרבי' בהיותם בתחלה קודם התקון ואחר שנתקנו נקראו רה"י והנה שבע' מלכים אלו הנרמזים במלת אבג"י הם שנשברו ונותצו ומתו וזה ענין אותיות ת"ץ. ויען שמן החסד התחילה מיתת המלכים לכן נרמזה מיתתם בשם הזה הראשון הנרמז בחסד ויש שפירשו כי מלת אבג"א הוא פי' שטן כנז' בתלמוד בבלי ההוא אבגא דבי רב ונמצא כי אבגית"ץ ביאורו ממש כביאור שעטנ"ז שביארנו לעיל שהם אותיות שט"ן ע"ז ואמנם שם קר"ע שט"ן הוא כנגד המלך השני הנקרא גבורה כי אז נשברו אחו' או"א כנז"ל ולכן נרמזו בטולם בזה השם הב' וזה ביאורו. קר"ע רו"ל כי פה לא היתה נתיצה ומיתה גמורה כמו בז' המלכי' רק קריעה בעלמא ולא נתיצה ומיתה גמורה כמו בז' המלכים רק קריעה בעלמא ולא נתיצה והריסת בנין אלא שנקרע הכלי ונשאר במקומו באצילו' כי לא מת וע"י קריעה זו נמשכו משם ויצאו סוד הקליפ' הנקראי' שט"ן הנאחזות שם ונודע כי או"א בחינ' פב"פ הם הוי"ה דע"ב דיודי"ן ואהי"ה דיודי"ן ושניהם עולים בגי' רג"ל כמנין זכו"ר כי הזכיר' באה מצד פנים ובחינתם אחו' באחו' הם האחו' של ב' שמות הנזכרים ברבועם יו"ד יו"ד ה"י וכו' אל"ף אל"ף ה"י וכו' שהם בגי' קפ"ד ותקמ"ד ושניה' עולים בגי' תשכ"ח כי השכחה באה מצד האחו' ולכן שם זה קר"ע שט"ן הוא בגי' תשכח לרמוז כי בו נפלו האחוריי' דאו"א העולי' תשכ"ח כנז'. ונחזור לענין ראשון כי לא נגמר נפילת אבא בבחי' אחוריו לגמרי למטה עד שמת שליש העליון של התפארת והנה כאשר היו יוצאים אלו המלכים ליכנם תוך הכלים שלהם היו אורותיה' מגולים בהארה גדולה אבל אחר שמת שליש עליון דתפארת אשר אז נפלו שם האחו' של או"א ולכן כאשר היו שאר אורו' המלכי' יוצאים ליכנם בכלים שלהם למלוך היו יוצאים מתלבשי' באחו' הנזכרים כנ"ל שלא ירדו בעולם הבריאה רק נשארו בעולם האצילות ולעולם אלו האורות יוצאים מתלבשים באלו האחו' של או"א ובחי' זו קיימת כך תמיד לעולם ועד עד שיכלו כל הנצוצות של קדו' המלכי' להתברר לגמרי עד לע"ל כנודע וזהו סוד ענין הצטרכות העלאת מ"ן שתמיד מעלים זו"נ אל או"א והוא מבחי' אלו האחו' של או"א שירדו ונפלו למט' למקום זו"נ ונתלבשו בתוכם בסוד מוחין כנודע והבן הקדמ' זו מאד מאד. ונחזור לענין כי אלו האורות של המלכים שמן החזה ולמטה דז"א באים מכוסים ומלובשים כנז' וכבר ידעת כי התעלמות האור וכיסויו הוא בחינת התקון שלו כי עי"כ יש כח בכלי שלו לקבלו בבואו בתוכו מתלב' ולא נגל' וא"כ נמצא שלא תהי' שוה שביר' הכלי' של נה"י מלכות ושני שלישים תחתוני' דתפארת שוים אל שבירת הכלים של הדעת והחסד והגבורה ושליש עליון דתפארת כי שבירת אלו הכלי' העליונים היא שבירה יותר גדולה משבירת הכלים התחתונים ולכך אח"כ כאשר נתקנו וחיו אלו השבעה מלכים נתהפך הדבר כי האורות התחתונים שמן החזה דז"א ולמטה באו מגולים בלתי התלבשותם בכלי דאחורי' דאי' כנודע לפי שהיה יכולת בכלי' שלה' לקבל אורותיהם שלא ע"י מסך כלי אימא לפי שלא היתה שבירתם גדולה אבל האורות העליונים שמן רישא דז"א עד החזה שלו באו מכוסים תוך היסוד דאימא כנודע לפי שבתחלה שבירת הכלים שלהם היתה גדולה מאד כנ" ואעפ"י שגם למטה בנו"ה אורותיהם מכוסים ג"כ אין זה כסוי (בדפו"י כ"ב ע"א) גמור כי החסדים המגולי' מכים בהם כנודע ונמצא כי במות המלכים עד בחי' שליש עליון דתפארת דז"א אז כבר נגמר ירידת ונפילת אחו' או"א אבל נפילת אחו' ישראל סבא ותבונה לא נגמרה עד מות המלך הז' שהיא הנוק' ד"א ולכן האחו' של או"א לוקח אותם ז"א והאחו' של יש"ס ותבונה לוקחם המלכות נוק' דז"א ומתלבש האור שלה בהם כדוגמ' מה שנתבאר במוחין דז"א ובזה תבין מה שנתבאר אצלינו במ"א כי כאשר זו"נ שוים יחד בקומתם פב"פ אז נה"י דאו"א הם נעשי' מוחין אל ז"א והנה"י דיש"ס ותבונה נעשים מוחין לנוק' ואז הם שוים יחד בקומתם גם זהו סוד א' שנתבאר אצלינו במ"א כי יש שתי בחי' כל אחת נקרא יעקב והם יעקב א' בז"א ויוצא מבחי' אבא ויעקב שני בנוקבי' ויוצא מן בחי' ישראל סבא והנה האחו' של אבא הם בצד חסד דז"א והאחו' של אימא הם בצד גבורה ד"א וענין זו ההקדמ' תצטר' לך למה שנבאר לך לקמן ושם יתבאר ענין זה והנה במקום הזה הוא שירדו ונפלו אחו' או"א כנז"ל שירדו ונפלו אחו' או"א בעולם האצי' כאשר נשברו ולא ירדו בעולם הבריאה ואעפ"י שהכלים דז"א נשברו כנז"ל עכ'"ז האחוריי' של או"א כנז' נשארו שם והלבישו את אורו' ז"א קו חסד שבו באחו' אבא וקו גבורה שבו באחו' אימא וכמ"ש בע"ה: