דרושי ז"א דרוש א' בג' זמנים שהיו אל ז"א
בתחלה נקדים לבאר ענין מה שאמרו בס' הזו' בדף א' ע"א בענין ההוא זרע דאזדרע במ"ב זווגין ובזה ית' ענין יצירת ז"א והזרעתו ועיבורו תוך אימא עילאה. הנה נת' אצלינו ג' זמנים שהיו אל ז"א והם עיבור ראשון של בחי' ג' כלילן בג' וזמן היניקה וזמן.עיבור ב' לצורך המוחין של ז"א ונבאר ענין עיבור ראשון שהיה אז בבחי' ג' כלילן בג' דע כי או"א הם מלבישי' ע"ג חג"ת דא"א והתחל' הלבשתם היא מן הגרון דא"א והנה"י של אריך עדיין היו ערומים מבלי לבוש עליהם כנודע כי זו"נ הם המלבישים אותם ועדיין לא נאצלו זו"ן ולכן עתה לצורך האצלתם הוצרכו נה"י דא"א לעלות למעלה ולהכלל עם חג"ת שבו ונמצאו או"א מלבישים עתה על הנה"י ועל החג"ת ואח"כ נזדווג א"א מיניה וביה כי הוא א' ואין לו שני שהיא הנקבה כנודע ואז נזדווג מיניה וביה כמו שית' כדי להאציל משך הזרע טיפת מיין דוכרין להוציא זו"ן ואמנם היו ב' זווגים בו הא' עליון בסוד הנשיקין והב' תחתון בבחי' זווג ממש של היסוד שבו ונמצא כי הזווג הזה עיקרו מן א"א עצמו אלא שהיה ע"י היותו מתלבש החג"ת והנה"י שבו תוך או"א כנז' והענין הוא כי נכללו החג"ת נה"י דאריך יחד אלו תוך אלו ונק' ג' כלילן בג' ואז גם יש"ס עם התבו' עלו למעל' ונכללו עם או"א עילאין הנק' חו"ב ונמצא כי חו"ב הלבישו ע"ג חג"ת ונה"י דאריך וישסו"ת הלבישו ע"ג חו"ב עליונים ומקום העיבור של ז"א היה במעי התבונה והטעם הוא כי הנה כשהבינה והתבונה נעשים פרצוף א' מחובר מב' נמצאת מקום הבינה עד החזה של הפרצוף הזה ומקום התבונה מן החז' של זה הפרצוף ולמטה ונודע כי מקום ההריון והעיבור שהוא ברחם האשה הוא למטה ממקום החזה והנה שם הוא מקום התבונה והרי איך מקום ההריון של ז"א הוא בתבונה ולכן התבונה היא הנק' אם הבנים בכ"מ ולא הבינה וכנודע מה שאמרו באדר' האזינו כי בן ובת נרמזים באותיות תבונה. (עיין בע"ח ש' י"ו פ"א) ונתחיל לבאר ענין הזווג הראשון שיש בא"א שהוא הנק' נשיקין המקדימי' אל הזווג התחתון שע"י היסוד והם בחי' זווג ממש עליון בתוך הפה דאריך בבחי' החיך עם הגרון כמו שית' וזהו סוד משאחו"ל במשנה כ"ז שנמצא הרוק בפיה לרמוז אל הטיפה העליונה שבזווג הפה והנה בתחלה היה הזווג העליון הזה שבפה דאריך להוריד טיפת זרע כלולה מן מ"ב זווגים כנז' במאמר הזו' ריש פ' בראשית ומשם תרד הטיפה ההיא עד היסוד דאריך בזווג הב' התחתון כמו שית' וזה עניינו הנה כי החיך והגרון נק' חו"ב והענין הוא כי החכמה סתימאה שבראש א"א יש בה י"ס נכללות במקום הראש לבדו והנה היסוד שבה היא החיך ומזדווג עם המלכות שבה שהיא הגרון ואמנם הגרון הזה נק' בינה בערך שאר הגוף דאריך כנודע כי הבינה דאריך היא הגרון והנה נודע כי כל בחי' י"ס אפי' הפרטיות יש בהם בחי' ד' הויו"ת במילוי ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן הכוללת כל הי"ס ההם ונמצא כי באלו הי"ס פרטיו' שבחכמה סתימאה דאריך יש בהם ד' הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והנה כאשר נזדווגו החיך והגרון דאריך פעם אחרת להאציל את או"א מבחי' מקום הגרון והחג"ת דא"א הנה אז יצאה טיפת הזרע מן הוי"ה דע"ב (בדפו"י ע"ג) דיודי"ן כנודע כי לעולם אין הטיפה נמשכת אלא מהוי"ה דע"ב ואח"כ נכנסה הטיפה ההיא ונתלבשה תוך הוי"ה דס"ג שהיא בינה והיא בחי' הגרון לעולם בכל בחי' י"ס שבכ"מ ואז יצאו או"א והתחיל הכתר שלהם ממקום הגרון של א"א ולפי שבהוי"ה דס"ג יש בה ב' בחי' א' במילוי יודי"ן וא' במלוי אלפי"ן לכן יצאו או"א שוים כחדא נפקין וכחדא שריין ושניהם נשרשים ונרמזים בהוי"ה דס"ג הנז' אבא במלוי יודי"ן ואימא במלוי אלפי"ן אמנם עתה לצורך זו"ן שאינם שוים הוכרח הדבר שלא יהיו בבחי' זו רק שזה יהי' גדול מזה ולכן הוי"ה דס"ג לא הועילה עתה רק למעבר בעלמא בלבד והעיקרים ששמשו כאן היו הוי"ה דע"ב כי משם נמשכת הטיפה לעולם כנז' ואח"כ מהוי"ה דמ"ה וב"ן שהם שרש זו"ן כנודע ולכן לא יצאו שניהם שוים כמו שהיו או"א שוים לפי שאו"א שניהם יצאו מהוי"ה דס"ג לבדה וזו"ן מן מ"ה וב"ן שהמ"ה מעולה מן הב"ן כנודע ונבאר ענין טיפה זו מה עניינה דע כי טיפה זו כלולה משלשה טיפין כהם יה"ו שהם חב"ד והנה טיפה זו היתה כלולה מן ג' יה"ו א' דמלוי ע"ב והב' דמלוי ס"ג (ובע"ח הגירסא דמלוי מ"ה והג' דמילוי ב"ן וכן מוכח לקמן וק"ל) והג' דמלוי מ"ה והנה ג"פ יה"ו בגי' ס"ג והרי איך גם בזו"ן נרמזה הוי"ה דס"ג אבל דע כי היה"ו הראשון דמלוי ע"ב הוא למעלה בג"ר והוא בגי' נ"ז והוא סוד עולם א' מן אותם הג' עלמין דבתקונא קדמאה דבדיקנא דא"א הנז' באדרת נשא דף קל"ב ע"א וז"ל עלמא תניינא דנפיק מהאי תיקונא שליט ונפיק ונחית וסליק לשבעה וחמשין אלף דרגין מארי דיבבא ומתאחדן מיניה לאכפייא בקודלא בחוורא עכ"ל וזה העולם הוא נ"ז אלפי"ן ובאדרת נשא במקומו נת' טעם לחשבון הזה היטב ומצאת שם כי תדרשנו ויה"ו דמ"ה דאלפין הוא גי' ט"ל ואם תחברהו עם יה"ו הראשון שהוא נ"ז יהיה בגי' צ"ו כמספר העולם הג' שהוא צ"ו אלפין כנז' שם באדרא וז"ל עלמא תליתאה דנפיק מהאי תקונא סליק ונחית וסליק לצ"ו אלפין מארי דיללא וכו' ובאדרת נשא במקומו נתבאר בארוכה ענין זה. ונחזור לדרושינו והנה יה"ו הראשון נעלם תוך יה"ו הב' דאלפין שהוא בג' אמצעיו' ואח"כ יורדים שניהם ביה"ו האחרון דההי"ן דב"ן שהוא בגי' מ"ב ושם מתלבשי' בו ונעלמים בו והנה הוא בג' אחרונות ואז יורדים בחיך שהוא היסוד של החכמה סתימאה כנז' והוא נותנם בסוד זווג אל הגרון שהיא מלכות העשירית ולפי שב' היה"ו מתלבשים תוך יה"ו האחרון דההי"ן שעולה מ"ב לכן נק' הטיפה הזאת מ"ב זווגין כנז"ל ובזה תבין למה נק' תוך כי אנא חיך הם אותיות כ"ח הרומז בחכמה וידעת כי הכ"ח לעולם הוא בחי' מ"ב כנודע כי הכ"ח אותיות של מלוי המלוי עם הי"ד של הפשוט וכל המלוי הם מ"ב והוא רמז אל היה"ו האחרון העולה מ"ב כנז' והנה אם תחבר ג' יה"ו הנז' שהם ז"ן וט"ל ומ"ב יהיו בגי' קל"ח וזהו סוד חק"ל תפוחין קדישין כי עתה שיורדים ב' יה"ו הנז' למטה בג' אחרונות עם יה"ו הג' נשלם סוד חקל תפוחין קדישין. גם זהו סוד כי חלק ה' עמו ואם תחבר עמהם ג"כ יה"ו של ס"ג העולה מ"ח יהיו כלם בגי' שם ההוי"ה ברבוע העולה מקום כזה י"פ י' בגי' ק' הפ"ה ופ"ו הפ"ה עולים בגי' פ"ו שהוא בגי' מקום וזה סוד הנה מקום אתי את י' ונודע כי אותיות גיכ"ק הם בחיך והם רומזים אל ג" יה"ו הנז' העולים חל"ק כי גיכ"ק עם הד' אותיות ועם המלה הם בגי' חק"ל והרי נת' טיפת מיין דכורין שיורד מן החיך אל הגרון העולה מ"ב וזהו הזווג שבפה העליון דא"א להוציא זו"ן:
ועתה נבאר טיפת מיין נוקבין העולה מן הגרון ונודע שאין טיפה יורדת מלמעלה אא"כ ב' טיפות עולות כנגדה מלמטה שהם טיפות המיין נוקבין הנה נת' כי הגרון דא"א ממנו נעשה כתר וראש דאו"א וכבר הודעתיך כי הגרון הוא בינה דא"א והנה מוכרח הוא שיהיו בו ב' בחי' א' לאבא וא' לאימא והם ב' שמות של אהי"ה להורו' כי היא בינה דא"א וזהו סוד אהי"ה אשר אהי"ה כי כל מה שאמר הקב"ה למשה היה שהודיעו ענין יצירת הולד שהוא ז"א מתחלתו ועד סופו וכמבואר בס' הזו' בפ' ויקרא והנה ענין אהי"ה אשר אהייה הוא כי אהי"ה הא' הוא מסוד אבא ואהי"ה הב' הוא בסוד אימ' ומלת אשר שהוא אותיות ראש שהיא באמצע ב' השמות להורות כי הגרון נעשה ראש לב' אהי"ה הנז' שהם בחי' או"א ולכן הושמה מלת אש"ר באמצע שהיא אותיות רא"ש וכבר ידעת כי רא"ש לזכר ואשר לנקבה אך לפי שאו"א שניהם מן הגרון שהוא בינה לכן שניהם נק' אשר ושניה' נק' אהי"ה והנה לפי שיש בבחי' הגרון ב' בחי' או"א לכן הוא מוכרח שיעלו טיפיים והוא כי מן החיך ירד יה"ו א' שהוא טיפה א' ולכן עולים ב' טיפות שהם ב' אהי"ה ואהי"ה בגי' יה"ו ונמצא שהם ב' טיפות יה"ו והנה כמו שי"ס של החיך ירדו ג' שמות של יה"ו מלובשים ביה"ו אחרון כן צריך שיעלו כפלים מן הגרון והם ו' אהי"ה וכלולים בב' אהי"ה והנה מציאות אלו הו' אהי"ה הם כמו שביארנו בג' שמות יה"ו (בדפו"י ע"ד) כי ב' אהי"ה הם למעלה בג' עליונות דאבא ובג' עליונות דאימא ושניה' הם במלוי יודי"ן ואח"כ בג' אמצעיות דאבא ובג' דאימא הם ב' אהי"ה במילוי אלפי"ן ואח"כ בג' אחרונות דאבא ובג' דאימא הם ב' אהי"ה במלוי ההי"ן הרי הם ו' אהי"ה והנה כמו שיש למעלה בחיך נכללים כלם ביה"ו אחרון כן נכללי' הו' אהי"ה בב' האהי"ה ולכן לא נזכר בפסוק רק ב' אהי"ה לבד כמו שאמר הכתוב אהי"ה אשר אהי"ה אך ודאי כי ג"פ הם ב' שמות אהי"ה אשר אהי"ה והם ב' יודי"ן וב' דאלפי"ן וב' דההי"ן ועניינם הוא כי בג"ר נק' הכתר אשר וחו"ב הם שני אהי"ה ובג' האמצעי' הת"ת נק' אשר וחו"ג הם ב' אהי"ה ובג' אחרונו' היסוד נק' אשר והנצח וההוד ב' אהי"ה כנודע כי גם הת"ת והיסוד נק' אשר ואמנם כלם נכללים בב' אהי"ה העליונים של יודי"ן והטעם הוא לפי שהיה"ו היו יורדים בסוד מיין דכורין ולכן כלם נכללים ביה"ו האחרון אבל האהי"ה הם עולים בסוד מיין נוקבין ולכן כלם נכללים בב' אהי"ה העליונים ואל תטעה ממה שאמרתי שאלו הו' אהי"ה הם באו"א כי האמת הוא שבגרון דאריך הם אלא כונתי לומר שכיון שמן הגרון הזה יצאו או"א א"כ מוכרח הוא שבו יהיו ב' בחי' בערך או"א והרי מבואר כי אעפ"י שהם ו' אהי"ה לא הזכיר הכתוב רק שנים העליונים אהי"ה אשר אהי"ה לפי שכלם נכללים בהם כנז' והנה כמו שבחיך יש בו בחי' מ"ב שהוא יה"ו האחרון דמלוי ההי"ן שהוא בגי' מ"ב לכן מכחו גם בגרון שהיא נוק' כנז' היו ב' אהי"ה הנז' א' לאבא וא' לאימא ושניהם בגי' מ"ב ובזה תבין איך נעשו בנקבה שהיא הגרון ב' אהי"ה מכח יה"ו אחד של הזכר שהוא החיך והוא כי יה"ו של הזכר שהוא בההי"ן ועולה מ"ב גרם שנתהווה בנקבה ב' אהי"ה שהם מ"ב ג"כ והטע' הוא לצורך או"א שיצאו משם ולכן היו ב' אהי"ה כנז' ואמנ' כמו שביה"ו שבזכר יש בו מ"ב כן בשני אהי"ה שבנקבה צריך שיהיה בהם ב' פעמים מ"ב מ"ב כנז"ל שכל טיפה שיורדת מלמעלה עולים טיפיים כנגדה מלמטה וזה עניינם כי הנה כל אהי"ה מאלו הב' יש בו מ"ב אותיו' שהם פשוט ומלוי ומלוי המלוי והרי הם ב"פ מ"ב בב' אהי"ה האלו והרי נת' מ"ש בס"ה ריש פ' בראשי' כי ההוא זרע אזדרע במ"ב זווגין ר"ל מב' זווגין שהם ב' פעמים מ"ב שב' אהי"ה הנז' ודע כי אלו ב' מ"ב אשר בגרון הם סוד אחה"ע אשר בגרון והם בגי' פ"ד שהם ב' פעמי' מ"ב הנז' בפ' בראשית שהם ב' טפי' הנקבה העולות ממטה למעלה ונמצא כי כ"כ היא גדולה טיפה אחת של יה"ו דההי"ן שהוא בגי' מ"ב כב' טיפו' הנקב' שהם ב' אהי"ה וב' בגי' מ"ב. גם באופן אחר כי כמו שטיפת יה"ו כלול' מן ג' יה"ו שהם בגי' ס"ג כן בטיפת הנקבה הם ו' אהי"ה שהם ב"פ ס"ג לפי שטיפת הנקבה כפולה. ובזה תבין טוב טעם ענין יצירת הולד במעי אמו כי הנה נתבאר שג' אהי"ה הם באימא אחד דיודי"ן למעלה בג' ראשונות ואחד דאלפי"ן בג' אמצעיו' ואחד דההי"ן בג' תחתונו' גם נתבאר כי ג' פעמי' הם של מ"ב האחד הוא מן יה"ו דההי"ן שבזכר אשר אח"כ נחלק לב' אהי"ה שהם ג"כ בגי' מ"ב וב' מ"ב האחרי' הם בנקבה בב' האהי"ה דיודי"ן ודאלפי"ן בפשוטם ומלוים ומלוי מלויים כי באהי"ה השלישי שהוא דההי"ן אין בו מ"ב אתוון והנה מן המ"ב הראשון של הזכ' נעשה החֵלֶב של ז"א שהוא הלובן
{א"ש הנה סוד המ"ב זווגין נתבארו ג"כ בשע' ב' שע' מאמרי רשב"י במקומו בפ' בראשי' ומצא' שם כי תדרשנו:} שבו ומן מ"ב של אהי"ה דאי' האח' נעשה הדם של ז"א כנודע כי אביו נותן בו הלובן ואמו אוד'. והנה דם וחלב הם בגי' ב"פ מ"ב ולכן חלב ודם עולי' לגבוה אמנ' אהי"ה השני שבג' אמצעיות דאימא שהוא בחזה ששם דדי הנקבה ושם הוא המ"ב השני שבנקבה ושם אחר לידת הולד חוזר הדם העליון להתהפך לחלב המניק את הולד ואם תחבר שלשת' יחד דם וחלב וחלב יהיו בגי' ג"פ מ"ב פחות שני' והם מבחי' ב' שמו' אהי"ה שאין בפשוט' ובמלוא' ובמלוי מלואם רק מ"א מ"א אותיות כמו שנת' אצלינו במקום אחר שזהו הטע' שהבינה נקראת אם על שם א"ם אותיות שיש בשם אהי"ה והנה כפי האמת הדם יורד למטה באהי"ה דההי"ן שבג' תחתונות ושם נעשה הדם לפי ששם באחורי' של ג' אחרונו' שם הוא בחי' אחורי' פשוטי' של אהי"ה שהם גי' דם ולכן שם הוא בחי' הדם ושני אהי"ה הראשוני' דיודי"ן ודאלפ"ין הם בגי' ש"ד שם קס"א וקמ"ג כי מהם נתהוו הדדי' והשדים לפי שאהי"ה העליון דיודי"ן יורד עד אהי"ה דאלפי"ן אשר בג' אמצעיות במקו' החזה ושם מתחברי' שניהם ונעשים השדי' והדדים ואז אהי"ה התחתון דההי"ן העולה בגי' דם כנז' עולה למעלה במקום אהי"ה דאלפי"ן אשר שם מקו' השדים ושם הדם נהפך לחלב להניק הולד אחר שנולד והנה כיון שכל מציאות יציאת ז"א היה מבחי' אהי"ה אחד האחרון דמלוי ההי"ן לכן נזכ' אח"כ בפסו' כה תאמר לבני ישראל אהי"ה שלחני אליכם וזה האהי"ה הוא (בדפו"י דנ"ז ע"א) אותו דמלוי ההי"ן וכבר ידעת כי הפשוט והמלוי ומלוי המלוי של זה אהי"ה דההי"ן הם כ"ה אתוון לבד לכן התחיל במלת כ"ה כמו שאמר הכתוב כה תאמר וכו' ואמנם ב' אהי"ה האחרים דיודי"ן ואלפי"ן יש בכל א' מהם כ"ז אותיות והנה הם רומזים אל כ"ז אותיות שבאלפ"א בית"א עם מנצפ"ך הכפולות וזה לפי שהאותיות הם בבינה כנז' בס' התקונין:
אמר שמואל כך מצאתי כתוב ונלע"ד שטעות קולמו' באומרו כי הפשוט והמלוי ומלוי המלוי הם כ"ה אתוון וצריך להגיה ולומר כי מלוי המלוי אל אהי"ה דההי"ן הם כ"ה אתוון לבד כנלע"ד:
{א"ש להקל על הקורא בס' הזה אכתוב אותם מפורשות לפניך אהי"ה דיודי"ן הפשו' ארבעה אותיות המלוי עשרה אותיות כזה אל"ף ה"י יו"ד ה"י ומלוי המלוי זך אותיות כזה אל"ף למ"ד ע"א ה"י יו"ד יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד סך הכל יחד מ"א אותי' ולפעמים אנו משימי' יו"ד יתיר' באות הדלי"ת כזה ויהיו הכל יחד מ"ב אותיו' והרי נתב' דברי הרב זלה"ה. אהי"ה דאלפין הפשוט ארבעה אותיות המלוי י' אותי' כזה אל'ף ה"א יו"ד ה"א ומלוי המלוי ז"ך אותיו' כזה אל"ף למ"ד פ"א ה"א אל"ף יו"ד וא"ו דל"ת ה"א אל"ף ס"ה יחד מ"ח אותיות ואם תשים יו"ד יתירה בדלי"ת כנזכר באהי' דיודי"ן יהיו מ"ב אותיות אהי"ה דההי"ן הפשוט ד' אותיו' המלוי י' אותי' אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה ומלוי המלוי כזה הם כ"ה אותיות אל"ף למ"ד פ"א ה"ה ה"ה יו"ד וא"ו דל"ת ה"ה ה"ה ס"ה יחוד ט"ל אותיות ואם תשים יו"ד יתירה בדלי"ת יהיו מ' אותיות.}
ונחזור לדרושינו והנה אחר שקדם הזווג העליון של החיך והגרון דא"א להוציא טיפת זו"ן כלולה מב' זווגין שהם ב"פ מ"ב שבשם אהי"ה הנז"ל הנה אלו נמשכו אח"כ עד היסוד דאריך ושם אזדרע ההוא ברית קדישא מן מ"ב זווגין הנמשכים בו מן זווג העליון של הנשיקין כנז' בסה"ז ריש פ' בראשית ואז נתנם הוא אל המלכות דא"א בבחי' זווג תחתון והמלכו' הזאת היא העטרה של היסוד עצמו ואח"כ משם יצאה טיפת זו"ן לחוץ וניתנה במעי התבונה כנז"ל בתחלת דרוש הזה והנה בפסוקי' הנז' נזכר כאן אופן הולדת זו"ן בפ' אהי"ה אשר אהי"ה ואחר הולדתו והזרעתו אז נרמז גם אופן עיבורו במעי התבו' ט' חדשי העיבור כי אז עם היותו כי נעשו מכח זכר ונקבה כנז' הכל נקרא ע"ש הנקבה להיותו במעיה וז"ס שם אהי"ה הג' הכתוב אח"כ כמ"ש הכתוב כה תאמר לבני ישר' אהי"ה שלחני אליכם ואחר שנולד ויצא ממעי אמו אז ניכר מציאו' ז"א עצמו הנק' הוי"ה וזהו שאמר אח"כ יהו"ה אלהי אבותיכם שלחני אליכם וכו'. ונבאר עתה ענין העיבור של ז"א כי הנה כמו שג' אחרונות נה"י של א"א היו בבחי' ג' כלילן בג' כי נכללו הנה"י עם החג"ת ולכן גם ז"א נתהוה בבחי' ג' כלילן בג' ר"ל כי הנה נודע שהנה"י דאריך הם נשמה בתוך כל הט"ס דז"א המלבישות עליהם כנודע כי הנצח יש בו ג' פרקים ומתלבש תוך ג"ס חח"ן קו ימין דז"א ועד"ז ההוד תוך קו שמאלי ועד"ז היסוד תוך קו האמצעי וכיון שהוא כן היה ראוי שכל הט' דז"א ימשכו עתה מנה"י דאריך אמנם לפי שהנה"י דאריך נכללו בג' אמצעיות חג"ת דאריך והיו ו' בחי' ג' כלילן בג' לכן גם ז"א לא נאצל עתה רק בבחי' ו"ק בלבד ואף הם היו ג' נכללים בג' ע"ד הנז' בנה"י דאריך שנכללו עם החג"ת והנה נת' כי מן הג' נעשו ו' שכל א' מן הג' גדל כפלים ממה שהיה וזה עניינם כי הנה העטרה של היסוד היא בחי' מלכות ושיעורה הוא שליש א' התחתון של היסוד כנודע אצלינו ונודע כי לאה ורחל שיעור קומתם בז"א הוא כי לאה מקומה עד החזה ורחל מתחלת מן החזה ולמטה ועד"ז גם ז"א מקומו מן החזה דתבונה ולמטה ולכן כאן בא"א אם או"א היו מתחילים מראש אריך היו מתפשטים עד החזה בלבד ג"כ אבל כיון שאין התחלתם אלא מן הגרון ולמטה לכן מתפשטים עוד למטה עד העיבור דאריך ששם הוא סיום ב' שלישים עליונים של ת"ת דאריך ונמצא כי ז"א מתחיל מן הטבור דאריך שהוא שליש התחתון דת"ת דא"א ולכן קו אמצעי דז"א שהוא היסוד של ז"א צריך שיקח מקום ג' שלישים שהם מדה א' והם שליש תחתון דת"ת דאריך וב' שלישים עליונים דיסוד דאריך ושליש התחתון דיסוד דאריך שהיא העטרה שבו נשארת אל המלכות של ז"א שהיא ג"כ העטרה שביסוד שבו כנז' והנה עתה גדלו כפלים כנז' ונמצא כי העטרה דיסוד דז"א הנק' מלכות שהיתה תחלה שיעור שליש א' נכפלה וגדלה כפלים והיתה שיעור ב' שלישים דמדה א' והנה"י דז"א גדלו והוכפלו והיו ו' מדות שהם חג"ת יסוד גבו' הוד והרי נת' איך תחלתם היו ג' ואח"'כ נעשו ו' בחי' ג' כלילן בג'. וא"ת והרי איך הם ג' כלילן בג' שהם ו' לבד והרי נת' כי עם העטרה היו כלם ז' מדות פחות שליש אבל הענין הוא כי גם אותו שליש תחתון של הת"ת שלקח הז"א באריך גם הוא נתחבר עם ב' שלישים העליונים של הת"ת עצמו וגם הוא גדל אך לפי שאינו בחי' מדה א' שלימה בפני עצמה אינו עולה בשם ולא הוזכר רק המדות שלימות שהם ג' כלילן בג' והנה אלו הז' מדות פחות שליש שנת' שגדל הז"א בהיותו בסוד עיבור במעי התבונה הוא סוד מה שאמרו חז"ל כל היולדות לשבעה יולדת למקוטעין שאינם ז' שלימים והענין הוא כי זה העיבור הראשון שלז"א היה של ז' חדשים מקוטעין פחות שליש (בדפו"י ע"ב) כנ"ז שנעשה מן ז' מדות פחות שליש מדה כמו שמצינו כמה צדיקי' משה ושמואל ופרץ וזרח וכיוצא בהם שנולדו לז"ח למקוטעין והנה חשבון זה של ז"ח מקוטעים הוא ג"כ בחי' עיבור של ט' חדשים שלימים באופן זה כי הנה הנצח וההוד נכפלו והיו ד' מדות כנז' גם הת"ת אעפ"י שאין בו רק שליש א' עכ"ז להיותו שרשו שהוא הת"ת מדה בפ"ע ואינו בכלל השאר לכן אעפ"י שאין בו רק שליש א' נחשב למדה שלימה והנה הוכפלה ונעשת ב' מדו' גם היסוד אעפ"י שב' שלישים עליונים לבדם הם אל הז"א עכ"ז נחשבי' למדה שלימ' לטעם שביארנו בת"ת והנה היא הוכפלה ונעשת ב' מדות הרי הכל ח' מדו' ועם העטרה של המל' הרי תשעה חדשים שלימים: