דרוש ט"ו בשעור הכתר דז"א כמה הוא
ואחר שנת' ענין ההפרש שיש בין הכת' אל המו' צריך שנבא' ג"כ שעור הכתר דז"א כמה הוא ובזה ית' ג"כ השינויים שיש בין ז"א לנוק' רחל בין בבחי' הכתרים שלהם בין בבחי' המוחין שלהם הנה נתבאר כי השליש התחתון דת"ת דתבונ' מן הטבור ולמטה הכלי עם האור שבו הוא עצמו הכתר דז"א וכלו הוא מן התבונה זולתי אותו שליש אור החסד המגול' שהוא מן האור דז"א שעלה עד הכתר הזה להגדילו ודע כי אין זה אלא כ"ז שלא נכנסו בז"א רק המוחין דאימא בלבד אבל כאשר אח"כ נכנסו' גם המוחין דאבא אז יגדל הכת' של ז"א ויהיה שעורו שני שלישי' תחתוני' דת"ת דאימא שהוא מן החזה ולמטה והענין נראה בחוש העין כי הנה נודע שהמוחין דאבא מתלבשים תוך המוחין דאימא והנה כאשר תכניס שני כלים שוים בקומתם זה בת"ז מוכרח הוא ששפת הפנימי יעדיף למעלה מעט על שפת כלי החיצון ולכן צריך שיהיה הכלי החיצון יותר גבוה מעט כדי שכאשר יכנס הפנימי בתוכו יהיו שוים ולכן צריך שהכתר דז"א מצד אימא יהיה גבהו שני שלישי הת"ת שלה כדי שכשיכנס בתוכו הכתר דמצד ת"ת דאבא יהיה שוה אליו בקומתו אעפ"י שאינו כל כך גבוה כמו של אימא כנז' והרי נתבאר ענין הכתר דז"א:
ונבאר ענין המוחין שלו כבר נודע כי המוחין של ז"א הם ד' שהם חב"ד ודעת כלול מב' טיטרין חו"ג גם נודע כי אלו הד' מוחין הם טפת הזרע של האב בעת ההולדה והב' טפות שמהם נעשו חו"ב דז"א נמשכו מן המוחין עצמם דאבא שהם חו"ב שבו אבל ב' טפות שמהם נעשו ב' עיטרין דדעת דז"א נמשכו מלמטה מן החו"ג המתפשטים בו"ק דאבא ולא מן מוח הדעת עצמו שבראש אבא וכיון שהדבר כך (בדפו"י ס"ג ע"א) היה מן הראוי שכאשר אלו המוחין עצמם נכנסים תוך ז"א יהיו ע"ד הנז' ממקום שנכנסו ויהיו החו"ב בראשו של ז"א והדעת כלול מב' עיטרין יהיה למטה מתפשט בו"ק שבו אבל לא יהיו מוח דעת עליון בראשו מקובץ מב' עיטרין אבל עכ"ז לא כך היה אלא שיש לו ג"כ בחי' מוח דעת כלול מב' עיטרין למעלה בראשו בין החו"ב והסבה הגורמת לזה הוא לפי שהנה נת' כי הכתר שלו הוא הת"ת עצמו דתבונה בבחי' הכלי והאור שבתוכו כלו כמו שהוא וכח האור העצום העליון ההוא של הכתר מושך בכחו את אלו ב' עיטרין למעל' כי שניה' הם בקו אמצעי עם הכתר כנודע ואז נעשה שם מוח דעת בראש ז"א כדוגמת מוח הדעת דאבא שהוא למעלה בראשו מכריע בין חו"ב שבו באופן כי סבת אור הגדול אשר בכתר גורם עלוי במוחין כנז' ועתה נבאר הטעם למה כשנכנסי' המוחין דאימא לבדם אין הכתר דז"א רק משליש א' תחתון של ת"ת התבונה ולא יותר ויש בזה ג' טעמים הא' בסבת אימא והב' בסבת ז"א עצמו והג' בסבת נוק' רחל ואמנם הטעם הא' שהוא בסבת אימא כבר נת"ל בדרושי או"א וע"ש במה שביארנו שם איך אחר שנכנסי' הנה"י דתבונה בז"א נעשים לה נה"י אחרים חדשים כדי שתוכל להזדווג עם אבא ולכן צריך שלא יקח ז"א לכתר שבו רק שליש תחתון דת"ת שבה ושם נת' היטב הטעם הזה. והטע' הב' שהוא בעבור ז"א עצמו הענין הוא כי הנה הת"ת והיסוד דתבונה בקו אמצעי הם שניה' ואם תרד התבונה מאד למטה בת"ת שבה שעור ב' שלישי' לעשות כתר אל ז"א כמו שנת' שיורד עד מקום החזה בהיות בחי' שליש א' לבד ועתה שהם ב' שלישי' תצטרך לירד יותר למטה ועי"כ גם היסוד שבה ירד עוד למטה מן החזה עד הטבור ונמצא שלא יתגלו החסדי' שביסוד דאימ' רק מן הטבור ולמטה שהוא שליש האחרון כנודע כי הת"ת נחלק לג' שלישי' הא' עד החזה הב' עד הטבור הג' עד סיומו ונמצא כל הת"ת שהוא גופא דז"א חשוך מאוד בלי אורות מגולים אבל עתה שאין הכתר דז"א נעשה רק משליש אחרון דת"ת דתבונה גם היסוד שלה נסתיי' בשליש עליון דת"ת ואורות החסדי' מתגלים בב' השלישי' ויש הארה גדולה בז"א להגדילו והטעם הג' בעבור רחל נוק' דז"א ונקשר עם הטעם הב' כי נודע שרחל יוצאת מאחורי החזה דז"א והטעם הוא לפי שכל בנין פרצופה נבנת מכח הארת הגבורות שביסוד דאימא בהיות' מגולות ולכן אינה נבנת אלא בחזה ששם נשלם כסוי כלי היסוד דאימא ומשם בוקעי' האורות של הגבורות כלי הת"ת דז"א ויוצאות אליה משא"כ למעלה שהיו שם ב' מחיצות בלבד של כלים א' הכלי דיסוד דאימא והב' כלי הת"ת דז"א. והנה אם הת"ת דאימא יורד למטה שעור ב' שלישים גם היסוד שלה ירד ב' שלישי' שבת"ת ולא תצא רחל אלא מן הטבור ולמטה שהוא שעור מועט ואין לה מקום להתפשט ותהיה קצרת הקומה ביותר מדאי ואמנם הנוק' דז"א נשתנת מן הז"א בבחי' הכתר כי שעור הכתר שבה הם ב' שלישי' תחתוני' דת"ת דז"א משא"כ בז"א שהכתר שלו הוא שליש א' לבד התחתון שבת"ת התבונה גם יש בה שנוי בענין הדעת שבה שאינו עומד למעלה בראשה רק למטה באמצע ב' כתפין שלה וכל זה יתבאר בדרוש רחל נוק' דז"א: