דרו' כ"ג יחזו' ויבא' שג' זמני' היו בענין אצי'
ז"א. כבר הודעתיך כי ג' זמנים היו בענין אצי' ז"א ושלשת' ג' מיני עיבור העיבור הא' היה ז"א בבחי' ג' כלילן בג' והמשך זמן עיבור זה היה י"ב חדש והוא סוד עיבור הנז' בסה"ז הנק' קו המדה הנמצא בכתיבת יד והענין הוא כי מציאות זה הוא שבבינה יונקים מתקון הי"ב דדיקנא שהוא כולל י"ב חדש ועוד שאלו יונקים מן נה"י דא"א כי הנצח מתלבש בחכמה והוד בבינה והיסוד הנה הוא כלול מיסוד ומלכות שהיא העטרה שבו והנה הוא בדעת העומד בין או"א גם נה"י דאריך מתקשרי' עם חג"ת דאריך הרי הם ו' וכן מלמעלה למטה חג"ת דאריך יתעלמו תוך נה"י דאריך הם ו' אחרים הרי יב"ח לעיבור הא' דבחי' ג' כלילן בג' עוד יש עיבור א' וזמנו של ט"ח והוא כי כדי לעשות מוחין לז"א צריך ו"ק של א"א יתקשרו בחב"ד דאריך ואז נעשים לז"א מוחין לכשיוכל להוליד והביאור הוא כי ב' בחי' יש בכל העולמות אם בחי' חיצונית פירוש המלביש את הפנימית אם בחי' הפנימית בעצמה והנה בחי' החצונ' שהיא עיבור ט"ח הוא כדי שז"א יהיה בו כח להוליד ולחדש בחי' עולמו' מצד החיצוניו' עוד יש עיבו' ג' שהוא זמן של ז' חדשי' כענין עיבור משה רבינו ע"ה ולא היו שלימים והיה העיבור הזה כדי שז"א יהיה בו כח להוליד ולחדש פנימיות ותוכיות תוך העולמו' הנז' והנה יתקשרו הט' מן א"א עם הז' מגלגלתא דאריך אותם שנת' בריש ספרא דצניעות' והנה אלו הז' הד' מהם הם בחי' מקיפים והג' הם בחי' פנימיי' ומתלבשי' למטה בתוך המוחין דז"א כדי שיהיה בו כח להאציל ולהוליד פנימיות בתוך כל העולמות והנה י"ב וט' הם בי"ט בגי' אהי"ה וי"ב וז' הם בג' חו"ה וט' וז' בגי' אי"ה וי"ב וט' וז' הם בגי' כ"ח אותיות של ההוי"ה וכל הצרופים יחד הם סוד מ"ב זווגי' הנז' בריש הקדמת ס' בראשית והם סוד אחה"ע אותיות הגרון הרומזים בבינה עצמה. וזה מצאתי בקונטריס א' תלת כלילן בתלת י"ב וט' וז' תלת מצד נה"י דאריך וכלילן בג' חג"ת דא"א וכלילן בחב"ד דהיינו באו"א וי"ב תקוני דיקנ' ט' מצד ט' דא"א מתלבשי' בג' מו' וו"ק דז"א וזה להוליד עולמו' בבחי' גופות שבעה מצד שבעה דגלגלתא דא"א שהם ד' מקיפין וג' מו' ומתלבשי' למטה כדי להוליד נשמה שהוא הפנימיות שבתוכם. העיבור של ז' חדשי' אינם ז' שלימים לפי שהשביעית. (נ"א הז') נעלם. הג' עיבורים עולים בגי' כ"א. וט' וי"ב הם כ"א. כך מצאתי ונלע"ד שיש בו איזה טעות:
בריאה א' ט' הוא ג' סוד ג"ט. בריאה מהאצי' דרך מסך וכך ז"א מאבא ואימא כ"א ע"י מסך דאימא יוצר אור ובורא חשך מהחזה ולמטה אימא מגילה בירידה לצורך עצמם ובעליה מאיר לו באצילות מכל צד. ירידה שש שנים ושליש ובחזרה י"ב שנים ושני שלישים. נוקבא דזעיר מכה האור בנקודה שבה ומגדיל תשעה וזהו סוד מעשר וזהו נייחין ברישא שהם חסדים ותקיפין בסופא שהם גבו' מן השליש דידיה של נצח נעשו לה ומגדיל שני שלישים מדה שלימה וזהו וכל בשליש בז"א שרשו שני שלישים ומגדיל א' ובנוקביה שרשה שליש א' ומגדיל שני שלישים שנה תפארת. חדש מלכות לז"א מספיק שליש אחד לבד שבא מן ת"ת דאימא. השליש וחצי שנה וחצי ד' חדשים והיום יום א' לנקודה מן הכתר שהוא אור ת"ת הנעש' כתר לז"א. ז"א להגדיל מוחין י"ג שני' א' ב' כ"ח. ז' ת"ת מקחו מקח יעק"ב יבק"ע עד היסוד וחזר הדעת עד כתר וקבלו מגולה באצילות הלא אצלת לי ברכה. חסד שלם לכל צד אבל בת"ת שליש א' הספיק לפי שהיה מגולה ונמצא כי שליש א' מספיק לב' שלישים וכשעלה מספיק שליש וחצי לכל צד נשאר שליש וחצי מכל צד השליש של ימין עלה לחכמה להאיר לה ושליש של שמאל עלה לבינה נשארו ב' חצאים ועלו לדעת והטע' שהיה שליש לחכמה ושליש לבינה לפי שהאור של הה' חסדים המקובצים בדעת יוצא ובולט לאחור ומאיר ומגדיל והשליש שבת"ת המכוסה כיון שנגלה עתה הספיק שם חציו וחציו עולה אל הכתר להאיר בו חסד חצי אחד והוא מן השליש המגולה שעשה כתר לנוק' והנה חצי ממנו נעשה כתר לנוק' וחציו עלה ונמצא שהוא שליש א' שלם וצריך חצי חסד א' הוא (בדפו"י ס"ה ע"א) מחצי ת"ת במה שנעשה מו' לו והוא כתר. החסדי' הם מים ויורדי' עד היסוד וחוזרים ועולים עד כתר ושם נעשה גדול. אל"ף למ"ד בגי' הק"פ שני א"ל במלואם בגי' ש"ע נהורין שע"ה ק"ל לז"א וק"ל לנוק' (א"ש כך מצאתי ובודאי שהוא מלא טעיות:)