דרוש ד' בביאור ג' זמנין שהיו אל ז"א
ביאור ג' זמנים שהיו אל ז"א עיבור ראשון ומוחין ויניק'. הנה נתבאר לעיל כי בעיבור הא' היה ז"א בבחי' תלת כלילן בתל' וכבר נתבאר שאין הכונה שהיו ממש ג'תוך ג' אלא שהנה נצח הוד יסוד דא"א הם מתלבשים תוך ז"א כנודע וכמו שהנה"י דא"א נכלל בחג"ת שלו עצמו כן אלו הנה"י דז"א היו עד"ז ששמשו לו"ק באופן זה כי הנצח הנה הוא מדה אחת לבדה ושמש כאלו היא ב' מדות קטנות הנקראים נצח וחסד ונמצא שהיו ב' ספי' אלא שאורך שניהם אינו אלא אורך ספי' א' בלבד וכן היה בהוד וכן היה ביסוד וזהו אומרם תלת כלילן בתלת והנה ענין היסוד איך שמש לשני' הו' באופן אחר והוא כי הנה נודע שרגלי או"א הם מסתיימי' בחצי תפארת דא"א וז"א מתחיל משם ולמטה ובזמן העיבור הנז' נכלל חצי התחתון דתפארת דאריך בחציו העליון וקבל הארה ממנו ואח"כ עלה גם היסוד דאריך ונכלל בכל שני חצאי התפארת שלו בהיות' נכללי' יחד כנז' ומכחם יצאו ונתהוו התפארת והיסוד של ז"א ונמצא כי יש תוספ' אור בתפארת מבשאר החלקי' לפי שכאשר נכלל חציו בחציו מיני' ובי' נוסף בו אור גדול מכח מה שנכללו יחד יותר מכשנכלל הנצח בחסד וההוד בגבורה ומלבד זה נוסף כח א' והוא כי גם היסוד נכלל בת"ת ולכן היה כח בהם להתהוות הת"ת והיסוד דז"א מן היסוד דא"א לפי (בדפו"י נח ע"א) שנכלל למעלה ומן חצי התחתון דת"ת דא"א נתהוו ג' מוחין דז"א שהם חב"ד שלו ואעפ"י שאמרנו שהיה בסוד עיבור בבחי' תלת כלילן בתלת בלבד הענין הוא כי ודאי שיש אל התינוק בהיותו במעי אמו בחינת ראש ומוחין כי מבשרינו נחזה אלוה אלא שכיון שאין המוחין ההם ראוי' לילד אינם עולים בשם אבל פשוט הוא שיש לו ראש ומו' אח"כ כאשר נולד ע"י היניקה שהוא יונק משדי אמו נגדל יותר בהמשך זמן חדשי היניקה וזה ענין גדלות הזה כי הנה בהיותו בסוד העיבור עיקר מציאות ז"א לא היה רק ג' ספי' תחתונות שהם נה"י שבו לפי שהוייתו הוא מן הנה"י דא"א כנז' אלא שהיו בסוד ו' מדות קטנות כנז' והיו החג"ת שלו בכח ולא בפועל לפי שעיקר ושרש ארכם לא היו רק שיעור ג' מדות דנה"י לבדו ו"ק שלו היו בבחינת ו' חצאים ואח"כ ע"י היניקה נגדל כי גם החג"ת שלו נעשו מדות שלימו' כמו הנצח והוד יסוד שלו שהיו בתחילה שרש ועיקר הכל וסיב' גדלות זה הוא לפי שמן הדדים של אמו העומדת במקום החזה שלה שהוא באמצע החג"ת הוא יונק ונתבאר אצלינו בסוד ויעבור שהוא אותיות ע"ב רי"ו כי ג"פ ע"ב הם בחג"ת ושלשתם יחד הם רי"ו וב' בחי' אלו נרמז במלת ויעבור ע"ב רי"ו והנה הם מתחברים באמצ' נעשי' בחינת הדדים ואז נתוסף שם בחינת ההוי"ה וזהו ויעבור ה' על פניו וגו' ואז נעשו שני הדדים כי ויעבור ה' הוא בגי' שד"י שהוא בחינת השדים והדדים ולכן בהיות התינוק יונק משם נגדלים חג"ת שלו ונשלמים להיות ו"ק שלימות אבל עדיין המוחין שהם חב"ד שלו לא היו מתוקנים וזה נמשך עד סיום ב' שנים של היניקה אח"כ התחיל תקון הכלים (מבו"ש ד' קכ"ד ע"א ד"ה ואבאר) של המוח משם ואילך עד היות לתינוק שלשה עשר שנים ויום א' ואחר כך נכנסו המוחין ממש תוך אלו הכלים שנתקנו בהמשך הזמן הזה שהוא מאחר ב' שנים של היניקה עד תשלום י"ג שנים ויום א' וענין התיקון הזה הוא בזה האופן שנבאר הנה נודע כי האדם בליל' כשהו' ישן נפשו יוצאה ממנו ומקבל הארה גדולה אבל בהיותו עדיין קטן שלא השלים י"ג שנים ויום א' אעפ"י שגם נפשו עול' למעלה בכל ליל' אינו מקבל הארה גמורה אמנם הוא מקבל הארה מן מוחין שלו העליוני' העתידים לבא לו אחר י"ג שנים ויום א' ומהם מקבל עתה קצת האר' מועטת שיעור שיוכל לתקן הכלים עצמם של המוחין ולהגדיל ג"ר שבו לפי שעדיין אין בו אלא ו"ק שלימים והנה אחר תשלום שתי שנים של היניקה בא לו הארה מג' מוחין עילאין ההם ובאים לו הארת ג' המוחין ההם מלובשים בתוך הכלי של נה"י דאימא ונודע כי עיטרא דחסדים היא תוך היסוד דאימא וזה היסוד דאימא שיעור התפשטות התלבשותו הוא עד סיום השליש העליון של תפארת דז"א ששם הוא מקו' החזה ודע כי כל הגדלת ז"א עתה אחר ומן היניקה הוא ע"י זו העיטרא דחסד שהוא מחצית הדעת דז"א לפי שז"א נק' אילנא דח"י ואין האילן גדל אלא ע"י המים המתפשטי' בו והנה החסדים האלו שהם חמשה חסדים הם המגדילים אותו כנודע כי עיטרא דחסד הוא לזכר ועיטר' דגבורה היא לנקבה ואמנם אין המים האלו שהם החסדים יכולים להראות כחם כ"כ כ"ז שהם מכוסים תוך היסוד דאימא שהו' עד החזה ומשם ואילך נגלים ומראים כחם והגדלתם והנה שיעור המשך כסויים והתלבשותם הוא ו' ספי' ושליש שהם כתר חב"ד ח"ג ושליש עליון דת"ת והם שיעו' ו' שני' ושליש ואח"כ הדעת שלו מתחיל להאיר וזהו מה משארז"ל הפעוטות מקחם מקח במטלטלין והנה פעוטות נק' כשהם בן ו' שנים ויום א' כנגד ו' שנים ושליש שביארנו ואז יש לו דעת מגולה במטלטלין שהם ו"ק שבו כנודע כי הה' חסדים מתפשטים מחסד עד הוד ואח"כ נכללים ביסוד ואלו הו"ק נק' מטלטלין כי אלו מתטלטלין ועושים כל ההקיף וכל הצרוף אבל בקרקעות שהיא בחי' המלכות אין לו עדיין דעת שם וכבר ידעת כי במס' גיטין דף נ"ט ע"א יש מי שסובר שאין מקח הפעוטות קיים עד שיהיה כבר ח' כבר י' וטעמו הוא לפי שמונה ב' של היניקה ועוד ו' שנים ושליש יותר הרי הם ח' או ט' שנים והנה אחר שעברו ט' שנים הנז' ונתגלה הדעת שהוא עיטרא דחסד תכף נתגלו כל הה' חסדים ברגע א' באופן זה כי הנה הב' חסדים נתפשטו בחו"ג דז"א בהיותם עדיין מלובשים תוך יסוד דאימא וג' החסדים האחרי' נתפשטו בנה"י דז"א בגלוי גמור חוץ משליש העליון של הת"ת כי שם עדיין מקום עטרת היסוד דאימא והנה החסדי' הנז' הם בבחי' המים היורדים למטה בשרש האילן ומשם חוזרי' לעלות ממטה למעלה עד ראש האילן ומגדלים אותו בעת עלייתם למעל וכן עושים החסדים הנז' בז"א הנק' אילנא דחיי ואמנם בעת עליית למעלה אין צריך כ"כ זמן כמו שירדו למטה שהיו ו' שנים ושליש לפי שהב' חסדים נתפשטו כבר בחו"ג ועליית אלו החסדים אינה אלא למעל' בראש לתקן המוחין ולהגדילם שהם כחב"ד ד' שנים ועם ט' שנים הראשונים הנז"ל עד שנגלו החסדים הרי הם י"ג שנים ואח"כ הוא איש גמור ואז נכנסים בו המוחין העקריים שלו הראויים להוליד אמנם (בדפו"י ע"ב) אחר ט' שנים הראשונים אשר נתפשטו החסדים דרך ירידה עד ההוד שבו אעפ"י שעדיין לא חזרו לעלות כבר ביאתו ביאה כמו שארז"ל אמנם עדיין אינו ראוי להוליד עד י"ג שנה שכבר עלו החסדים והגדילו ונתקנו המוחין כנז' אם לא ע"ד מקרה:
ונבאר ענין אלו החסדים איך מגדילים אותו. נודע כי האור המכוסה אינו מאיר מחצית שיעור מה שמאיר בהיותו מגולה לכן החסדים הג' פחות שליש שנתפשטו מן החזה ולמטה שהוא במקו' הגלוי הם מאירים כפלים ממה שמאירי' העליונים המכוסים ונמצא כי החסדי' העליונים אם היו נגלים נתוסף הארתם כפלים ממה שהם עתה וע"י אלו החסדים התחתונים המגולים נגדלים גם הם ומתגלה כפל האור שבה' באופן זה כי הנה החסד שבת"ת שלישו העליון מכוס' ושני שלישי' התחתוני' נגלי' ונדב' עתה בחסדי' המגול' כי הנה אלו ב' שלישי' המגולי' נכפל' הארת' ולכן השליש האמצעי נכפל והאיר בשני שלישי' תחתוני' של הת"ת ושליש התחתון ממנו נתהווה ונעשה הכתר של נוק' דז"א והחסד המגולה שבנצח גם הוא נכפל וחציו הספיק להאיר בכל הנצח דז"א ומחציו נתהווה החכמ' של נוק' והחסד המגול' שבהוד גם הוא חציו היה בהוד דז"א וחציו לבינה שבנוקבי' ועל ד"ז הי' גם בשני חסדי' ושליש העליוני' המכוסי' כי בעליית הארת החסדי' התחתונים למעלה נתוספה הארתם ונכפלה כנ"ז וזה עניינ' כי הנה החסד שבחסד נכפל וחציו הספיק לעצמו שהוא שליש וחצי וחציו שהוא שליש וחצי אחרי' עלו למעלה והשליש עלה בחכמה דז"א וחצי השליש בדעת שלו בצד ימיני בעיטרא דחסדי' שבו וכן החסד שבגבור' נכפל וחציו הספיק לעצמו שהוא שליש וחצי ושליש האחר עלה בבינה שבו וחצי השליש עלה בדעת בעיטרא דגבורה שבו ונמצא כי החב"ד יש בכל אחד מהם שליש אור חסד ובחג"ת ונו"ה יש בכל אחד מהם שליש וחצי של אור חסד והטע' לזה הוא לפי שהנה הדעת אינו ספי' בפני עצמה כנוד' אמנם הוא בחי' היסוד המכריע בין חו"ב ומזווג אותם ונמצא כי הדעת נחלק לחצאין וחציו מצד החכמה וחציו מצד הבינה והרי הוא כאלו יש בחכמ' שליש וחצי אור חסד ובבינ' שליש וחצי ג"כ כמו שיש בחג"ת נ"ה והנה שליש החסד שבשליש העליון דת"ת גם הוא נכפל וחציו הספיק למקומו וחציו עלה עד הכת' דז"א ודע כי גם השלי' התחתון דחס' שבת"ת שאמרנו למעלה ממנו נעשה הכתר של נוק' דז"א נחלק לשני' וחציו נשאר בכתר הנקב' וחציו עלה בכתר דז"א והטעם הוא לפי שלא יהיה כתר דז"א גרוע מן החב"ד שיש בכל אחד שליש שלם כנז' וגם כדי שלא יהיה גרוע כתר דז"א מכתר דנוקבי' שיש בו שליש שלם ובכתר דז"א חצי שליש לבד אבל עתה יש בכתר שלו שליש שלם ובכתר שלה חצי שליש לבד ודע כי שני חצאין של שליש החסד הנז' שעלו בכתר עלו ביחד ולא בזא"ז ובזה תבין פסוק והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה כי הוא הענין דכתר דז"א ונוקבי' שבתחלה היו שליש אחד ואח"כ נתחלק בין שניהם ולהיותם שניהם מן שליש אחד נקרא יום אחד וגם לפי שאינו ביחוד לא לז"א לבדו ולא לנוקבי' לבדה לכן נאמר בו לא יום ולא לילה אמנם הוא בשתוף לשניה' יחד גם זהו סוד ב"מ המשתמשים בכתר אחד גם בזה תבין מה שאמרו בס"י נעוץ סופן בתחלתם כי הכתר דז"א עם הכתר דנוקבי' שהוא מלכות שניהם ממקור אחד חצובים:
טעם למה אין הכתר נמנה בכלל הי"ס
גם בזה תבין טעם למה אין הכתר נמנה בכלל הי"ס כי התחלתם הוא מן החכמה הנקראת ראשית משם ולמטה כנודע אצלינו. והטעם הוא לפי שהכתר לא נתקן אלא אחרון מכל הספי' של ז"א כאשר נתקן הכתר של הנקב' כנז' ולכן לעולם אנו מונים ט"ס מן החכמה עד היסוד והם חב"ד חג"ת נה"י ואין אנו מונים לא את הכתר דז"א ולא המלכות ואחר שביארנו התחלקו' החסדי' בכל קומ' ז"א נבא' מה שביארנו לעיל כי ע"י כן נגדל הז"א לי"ס שלימו' ונתקנו הכלים של המוחין. והענין הוא כי הנה נתבאר שחצי תחתון של הת"ת דא"א ממנו נעשה חב"ד דז"א בב' זמני ראשוני' שלו שהם זמן העיבור שהיה בבחי' תלת כלילן בתלת ובבחי' היניקה שהיו לו ו' קצוות ועתה אחר זמן היניק' עד תשלום י"ג שנה נגדל באופן זה כי החב"ד הראשוני' הנ"ז נתעלו עתה ונעשו כלי אחד לבד הנקרא כתר ובתוכו נכנס אותו שליש אור החסד כנז' ואח"כ הו' קצוות שלו הראשוני' חג"ת נה"י גם הם הגדילו ע"י החסדים העולים כנז' באופן זה כי הנצ' והחס' שבקו ימין יש בהם ו' פרקין שהם ו' שלישים הגדילו והיו ט' שלישי' כי הב' שלישי' עליונים של החסד נעשה מהם כלי הראוי לקבל בו מוח הנקרא חכמה ושלי' תחתון דחסד עם שליש עליון דנצח נעשה מהם ספי' החסד וב' שליש' תחתונים דנצ' נעש' מהם ספי' הנצ' וכן על ד"ז היה בקו שמאלי כי מן הג' וההו' נעשה בינה שהוא הכלי הראוי לקבל בתוכו מוח הנק' בינ' גם נעש' מהם הגבו' וההוד וכן ע"ד זה בקו אמצעי כי מן הת"ת והיסוד נעשה כלי של המוח הנקרא דעת וגם נעשה מהם הת"ת והיסו' ונמצא כי כל בחי' ב' שלישי' (בדפו"י ע"ג) הגדילו שליש ונעשו ספי' אחת שלימה של ג' שלישים אבל עם כ"ז נודע כי אין ביסוד רק תרין פירקין שהם יסוד ועטרה ונמצא כי כשנחלק לג' שלישים וניתן שלישו העליון אל הת"ת אינו פרק שלם נפרד בפני עצמו באופן כי מן פרק אחד של היסוד יש בו שתוף לת"ת וליסוד וזהו סוד מה שאמרו בס"ה כי גוף וברית חשבינן חד וכ"ז נעשה עד תשלו' י"ג שנה ואח"כ (עי' שכ"ה פ"ו ד"ה נל"ח) ירדו המוחי' עליוני' הנקראי' חב"ד דז"א ונכנסו בתוך ג' הכלי' שלהם הנז' ובזה נשלם מציאות ז"א: