דרוש ט' על הנז"ל באופן התלבשות המוחין בתוך הנה"י של אימא בזמן הגדלות ואח"כ נכנסין בז"א
ונבאר עתה אופן התלבשות המוחין בתוך הנה"י של אימא בזמן הגדלות ואח"כ נכנסים בז"א ומשם תקיש למוחין דעיבור ויניקה וכבר הקדמנו לעיל כי המוחין דעיבור נתלבשו בלבוש החיצון דנה"י דתבונה והמוחין דיניקה בלבוש האמצעי דנה"י דתבונה והמוחין דגדלות בלבוש הפנימי דנה"י דתבונה באופן שכל הג' בחי' המוחין הם בתבונה. ויש פעמים ששלשתם בבינה כנז' בדרוש ליל פסח ואין כאן מקום ביאורו ונדבר עתה בענין המוחין דגדלות שהם מזווג הפנימיות דישסו"ת דע כי עיבור אלו המו' דז"א דגדלות הי' כי נכללו אבא ויש"ס יחד ונעשו פרצו א' וכן אימא הנק' בינה עם התבונה נכללו יחד והיו פרצו' א' שלם ונזדווגו אבא עם אימא בבחי' היסוד של כללות הפרצו' השלם הזה כי בהיות התבונה לבדה פר' בפ"ע נמצא שהיסוד שלה תחתון מאד למט' לפי שכל שיעור קומת' הוא בנה"י דבינה אבל בהתחבר' בפרצו' א' אז יהי' מקום היסוד שלהם גבוה למעלה מן המקום אשר שם בחי' היסוד של התבונה בהיותה לבדה ושם ביסוד הנז' של כללות הפר' היה העיבור של המוחין האלו וכאשר נולדו המוחין האלו ויצאו דרך פי היסוד של כללות הפר' הנז' ולחוץ היו עדיין הבינה והתבונה מחוברות יחד בפר' א' כנז' ונמצאו המוחין הנז' נעשים בציור פר' א' שלם בי"ס כנז' בדרושים שקדמו (בדפו"י ע"ד) והיה מקומם באמצע נצח הוד תרין ירכין דאימא במקום תרין פרקין עילאין של הירכים ועדיין לא נכנסו תוך ז"א לפי שז"א אין בו כח לקבלם כמו שהם אורות מגולי' מאירים בתכלית ולכן הוצרך שיתלבשו המוחין הנז' בתוך הנה"י דאי' בבחי' הלבושים שהם רקני' מן האורות שלהם ואחר שיתלבשו בתוכם יוכל ז"א לקבל הארתם כיון שהם מלובשי' ונתמעט' הארתם ולכן אחר שנתלבשו תוך הנה"י דאימא נכנסו תוך ז"א וענין הכנסת נה"י אלו תוך ז"א נרמז בפסוק והאם רובצת על האפרוחים כי רגליה שהם נה"י שבה רובצין ויושבי' למטה ברישא דז"א וזהו סוד אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה כי ז"א הנק' תורה אין בו חיות אלא ע"י אימא עילאה הנק' מ"י שממיתה עצמה על ז"א והוא כי הנה"י שלה מסתלקים האורו' הפנימי' שבתוכם ונשארי' כלים ריקני' ואח"כ נכנסים אלו המוחין שהם אור פנימי דז"א בתוכם ונכנסי' תוך ז"א ונמצאו הנה"י דאימא גוף בלי נשמה והנה נודע כי או"א לא מתפרשאן לעלמין וזוגייהו תדיר ובהיות עתה מחוברות בינה ותבונה יחד בפר' א' הנק' אי' נמצ' כי בהיות היסוד של אי' תוך רישא דז"א א"א שתזדווג עם אבא ולכן היא חוזרת למציאותה הראשון ומתחלקת לב' חלקי' שהם בינה ותבונה כבראשונה באופן זה כי הנה"י של אימא מהם נעש' פר' התבונה כנודע ומן החזה דאימא ולמעלה נעשה פר' עליון הנק' בינה ואז באותה הבינה העליונה מתקיים קרא ונהר יוצא מעדן דלא פסיק זווגייהו לעלמין כי בהעשותה פר' בפ"ע ודאי שיש לה בחי' נה"י שבה למעלה מראש התבונה מה שא"כ בהיות שתיהם פר'.א' כי אז כל בחי' בינה היא ג"ר וג' אמצעיות של אימא בלבד אבל עתה נעשו לה מינה ובה בחי' נה"י כדי שתזדווג עם החכמה העליונה ומן הנה"י הראשוני' שהיו לאימא בזמן היות שתיהם פר' א' נעשה עתה כל פר' התבונ' משלם באופן זה כי אלו הנה"י הראשונים של הכללות הנק' אימא יש בהם ג' פירקין בכ"א מהם כנודע ועתה כשנעשה מהם פר' התבונה נעשו ג' פירקין עילאין שבהם בחי' כח"ב של התבונה והג' פירקין אמצעיי' נעשו חג"ת של התבונה וג' פרקין תתאין נעשו נה"י דתבונה והנה כשנולד פר' זה של המוחין דז"א ויצא מפי היסוד של פר' הכולל הנק' אימא כנז' נמצא עומד באמצע בין ב' פירקין עילאין של נצח והוד של פר' הכולל הנק' אימא אשר שם הוא בחי' מקום ג"ר דתבונה אחר שחזרה להתחלק בפ"ע כנז' והנה בעמדם שם הנה הם מגולים בלתי התלבשות ולכן ניכר בהם שהדעת מתחלק לתרין עיטרין חו"ג ולכן הם שם בבחי' ד' מוחין ממש ואמנם אחר שנולד פר' זה של המוחין דז"א מן היסוד של פר' הכולל הנק' אימא ועומד בין ב' פירקין עילאין דנה"י דאימא הנה נתחלקה התבונה בפ"ע בפר' שלם כנז' ואז נמצא פר' זה הנז' של המו' עומד במקום ג"ר דפר' התבונה כנז' ואמנם נודע כי כל קומת ז"א אינו אלא שיעור קומת נה"י דזו התבונה לבד ולכן הוצרך פר' זה של המוחין לירד למטה עד הנה"י של זו התבונה ולהתלבש בתוכם ולכנס תוך ז"א כנז"ל ולכן התחילו לירד תחלה בג' אמצעיות דתבונה ונתלבשו בתוכם ואז מוח הדעת נעשה א' לבדו כלול מב' עיטרין ונתלבשו תוך הת"ת דתבונה אבל תרין מוחין הנק' חו"ב נתלבשו תוך חו"ג דתבונה ונמצאו עתה בבח' ג' מוחין לבד להיותם מלובשים תוך חג"ת דתבונה משא"כ בתחלה שהיו בלי התלבשות ולכן היו ד' מוחין ואח"כ ירדו ירידה אחרת ונתלבשו בג' תחתונות נה"י דתבונה ואחר שנתלבשו בתוך הנה"י דתבונה נכנסו המוחין הנז' עם הנה"י דתבונה המלבישים אותם ונכנסו תוך ז"א ונתפשטו בתוכו כנודע ודע כי ג' בחי' האלו שהיו אל המוחין דז"א הם קיימות ועומדות במקומם ולא תטעה לחשוב כי כשיורדים ממקומם למטה נעתקים לגמרי ממקום למקום כי זה כלל גדול בידך בכ"מ שאנו אומרים שקדושה העליונה יורדת ממדריגה למדריג' אינה נעתקת לגמרי אבל נשאר שרשה במקומה ועוד מתגדלת ויורדת למט' ועושה שם בחי' אחרת ונמצא כי כאשר נולד זה הפר' של המוחין דז"א ועמד במקום ג"ר דתבונה הניח שרשו תוך יסוד דאימא ולהיותו כלול שם אינו נזכר בבחי' בפ"ע של ז"א אבל אחר שנולד ויצא משם אז נק' ע"ש ז"א ונמצא כי בהיותו במקום ג"ר דתבונה הרי זו בחי' אחת קיימת ונק' מ"ם סתומה של אותיות צלם דז"א כי שם הוא בחי' ד' מוחין כנז"ל וכ"א כלול מעשר הרי מ' דצלם ואח"כ הניח שם שרשו ועיקרו שהיא בחי' המעולה שבו הראוי לעמוד במקום ההוא והשאר יורד עוד למטה בג' אמצעיות דתבונה ומתלבשים בתוכם ונעשים ג' מוחין בלבד כנז' והרי זו בחי' ל' דצלם ושם נשאר בחי' שנית גרועה מן הראשונ' ומעולה מן השלישית והבחי' הג' הגרועה שבכלם היא היורדות למטה בנה"י דתבונה ומתלבשים בתוכם ואח"כ נכנסי' הנה"י עצמם תוך ז"א ומתלבשי' בט' ספי' שבו והרי זו בחי' צ' דצלם נמצא כי סדר מעלתם ממעלה למטה הוא מלץ וממטה למעלה הוא צל"ם וזהו סוד צל"ם יהו"ה ועד"ז הוא צלם אלהי"ם בזמן היניקה וכן צלם אלהים בזמן העיבור וכ"ז הוא במוחין דאימא וכן עד"ז הם במוחין דאבא: (בדפו"י ס' ע"א)
ונחזור לענין כי הנה הבחי' השלישי' הגרועה מכלם יש יכולת בז"א לקבלה בתוכו בסוד א"פ שבו ואף גם זה אינו אלא אחר התבלשם בכלים דנה"י דתבונה כנז' אבל ב' הבחי' העליונות לא היה כח בז"א לקבלם בתוכו בסוד או"פ לרוב הארתם הגדולה אמנם נשארו למעלה על ראשו בבחי' או"מ על ראשו בלבד ולא מצדדיו כדרך שאר האורות המקיפי' האמיתיי' אבל בערך שנשאר על ראשו נקרא גם הוא או"מ בסוד להיות צ"ל על ראשו שהם ב' אותיות שבצלם אעפ"י שאינם מכוונים כפי הענין ונמצא כי אות צ' דצלם הוא או"פ אחד וב' אותיות ל"ם דצלם הם ב' או"מ זה למעלה מזה: עוד יש טעם אל הנז"ל למה כשמתלבשים בחג"ת דתבונה נקראים ל' דצלם וכבר בארנו לפי שנעשי' שם ג' מוחין בלבד. עוד יש טעם אחר והוא כי אז בהיות' שם הם כדמות צורת אות ל' כי כשתגביה הזרוע האחד למעלה ותשפיל השני למטה ישאר הגוף באמצעם בציור אות ל' כמצוייר לפניך כזה 
גם באופן זה והו' יותר אמיתי כי כשתשפיל זרוע האחד לבדו ויהי' הגרון זקוף אז יהי' ג"כ בציור אות ל' כזה ואמנ' בענין אות מ' דצלם ביארנו כי הטעם הו' לפי ששם עומדי' המוחין מגולי' בלי לבוש וניכר שהם ד' מוחין האמנ' כפי מה ששמעתי ממורי ז"ל כי צל"ם הוא בגי' אהי"ה דיודי"ן קס"א שהוא בתבונה הנעשת צלם אל ז"א וכפי מה שביארנו נמצא כי אות מ' דצלם הם מוחין לבדם בלי התלבשות הכלים של תבונה וא"כ איך המ"ם הזו נכנסת בחשבון בגי' של שם אהי"ה דיודי"ן שהוא בתבונה ועוד כי אני זוכר ששמעתי ממורי ז"ל כי אות מ' דצלם הם כחב"ד דתבונה ואות ל' הם חג"ת ואות צ' נה"י דתבונה וכנז"ל ולכן נלע"ד שטע' היות הבחי' הראשונה נקראת מ' דצלם הוא לפי שהד' מוחין ההם שהם חו"ב ותרין עיטרין דדעת מתלבשים ממש תוך ד' ראשונות כחב"ד דתבונה ולכן נקראי' מ' דצלם ואעפ"י שאמרנו שהם נגלים ואינם מלובשי' הענין הוא כי כיון שהם מלובשי' תוך מקום המוחין דתבונה הרי זה נחשב כאלו אין להם לבוש והם מגולים מה שאין כן בבחי' ל' וצ' שהם מתלבשי' בגופא דתבונה כנלע"ד שהם ז' תחתונות של המוחין דז"א ונמצא כי הנהי"מ של המוחין הם לבדם נכנסי' בז"א ושם מתחלקי' לי"ס דז"א כל פר' בספי' אחת ונמצא כי קומת' י"ס של המוחין דז"א הם שיעו' קומת י"ס דתבונ' ושיעור קומה זו נקרא צלם א' נחלק לג' חלוקו' מקיף עליון מקיף תחתון ואו"פ וכל חלק משלשתם מתחלק לי"ס והם פרצוף אחד ועל ד"ז הוא בצלם מוחין דמצד אבא המתלבש בקומת י"ס דיש"ס וזכור זה מאד כי הוא שרש ידיעת צלם ז"א באמת גם תבין כי העיבור שהוא נפש הוא על דרך זה בקומת י"ס חצוניות דתבונה ולפי שהנפש היא מלכות שמקומה בשלש תחתונות נקרא העיבור תלת כלילן בתלת אבל הם י"ס גמורות ואין בו דעת כי הנקב' דעתה קלה. והיניק' יש בה י"ס גמורות ונקרא רוח ולפי שהרוח הוא כנגד ז"א שנקרא ו' ולכן היניקה נקרא על שם ו' קצוות לבד ויש בו דעת של קטנות כי כן היא נקרא ז"א בערך או"א שנקראי' גדולי' ולכן כשלוקח בחי' נשמה דאו"א נקרא גדול והנה נתבאר כי יש צלם דמוחין דאבא וצלם דמוחין דאימא ושניה' במוחין דגדלות ועל דרך זה הם במוחין דעיבור ובמוחין דיניקה. ודע כי הנה ב"פ צלם שהם אחד דאבא ואחד דאימא הם בגי' ש"ך לפי שהם בחי' הכלים והלבושים של נה"י דתבונה אשר שם בחי' הש"ך ניצוצין של הדיני' אבל באורות עצמם שהם המוחין שבתוכם אין בהם דינים כלל