ביאור מאמר רז"ל מ"ם וסמ"ך שבולחות בנס היו עומדים
וזהו סוד מה שאמרו רז"ל מ"ם וס"מך שבלוחות בנס היו עומדי' ביאור הענין היא כי יש ב' בחי' אל הבינה כנז"ל האחת היא אות ם' שהוא בהיותה ביחוד עם אבא שהוא כננד ו' ספי' שבה הראשונו' שהם כחש"ד ח"ג ובהיותה בלי זווג עם אבא אז נקראת מ"ם סתומה בבחי' ד' ספי' שבה התחתינו' שהם ת"ת נה"י ששם לא הגיע התפשטות יסו' אימא כנז' כי היסוד שבה נשלם עד החזה.גם צריך שתדע כי אלו ו' ספי' העליונות שבז"א הוא פרצוף א' וד' ספי' תחתונות שבו הוא פרצוף ב' בפ"ע הרי שהז"א נחלק לב' פרצופו' וכן עד"ז בינה נחלקת לב' פרצופי' כי אות ם' הוא פרצוף א' של ו' ספי' העליונות ואות מ' פרצוף של ד' ספירותי' התחתונות והנה הפרצו' הא' של ז"א שהם ו' ספי' עליונות שבו נקראי' בינה פי' ב"ן י"ה ופרצוף הב' שהם ד' ספי' תחתונות שבו נקראי' תבונה פי' בן ובת וזהו סוד והלוחות מעשה אלהים המה ובנס היו עומדים כי הלוחות הם נה"י של אות מ' שהיא פרצוף תחתון שנעשת פרצוף א' שלם מי' ספי' וכן אות ו' למעלה שהם ו' ספי' הראשונות שהוא פרצוף העליון שנעשה פרצו' גמור א' שלם בן י' ספי' ובוודאי כי דרך נס הוא זה או ירצה באופן כי כמו שהבינה מתחלקת לב' והם אות ם' ואות מ' כנז"ל כמו כן בתבונה יש בה ב' אותיות ס"מ כי ששה עליונותי' הם ם' וד' תחתונותי' הם מ' וג"כ נקרא' ב' אותיו' ו"ד ע"ד שביאר' בבינה כי ו' הם ו' עליונות וד' הם ד' תחתונות והנה התבונה נקראת מ' לפי שד' תחתונותיה שהם ת"ת נה"י שבה הם לבדם נכנסות בז"א ונמצא כי פרצוף התבונה בכל בחינותי' שהם אותיות ס' ומ' ואותיות ו"ד כנז' כל זה לא נעשה אלא מד' תחתונו' דבינה שהם ת"ת נה"י שבה בלבד הנקראי' מ' וכנגד מ' זו של הבינה גם התבונה נקראת מ' יען כי מאות מ' של הבינה נלקחת והנה מה שנכנס מן התבונה בז"א אינו רק חציה שהם תנה"י שבה הנקראים מ' שבה כי כל פרצוף זו התבונה אינה רק מ' אחת בלבד של הבינה העליונה ונמצא כי חצי אותה מ' של בינה הוא שנכנס בז"א וזהו סוד מ' וס' שבלוחות בנם היו עומדים כי הלוחות הם נצח והוד דז"א ומ' וס' שבלוחות הוא כללות כל י' ספי' דז"א שהם ס' למעלה בו' ראשו' שבו מ' למטה בד' אחרונו' שבו וכל כללו' מ"ם אלו שבז"א לא נתהוו רק מחצי אות מ' של הבינה העליונה שהוא מחצית התבונה שכל עצמה אינה רק מ' של בינה עליונה ובחצי מ' ההיא מתקיימים כל בחי' מ' וס' שבלוחות שהוא ז"א א"כ נס גדול הוא זה. או ירצה באופן ג' והוא זה הנה נת"ל כי מן בחי' הפה של אימא יוצא הבל א' שהוא בחי' או"מ לכל פרצוף ז"א ואין זה אלא בהיותה רבוצה על הבנים כי אז נמשך לו מפיה או"מ להחיותו ולקיימו וכשאימא מסתלק מעליו גם אותו האוה"מ מסתלק למעלה מעליו וכפי זה לא היה קיום וחיות והעמדה לז"א ולנוק' אלא ע"ד נס ולכן נבאר מה ענין נס הזה המעמידם אז הנה הוי"ה דמ"ה דאלפין הוא המחיה ומקיים לז"א בעת שאימא נסתלקה מעליו למעלה להזדווג עם אבא ושם אדנ"י הוא המחי' (בדפו"י ע"ג) ומקיים לנוק' דז"א והנה ב' שמות הנז' שהם מ"ה וס"ה הם בגי' נס וזה אומרו מ' ום' שבלותית בנם היו עומדים כי מ' וס' הם ב' בחי' שיש בז"א כנז' וב' בחי' אלו אינם מתקיימות ועומדות אלא ע"י נס שהם ב' שמות הנז'. ונחזור לעניינינו כי הנה כשאבא מזדווג עם אימא אז ב' בחי' אימא שהם הבינה ותבונה נכללות יחד ונעשה פרצוף אחד וטעם הדבר ית' לקמן בענין לאה ורחל שהם על דרך זה ממש וע"ש:
הכלל העולה מכל הנז"ל כי כמו שית' לקמן שבנוק' דז"א יש ב' בחי' הנק' לאה ורחל וזו נקר' ד' רבתי וזו ד' זעיר' כמו כן יש באימא ב' בחי' אלו הנקר' ד' רבתי וד' זעיר' והעליונה נקראת בינה והתחתונה נקראת תבונה וכל פרצוף מאלו הד' בחי' הנז' הוא פרצוף גמור של י"ס וכמו כן בז"א שהוא זכר יש בו ב' בחי' אלו כי הנה כמו ששעור קומתו של ז"א הוא מהחזה דאימא ולמטה כן שעור קומת רחל נוקביה היא מהחזה של ז"א ולמטה וא"כ כמו שיש בחי' יעקב למטה מן החזה דז"א כנגד קומת רחל כך למעלה במקומו נשאר הפרצוף עצמו והוא יעקב אחר והענין הוא כי כמו שיש בחי' דעת למעלה בזווג או"א העליונים הנקר' אבא ובינה כך בזווג הבחי' התחתונה שבהם הנקר' אבא ותבונה יש ג"כ דעת אחר לזווגם וכמו כן למטה בנוקבא דז"א יש ב' בחינו' אלו עצמם וכן כמו שב' בחי' העליונות בינה ותבונה נכללות באחת בעת הזווג כנז"ל כך ב' בחי' של נוקבא דז"א נכללות באחת וזהו סוד כי אל דעות ה' שהם ב' דעות וזהו סוד ויהיו תואמי' מלמטה וכו' כי למטה מהחזה דז"א יש בחי' יעקב תחתון ויחדיו יהיו תמים אל ראשו הוא בחי' יעקב העליון שהוא שוה בשוה בראש ז"א והנה כל קומת ז"א מתחלה וע"ס נקרא ישראל וממקו' שיצתה רחל יצא ג"כ יעקב דרך פני ז"א וזה יעקב מזדווג עם רחל וישראל מזדווג עם לאה וזהו סוד מה שאמרו בס"ה בפ' ויצא בס"ת על פסוק וישכב עמה בליל' הוא שלא הזכיר יעקב והכוונה היא על ישראל כנז' וכן עיין בסוף פר' חיי שרה וכמו שיתבאר לקמן בענין לאה ובזה תבין ענין מה שאמרו בס"ה בפ' בראשית כי משה מלגאו יעקב מלבר וכבר נת' למעל' ולטע' הנז' שם לכן הי' שינוי ביניה' כי יעקב שהוא מלבר לא זכה אלא אל התבו' שהיא בחי' מ' הרבוצה על הבנים אבל משה שהי' מלגאו זכה אל בינ' העליונ' בחי' ס':