דרוש ד':
בסדר כולל בלילה. ונבאר תחלה ענין כולל בענין השינה של האדם אימתי הוא טוב לישן או להיפך, הנה זמן השינה הוא בלילה ואז השינה טוב מאוד כמו שית'. האמנם השינה ביום רעה היא לצדיקים וטוב' לרשעים זולתי ביום שבת כמשי"ת עניינה בסדר היום וגם גבי ענין יום השבת וע"ש ואמנם ענין השינה של הלילה נבאר אותה בסוד ברכ' המפיל חבלי שינה כו' וגם עתה נבאר קצת עניינה מה היא ואמנ' דע כי טוב הוא לזהר שלא יישן האדם תיכף אחר תפלת ערבי' אמנם ישהא עד שיעברו ג' שעות מן הלילה ואח"כ ישן ועניין זה חלוי במ"ש רז"ל בפרק אין עומדים חסידים הראשונים היו שוהי' שעה א' ואח"כ מתפללים ושעה א' אחר התפלה עצמה ופריך בגמ' א"כ מאחר ששוהים כ"כ בכל תפלה ותפלה תורת' ומלאכת' אימתי נעשית ומשני מתוך שחסידים היו כו' וצ"ל מה עניינם של אלו החסידים כי בלי ספק להכרח גדול היו עושים דבר זה אמנם סוד הענין דע כי קודם חורבן ב"ה כמעט שלא היו צריכים ישראל להתפלל לפי שזו"ן היו תמיד פב"פ כי מוחי' דז"א היו קיימין בו תמיד ולא היו מסתלקים כלל ולא היה אז צורך אל מעשה התחתונים ותפלתם כדי להמשיך מוחין אל זו"ן כדי לזווגם פב"פ. אבל אחר חורבן ב"ה בעו"ה נסתלקו המוחין מן זו"ן וע"י תפלתנו אנו גורמין להחזיר ולהמשיך מוחין בזו"ן כדי שיזדווגו בעת התפי' וישפיעו שפע בעולם ואחר התפלה חוזרין המוחין להסתלק מהם עד זמן תפלה האחרת וכה דרכם תמיד בכל תפלה ותפלה של ימי החול גם ז"ס מ"ש בגמרא שהיו קצת ת"ח מתפללי' תפלת נדבה באמצע היום וכונתם היתה להחזיר המוחין פעם אחרת ולגרום זווג עליון בשאר עתות היום. גם ז"ס מ"ש בגמר' שהיו קצת אותם החכמים שהיו נוהגין ללבוש תפילין כל היום כולו והטעם הוא שעי"כ היו גורמין אל המוחין העליונים דזו"ן שלא יסתלקו מהם כל היום כמו שנתבאר זה לעיל בדרושי תפילין בדרוש למה זמן התפילין הוא ביום ולא בלילה וע"ש וגם שם נתבאר ענין הנז' פה בסו' הסתלקו' המוחין אחר כל תפל' ותפל' ושם נתבאר ענין הסתלקו' הזה מה ענינו ולהיכן מסתלק ומה נעשה ממנו ע"ש:
ונחזור לענינו כי החסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת אחר תפלתם כדי לגרום למעלה קיום העמדת המוחין בזו"ן שעה א' אחר התפלה ולא יסתלקו תיכף. וז"ס מ"ש רז"ל על מרע"ה שלא היו ידיו פרושות יותר מג' שעות והטעם הוא לפי שאין כח ביד האדם להמשיך מוחין הנז' יותר מג' שעות כענין הנז' בחסידים הראשונים. ונלע"ד חיים כי מה שמניחין תפילין כל היום הטעם הוא לפי שבחי' התפילין הוא רשימו של המוחין שנסתלקו כנ"ל בדרוש התפילין אבל ענין התפלה עצמה שהוא להמשיך המוחין עצמם אין כח באדם להעמי' זולתי ג' שעות כנז' דאל"כ יתקשו שני המאמרים אלו זע"ז כן נלע"ד. ונמצא כי כפי זה אין ראוי לאדם שישן תיכף בלילה אחר ת"ע וישהא שיעור ג' שעות להעמיד המוחין העליונים דזו"ן כי השינה היא סוד הסתלקו' המוחין שבו כמו שנבאר עתה בע"ה:
והנה ענין כונת השינה עניינה הוא שצריך האדם לכוין כי גם בעת השינה עובד את בוראו בסוד בכל דרכיך דעהו והוא שיכוין האדם שהוא עצמו הוא בחי' ז"א דכורא אשר הפיל עליו המאציל תרדמה וישן וסוד השינה היא סוד הסתלקו' המוחין ממנו ונודע שהמוחין שלו מלובשים תוך נה"י דאימא וכל זה מסתל' ממנו ויוצא ונכנס ברישא דנוק' דז"א, ועי"כ נבנית בסוד ויבן ה' את הצלע, ועיין בדרוש השופר ובדרוש הנסירה הנעשית בי' ימי תשובה כי שם נתבאר אמיתו' ענין זה וזה הענין נמשך עד חצות לילה ואז כבר נבנית הנוק' ונתקנה ואז חוזרין המוחין למקומן ברישא דז"א בחצו' הלילה ומזדווג בנוק' וז"ס חיוב האדם לקום בחצו' הלילה להורו' ענין חזרת המוחין ברישא דז"א להזדווג בנוק' כמשי"ת עניניו והבן היטב ענין קימת חצות לילה בסוד חצות לילה אקום להודות לך כו' ולגרום זווג העליון. והנה כונת השינה בעצמה הענין הוא למעלה בענין הדורמיט' והתרדמה של ז"א כי הנה נפלה עליו תרדמה וישן ואז המוחין שלו מסתלקין ממנו ונודע שהמוחין שלו הם בחי' נשמתו ורוחניותו ועולה נשמתו למעל' עד או"א ושם הוא מעלה מ"ן באימא עלאה וגורם זווג עליון דאו"א ועי"כ חוזרין להמשיך אליו מוחין חדשים כדי שיוכל להזדווג עם נוק' אחר חצות לילה, ואעפ"י שבכל הזווגים דאו"א צריך שיעלו שניהם זו"ן בסוד מ"ן אין זה אלא כשהזווג הוא לצורך שניהם אבל הזווג הזה דאו"א איננו אלא לצורך תיקון הנקבה בסוד ויבן ה' אלקים את הצלע ולכן מספיק שז"א לבדו יעלה מ"ן לצורך נוק' והנה כמו כן ממש צריך האדם התחתון לכוין בעצמו כי רוחניותו ונשמתו מסתלקת ממנו והוא מעלה אותם בתחי' הלילה בסוד מ"ן לגבי נוק' דז"א לצורך שלה כדי שתוכל אח"כ היא באותו רגע ממש של ח"ל להעלות מ"ן לגבי בעלה שהוא ז"א המתחיל להזדווג עמה בחצות הלילה ואעפ"י שהזווג הזה מתמיד והולך כל חצו' אחרונה של לילה עד אור הבקר אין בכך כלום כיון שכבר העלתה מ"ן לגבי בעלה בתחי' הזווג ברגע ח"ל וז"ס מ"ש בזו' כי בעת ח"ל מכריזין למעלה שירדו נשמות הצדיקים התחתונים למקומ' בעוה"ז לשבחא למריהון ולאתעסק' באורייתא בסוד מ"ש הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות כנז' בזוהר ויקהל קצ"ו ע"א אבל בחצות הראשונה של הלילה אז קב"ה עייל בג"ע ומשתעשע שם עם נשמות הצדיקים וענין השעשוע הזה הוא שנשמותיהן עולו' בסוד מ"ן ומעוררות הזווג והוא משתעשע בהם ואח"כ הם יורדות למטה לעסוק בתורה אחר ח"ל, וצריך לבאר מה ענין גודל השבח והמעל' הרבה והעצומה שהפליגו רז"ל בדרושים ובזוהר פעמים הרבה לאין קץ במעלת מי שעוסק בתורה אח'ר ח"ל כמה כחו גדול עד מאד:
והנה ענין שבח העוסק בתורה אחר ח"ל הענין הוא זה כי הנה הזווג הנעשה בח"ל ה"ס זווג יעקב עם לאה כמבואר אצלינו פעמים הרבה בענין ביאור ק"ש דשחרית ובדרושי' שכתבנו לעיל ואמנם רחל הנק' עקרת הבית נוק' אמיתית דז"א אין לה זווג אז וכמו שנבאר עניינה והיכן מקומה עתה בלילה כי ירדה אל הבריאה ושם היא צועקת ושואלת לשי"ת על חורבן בית מקדש' וכמש"ה קול ברמה נשמע כו' רחל מבכה על בניה כו' וגם היא נותנת זמירות והודאות אליו כל הלילה בסוד אלקים אל דמי לך כנז' בזוהר פ' לך לך. והענין הוא כי רחל נק' אלקים ונקר' אל ואינה שוקטת ושותקת כל הלילה ותמיד משבחת אליו יתברך וביאו' דברים אלו הוא כי הנה נודע מ"ש בש' הפסוקים בפ' ויצא על פסוק ותגנוב רחל את התרפים ובפ' עקב ענוה יראת ה' וע"ש היטב מאד כי שם נתבאר איך רגלי לאה ועקביי' שלה הם נכנסי' ומתלבשים תוך כתר דרחל וכל מקום הזה הוא בשליש אמצעי דת"ת דז"א ונמצא כי שיעור קומת לאה ורחל הם זו ע"ג זו והתחלתם מן הדעת דז"א עד סיום נה"י שלו אבל הם בעצמ' יותר ארוכות וגבוהות משיעור זה לפי שאם הכתר דרחל לא היה מלביש את רגלי לאה אלא שהיה מקומו למטה מרגלי לאה היו רגלי רחל צריכים להתפשט יותר למטה מרגלי ז"א ובהכרח היתה נכנסת בגבול עולם הבריאה ולכך נעשה הדבר הזה שכתר שלה ילביש את רגלי לאה ולא יצטרך מקום בפני עצמו אל כתר רחל ועי"כ לא תצטרך להתפשט ולהכנס בעולם הבריאה אמנם תעמוד בעולם האצילות ויהיו רגליה ורגלי ז"א שוים. והנה נודע שבתפלת ערבית הזווג הוא מיעקב ולאה ולפי שבהיות לאה באחורי ז"א היא עד החזה שלו בלבד א"כ גם בחזרתה פב"פ להזדווג עם יעקב אינה מתפשטת רק עד החזה דז"א בלבד ואחר תפלת ערבית חוזר' לאה למקומה אחור באחור כבתחילה עם ז"א ונמצאו אז לאה ורחל שתיהן אחור באחור עם ז"א לפי שרחל עמדה עם ז"א אחור באחור גם בעת תפלת ערבית כי הזווג לא היה רק יעקב בלאה כנז' והנה אחר שנפלה עליו השינה והתרדמה וכבר נתבאר עניינם לעיל שהוא שהנה"י דאימא עם המוחין דז"א אשר בתוכם מסתלקים מז"א ונכנסים בתוך נוק' דז"א והיא לאה והבן זה. אבל אמיתות הענין הזה נת' בדרוש השופר. והטעם הוא לפי שהמוחין נכנסין מעיל' לתתא ובתחלה פוגעין בלאה ונכנסין בה אמנם דע כי לפעמים כאשר המוחין נכנסין להגדיל את רחל אז מתערבות ומתחברות שתיהן יחד רחל ולאה לפי שהנה אורך נה"י דאי' הם ארוכות כשיעו' אורך ז"א כולו אשר אורכו כאורך לאה ורחל א"כ בהכנס הנה"י תוך הנוק' צריכין הם להתפשט בשתי הנקבות לאה ורחל להיותם מתלבשים בתוכם כי נוק' א' לא תספוק להלבישם ואז כיון שהנה"י דאימא הם בחי' א' בלבד אריכה א"כ בהתלבש' תוך לאה ורחל מוכרח הוא שיתחברו שניהם ויתערבו ויעשו פרצו' אחד בלבד גבוה הקומה ע"ד מה שנתבאר אצלינו בענין התחברות בינה עם תבונ' שנעשות שתיהן פרצו' א' וע"ש. אבל יש בזה הפרש א' כי אם עיקר הזווג בזמן ההוא לרחל אז אעפ"י ששתיהן מתחברות ונעשו' פרצוף א' עכ"ז אז לאה נותנת בדרך הלואה והשאלה את הגוף ואת הכלים שלה לרחל כדי שתתארך על ידם ואז כל הפרצוף ההוא נקרא בשם רחל ואם הזווג הוא בלאה אז הוא להיפך כי רחל נותנת ללאה בדרך השאלה והלואה את הגוף והכלים שלה להגדיל' ואז הכל נק' פרצוף לאה:
אמנם עתה הוא זווג דלאה כנודע ולוקחת בהלואה מן רחל כמשי"ת, והענין הוא שעתה קודם ח"ל נכנסין נה"י דאימא תוך לאה להגדילה בהיותה עדיין באחור והם נכנסין מעט מעט והשלמת זמן כניסתם הוא בחצות לילה ממש כי אז נתפשטו עד סיום רגלי רחל ונגמר הכל להעשו' פרצוף אחד כנז' והכל נקר' ע"ש לאה ובח"ל חוזרת לאה פב"פ והנה היא ארוכה ככל שיעור קומת ז"א ע"י מה שלוקח' בהלואה מן רחל כנז' ואז מזדווגת עם יעקב כמבו' לעיל וכן ית"ל בע"ה:
ונחזור לבאר ענין הלואה והשאלה זו מה עניינה הנה נתבאר אצלינו במקומות רבים שבתחלת אצילות רחל נוק' דז"א שהיא ספי' מל' שבי"ס דאצילות לא נאצלה רק בבחי' נקו' א' בלבד והנקו' ההיא היא שרשה ומציאות'. ואח"כ ע"י כניסת המוחין בז"א נמשכין אליה בדרך תוספת ט' נקו' אחרות ואז נגמרת ונעשית בת י"ס שלימות ואז יכולה להזדווג עם ז"א ונמצא כי שרש רחל ועיקרה אינה רק נקו' א' בלבד וכל הט' נקו' אחרות הם בסוד תוס' ואינה משרשה ומציאותה. והנה עתה אחר ח"ל לוקחת לאה לעצמה אלו הט' נקו' של התוס' וע"י נגדלת כשיעור אורך ז"א בהיותה אחור באחור ונמצאת לאה נגדלת ורחל מתמעטת והולכת עד שנשארת בסוד נקו' א' בלבד אבל פחות מאות' הנקו' שהיא שרשה ומציאותה בעת האצילות אינה מתמעטת בשום אופן בעולם וכבר נת"ל שהכתר דרחל מלביש רגלי לאה כדי שיספיק להם המקום ההוא ולא תצטרך רחל לרדת למטה מן האצילו' כנ"ל. ואמנם א"א להיות כך אלא כאשר לאה ורחל עומדות באחורי ז"א בבחי' ב' פרצופים זלמ"ז ואז תדחוק העליונה את רגליה ותכניס' בתחום התתתונה וישבו שם דחוקות. אמנם עתה שמתחברות ונעשות פרצוף א' א"א שהמקום שהוא כנגד שליש האמצעי ת"ת דז"א שיהיו שם אורות כפולים אלו בתוך אלו לפי שא"א לחלק א' מהגוף להתפשט ולהתלבש תוך חלק אחר שבו משא"כ בהיו' גופים מחולקים כנודע ונמצא שמוכרח הוא שעתה תרד רחל ותתפשט בעולם הבריאה. והנה מוכרח הוא שהנקו' העשירית התחתונה היא המתפשטת בבריאה והיא המלכו' של רחל וזכור זה. אמנם דע כי מ"כ בקונטריסי היפך מזה. ששמעתי ממוז"ל פ"א שהט' נקודו' הבאות לרחל דרך תוס' אלו נתקשרו ונתחברו עם לאה ונעשו פרצוף א' ונשארו למעלה באצילות אבל הנקו' השרשית של רחל שהית' בה בעת אצילו' אינה מתחברת עם לאה והיא היורדת למטה בבריאה בח"ל ופעם אחרת שמעתי כי הט' נקו' הבאים לה דרך תוס' הם היורדות למטה בבריאה. אבל הנקודה השרשית א"א לה לירד בבריאה בשום אופן וע"י הקרבנות והזמירות ותפלת יוצר דשחרית אז אנו מעלין כל ניצוצי האצילות שירדו בעולמות אלו וגם הט' נקו' של נוק' דאצילות עצמה כמבואר אצלינו באורך בס' תפלת השחר ואמנם אמיתות ענין זה נתבאר באורך בדרושי התפילין בטעם למה תפילין נוהגי' ביום ולא בלילה ושם נתבאר היטב הדרוש הזה כולו מתחי' ע"ס בכל דרושי הלילה ושם הוא אמיתות ענין זה:
ונחזור לענין ראשון כי בעת ח"ל חוזרת לאה פב"פ להזדווג עם יעקב וקומתה בכל אורך ז"א ואמנם רחל בעת ההיא נגמר ענין התמעטותה עד שנשארה בסו' נקו' אחת ורגלי לאה דחו אותה והוכרחה לכנס ולירד למטה בעולם הבריאה ונודע כי מדור הנשמות הוא בעולם הבריאה הנקרא כסא הכבוד וה"ס גן עדן העליון כמבואר אצלינו בדרוש חטא אדה"ר כי ג"ע העליון הוא כנגד עולם הבריאה שהיא בינה גן עליון בסוד נקו' יסוד שבה וג"ע תחתון הוא בעשי' בנקו' יסוד דמל'. וז"ס מ"ש רז"ל שבח"ל נכנס הקב"ה בג"ע להשתעשע שם בנשמות הצדיק' והוא בחי' נקו' השרשית של רחל אשר אין לה זווג אמנם ירדה אל הבריאה ושם משתעשע בנשמותיהן של צדיקים וז"ס מש"ה ויהי בחצי הלילה כו' והנה אשה שוכבת מרגלותיו כו' כי קודם ח"ל עומד' עמו באחוריו ובח"ל ירדה למטה ממרגלותיו של ז"א שהוא בעולם הבריאה כי עד סיום מרגלותיו נק' אצילות ואז ויחרד האיש וילפת על שנטרדה בת זוגו מאצלו ונפלה בעולם הבריאה כי כל זה הוא מחמת עונותיהם של ישראל שאל"כ היו שניהם זו"ן פב"פ תמיד לעולם כנודע וכמו שהקב"ה יושב ושואג על בת זוגו שנטרדה ממנו כמו כן נוק' בוכה וצועקת ושואגת לבעלה הוא מבפנים באצילות והוא מבחוץ בבריאה וז"ס אלקים אל דמי לך אל תחרש כו' הנדרש בזו' לך לך כנ"ל בענין השכינה הנקרא' אלקים ונק' אל כי אל דומה אליה ואל תחרש ולא תשקוט בקול צעקה אל דודה יעלנה מבור שאון אל מקומה הראשון אצלו בעולם האצילות:
והנה במה שביארנו יתבאר לך כמה דרושים ומאמרי רז"ל מזו' שנראים כסותרי' זה את זה כי הנה בזוה' לך לך ובהרבה מקומות נתבאר שאחר ח"ל הקב"ה משתעשע בנשמותיהן של צדיקים שבעוה"ז העוסקים בתורה בח"ל וכמש"ה חברים מקשיבים כו' ובמ"א מהזו' משמע שבח"ל הוא זמן זווג עליון דזו"ן ובמקומו' אחרים משמע כי זה הזווג דח"ל הוא זווג דאו"א ולסיבה זו הוא סתום ונעלם ונעשה מעצמו שלא ע"י מעשה התחתונים ותפלתם והרי ג' מקומות וג' סותרים זה א"ז אך במה שנת"ל שלשתם הם אמת כי בבחי' רחל שירדה למטה בבריאה ואין לה זווג עם בעלה ז"א אמרו שהנה הם משתעשעות בנשמותיהם של צדיקים ושומעים קול העוסקי' בתור' בח"ל. ובבחי' לאה המזדווג' עם יעקב אמרו כי זו"ן מזדווגי' בח"ל וגם זה נקרא שעשוע עם הנשמות כנ"ל בתחילת דרוש זה כי הוא עניין עליית הנשמות בסוד מ"ן אל לאה ולהיות כי יעקב ולאה ה"ס אחוריים עצמו דאו"א כמבואר אצלינו כי לכן נק' לאה עלמא דאתכסייא לכן הזכירוהו בשם זווג או"א אבל איננו אלא זווג יעקב ולאה כנז' הכלל העולה מזה הוא שצריך האדם להתנהג באופן זה שנבאר ועי"כ יהיה אהוב למעלה ונחמד למטה ומושכין עליו חוטי של חסד ביום ויהיה נקרא מכלל בני היכלא דמטרונית' קדישא:
וזה עניינו הנה בתחילת הלילה כשרוצה לישן ואמר הס' שנסדר בע"ה בענין ברכת המפיל חבלי שינה כו' ויכוין שענין השינה הזו תכליתה היא להעלות נשמתו בסו' הדורמיטא כדי שתהיה נשמתו בסוד מ"ן כדי לזווג לאה עם יעקב אחר ח"ל כי קודם חצות גם לאה עומדת באחור כנ"ל. וכשיקום בח"ל אז אינו יכול להעלות מ"ן ולכן יכוין אל הבחי' האחרת של רחל לפי שאז ממש אחר חצות יורד' בעול' הבריאה כנ"ל ואז תעשה שני דברים הא' הוא ענין הבכי' בעת חצות ממש על חורבן הבית לפי שאז ממש היא עת ירידתה מן האצילות אל הבריאה והקב"ה בעלה ז"א צועק כארי מבפנים והיא מבחוץ כנ"ל וישתף עצמו בצער השכינה שהיא זו הנקוד' השרשית של רחל שירדה למטה ויבכה כמו חצי שעה או יותר על טירוף רחל וגירושה וגלותה ועל חורבן ב"ה כי כל זה נעשה ע"י עונותינו ולכן צריך שיכוין באופן זה שהנה ע"י עונותינו גרמנו שיפלו הנשמות למטה בקלי' ויתערבו טוב ברע כנודע ולסיבה זו הוכרח' רחל הנז' לירד למטה בגלות ולכנס בין הקלי' כדי ללקט ולהוציא משם אותם הנשמות וז"ס אל גנת אגוז ירדתי כו' והבן זה מאד. ונמצא כי ירידת רחל בח"ל היתה לסיבה הנז' ואנו גרמנו כ"ז בעונותינו ולכן צריך האדם לבכות ולהשתתף בצערה זה ובפרט מי שיודע שהוא נמשך משורש נשמת קין בן אדה"ר אשר זוהמת הנחש מתרבה בו והנה בזוהמא ההיא נטבעין ניצוצות הנשמות ואדם זה ידו במעל יותר משאר בני אדם ומורי ז"ל מאד הזהירני בזה. ואחר שעשה בכיה זה מיד יקום ויעסוק בתורה עד אור הבק' וגם בזה יכוין שהוא לצורך רחל כנז' וכמו שנבאר וז"ס דהמע"ה שהיה עוסק בתורה בשירות ותשבחות כל ח"ל לתת עזר וסיוע אל השכינה שהיא רחל הנז' ואל הסוד הזה רמזו בזוהר על פסוק ולא אמר איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה. והכונה היא שתכוין לתת נחת רוח אל רחל העומדת בבריאה כי כמו שבח"ל הראשונ' היתה לאה הולכת ונתקנת עד נקו' ח"ל ואז מזדווגת עם בעלה כן בחצות האחרונה של הלילה רחל הולכת ונתקנת בכח ועסק התורה של בני אדם התחתונים. ובעת עלות השחר נמצא' רחל מתוקנת כדי שתוכל לעלות בתפלת שחרית בעולם האצילות ותזדווג עם בעלה ובלי ספק שהמכוין לכל זה שנת' הנה הוא נק' באמת שושבינא דמטרוניתא. ובזה תבין שבח העצום שהפליגו לספר בזו' בשבח מי שעוסק בתורה אחר ח"ל. ודע כי העיקר הוא שצריך להשתדל בכל כחו לעסוק בתורה כל חצות לילה עד שיעלה עמוד השחר וילך להתפלל ולא יפסיק בשינה כלל ודבר זה אין למעלה ממנו אבל אם אין באדם יכול' להיות נעור כל חצות אחרונה של הלילה אז יקום ממש בחצות ויבכה על החרבן כמו חצי שעה כנ"ל ואח"ך תעסוק בתורה שעה אחרת ותכוין לשני הכונות הנז' ואח"ך תחזור לישן ובלבד שתחזור ותקום כמו חצי שעה קודם עלות השחר ותחזור לעסוק בתורה באופן שקודם שיעלה עמוד השחר תהיה מתקשר עם השכינה רחל הנז' וכאשר הגיע עלות השחר אשר אז עולה השכינה עם דודה באצילות כנודע הנה ימצאוהו נעור ומתקשר עמה בסוד בני היכל' דמטרוניתא ותעל' אותך עמה בעת עלותה בתפלת השחר וז"ס אעירה שחר אני מעורר השחר כי העיקר הוא שיהא ניעור בעת עמוד השחר וכבר נתבאר אצלינו ענין זווג אחר הנעשה בעת עלות השחר בסו' למנצח על אילת השחר כנז' בזוהר כמה פעמים וע"ש והבן זה היטב וצריך להזדרז בכל יכולתו לקום בחצות לילה ממש והנה אם הוא בלילי הקיץ הקצרים אף כשיקום משנתו יהיה קרוב לעמוד השחר אל תחוש לעסוק בתורה באותה שעה רק שתעשה סדר הבכיה כנז' ואח"כ אם ישאר זמן תעסוק בתורה ותזהר מאד שלא תתבטל מזה אפי' לילה א' כי הוא ענין רב התועלת. הכלל העולה מכל זה הוא כי נתבאר לך איך כמה גדולה ונפלאה מעלת אדם העושה כסדר שאמרנו שיכוין אל הזווגים הנעשים בכל יום מתחלת תפל' ערבי' עד סוף תפלת המנחה ואין ס' שהיודע לכוין כל זה על אמיתותו גורם שהזווגים הנז' נעשית ע"י ממש ואין קץ ותכלית לשכרו ואין למעלה ממנו ויהיה מכלל אותם הצדיקים הגוזרים למטה ודבריהן מתקיימים למעלה ומכאן ואילך נבאר כל הכוונות דרך פרט:
אמר הכותב הנה עד עתה נתבאר דרוש כולל בכל ס' הלילה ועתה נבאר הפרטים על הס' ונחלקם לב' חלקים החלק הא' במה שקודם השינה והחלק הב' במה שאחר ח"ל בקומו מן השינה בחלק הא' במה שקודם השינה דע דרושים רבים נאמרו לי בענין זה ואכתבם כל א' בפני עצמו בלתי עירוב. ובראשונ' אזכיר סדר הענין ואח"כ אבאר הכונה שצריך לכוין בו: