דרוש ו':
בברכת המפיל חבלי שינה כו' באורך הנה בברכ' זו נבאר כמה הקדמות רבות התועלת ושים לבך אליהם דע כי בששת ימי בראשית כשנברא העולם מצינו שבריאת אדם וחוה נבראו בע"ש וה"ס בחי' זו"ן העליונים שנתקנו אז ביום ע"ש וכמו שנבאר עניינם בע"ה. והנה נודע כי ז"א נרמז באו' ו' דהויה והטעם הוא לפי שאין בו רק ו"ק בלבד בתחילת אצילות והיו חסרין ממנו נ"ר ואז הורידה אימא עלאה נה"י שבה למטה בז"א ומהם נתהוו ונעשו ג' מוחין בז"א שהם חב"ד ואז נתעלו החג"ת הראשונים שלו ונעשו בבחי' תלת חללי גלגלת' דיליה ובתוכם נתלבשו ג' מוחין הנז'. ואל יקשה בעיניך מ"ש באד"ז כי תלת מוחין דז"א נתהוו מן או"א ודעת והתשובה בזה הוא כי נודע שיש חילוק בין או"א לברא וברתא כי ברא וברתא הם חלוקים זמ"ז ואינם שוין בענין מיעוטם אבל או"א כחדא שריין וחשובים כא' ואבא תדיר אתגניז גו אימא ונמצא שאעפ"י שתמצ' תמיד כתוב בדברינו שהמוחין דז"א נעשו מן נה"י דאימא ודאי שג"כ הם מכח אבא וכבר נתבאר זה באורך במקומו גם בזה תבין מ"ש בזו' כי ירכין דאימא אינון סתימין ולא אדכרו בשיר השירים וביאורו הוא כי נתלבשו תוך רישא דז"א להיות לו שם בסוד מוחין ושם נסתתמו ואשתארו סתימין גו גלגלתא דז"א ואחר שנעשו בו ג"ר בדרך הנז' נמשך הארה מן חג"ת שבו שנתעלו למעלה בסוד גלגלתא לנה"י שבו ונעשו בו בחי' חג"ת שבו של עכשיו ואח"כ מכח הארה הגדולה שקנו נה"י דיליה ונתעלו לבחי' חג"ת נמשכה מהם הארה למטה של בחי' נה"י ונתהוו בו בחי' נה"י למטה והרי נשלם ז"א בי"ס שבו:
ועתה נבאר בנין נוקבא דז"א כי הנה בהגיע עת אצילות ת"ת ז"א כנ"ל אז תיכף נקיב נקב באחורי חזה שלו ושם נאצלה ראש הנוק' כנז' באד"ר. והענין הוא כי ז"א כלול מי"ס בהתחברו עם המל' אמנם עדיין עתה בעת הזו שהוא בתחילת אצילותה אין במל' הזו רק חלק עשירי שבה בלבד ואינה נק' רק בחי' נקודה קטנה כנודע. ואח"כ התחיל המאציל לתקנה ולהגדיל' ולעשותה פרצוף גמור כלול מי"ס ע"י ט' נקו' שהוסיף בה כנז' וזה ענין תיקונה והגדלתה כי בתחילה מבחי' האחוריים דנה"י דז"א נעשו בה ג' מוחין חב"ד אבל נודע כי כל שיעור קומת' הוא שיעור אורך שמן החזה שלו ולמטה והוא כי הירכין שלו נחלקים לפרקין כנודע באופן שמן הת"ת שלו דמן החזה ולמטה נעש' הכת' שבה ומן אחורי נה"י שבו נעשו כל ט"ס שבה מחכמה עד מלכו' שבה כנודע אצלינו וכבר נתבאר כי לסיבה זו נקרא הנקבה בשם אות דלת כי שיעור קומתה אינו רק כנגד ד' ספירות אלו בלבד. אבל אין זה רק בהיותה אחור באחור ואחר שחוזרת פב"פ נק' ה"א ע"ד מ"ש בסבא דמשפטים בסוד יהודה דאתקריאת דלת ואתקריאת ה"א דא מסכנו ודא עתירו. והענין הוא כי בהיותה אחור באחור כנגד ד"ס אלו נק' דלת דלה ועניה היושבת באחור ובחזרת פב"פ אז נק' ה"א בסו' העושר כי כבר זכתה לחזור אפין באפין והבן כלל זה של דלת ושל ה"א היטב. והנה נמצא כי בהיות' באחור היא טפילה אליו וצריכה אליו שיאיר בה והוא פותח עיניו להשגיח ולהביט בה אבל אינו מביט אלא במקום החזה שבו ומשם נוקב אור עיניו ויוצא לאחור ומאיר בה כפי מה שהיה באצילות עצמו ובהיות הוא מביט בה גם א"א מביט ומשגיח ומסתכל בז"א כנז' באד"ר ואחר שנתקנה באחור כשבא ע"ש עלה ברצון המאציל העליון להחזירה פב"פ ויהיה זווגם שלם כי בהיותם אחור באחור או זווגם ג"כ הוא אחור באחור ועוד כי בהיותה באחור צריכה להיות ג"כ הנקבה גרועה וקטנה ממנו לפי שהנה היא אז מקבלת הארה ע"י בעלה ולכן רצה להחזירה בפנים שיהיו שניהם שוים ואז מה עשה הפיל ה' אלקים תרדמה על האדם שהוא ז"א ולא אשתאר ביה רק קיסטא דחיות'. וביאור מילת קיסטא דחיותא הנז' בזוהר בכמה מקומות ר"ל מדת החיים פי' שעתה חזר ז"א להיותו כבראשו' כמדתו שלא היו בעת אצילותו רק ו"ק בלבד כנ"ל ובהיותו חוזר אל מדתו הראשונה אין בו כח להאיר בנוק' ולהשפיע בה לפי שאז אין בז"א רק ו"ק בלבד ונוק' אין בה בחי' מוחין ושום אבר מן גופא רק חלק עשירי מעשרה חלקים שיש לה בגדלות' כנ"ל:
והנה כשאין בו רק ו"ק אין בו בחי' חיות רק אותו חלק העשירי מן החיות שהיה לו שהוא מגיע לנוק' ואז נחלק אותו החיות שאינו רק חלק העשירי בלבד ונחלק בו"ק ובמלכות שבו וזהו ביאור קיסטא דחיותא כי הוא מדת חיי ז"א בהיותו בבחי' אצילו' בן ו"ק בלבד ובשער הפסוקים פ' וישב בפ' ויוסף הורד מצרימה נת' ענין השינה והחלום והפתרון מה עניינם באר היט' ואחר שחזר ז"א אל מדתו הראשונה בן ו"ק בלבד נסתמו עיניו ועפעפיו ולא יכול להשגיח ולהאיר בנוק' כבראשונה וגם הסתכלות א"א בו נחסרה ממנו וכנגד הסתלקו' הארת עיני א"א ממנו אמר המפיל חבלי שינה על עיני כי בחסרון הסתכלות עליון בו נפלה שינה בעיניו ומזה נמשך כי גם הוא סילק הארתו והשגחתו בנוק' וסגר עיניו בעפעפיו ולא נסתכל בה וכנגד זה אמר ותנומה על עפעפי ונמצא כי כמו שז"א חזר למדתו הראשונה כן נוקבא אחר אשר הגדילה אחו' באחו' פרצוף שלם כנז' חזרה למדת' הראשונ' להיותה בסוד נקו' קטנה ע"י הפל' התרדמה כנז' ולכן עתה נק' צלע ולא פרצוף וזש"ה ויקח א' מצלעותיו ואחר שנתמעטה נסרה המאציל מאחוריו והעלה אותה למעלה כנגד הפנים דז"א ואז האיר בה א"א והשלים תיקונה והגדילה ובנאה בנין שלם כמו שהיה בעלה בתחילה ונמצאו עתה שניהם שוין ממש זה כזה אדם וחוה ואח"כ חזרה הבינה להלביש נה"י שלה ברישא דז"א לעשות לו מוחין כנ"ל ונמצא כי אז היו שניהם פב"פ:
אמר חיים הכותב נלע"ד כי זה סוד עליית לאה למעלה כמו שנת"ל בדרושים שקדמו ולכן היא כנגד פנים ממש דז"א ואפשר שאח"כ מתחברת עם כלים דרחל ונעשות שתיהן פרצוף א' ולהיות כי לאה היא אחוריים דאימא לכן עלתה למעלה והבן זה. אבל צריך שתדע כי יש שני בחי' של פב"פ בחי' הא' היא זו שזכרנו עתה כי נעשו פב"פ ע"י המאציל העליון ואז באו אל הנקב' גם היא בחי' פנים מלמעלה מן המקום שנמשכו בחי' הפנים של ז"א בחי' השנית היא כי אעפ"י שחוזרים פב"פ הוא מכנגד החזה דז"א ולמטה כשיעור שהיתה עומדת בתחילה מאחוריו חזרה עתה להיות בפניו שיעור ההוא עצמו בלבד ואז נכנסין אורות הנה"י דז"א מצד בחי' הפנים שלהם ומאירים בה ונעשים בה ג' מוחים ואינם נמשכים מלמעל' כנז' כי כן עד"ז בהיותה מאחוריו היו מאירים אחורי' דנה"י שלו בה ונעשו בה ג' מוחין כנז"ל. וצריך שתדע שאין הכונה לומר שהנה"י שלו נעשו ממש מוחין דילה אמנם הכוונה היא שהנה"י שלו מאירין בגלגלתא דילה ואז נעשה מהם גלגלתא א' לקבל בתוכה מוחין עלאין שיבואו אליה אבל אפשר שלפעמים אין בנקב' רק ג' אורות אלו דנה"י דז"א לבדם בסוד מוחין דנוק' ולפעמים יש גרעון אחר גרוע מכל זה והוא שאפי' ג' הארות האלו דנה"י דז"א לבדם אינם בה בסוד מוחין רק בחי' ניצוצו' מתנוצצות מהם ובחי' זו השלישית היא בחי' מוחין דנוק' בימי החול שלא בזמן התפלה והסתכל ג' מיני מוחין אלו של הנוק' וזכרם ונמצ' מכל זה הנ"ל שא"א הוא המפיל שינה על עיני ז"א שלא להסתכל בו וחוזר לבחי' ו"ק ועי"כ נמשכת תנומה על עפעפי ז"א מלהשגיח בנוק' וגם היא חוזרת לבחי' נקו' א' ואח"כ א"א הנז' עצמו מגדיל ומאיר את הנוק' כנ"ל וכנגד זה אנו אומרים ומאיר לאישון בת עין כי א"א מאיר בנקבה הנק' אישון בת עין כנודע. והענין הוא כי בהיות המלכו' בסוד נקו' אין בה פרצוף שלם רק נקו' א' כלולה מי"ס אבל אינם בה בפרטות ותמיד המל' עומדת בבחי' נקודה כנודע עד שאנו צריכים לבנותה בנין גמור ע"י ברכת אבות כנ"ל ואז בהיותה בסוד נקו' זו אז נק' המלכות אישון בת עין בכל ס' הזו' והתיקוני' וזכור היטיב כלל זה וזה ענין אומרו ומאיר לאישון בת עין שהוא הנקו' הזאת וע"י הארתו בה מגדילה ונעשי' פרצו' גמור כנ"ל וצריך שתדע כי זו הנקו' יכולה לעמוד עם ז"א פב"פ בכל עת וזמן וזכור גם זה ועיין בהקדמת ביאור תפלות ר"ה ושם נתבאר היטב ענין ומאיר לאישון בת עין וגם בדרוש התפילין למה נוהגים ביום ולא בלילה נת' היטב טעם לזה שהנקו' הזו היא בחי' הכתר שבה ושאר הט' נקודות באים לה בסוד תוספת לבד:
הכלל העולה מכל זה כי כל מה שנעשה בע"ש בראשי' נעש' עתה בכל לילה כדי' שבשחרית בברכת שים שלום תחזור עמו פב"פ. וכבר נת"ל כי יש ב' בחי' פב"פ ונמצא כי עתה בלילה הגבו' והדינים אשר מצד הנקב' מתגברין והיא הולכת ונגדלת עד שנמצא שבעת הבקר כל גבורותיה מתחברו' בנקו' ציון שבה ושם נעשה הזווג בסוד ה"ג שבנקו' ציון שבה. ובזה ית' לך ענין שליטת הנקבה בלילה הנז' בזו' לפי שהזכר אין לו שליט' אז כי נפלה שינה על עיניו וביתא אתמסר בידהא בסוד ותקם בעוד לילה כו' כנודע:
ועתה נבאר כונת ברכה זו יותר דרך סוד ורמז עם שהכל כונה א' היא עם מה שביארנו עתה והכל נקשר זב"ז הכה הסתכלות והארה העליונה נמשך מן הויה דע"ב דיודין אל הויה דס"ג ומשם אל הויה דמ"ה דאלפין ומשם אל הויה דב"ן דההין אבל כל זה הוא בסוד מדת יום כי השפע נמשך דרך הזכר כי הוא הגובר והשולט ביום אבל בלילה שאז מדת לילה גוברת נמשכה הארה מן הויה דע"ב דיודין עצמה דרך ישר אל הויה דב"ן דמלוי ההין ואז מתמלאת גם היא ונעשית ביודן כמו הראשונה ולהיות כן צריך שתסתלק ההארה מהויה דס"ג והויה דמ"ה וכל זה נרמז בברכה זו של המפיל חבלי שינה על עיני היא הסתלקו' הארה מהויה דס"ג הנקרא עיני לפי שיש במילויה ג' יודין הנק' עיינין כנז' בתיקונים תי' ע' ותנומה על עפעפי היא הסתלקות ההארה מהויה דמ"ה דאלפין ונק' עפעפי כי הוא לבוש אל הויה דס"ג כנודע כי שלש אלפין דמ"ה בהם מתלבשין ג' יודין דס"ג כי אות יוד במילואה מצוירת באות א' כזה א' כמבואר אצלנו וגם ט"א כי ציור האלפין הם ממש כדמו' עפעפי כי ב' יודין א' עליונה וא' תחתונה הם כדמות ב' עפעפיים וע"י הסתלקות ההארה משתיהם נמשכת הארת הויה דע"ב דיודין אל הויה דב"ן דההין שהיא המלכות הנקרא אישון בת עין. וענין ההארה הזאת הוא בחינת התהפכותה להיותה מילואה ג"כ ביודין כמו ההויה העליונה כנז':