ענין האונאה שאמרו בתלמוד פחות משתות מחילה שתות קנה ומחזיר אונאה יתר על שתות בטל מקח, דע כי הענין הזה הוא בבחי' החמש חסדים המתפשטים בשש קצוות דז"א אשר בהם שתי בחי' שהם אורות מכוסים עד החזה דז"א ואורו' מגולים משם ולמטה כנ"ל בענין דרוש כולל במצות עשה ובמצות לא תעשה בתחלת השער הזה והנה בת"ת עצמו דז"א יש שני בחי' שליש העליון שבו שם אורותיו הם מכוסים ושני שלישיו התחתונים אורותיהם מגולים וב' בחי' אלו לפעמי' הא' נוטל יתר על השני ולפעמי' להפך וזהו ענין דין האונאה כי הנה נת' כי כל ספירה וספיר' נחלק' לג"ש והחסדי' המתפשטי' בהם גם הם צריכין להתחלק לג"ש ובענין התפשטו' החסד הזה שבתוך ספירת ת"ת דז"א לפעמי' מתחלקת בשלישי' והם שלא בשווי כפי הנכון כמו שיתבאר ונודע מ"ש בתלמוד כי אין דין זה של שתות ופחות משתות ויתר על שתות אלא כאשר נתאנה ביוקר ובזול כפי מה ששוה בשוק אבל טעו חשבון בכל שהוא חוזר. גם כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין חוזר בכל שהוא וביאור דברים אלו הוא בזה האופן כי הנה בהיות החסד הנז' בבחי' מדה ומשקל ומנין אז מתחלק לחלקי' שוים וכיון שכן הדין הוא שאם טעה חוזר בכל שהוא. והנה ענין המדה נתבאר בספר התיקונים שהוא גי' מ"ט והוא ענין שם בן מ"ב המתחלק לשבעה חלקים היינו שמות והנה מ"ב ושבע' כללי' השמות הרי הן מ"ט כמנין מד"ה (אמר שמואל גם בש' ב' ש' מא' רשב"י הנדפס מחדש ד"ו ע"א בפ' תרומה וז"ל וע"ד תלת אינון אור מים רקיע וכו' נת' שם הקדמה א' בנויה על פ' מי מדד בשעלו מים וכו' ומשם נת' היטב ג"כ ענין במדה במשקל ובמשורה יע"ש) וביאורו הוא כנ"ל בסוד מ"ע ומל"ת כי כמו שהחמש חסדים נתפשטו תוך גופא דז"א גם החמש גבורו' מתפשטות בו ע"ד החסדים ונודע כי שם מ"ב הוא גבורו' ונמצא כי כאשר נחלק את החסדים כפי התחלקו' הגבורות שהם בסוד מדה הנק' מ"ב נמצא כי יתחלק בשווי גמור לג' חלקים היינו שלישים לפי ששם מ"ב הוא גי' שלשה פעמים י"ד י"ד י"ד כנודע כי שם הוי"ה אשר בחסד המתפשט בתוך כל ספירה וספירה יש בו בחי' מ"ב אותיות והם ארבע אותיות הפשוטות עם עשרה אותיות המלוי שבה הרי י"ד אחת וכ"ח אותיות מילוי המילוי שבו הרי הם ב' ידות ואלו ב' ידות שהם ממילוי מתפשטים בשני שלישי' התחתוני' המגולים שבת"ת וי"ד הראשו' שהיא הפשוט והמילוי הוא למעלה בשליש העליון המכוסה והרי כי בהתחלקותו בסדר מ"ב אותיות ההוי"ה אשר בו שהוא גי' מדה אין בו שום שינוי ושום אונאה בכל שהוא ואם טעה בדבר שהוא במדה בכל שהוא חוזר ובמשקל הוא ג"כ בההוי"ה אשר בחסד המתפשט בת"ת שהוא בבחינת בסוד חשבונה כמבואר אצלי' בדרוש הרפ"ח ניצוצין כמה בחי' ומדריגות יש באורות עליונים לא ראי זה כראי זה ויש בבחינת מספר האותיות עצמן כמה אותיות הם ויש בחשבונם ובסכום האותיות כמה עולה סכומם וכו' כנז' שם ונמצא כי בחשבון הוי"ה זו במילואה שהיא ביודי"ן עולה ע"ב כמנין חסד כנו' כי חסד הוא שם ע"ב ונק' משקל לפי שבו נכללים עשר מלויים של ע"ב שכל אחד הוא מ"ו והנה עשרה פעמים מ"ו הם ת"ס ועם עשר כוללים שבהם הם גי' משקל.
ונחזור לענין כי הוי"ה זו במספר חשבון מילוי ע"ב שבה מתחלקת בשווי לשלשה שלישי' שהם שלשה פעמים כ"ד כ"ד כ"ד כנודע ענין התחלקו' שם בן ע"ב לשלשה שלישים כנז' בספר הבהיר בענין ברכת כהני' שיש בה שלשה הויו"ת וכל הוי"ה לוקחת חלק אחד שהוא כ"ד ושלשתם הם שם בן ע"ב אחד שלם ולכן אם טעה במשקל בכל שהוא חוזר. גם טעם אחר למה נק' משקל והוא כמ"ש בזוהר פ' כי תשא בענין מחצית השקל אבנא למשקל בהדא דא יו"ד וכו' הרי כי בחי' היודי"ן הם בחי' המשקל ולכן הוי"ה זו בבחי' חשבון מילויים שהם ע"ב דיודי"ן נק' משקל ובמנין גם כן הוא בהוי"ה אשר בחסד המתפשט והנה מנין הוא בחי' המספר עצמו כמשמעות לשונו והוא כי כשתמנה אותיות גבורה יעלו רי"ו וחשבון רי"ו מתחלק לשלש שלישים ע"ב ע"ב ע"ב והנה רומז שאע"פ שהוא בחי' רי"ו שהוא גבורה עכ"ז הוא חסד גמור ולכן כל שליש ושליש ממנו חוזר לבחי' ע"ב שהוא גי' חסד כנז' שכל שלשה בחי' אלו הם בחסדים עצמם כנז' בסוד ע"ב רי"ו ולכן גם במנין אם טעה בכל שהוא חוזר.
וביאור שלשה בחי' הנז' עניינם הוא דע כי בחי' המדה הוא בספי' החסד דז"א והחסד המתפשט שם נק' מדה לפי שהנה שם בן מ"ב מתחלק בז' ספירות מחסד עד מלכות ונמצא כי שם אבגית"ץ הראשון שבכולם הוא אשר בו נכללים כל שאר השמות הוא בחסד כנו' ולכן נקרא ספירת החסד מדה ע"ש שם מ"ב המתפשט מתלתוח בו והוא גימ' מד"ה כנז' שהוא מ"ב אותיות וז' שמות ובחי' המנין הוא בספירת הגבורה (*א) והנה גבורה גי' רי"ו כנ"ל ונמצא כי הוא בסוד מנין גם מנין הוא בגי' קנ"א עם הכולל שהוא שם אהי"ה דההין אשר בתוכו מתלבשים כל החסדים ואם תחבר קנ"א הנז' עם שם אדנ"י כנודע דמסטרא דחושך נפקת וביה אתכלילת גי' רי"ו והמשקל בת"ת שהוא לשון המשקל המכריע בין שתי כפות המאזנים שהם חו"ג. עוד יש בחי' רביעית אשר בה הוא דין האונאה והוא בבחי' חשבון ההוי"ה המתפשטת של חסד בבחי' חשבון ד' אותיות הפשוטות יעלו כ"ו כי חשבון המילוי נקר' משקל כנ"ל והנה חשבון כ"ו אי אפשר להתחלק לשלשה חלקים שוים כי אם נחלקהו בשלשה של ח' ח' ח' יהיו כ"ד ויותרו שנים ואם בשלשה פעמים ט' ט' ט' יחסרו א' ולכן מוכרח הוא שהחלק האחד יונה לחבירו ויקח אותו היתר אבל צריך לדעת מי הוא הראוי ליקח היתר והנה הטעם הנכון היה שהרוב יקח את העודף והם השנים התחתונים המגולים שבת"ת לפי שהנה העודף הם שנים היתרים על סדר הח' ח' ח' ואז יקחו שנים תחתונים כל אחד ט' ט' והשליש העליון יקח ח' בלבד אבל אם השליש העליון יקח כל השנים העודפים אינו מן הראוי שיהי' כל כך שינוי אונאה ביניהם ויקח הוא י' וכל א' משנים התחתונים יקח ח' ח' כי זה יהיה הפרש גדול ביניהם שהוא חשבון חמישית חלק גם אם נאמר שאותם השנים העודפים יתחלקו לשמנה חלקים אי אפשר לצמצם בזה כי הנה האחד הוא שלם ואיך נחלקהו בצמצום הזה א"כ מוכרח הוא שיהיה אונאה בהתחלקות הזה והוא כי הנה המוכר הוא השליש העליון אשר דרך בו יורד החסד המתפשט למטה והוא המוכר והם הלוקחים מידו השני שלישים התחתונים ולפעמים המוכר מאנה את הלוקח כי הוא לוקח לעצמו תשעה חלקים והי"ז חלקים נותנם להם כי כיון שהב' חלקים תחתונים הם בחי' אחת בגלוי אין צורך שיחלקו ביניהם בשווי שמנה חלקים ומחצה מה שאין כן אם מעיקרא היו מתחלקים בשוה שאי אפשר שיתחלק חלק אחד לחצאין ויהיה בו שני בחי' כיסוי וגלוי ויהיה ח' ושני שלישי חלק במכוסה וי"ז ושליש חלק במגולה ולכן בהיות כל הי"ז שלמים למטה אין קפידא כי אין צורך להם להתחל' שם כנז' ולפעמים הלוקח שהם שני שלישים התחתונים מאנה את המוכר ונשאר למוכר ה' חלקים והם לוקחים ח"י חלקים והרי נת' אונאת הלוקח ואונאת המוכר:
ועתה נבאר שתות ויתר משתות ופחות משתות. הנה כבר נת' כי מוכרח הוא שהעליון יונה את התחתון או בהפך כי לחלקם בשוה אי אפשר לחלקם וחלק אחד מצומצם לשני חצאין כסוי וגלוי כנז' והנה בהתחלקם ח' למעלה וי"ח למטה שהלוקח מאנה את המוכר או להפך שהוא ט' למעלה וי"ז למטה אז האונאה הוא פחות משתות. עוד יש בחי' ג' והוא יו"ד למעלה וי"ז למטה וגם זה פחות משתות. ונבאר זו השלישית שעם היות אונאה זו יתרה על שנים הראשונים עכ"ז אינה אלא בפחות משתות ומאליו יובנו הב' הראשונות והוא כי הנה חלק הראוי לשליש העליון בשווי גמור ממש ח' חלקים וב' שלישי חלק סך כולם כ"ו שלישים ומה שלקח עתה יתר על חלקו הם ד' שלישים כי העשר מדות הם ל' שלישים כ"ו וארבעה והנה אם היו כ"ד וד' היה שתות שוה ממש שהוא שוה שש בשבע כי אם תחלק כ"ד וד' לחלקים שוים יהיה ו' פעמים ד' אבל עתה שחלקו היה כ"ו שלישים נמצא שחסר עדיין שליש השלישים שהוא חלק האונאה של הב' שלישים היתרים על כ"ד ונמצא כי אפי' בבחינה זו הרביעית של התחלקות חשבון האותיות הפשוטות שהם כ"ו אין שם אונאה אלא פחות משתות ולכן אף בין אדם לחבירו יהיה בו מחילה אבל שתות הוא אונאה וחייב להחזיר ואם תסתכל תראה כי מה שחלקנו החלקים הנז' היו בבחינת ו' בז' שהוא שתות מלבר ועכ"ז אין בו אונאה ויוכל שכן שתות מלגאו שאין בו דין אונאה ומכאן יצא דין בגמרא שתות מלבר או מלגאו.