דין הוצאה והגבהה וגלילה וקדיש ואב הרחמים וברכת החודש, ובו מ"ז סעיפים.
בעת שפותחין הארון להוציא הס"ת אומרים הקהל ויהי בנסוע כו' ובשעת הוצאת הס"ת חוץ לארון מתחילין הקהל לומר בריך שמי' ויש מי שכתב שאין לאומרו בחול רק בשחרית של שבת ומנחה של שבת ומנהגינו לאמרו אף בחול ואם לא אמר בשעת הוצאה יאמר אותו כשפותח אותה לפני העם:
אין לש"ץ דין קדימה וזכות בהוצאת הס"ת מהארון אלא הסגן מכבד בהוצאה למי שירצ' ויש מקומות שמוכרין למי שירצה לזכות במצוה זו ובמקומות שאין מוכרין וגם הסגן לא כיבד בה רשאי הש"ץ להקדים עצמו לזכות במצוה זו והמוציא הס"ת יוציאה בימין מן ההיכל ואף אם שמאל מסייע' לימין מותר ואם הוא אטר יד יכול להוציאה בשמאל שהוא ימין שלו והמוציא יושיט אותה לימין הש"ץ ויחזיקה בימין אע"פ שהוא אטר אם לא שידו הימנית חלושה ויש חשש שמא יפול מידו מחמת כובדו יחזיקה בשמאל שהוא ימין שלו:
כשמוציאים הס"ת מחוייבים הכל לעמוד ויהיו עומדים עד שיעמוד זה שמוליכו ויגיענו למקומו או עד שיתכסה מעיניהם ואם הנושא הס"ת עמד לנוח קצת דיני כמהלך ויש מחמירים שצריך לעמוד מיד ששומע קול הנושא ס"ת אע"פ שאין רואה אותו ולכן נהגו קצת לתלות פעמונים בכלי קודש שמעטרים בהם הס"ת שאז כששומעים קול הפעמוני' יודעים כי הולך הוא עם הס"ת ועומדים מיד ויש נמנעים מלעשות פעמונים לפי שאין נכון לעטור הס"ת בשבת בעטרה זו שתלוים בה פעמונים שהשמעת קול בשבת בפעמונים אסור וגם אין לתלות בשבת על הפרוכת רצועה שמחוברים בה פעמונים כדי להשמיע קול לאנשי בה"כ בשעה שמוציאין הס"ת ויש מתירין בזה ולכתחלה אין לעשות כן בשבת ובמקומות שנהגו היתר בזה אין למחות בידם:
נוהגים שכ"א מקרב עצמו קצת לראות הס"ת אנשים ונשים ואף העומדים בעזרה כשהם שומעים שמוציאין או מכניסין הס"ת רצים לבה"כ לראות משום ברוב עם וכל המתקרבים אצלם נושקים הס"ת בפה ואומרים ישקני מנשיקות כו' ואם קרוב אצלה ממש לחבק בזרועותיו יחבקנה בימין ויאמר וימינו תחבקני ואם אין יכול לנשק בפה ינשק ביד ואח"כ אומר בחול גדלו כו' והם אומרים כו' ובשבת ויו"ט אומר הש"ץ שמע ישראל כו' והקהל עונין אחריו שמע כו' וכן אחד הוא אלהינו קדוש שמו ואח"כ אומר גדלו כו' ובכל פעם שאומר אחד מאלו הפסוקים מגביה הס"ת קצת וכשאומר אחד הוא כו' אין אומרים קדוש ונורא רק קדוש שמו ובר"ה ויה"כ אומרים קדוש ונורא כו' ויש מי שכתב לומר גם בשבת ויו"ט קדוש ונורא ואין נוהגין כן והש"ץ הולך עם הס"ת ופונה לצד ימין ועל הרוב ההיכל במזרח והבימה למערב והוא מפנה פני צפונה שהוא דרך ימין למזרח ומי שהס"ת עובר לפניו מחבקה ומנשקה ומלוין אותה קצת איש ממקומו והמוציאה הולך ללותה עד הבימה:
ביו"ט וימים נוראים נוהגין לומר שלש עשרה מדות אחר שמסיימין בריך שמי' והש"ץ מתחיל ה' ה' כו' והצבור עונין אחריו ואומר ג"פ ואח"כ אומרים יה"ר הכתוב בסידורים ליו"ט ור"ה ויוה"כ המיוסד ממחזור האר"י ז"ל והוא נוסח קצר ואין לומר הנוסחאות הארוכים הכתובים במחזורים ואחר גמר היה"ר אומרים ואני תפלתי כו' ויש נוהגין שהש"ץ מתחיל ויעבור ה' כו' בפעם ראשונה בלבד ובשני פעמים שאחר כך אומרים ה' ה' כל אחד יעשה כמנהגו וכן ביום הושענא רבה נוהגין לומר הי"ג מדות והיה"ר המסודר ליוה"כ ויש נוהגין לאמרם גם בכל עשרת ימי תשובה ביום שיש בו הוצאת ס"ת מלבד בשבת תשובה אין אומרים וגם ביו"ט שחל בשב' אין אומרים אבל בר"ה ויוה"כ אומרים אף שחל בשבת ויש שנהגו שלא לאמרם בר"ה כשחל בשבת:
ביום שמוציאין שני ס"ת אז הראשון מושיט ס"ת הראשון להש"ץ והמוציא השני הוא מחזיק הספר והולך אחר הש"ץ עד שמגיע לבימה ומוסר הספר למי שהוא שם על הבימה להחזיקו עד שיגיע זמן קריאת מפטיר ולא יפה עושין מה שמוסרין הספר לנער מנוער שאין זה כבוד התורה ועכ"פ יש למוסרה לבן דעת ואף שאינו כדאי והגון לכך אם ראית שהתורה חביבה עליו בכדי לקרב ההמון לתורה:
בשבת ויו"ט אומרים רוממו כו' על הכל יתגדל כו' אב הרחמים כו' ובחול ות"צ אין אומרים על הכל רק אומרים רוממו כו' אב הרחמים כו' ואחר שסיים החזן קריאת העולה הראשון אומר החזן והעם אחריו ברוך שנתן כו':
מי שקורין אותו לעלות לתורה ואינו מעוטף בטלית יש לו לשאול טלית מחבירו ולהתעטף בו משום כבוד התורה ואינו מברך עליו ויותר טוב ליקח טלית שאולה מליקח טלית הקהל שבטלית של הקהל נכנס לכלל ספק שמא מחיוב לברך ואם לוקח טלית הקהל אם ירצה לברך יתכוין שרוצה ללבשו לשם מלבוש של ציצית ויתעטף בו עטיפת הראש כדרך שמתעטפים בלבישת שחרית וא"צ לעמוד מעוטף שיעור הילוך ד' אמות רק מעטף ראשו ומיד לובשו כדרכו והולך בזריזות לקרות ואם אין רוצה לברך עליו לא יעטף ראשו כלל רק עטיפת הגוף לבד ומותר לאדם ליקח טלית חבירו בלא דעתו בכדי לעלות לקרות בו ואחר הקריאה יחזרנו למקום שלקח אותו משם ואם לקחו כשהוא מקופל צריך לקפל אותו כשיחזירנו אף שאינו מקפלו כסדר קפולו הראשון ובשבת א"צ לקפלו כלל ומ"מ לא יטול את טלית חבירו שלא מדעתו רק אם הוא צריך לעלות לתורה באותו בה"כ עצמו שהטלית מונח שם אבל אם רוצה לצאת עם הטלית לבה"כ אחר אסור:
אחר שסיימו הסדרה עם המשלים האחרון מכסין הס"ת במעיל ואומר הש"ץ חצי קדיש ונוהגין שאם המשלים יש לו יא"צ ביום זה אז הוא זוכה באמירת הקדיש הזה ויש נוהגין כן גם אם המשלים הוא אבל תוך יב"ח על אביו ואמו ואח"כ קורא לעולה למפטיר והש"ץ עושה מי שבירך לזה שקרא אחרון ולעולם אין אומר קדיש על הס"ת רק אחר השלמת קריאה להפסיק בין עיקר הקריאה להמפטיר ואפילו הוסיפו על מנין הז':
בקריאת ב' וה' שבחול או בקריאת חנוכה ופורים או בתענית צבור בקריאת שחרית אחר סיום השלישי ובירך אומר חצי קדיש ואח"כ מגביהין הס"ת ואפילו בקריאת ט"ב שחרית שהשלישי מפטיר אין מפסיקין בקדיש קודם השלישי כיון שגם הוא ממנין הקרואים לחובת היום אבל במנחת שבת ובין מוסף למנחה יוה"כ ומנחת ט"ב ות"צ אין אומרים קדיש על גמר הקריאה רק אחר שמגביהין וגוללין ומחזירין הס"ת למקומו אומר חצי קדיש לפני העמוד:
בר"ח וחוה"מ שקורין ארבעה אפילו בחוה"מ פסח שיש ב' ספרים אין אומרים קדיש רק אחר שסיימו לקרות לרביעי ובירך יאמר חצי קדיש ולא קודם:
ביו"ט [ובשחוה"מ] (ובחוה"מ) פסח שמוציאין ב' ס"ת וכן בשבת של ר"ח או חנוכה וארבע פרשיות או שבת חוה"מ סוכות אז כשגמר לקרות בראשונה פ' השבוע מניח הס"ת השניה אצלה ואומר הש"ץ חצי קדיש בעוד ששניהם מונחים על השלחן ומגביהים הראשונה וגוללין אותה ואחר גלילתה במפה פושטין השניה ומעמידים על מקום התחלת הקריא' למפטיר וקורא להעולה למפטיר וביום שיש ג' ס"ת כגון ר"ח טבת שחל בשבת או ר"ח אדר עם פ' שקלים או ר"ח ניסן וגם פ' החודש אזי אחר שגמרו בראשונה מניחין השניה ואין אומרים קדיש רק מגביה הראשונה וגוללין כו' ואחר גמר קריאת השני' מניחין השלישית אצלה שהיא לצורך מפטיר וא"צ להניח הראשונה רק אומר חצי קדיש על שני ס"ת אלו ומגביה השני' ופושטין השלישית וקורים לעולה למפטיר וכבר נתבארו דיני המפטיר בשער שלפני זה:
אחר הקריאה בתורה למפטיר ובירך לאחריה אומר הש"ץ מי שבירך לזה שעלה למפטיר ואח"כ מגביהין הס"ת להראות פני כתיבת הס"ת לכל הנמצאים שמה וגולל ופותח שלשה דפין ומגביה הס"ת ופנימתה כלפי פניו והחלק כלפי חוץ והולך סובב עם הס"ת הפתוח במקום עמידתו ומחזירה לפניו ולאחריו בנחת שיוכלו הכל לראות לפי שמצוה על כל אנשים ונשים לראות את הכתב ולכרוע ולומר וזאת התורה כו' ואין לומר וזאת התורה רק נגד הכתב ואם התחיל נגד הכתב יוכל לסיים אף שהמגביה מסבב כדרכו וכבר עבר ממול פניו ומי שעומד קרוב למקום זה ויכול לקרב עצמו בשעת הגבהת הס"ת ולהסתכל בכתב עד שיוכל לקרות האותיות היטב טוב ונכון לעשות כן מי שמוחזק למדקדק במעשיו שלא יהיו מחזיקים אותו לגבר יהיר מאחר שמוחזקין בו שכל מעשיו לש"ש:
יש מגביהין מעל השולחן הס"ת כמות שהיא סתומה ובעת שמחזיר אותה בידיו הגבה למעלה גוללה ופותח בה ג' דפין ומי שאינו בטוח כי ישגיב בכחו שיוכל להחזיקה היטב בעת גלילתו שלא יבא לידי מכשול אין לו לעשות כן אלא בעודה מונחת על השלחן יגלול לפתוח בה כשיעור ג' דפין ואח"כ יגביה ויראה לעם ואם הס"ת גדולה וכבידה ובפרט בתחלת השנה שכל עיקר הכובד הוא על יד שמאלית שהיא יד כהה או שהוא איש חלש יכול לסמוך הצד הכבד על כתיפו ואין בזה משום בזוי מצוה. ואין לגלול הס"ת להעמידה על חציה או קרוב לה בכדי להקל על יד שמאל משום טורח הצבור אם לא שיש צורך בדבר שקשה להגביה בענין אחר ואין הסגן רשאי לכבד עם מצות הגבהה למי שידיו רותתין הרבה או לזקן ותש כח שידוע שהוא מגביהו לשבת מיד כי לא בכח יגבר להחזיקה זמן מה כלפי העם שיוכלו להסתכל היטב ע"י שהוא פונה לסובב בנחת וגם האיש ההוא ימנע נפשו מזה אחרי שא"א לו לעשות המצוה כתיקנה וחז"ל החמירו בזה מוטב שתעשה המצוה ע"י מי שיש סיפוק בידו לעשותה כתיקנה:
כשמגביה הס"ת יכול לאחוז בעמודי הס"ת בלא מטפחת ומ"מ טוב שינקה ידיו במים או בשאר דבר קודם אחיזתו בעמודים ויש מחמירין וכורכין עמודי הס"ת בקצוות הטלית בשעת הגבהה ובמקום שלא נהגו הכל לעשות כן אף מי שמדקדק בזה יעשה בדעת ובצניעות שלא יהא נראה כיוהרא ולפעמים בעת שגוללים הס"ת קודם קריאה או בשעת הגבהה נמשכים יריעות הס"ת ובכדי להשוות היריעה אוחזים בראשי היריעות למשוך אותם למעלה או למטה כדי שיהיה שוה מבחוץ והוא נוי לספר וגם כי אם שוה אז בגלילתו יכול להדק יותר שתהיה סמיכה ותכופה היריעה זע"ז אזי צריך ליזהר שלא יאחוז ביריעות ביד ערומה אף אם נטל ידיו ולא מסיח דעתו אלא צריך הפסקת טלית או מטפחת להפסיק בין ידיו ליריעות הס"ת ומכ"ש כשאין שם עשיית מצוה שאסור לאחוז ביד ערום אם לא שעוסק באיזה תיקון לס"ת לתפור קצת או לדבק בדבק במטלית וקשה לו לעשות מבלי שיגע ביריעה עצמה כיון שא"א בענין אחר רשאי ויטול ידיו תחלה ואם אפשר לו לעשות בבתי ידים או במטפחת יעשה אך יראה שיהיו נקיים מכובסים שפסקה זוהמתם משום כבוד התורה:
מי שמגביה הס"ת יגביה אותה כמות שהיא מנחת על השולחן שהכתב למעלה ובשעת הגבהה הכתב כלפי פניו וע"י סיבובו נראה הכתב לכל ואין להפך להעמיד הכתב נגד פני הצבור והחלק נגד פניו שאין לעשות נגד המנהג וגם נראה כמזלזל שהוא מסתיר פניו מהביט בכתב הס"ת ויש שעושים כן בשמחת תורה לשם שמחה של מצוה ואין נכון וכבר כתבתי במקומו בשער ח':
המגביה הס"ת צריך לדקדק להעמיד סוף פתיחת הדפין שמזה ושמזה במקום התפירות שבין יריעה לידיעה כדי שאם יקרע יקרע התפירה ולא היריעה ועכשיו אין מדקדקין כ"כ בזה ואפשר שבימיהם היה המגביה מושך ומותח אילך ואילך בהידוק היטב ולכך היה חשש שיתקרע עי"ז ולכן צריך שיעמוד על מקום התפר ועכשיו אין מותחין בחוזק יד ואין לחוש שיקרע מ"מ יש להחמיר בזה גם עכשיו בשעה שפותחה על השולחן ג' דפין להעמיד על מקום התפר:
בעת הגבהת הס"ת צריכין כל הצבור לעמוד על רגליהם אף אם הס"ת על הבימה והם למטה משום כבוד התורה ואחר שהגביה והראה לכאן ולכאן ישב במערב הבימה ואז גם הצבור יושבין במקומם ולא יחזיק את הס"ת על ברכיו רק יאחוז בידיו בעמודי התורה ומי שזכה במצות גלילה אוחז בראש העמודים וגולל וכורך במפה ואז יתחיל המפטיר בשבת ויו"ט לומר ברכת ההפטורה והעולם מקילין ומתחילין ההפטורה מיד שגלל העמודים ונוהגין שקודם ההגבהה עושין מי שבירך למגביה ולגולל ואומר הש"ץ ג"כ בעבור שעלה לכבוד המקום ולכבוד התורה כו' ומי שלא אמר בריך שמיה כו' בעת הוצאת הס"ת יאמר אותו בעת שמגביה הס"ת ומראים לעם כמ"ש בסעיף א':
זה שנתכבד במצות גלילה דהיינו לכרוך במפה ולהלביש המעיל צריך לגלול ולהדק היטב והמגבי' אשר ידו אוחזת בעמודי התורה יכוון דעתו להחזיק בה היטב שלא תפול מידו ח"ו ע"י הגלילה וחוזק ההידוק והמפה יכרוך סביב הס"ת ולא שיאחז המפה בידו ויסבב הס"ת שתהא נכרכת בתוך המפה, ואחר שגמר הגלילה וצריך לתחוב סוף המפה יתחבנה מבפנים דהיינו במקום שמתקרבים שני צידי היריעות זל"ז או סמוך לו ועכ"פ תהיה התחיבה כלפי פני המגביה ולא באחורי' וילבישנה המעיל ושאר קישוטים ותכשיטין שמלבישין לנוי הס"ת לכבודה ולתפארת ומי שזכה בגלילה יש בכלל הזה להחזיק בעץ החיים ולבא בעדי עדיים ויתן כתר בראשה עם שאר תכשיטין השייכים לגופה ואין אחר רשאי לחטוף המצוה לנאותה באחד מאלו בלי רשות מבעל הגלילה:
המפה שכורכין בה אם הוא מצד אחד משי ומצד אחד פשתן י"א שיהי' המשי לצד הספר והפשתן לחוץ ויש שעושין להיפך וטוב שתהי' המפה שוה משני צדדין אף שנותן פשתן באמצע ויש לעשות סימן במפה למען דעת להתחיל תמיד מצד אחד אבל המעיל אין מלבישין אותו רק בצד המשי לחוץ ואין לגלול במפה קרועה וכן במעיל קרוע אם לא שאין שם אחר וכן יש ליזהר שלא לעשות מפות ומעילין מדברים ישנים שנשתמש בהם לצורך הדיוט והעולם מקילין בזה כשמשנה צורת הבגד ממה שהיה בעת שנשתמש בו ועשאו תבנית הכלי הצריך לתשמיש הס"ת והבא לשאול אם יקנה דברים ישנים לעשות מהם תשמיש לס"ת ישיב לו כי חדשים מצוה ביותר וישראל קדושים שומעין להכשיר המצוה בכל דיקדוקים ומ"מ אף המדקדק בזה אין למנוע רק כשנעשה לצורך הדיוט אבל נעשה לצורך קדושה ונשתמש בו במקרה לצורך הדיוט מותר ואם נעשה לצורך הדיוט ונמלך ועשאו לצורך קדושה מותר בפשיטות ויש ליזהר שלא לעשות מפות ומעילין של שעטנז ואם עשה מעיל של שעטנז שטעה ולא ידע שאין לעשות משעטנז ה"ז הקדש טעות ויעשה ממנה פרוכת. ויש לעשות התשמישי קדושה הפרוכת ומעיל ומפות יפים ומהודרים לכבוד ולתפארת התורה ונוהגים לעשות מכל מיני צבעים, ולכבוד הימים נוראים מיחדים פרוכת ומעילין ומפות לבני' לפי שהם ימי הדין על דרך אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ונהגו לתלות פרוכת לבן ולהלביש הס"ת שקוראים בהם בו ביום במעיל ומפות לבנים וכן נוהגים לעשות בהושענא רבא וביום א' דפסח בסילוק הקריאה מלבישין הס"ת מעיל ומפה לבנים ותולין פרוכת לבן קודם תפלת טל וכן בשמיני עצרת קודם תפלת גשם ויש שנוהגין בר"ה ויוה"כ להלביש כל הס"ת בלבנים אף אותן שאין קוראין בהם וכ"א יעשה כמנהגו:
המתנדבים ס"ת ומניחים בבה"כ מפות ומעילי' מותר להשתמש בהם לכל הספרים הנמצאים בבה"כ שע"ד כן הוקדשו ואפילו אם הניחו בתחלה הס"ת בביתם איזה זמן ואח"כ הקדישוה לבה"כ אע"פ שמעיל ומפה זו לא נעשה מתחלה כ"א לשם אותו ספר וכבר נשתמש בו מ"מ מותר להניחם בס"ת אחר לפי שלב ב"ד מתנה עליהם ומ"מ אין להלביש להס"ת רק מדה כמדתו שלא יהא רחב יותר מעובי הספר הרבה שאין זה נוי לס"ת ומכ"ש שלא יהא קצר וצריך להלבישו ולפושטו בדוחק ובפרט אם הוא מס"ת של איש אחר:
יש מקומות שמוכרים מצות הגבהה וגלילה והקונים מעלים בדמים לחבב המצוה ובמקום שאין נוהגין למכור וביד הסגן לכבד יש לו לכבד במצוה הגבהה הגדול שבבה"כ ההוא אע"פ שלא עלה לתורה, זה מעיקר הדין, ועכשיו נהגו שלא לדקדק בזה ומכבדים אף לאנשים בינונים משום דרכי שלום ומי שיש לו יא"צ ביום ההוא נוהגין לכבדו במצוה זו ואם יש שני יא"צ והאחד עולה לתורה יש לכבד השני בהגבהה ומצות גלילה אף כי רבה הוא נהגו לכבד אף לקטנים שהגיעו לעונת הפעוטו' שיש בהם דעת להבחין ענין דבר שבקדושה ובכדי לחנכם במצות:
יש מקומות שנהגו למכור ג"כ מצד מי שיושיט המעילי' לגולל הס"ת ומי שקנה הגלילה לא קנה ליקח המעילים ויכולים למכור הושטת המעילים לאיש אחר ובמקום שאין מוכרים מצות אלו ומכבדין לאחד שיהיה הגבהה או גלילה יקח הגבהה וכן אם מכבדין אותו בשתיהם וא"א לו לעשות שניהם יעשה הגבהה שהוא עיקר המצוה וגם הוא קודם הגלילה אבל אם מכבדין אותו הושטת מעילים או גלילה או שמכבדין אותו בשניהם וא"א לו לעשות שניהם אע"פ שהושטת מעילים הוא קודם בזמן להגלילה מ"מ יבחר לו הגלילה אע"פ שהוא מאוחרת מ"מ הגלילה עיקר המצוה והושטת מעילים אינו רק הכשר מצוה:
בשעת הגלילה אומר המגביה והגולל פסוק לך ה' הגדולה כו' ויש נוהגין לומר יה"ר מלפניך ה' או"א שיגולו רחמים על מדותיך ותכנס להם לפנים משורת הדין ותתנהג עם בניך במדת טובך:
כבר נתבאר שהמפטיר אין רשאי להתחיל ברכת הפטורה עד שיגללו הס"ת ויכרכנה במפה סביב ועתה מקילין בזה ומתחילין לברך מיד שמתחיל לכרוך במפה אבל בחול שאחר שמגביהין הס"ת אומר הש"ץ יה"ר מלפני כו' יוכל הש"ץ להתחיל מיד אחר שהגביהו הס"ת ואין אומרים יה"ר ביום שאין אומרים בו תחנון אבל אם אין שם ס"ת ואין נופלים על פניהם כיון שאומרים תחנון אומרים יה"ר ג"כ וראוי לכוון לבו לשמוע אמירת יה"ר ולענות אמן אחר הש"ץ כי הם בקשות גדולות על כלל ישראל וקיום חכמי ישראל:
אחר שסיים המפטיר אומרים הקהל יקום פורקן ומי שבירך להקהל ואין אומרים אותן כ"א בשבת ולא ביו"ט ור"ה ויוה"כ אם לא כשחלים בשבת ואם אחד מתפלל בשבת ביחיד אין לו לומר רק יקום פורקן הראשון וכשמגיע ולכל מאן דעסקין באורייתא יאמר ולכל קהלא קדישא הדין רברביא כו' ונשיא מלכא דעלמא יברך יתהון כו' כסיום יקום פורקן הראשון ואח"כ מזכירין נשמות ואומרים אב הרחמים ובנוסח הזכרת נשמות לא יאמר בעבור שנדר הנו"ן בקמץ רק יאמר שנידר הנו"ן בחירק וכן יאמר גם בהזכרת אשה והמשתבשים לומר בעבור שנדר בקמץ אומרים גם בהזכרת אשה בעבור שנדרה וטעות הוא בידם. ומי ששמעו עליו שמת ולא נתברר עדיין ולא הותרה אשתו להנשא ע"פ ב"ד והבנים מצוים להש"ץ שיזכיר נשמתו יש למחות שלא להזכיר עד שתותר אשתו בב"ד:
המנהג להזכיר נשמות בכל ב' וה' מלבד הימים שאין אומרים בהם תחנון כגון ר"ח וחנוכה ופורים גדול ופורים קטן וכל חודש ניסן ול"ג בעומר ומתחלת סיון עד אסרו חג ויש מוסיפין עד י"ג בסיון וערב ר"ה וערב יוה"כ וימים שבין יוה"כ לסוכות ואסרו חג סוכות ויש מוסיפין עד אחר ר"ח חשוון וט"ו בשבט וט"ו באב וט"ב ויש מוסיפין ג"כ פסחא זעירא שהוא י"ד אייר וכן אם יש מילה או חתן בבה"כ הימים הללו אם חל אחד מהם בב' וה' אין מזכירין בהם נשמות:
בשבת שמזכירין בו נשמות אומרים אח"כ אב הרחמי' ובשבתות שאין מזכירין נשמות כמו שנתבאר אין אומרים א"ה ג"כ רק בימי הספירה דהיינו מן אחר הפסח עד חג השבועות שאומרים אב הרחמים בכל השבתות שבינתים אפי' בשבתות שמברכין בהם חודש אייר וחודש סיון ואפילו אם יש מילה או חתונה בשבתות אלו אומרים אב הרחמים
וכן בפ' זכור ופרשת פרה ויש מקומות שא"א בשני שבתות אלו אב הרחמים. וט"ב שחל בשבת אע"פ שבחול אין אומרים תחנון מ"מ בשבת י"ל אב הרחמים. ואם ר"ח אייר חל בשבת אין אומרים אב הרחמים:
בשבת שמברכין ר"ח אב דינו כשאר שבתות שמברכין החודש שלא לומר א"ה יש מקומות נהגו לומר א"ה ואף במקומות שנוהגין לומר א"ה מ"מ אם יש מילה באותו שבת אין אומרים ומכ"ש אם ר"ח אב חל בשבת שאין אומרים בו א"ה:
בר"ה אין מזכירין נשמות בשני הימים וביו"כ מזכירין וכן ביו"ט אחרון של פסח וביום שני דשבועות ובשמיני עצרת שקורין בהם כל הככור וכתיב איש כמתנת ידו ונוהגין שקודם שמתחיל הש"ץ הזכרת נשמות מכריז השמש שיאמרו יזכור והוא הנוסח הכתוב בסידורים שכ"א מזכיר נשמת אביו ואמו ובני משפחתו למנוחה נכונה ואח"כ עושה הש"ץ מי שבירך לאחד מיוחד שבקהל שהוא נודר עבור הנשמות ובסדורים כתוב שהזכיר היום והוא ט"ס וצ"ל שאזכיר היום ואח"כ מתחיל הש"ץ להזכיר נשמות ונוהנין שלא להזכיר נשמות ביו"ט שחל בשבת ויש שמזכירים אפילו אם חל בשבת:
אע"פ שמהראוי שלא להאריך בעסק הזכרת נשמות בשבת ויו"ט מ"מ הש"ץ אין לו לומר אמ"ר חטופה והרבה גרגרנין חוטפין וטוחנין בפיהם ומה יסכון טחינה הגוררת תחינה ובקשה על נפשות המתים והחי יתן אל לבו אם אינו שואל למה הוא מזכיר והש"ץ המזכיר זאת ישיב אל לבו כי השם נפשו בחיים לדרוש אל המתים ולהעתיר בעדם לפקדם במנוחה נכונה בזה יעורר כח נשמתם את זכיות שלהם וצדקותם ויהיה דובב שפתי ישינים להעתיר בעדו ובעד ביתו ושבתו בבית ה' לאורך ימים וטוב מעט בכוונה ויאמר בשפה ברורה ובנעימה וגם לא יגביה קולו לאחד וינמיך לאחד כי מי יודע איזה יכשר בעולם הנשמות כי אף אם למראה עיניו ישפוט שזה גדול מזה הלא נודע מ"ש חז"ל במעשה שהיה עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה וכן בתענית במעשה דרב ברוקה וכאלה רבות וכבר אמרו כל הגדול מחבירו כו' ואפשר שלפי גדולתו ועומק שכלו ונשמתו החצובה מקודש הקדשים יותר צריך לכפר מאשר חטא על הנפש וגם שאדרבה בבקש' רחמי' יותר מצוה להתפלל על הבינוני' שאין זכיות שלהם מספיקי' לבא אל מנוחת' וצריך לעזור להם בתפל' שתפל' החיים והצדקות שעושין בעדם מועלת להם ואם הש"ץ אומר אמ"ר וכולל איזה נפטרים יחד יסיים וינוחו על משכבותם בשלום. ונהגו שמי שאביו ואמו בחיים יוצא מבה"כ בעת אמירת האמ"ר ביו"ט וימים נוראים:
יש נוהגין לכתוב הנפטרים שצריך לומר להם השכבות והוא מה שעושין אמ"ר והש"ץ קורא מתוך הכתב ואומר ההשכבות ואין לעשות כן בשבתות שמעטים המה אשר צריך לומר השכבות לפי שאין נוהגין לעשות אמ"ר בשבת רק למי שנפטר תוך השנה אבל ביו"ט כי רבים המה לפי שכ"א עושה הזכרת נשמות למשפחותם לבית אבותם ועי"ז שכ"א אומר להש"ץ מתבלבל וגם בא לידי שהי' הרבה שיש בזה ביטול עונג יו"ט וטורח הציבור רשאי ומ"מ טוב לרשום השמות בדף אחד הכרוך באיזה ספר ולא בנייר בפ"ע:
אם ר"ח חל להיות בשבוע שאחר השבת אפי' חל ביום השבת מקדימין בשבת שלפניו ומברכין את החודש והוא ענין פרסום והודעה לעם באיזה יום יהיה ר"ח ובחרו לזה את יום השבת לפי שאז כל הקהל בבה"כ ואע"פ שאין הטעם משום זכר לקידוש החודש שאין מקדשין החודש קודם יום ר"ח מ"מ נוהגין לעמוד בעת אמירת ר"ח פ' ביום פ' דוגמת קידוש החודש שהיה מעומד:
בכל החדשים מברכין החודש בשבת שלפניו ואין אומרים אב הרחמים מלבד בימי הספירה כמו שנתבאר ובשבת שבסוף אלול אין מברכין חודש תשרי משום שנאמר בכסה ליום חגינו שמדבר בר"ה וכלומר שיהא אותו החג מכוסה ולא יפרסמוהו ולכן מזכירין נשמות ואומרין א"ה כמו בשאר שבתות ויש מקומות שאין מברכין גם חודש אב ומסמיכין אותו על המקרא במספר ירחים אל יבא ואין נוהגין כן במדינות אלו:
אומר הש"ץ מי שעשה ניסים בעמידה ואוחז הס"ת בידו ותיקנו לשון זה לפי שמצות ר"ח היא היתה מצוה ראשונה שנצטוו בה בגאולה הראשונה ממצרים לכך מתפללין על הגאולה בכל פעם שמפרסמין ר"ח ולכן טוב שהצבור ג"כ יאמרו בלחש אחר הש"ץ להתפלל על זה ויש אומרים יה"ר הנדפס בסידורים ויש להקדימו קודם אמירת הש"ץ מי שעשה כו' ובשעת אמירת הש"ץ יש לומר אחריו בלחש או לשמוע וכן אמירת ר"ח פ' ביום פ' אינו מוטל על הצבור רק על הש"ץ לבד שהוא המכריז ומודיע שביום ההוא יהיה ר"ח ואם רוצה אומר ג"כ עם הש"ץ בלחש:
יש מי שכתב שנכון לידע בשעה שמברכין החודש אימת יהיה המולד והטעם כי לפי שעיקר של שם חודש הוא על חידושה של לבנה שהוא המולד וכן אנו אומרים יחדשהו כו'. ואם לא ידע לא עיכב והעיקר הוא לידע יום קביעת ר"ח בבירור ונמצאו מדפיסי סדורים חדשים מקרוב התחכמו והדפיסו בסידורים מולדות ור"ח על כמה שנים להבא ותקנתם זו קלקלתם שנמצא כמה שבושין ואין חשבונם עולה יפה וראיתי טעות אחד בימי ר"ח עצמם וגם בלוחות השנים שמדפיסים בזמנינו ראינו שערורי' כמה פעמים והמכשלה רבה בפרט לבני כפרים שאצלם הלוחות התורה והמצות להורותם ויוכלו לבא לקלקול מועדים אפס כי לא על זו בלבד יש לקבול אלא גם על ספרי מחזורים וסליחות וסדורים אשר לבקרים מתחדשים ומרבים להביא דיני דינים ועושים כוונים אשר לא שערים אבותינו ועיקרי התפלות והתחנונים עלו קמשונים כסו פניהם חרולי הטעיות וזכורני שראיתי בסליחה אחת נדפס הרשענו ופשענו לכן נושענו וכאלה רבות בדילוגים וחסרונות ומה יעשה איש ההמוני למוד הוא לבטא בשפתים להרע או להטיב מבלי לב להבחין ולבא במשפט על כל אם טוב ואם רע והוא לא ידע ואשם ואשמם בראשיכם כתיב שעליהם מוטל להסיר המכשלה הזאת וכל רב העיר מקום הדפוס שמה יש לו לגזור על המדפיסים ספרים הנ"ל ולוחות השנים שלא ימכר ולא יגאל עד שיהיה מוגה ע"י מגיה מומחה ובקי והחכם שבעיר יסמוך ידו וחתם ידו מעידו שנבדק יפה ואז יעלה לרצון וביתו בית תפלה יקרא לכל וישא ברכה מאת ה' אשר הניף ואשר הרים מכשול מדרך העם, את זה ראיתי ונתון אל לבי לעורר לב חכמי הדור אשר בידם למחות ליישר בערבה מסילה במקום דינה ותפלה ולישרים נאוה תהלה:
בשנה מעוברת כשמברכין ר"ח אדר בראשון יאמר ר"ח אדר הראשון ובשני יאמר ר"ח אדר השני:
יש נוהגין כשאומרים ר"ח פלוני ביום פ' הבא עלינו לטובה שאם שני ימים ר"ח אומרים הבאים עלינו לטובה ואין לעשות כן אלא גם אם שני ימים ר"ח י"ל הבא עלינו לטובה כי אין הכוונה על ימים שחל בהם ר"ח רק על כל החודש כולו בכללותו שנופל עליו לשון יחיד ועל החודש הוא אומר שיחדשהו הקב"ה כו' ולכן גם הבא כו' הוא בלשון היחיד על החודש שהזכיר תחלה:
אחר שסיים הש"ץ ברכת יחדשהו אומר מיד אשרי אם לא בברכת חודש אייר וסיון שאומר א"ה אחר ברכת החודש וביו"ט אומרים פיוט יה אלי קודם אשרי רק בי"ט שמזכירים נשמות שאומרים א"ה וכן ביום א' של פסח שמברכין בו טל או בשמיני עצרת אפי' כשחל בשבת ולאותן הנוהגין שלא להזכי' נשמות בו ה"נ אין אומרים שמברכין בו גשם וכן בשמחת תורה אין אומרים פיוט זה וכן בשבת חוה"מ אין אומרים אותו ומתחילין אשרי אחר סיום מי שבירך לקהל:
אין צריך להחזיק הס"ת בידו בעת אמירת אשרי ואחר שמסיים אשרי נוטל הש"ץ הס"ת בימינו ואומר יהללו כו' והצבור עונין הודו על ארץ כו' ואם הוא יום שמוציאין שני ס"ת או ג' יקח הש"ץ בידו הס"ת האחרונה שקראו בה למפטיר שנסתלקו ממנה וכן בר"ח טבת שחל בחול או בחוה"מ פסח שמוציאין ב' ספרים אע"פ שאין שם קריאת מפטיר יקח הס"ת השניה. ואם טעה ולקח הראשונה או ביום שמוציאין ג' ספרים ולקח הראשונה או השניה לא יחזירנה ליד מי שהי' מחזיק בה וליקח הס"ת הב' או ג' אלא אומר יהללו עם ס"ת שבידו:
כשיורד מן הבימה יש לו לירד שלא מאותו הצד שעלה בה רק ירד בצד שכנגדו ואם יש ב' או ג' ס"ת הולכין אחר הש"ץ ואח"כ הולך המגביה והגולל ומלוין אותה עד שמגיע הש"ץ לארון הקודש ומצוה על כל מי שהס"ת עוברת לפניו ללותה עד לפני הארון וגם מביאין התינוקות לנשק הס"ת קודם שיכניסו אותה לחבבה בעיניהם ולזרזן במצות. והמגבי' הס"ת עומד שם עד שמכניסין הס"ת לארון וחוזר למקומו ובדרך הלוכו מן התיבה אומר הש"ץ והצבור מזמור לדוד הבו לה' כו' ונוהגין שלא לומר מזמור לדוד כ"א בשבת או ביו"ט שחל בשבת אבל ביו"ט ומכ"ש בחול כשמסלקין הס"ת אין אומרים מזמור לדוד רק לדוד מזמור לה' הארץ כו':
בחול, אחר שגמר אמירת אמ"ר אומר עם הס"ת יהללו כו' ובדרך ירידתו אומרים לדוד מזמור כו' ואם יש צורך לברך איזה חולה מברך אותו הש"ץ לפני הארון בעוד שהס"ת בידו והצבור עונין אמן ומכניסין הס"ת להיכל ואומרים ובנוחה יאמר כו' ואומרים אשרי ובא לציון כו':
אם יש צורך לברך חולה בשבת שהוא ר"ל מסוכן ביומו יש לברך אותו אחר יהללו כשעומד על הבימה קודם שיאמרו מזמור לדוד ומ"מ בקושי התירו לעשות מש"ב לחולה או מקשה לילד בשבת ויו"ט ומ"מ כבר נהנו לברך כשהוא מסוכן ביומו ונוהגין לומר שבת הוא הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבא וברחמיו המרובים ירחם עליו השתא בעגלא ובזמן קרוב ונאמר אמן ואח"כ מתחילין מזמור לדוד ומכניסין הס"ת ואומרים ובנוחה יאמר והש"ץ אומר חצי קדיש לפני התיבה ומתפללין תפלת מוסף:
בשבת במנחה אין אומרים קדיש על התורה כמו שנתבאר בסעיף יו"ד שהקדיש שאומרים לפני התיבה קודם הש"ע עולה להיות קדיש על קריאת הס"ת ואם אין שם ס"ת יאמר אחר אשרי ובא לציון ואני תפלתי ואח"כ יאמר קדיש ויתחילו להתפלל שמ"ע ואם יש שם חומש יאמר קדיש ואני תפלתי ואח"כ יקראו הפרשה בחומש בלא ברכה ואח"כ יאמר קדיש לפני ש"ע:
אחר פסח וסוכות שמתענים בה"ב נהגו לעשות מי שבירך בבה"כ למי שיקבל עליו להתענות בה"ב ואומר מי שבירך הזה בס"ת שבידו אחר יהללו ועושין מי שבירך הזה בשבת ראשונה שאחר ר"ח חשוון ובשבת ראשונה שאחר ר"ח אייר ואם חל ר"ח בשבת אין מברכין בשבת זו למקבל תענית בה"ב רק לשבת אחרת ויש לכל הצבור לענות אמן אף מי שאין רוצה להתענות דאמן זה אין לו דין קבלת תענית כלל שאע"פ שאם רוצה להתענות האמן במקום קבלה מ"מ אם אין רוצה אינו חייב להתענות ואני תקנתי נוסח מי שבירך למי שיקבל עליו שלא לשיח שיחה בטילה בבה"כ ובבה"מ בעת התפלה ככתוב בסוף קונטרס הלז והש"ץ יאמר אותו בשלש רגלים דהיינו ביום א' דפסח וביום ב' דשבועות ובשמיני עצרת בין אמירת הקדיש על הס"ת קודם הגבהה והמברך יתברך:
אפילו מי שעומד מלמודו צריך ליטול ידיו לתפלה אבל אם נטל לתפלה אע"פ שהפסיק אח"כ בלימוד כגון בשבת שדורשין בו א"צ ליטול שנית ומ"מ במקומות שדרכם למכור מצות ומפסיקין בזה זמן מה ומכ"ש ביו"ט בעת הזכרת נשמות ובפרט אותן שיש להם אב ואם שיוצאין לחוץ בעת הזכרת נשמות צריכים ליטול ידיהם שנית לתפלת מוסף אם לא מי שיודע בנפשו שלא הסיח דעתו ומ"מ אם אין מים מזומנים לפניו ואינו יודע אם הסיח דעתו יש לו לנקות ידיו בעפר או בצרור דבר המנקה ויזהר בשבת שלא יעשה גומא או ימלול הצרור ויתחייב משום מלאכת שבת כמבואר בסי' שי"ב ולכן טוב לחזור אחר מים כדי להתפלל בטהרה. ויצאו דברינו בטהרה. טהור עינים יטהר לבינו לעבדו באמת. ויזכנו לשמור ולעשות ולקיים וטהור ידים. יוסיף אומץ לפקוח עינים. ללמוד חוקי חיים. בבינת הלב ועריכת שפתים. וכל חכם לב בכם כי יפלא מכם דבר עברו ושובו משער לשער בשערי אפרים:
לשלש רגלים. דהיינו ביום ראשון של פסח. וביום שני של שבועות. ובשמיני עצרת אחר אמירת הקדיש על הספר תורה. קודם מ שברך להגבהת הס"ת. יאמר החזן מי שברך זה: מי שבירך אבותינו אברהם יצחק ויעקב הוא יברך את כל הקהל הקודש הזה עם כל קהלות הקודש ובפרט מי שקיבל עליו לשמור פיו ולשונו שלא לשיח שיחה בטילה בעת התפלה בעבור (שפב"פ גבאי דבה"כ או דבה"מ) נדר בעבורו בשכר זה הקב"ה ישמרהו מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה ויזכה לראות בנים חיים וקיימים ויגדלם לתורה ולחופה ולמעשים טובים ואורך ימים וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיו ויתנשא בעושר וכבוד ויתעטר בעטרת חכמים ויזכה לעלות לרגל עם כל ישראל אחיו שלש פעמים לעבוד את ה' אלהינו באמת ובתמים אמן:
סליק ספר שערי אפרים ופתחי שערים.