לפ"א הי"ד, אות פ"ה
[מה שמפרש הרהמ"ח בפאה"ש סי' כ' ס"ק ל"ח ל"ט, במעביר קוצים וסקל אבנים, לדעת הרמב"ם ג"כ, דמיירי דוקא בתלושים ולא במחוברים, אינו מוכרח, וכל כה"ג דרכו של רבינו לפרש. ובאמת החילוק שבין דאורייתא לרבנן, שנראה בדברי התוס' במו"ק ובבכורות ובגיטין שם, לא נראה לדעת הרמב"ם, דנקיט כרבא, דכל התולדות ושאר אבות חוץ מהמפורשים אינם אסורים כ"א מדרבנן, ועל כרחינו אנחנו צריכין לחילוק אחר. ונראה שהר"מ מפרש החילוק, לענין גזירה זו שלא תזרע למו"ש, בין אם המלאכה שנעשתה בשביעית הכינה כבר את הקרקע לנטיעה, ואז אסור לזרע במו"ש, ואם עדיין חסר הכשר של היתר לעשות במו"ש לא גזרו ע"ז בכה"ג. ומדויק הלשון שבחורש או נרה או זבלה בשביעית כתב "שתהא יפה לזריעה", ובהיתר של העברת קוצים וסיקול אבנים כתב "כדי לתקנה במו"ש", דמשמע שתיקן אותה, אבל מ"מ עדיין אינה יפה לזריעה, וצריכה הכשרים אחרים, ומשו"ה לא קנסו בזה שלא תזרע למו"ש]. *) נדפס בהערות לס' פאת השלחן, הוצאת הרא"מ לונץ ז"ל..