1
לפ"א ה"ד
2
החופר או החורש לצורך הקרקע. לא היה צריך לומר "החורש לצורך הקרקע", דסתם חורש לצורך הקרקע הוא, ולא הי' מקום להעלות על הדעת כלל דאיירי בחרישה שאינה לצורך הקרקע, דלא שכיחא כלל, כגון לצורך כיסוי־הדם וכיו"ב. אלא דבחופר צריך לבאר: דוקא לצורך הקרקע, לאפוקי בחופר לשם בנין או לבורות שיחין ומערות דמותר, והי' ראוי לכתוב: החופר לצורך הקרקע והחורש, אלא שאז היינו טועים לדקדק, מדנקט גבי חופר לצורך הקרקע וגבי חורש אמר סתמא, דיש חומרא בחורש אפי' שלא לצורך קרקע, כגון באופן רחוק דמשכחת לה חורש שלא לצורך הקרקע, משום כך סדר רבנו בחכמה את לשונו לומר: החופר או החורש לצורך קרקע, דהשתא "לצורך קרקע" אתרוייהו קאי, ועיקרו משום חופר איצטריך ליה.