החורש את שדהו או נרה או זבלה בשביעית, כדי שתהיה יפה לזריעה במוצאי שביעית, קונסין אותו ולא יזרענה במוצאי שביעית. ואין חוכרין ממנו כדי לזורעה אלא תהי בורה לפניו, ואם מת יזרענה בנו. וי"א* שלא גזרו שלא תזרע במוצאי שביעית כ"א כשחרש אותה שתי פעמים, אבל בחרישה של פעם אחת לא גזרו עליה שלא תזרע במוצאי שביעית. ונראין הדברים, שהוא דוקא אם ע"י החרישה בפעם אחת עדיין אינה ראויה לזריעה, שצריך עוד לחרוש אותה כדי לתקנה שתהיה יפה לזריעה, אבל אם חרש חרישה באופן שהיא יפה כך לזריעה, אפילו אם חרש כזאת רק פעם אחת דינו כחרישה של שתי פעמים ואסור לזורעה במוצאי שביעית. וי"א* שכשיש אונס המלכות לזרע, משום ארנונא וכיוצא בו, באופן המבואר לעיל שמותר לזרע בשביעית, כיון שאין ההיתר אלא מפני ההכרח ע"כ לא הותר כ"א לחרוש פעם אחת, וזה שחרש שתי פעמים קנסו אותו שלא תזרע אפילו במוצאי שביעית. וי"א* שלאו דוקא אם זבלה בידים בשביעית אסור לזורעה במוצאי שביעית, אלא אפילו אם הכניס בה בהמות לדייר באופן שתזדבל השדה ע"י זה מעצמה, שיש אופנים שמותר לעשות כן לדעת המתירים, שיתבאר לקמן, פ"ב אפילו אם כונתו שתזדבל השדה ע"י זה, מ"מ אם עשה כן יותר מהשיעור שהתירו חכמים, או באופן אחר ממה שהתירו, אין זורעין אותה במוצאי שביעית. וי"א*. שאותה השדה, שחרש אותה או נרה או זבלה, באופן שאסור לזורעה במוצאי שביעית, אפילו אם מכרה לאחר, אותו הקונה ג"כ אסור לזורעה במוצאי שביעית. ונראה* שהוא דוקא אם לא חרש אותה לצורך עצמו, כי היתה דעתו למוכרה, אבל אם יודעים שחרש אותה לצורך עצמו, אלא מפני שאחר שביעית לא היה יכול לזורעה מפני האיסור מתוך כך מכרה לאחר, אז די לו בקנס זה של מכירה* עבר וזרעה, אפילו* מי שעשה את האיסור בעצמו, ואין צריך לומר הקונה ממנו את השדה המטויבת באיסור, זרעה מותר, שלא גזרו אלא על הגדר שהוא יכול לעמוד בו.* ויראה לי לומר, שבזמן שנתרבו חורשי שביעית באיסור לא גזרו על השדות החרושות שלא יזרעו במוצאי שביעית, שהיא גזירה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה, מפני שרבו השדות שנתחרשו בשביעית, ע"כ לא גזרו כ"א על מי שהפקיר הרבה ויצא בזלזול איסור חרישה יותר ממה שזלזלו בו רוב העוברים, כגון כשכל העם עוברי העבירה חורשין פ"א וחוא חרש שתי פעמים, או אפילו אם כל העם חורשין שש פעמים, דוקא כשהוא חרש שבע פעמים, שזוהי אפקירותא שרק יחידים רשעים מזלזלים כ"כ, ורוב המון אפילו עוברי העבירה מצמצמים שלא להרחיב בשביעית את המלאכות האסורות, יותר מן ההכרח, שהם רק אינם יכולים לעמוד בנסיון של דוחקם, אבל אינם עוברים יותר מההכרח, ומניחים איזה היכר ג"כ לשביעית, שלא לחרוש כ"כ כמו בשאר השנים. ע"כ זה שפקר יותר מרוב עוברי עבירה, קנסוהו שלא תזרע גם במוצאי שביעית, וקנסו ג"כ על המכירה.