היו פחות משלשה לבית סאה, או שהיו שלשה ואחד ראוי לעשות ששים מנה או יתר, והשנים אינם ראויין לעשות או שנים ראויין לעשות אפילו מאה מנה, ואחד אינו עושה, אין חורשין להם אלא לצרכם, והוא מלא אורה וסלו חוצה לו. ואפילו היו שלשה ואין הבקר יכול לעבור בכליו בין שנים מהן, דינם כאילו היו פחות משלשה,* ואפילו היו ארבעה, ושנים הם סמוכין זה לזה בכדי שאין הבקר יכול לעבור בכליו, נחשבים אלה השנים כאילו אינם, ונשארו רק שנים ושוב אין חורשין להם אלא לצרכן. אבל אם היו ששה, וארבעה עומדים רחוקים זה מזה בכדי שהבקר יכול לעבור בכליו, אלא שבינתים עומדים שנים שהם קרובים זה לזה ולאלו הארבעה באופן שעל ידם אין הבקר יכול לעבור בכליו, רואין אנו את השנים האמצעיים הללו כאילו אינם, ונמצא שנשארו ארבעה שהבקר יכול לעבור בכליו, והרי יש כאן השיעור, וחורשין כל בית סאה בשבילן. וכן אם היו חמשה, ושנים באמצע אין הבקר עובר בכליו, דנים אותם כאילו אינם, ונשארו שלשה שחשובין כאילו היה הבקר עובר בהם בכליו. ונראין הדברים, שאימתי אנו אומרים שאם הם ארבעה, ושנים מהם אין הבקר עובר בכליו, שאין אנו אומרים שנחשוב אחד כאילו אינו וישארו שלשה שהבקר עובר בכליו, דוקא אם השנים עומדים סמוכים זה לזה וסמוכים להאילנות השנים האחרים, באופן שאפילו נראה כאילו האחד אינו ישאר כאן רק אחד שעומד במצב כזה שהבקר עובר בכליו, אבל השנים אין הבקר עובר בהן, אבל אם הארבעה עומדים באופן כזה, שאם נחשוב את האחד מן השנים כאילו אינו, ישארו השלשה כולם מפוזרים בכדי שיהיה הבקר עובר בכליו, אז דין הארבעה שוה לדין החמשה שרואין את האמצעיים כאילו אינם, וחורשין כל בית סאה בשביל הנותרים. ויש* מי שאומר, שאם האילנות הם קרובים זה לזה פחות מכדי השיעור שהבקר עובר בכליו, אז אין חורשין להם כלל אפילו כדי צרכן, שהוא כשיעור אורה וסלו חוצה לו, משום דקיימי למיעקר חושבין כאילו אינם, ואינם כלל בכלל היתר של שדה האילן. * ויש מי שחולק וסובר, שכדי צרכן, שהוא שיעור מלא אורה וסלו, לעולם חורשין, אפילו אם הם מקורבין זה לזה ביותר, דלא גריעי מפחות מכאן, והיינו אפילו אילן אחד, שחורשין לו כדי מלא אורה וסלו חוצה לו.* וי"א, ששעור הריהוק זה מזה הוא שלא יהיו רחוקין יותר משיעור של כדי מטע עשרה לבית סאה, דהיינו שיהיה כל אילן תופס לא יותר משש עשרה על שש עשרה אמה.