בנות שוח, הואיל והן נגמרות לאחר שלש שנים, אם באו לעונת המעשרות קודם ראש השנה של שמינית הרי הן נאכלות בשנה שניה מן השבוע בתורת שביעית. יש* מי שאומר, שבנות שוה בכל שנה נמצאים באילן פירות חדשים, אלא שיש מהם משנה ראשונה ויש משניה ויש משלישית, שמה שנחנט בשנה הראשונה נגמר פריו בשנה השלישית, א"כ מה שנחנט בשביעית נגמר בשנה שניה לשמיטה, ואז הן אסורות משום קדושת שביעית, ואע"פ שיש בהם ג"כ פירות כאלה, שנחנטו אחר שביעית, משנה ראשונה ושניה של שמיטה, שע"פ הדין אין בהם שום קדושת שביעית, מ"מ אסרו חכמים את הכל, ואפילו הפירות של שתי השנים שלאחר שמיטה גם כן אסורות כדין קדושת שביעית, משום גזירה שלא יתחלפו בפירות של שביעית. וי"א* שלעולם אין כאן איסור כ"א על הפירות של שביעית, וצריך לעשות סימנים, לקשור חוט או לתחוב קיסם באותן הפירות שנחנטו בשביעית או באותן שנחנטו אחר שביעית, כדי להבדיל בין האסורות לבין המותרות. וי"א,* שהתאנים הפרסאות, שיש מהן שאינן נגמרות כ"א לשתי שנים, אם יודעים בבירור שאלה התאנים נחנטו בשביעית אסורות הן למוצאי שביעית, אלא שיש הבדל בינן לבין בנות שוח, שבנות שוח בסתם אנו אומרים ששביעית שלהן לענין קדושה של פירות שביעית היא בשניה, והתאנים הפרסאות בסתם אין חוששים לומר במוצאי שביעית, שמא הפירות הן מהנחנטים בשביעית, אלא תולין שנחנטו אחר שביעית, מפני שישנן ג"כ במקומות כאלה שדרכן להיות נגמרות בשנה שנחנטו ותולין בהן, אבל אם ידוע שנחנטו בשביעית אסורות הן במוצאי שביעית. וי"א* שלא חלקו חכמים את מדותיהם, וכיון שהרוב שבתאנים הפרסאות הן נגמרות בשנה שנחנטו אין חוששין משום קדושת שביעית אפילו באותן שהובררו שנחנטו בשביעית, כיון שנגמר גידולן במוצאי שביעית. והנה באותן בנות שוח, שהן חייבות בשביעית ע"י מה שנחנטו בשביעית, וקדושת השביעית נמשכת היא בהן לשנה השניה של שמיטה, יש מקום* לומר, שכיון שעבר עליהן זמן הביעור, שלא מצאנו אותן מתאחרות יותר מזמנים קבועים בשמינית, הן חייבות בביעור. ויש מסתפק* לומר. שאין לחייב בביעור מה שנחנט בשביעית, כיון שלא נגמר בשביעית, ולא שייך ללכת אחר חנטה כ"א לענין קדושת שביעית, אבל לענין ביעור, כיון שגמר פריו הוא אחר שביעית, אין עליו חובת ביעור. ונראין הדברים, שכיון שהן גדלות בכל שנה שנה, ודרכן להתאחר באילן שלש שנים מחנטתן עד גידולן, א"כ לעולם אינן כלות מן האילן, ולא שייך בהן לומר כלה לחיה מן השדה, שהם נמצאים תמיד בשדה, ע"כ אין להן ביעור כלל. יש מי* שאומר, שבנות שוח תאנים גרועות הן. ודוקא בשניה, שאז הן כבר גמורות וראויות לאכילה, יש בהן קדושת שביעית, אבל קודם שנראו לאכילה, אם נפלו מן האילן, או אם תלשן באיסור, משום שאסור לתלוש פירות שביעית קודם שנראו לאכילה משום "לאכלה ולא להפסד", אין תורת שביעית נוהגת בהן, אבל תאנים פרסאות הן ראויות לאכילה קצת גם קודם שנגמרו לגמרי, ע"כ אע"פ שגם הן נגמרות לשתי שנים, ונמצא גמרן במוצאי שביעית, מ"מ נוהגת בהן קדושת שביעית גם בשנת השביעית עצמה, מפני שאינן כ"כ גרועות כמו בנות שוח, וע"כ גם קודם שנראו לגמרי לאכילה הן ראויות קצת וחלה עליהן קדושת שביעית, וקל וחומר חדברים שחלה בהן קדושת שביעית במוצאי שביעית, שאז הן גמורות לגמרי.