כל שהחזיקו בו עולי בבל, עד כזיב אסור בעבודה, וכל הספיחין שצומחין בו אסורין באכילה. וכל שלא החזיקו בו אלא עולי מצרים בלבד, שהוא מכזיב ועד הנהר ועד אמנה, אע"פ שהוא אסור בעבודה בשביעית, הספיחין שצומחין בו מותרין באכילה, ומהנהר ומאמנה והלאה מותר בעבודה בשביעית. * וכזיב ואמנה עצמן דינם כלחוץ, וכזיב אסורה בעבודה ומותרת באכילת ספיחין, ואמנה מותרת גם בעבודה. ומה שמותר באכילת ספיחין י"א* שמ"מ קדושת שביעית נוהגת בהן, אלא שאינן חמורים כחומר של ספיחין של ארץ ישראל העקרית, שאסורין באכילה לגמרי, ואלה שגדלו במקומות, שלא החזיקו בהן עולי בבל אלא עולי מצרים בלבד, מותרין הן באכילה, ולפי זה ק"ו הדברים, שקדושת שביעית נוהגת בפירות שנזרעו בהן באיסור או שזרען גוי. וי"א,* שגם דין ביעור אין נוהג באותן המקומות, שלא כבשום עולי בבל, ומותרין הפירות באכילה ג"כ אחר הביעור. ויש* מסתפקים, אם לדעה זו אין נוהגת כלל קדושת שביעית בפירות של אלו המקומות, וכשם שאין הביעור נוהג בהן, כך אין נוהג בהן שום דבר מקדושת פירות שביעית, או שרק קל הוא שהקילו בדין הביעור שלא יהא נוהג בהן, אבל כל שאר דין פירות שביעית נוהג בהן, ואסורין הן לאכלן בתורת פירות של שאר השנים, כ"א בקדושת פירות שביעית. וי"א,* שדבר ברור הוא שבאותן המקומות, שאמרנו ששם נאכלים הפירות שלהם בשביעית, אלא שאסור לעבוד את הארץ, נאכלים הם בתורת פירות של כל השנים, ואין קדושת שביעית נוהגת בהן כלל.