מיני כבוסים, כגון בורית ואהל, קדושת שביעית חלה עליהם, ומכבסין בהן, שנאמר והיתה שבת הארץ לכם, לכל צרכיכם. אבל אין מכבסין בפירות שביעית, ואין עושין מהם מלוגמא, שנאמר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, ולא למלוגמא, ולא לזילוף, ולא להקיא, ולא למשרה, ולא לכביסה. וכלל* דין היתר ההנאה בפירות שביעית הוא הנאה כזאת שהיא באה לא מאוחרת מהביעור, יצאו משרה וכביסה בפירות שביעית, שהנאתן אחר ביעורן, שתיכף כששורין את הפשתן או הבגדים בהיין הוא נפסד ומתבער. וההנאה באה אחר שעושה היין את פעולת השריה והכביסה; ומה שמיני כבוסין, אע"פ שחלה עליהן קדושת שביעית, מותרין לכביסה, ואינם נאסרין משום שהנאתן אחר ביעורן,* יש אומרים שאין אנו אומרים עיקר דין זה, שצריך שתהיה הנאתן וביעורן שוה, כ"א בדבר העומד לאכילה, אבל במה שעומד לכביסה ולשאר צרכים לא איכפת לן, אפילו אם תהיה ההנאה באה אחר הביעור. ולפי זה אפילו אם נדע ממיני כבוסים כאלה, שההנאה תבא בהם אחר שבתהלה הם כלים ומתבערים, ג"כ מותרין הם לעשות בהם כביסה בשביעית. ויש אומרים*, שהדין של צורך הנאתו וביעורו שוה, הוא נוהג ג"כ בכל מה שהוא פירות שביעית, אפילו במה שעומד למשרה ולכביסה ולשאר צרכים, אלא מה שמותר לכבס במיני כיבוסים הללו, כגון הבורית והאהל וכיוצא בהן, ואסור לכבס ביין, ובשאר עניני פירות שביעית, הוא משום שדוקא בדבר העומד לאכילה, אם עושין ממנו כביסה, אז באה ההנאה אחר הביעור, שתיכף שהוא נעשה מאוס ואינו ראוי לאכילה הוא מתבער, וההנאה באה אח"כ כשהוא עושה את פעולת כבוסו, אבל מה שעומד לכביסה, ואינו ראוי לאכילה, איננו חשוב אבוד ומבוער ע"י מה ששורין בו את הבגדים, והוי ממש הנאתו וביעורו שוה. ולפי זה אם יהיה נודע לנו דבר של כביסה, שהוא מתבער ממש מן העולם לפני הנאתו, הרי זה אסור בפירות שביעית, אפילו באותם שהם מיני כבוסים, ואינם ראויים לאכילה רק לכבוס.