ולא ישנה פירות מברייתן, כדרך שאינו משנה בתרומה ומע"ש. דבר שדרכו לאכול חי לא יאכלנו מבושל, ודבר שדרכו להאכל מבושל אין אוכלין אותו חי. לפיכך אין שולקין אוכלי בהמה, ואינו מטפל לאכול תבשיל שנפסד והפת שעפשה, כדרך שאינו אוכל בתרומה ומעשר. ואין* מחייבין אותו לאכול קניבת ירק ואסור לאכול תרדין חיים ואסור לכוס חיטין חיות, שאין זה דרך אכילה כ"א דרך הפסד. ואין מחייבין אותו לשתות היין המעורב בשמריו, ולא אנגרון, ולא אכסגרון, שהם משקין שאין דרך בריאין לשתותן. שלכתחילה אסור לעשות אותן מפירות שביעית, ואם נעשו באיסור אין מחייבין אותו לשתותן כדי שלא לאבד פירות שביעית. החושש בשניו לא יגמא חומץ ופולט אבל מגמא ובולע. ומטבל כל צרכו ואינו חושש משום איבוד. החושש בגרונו לא יערענו בשמן אבל נותן הוא שמן הרבה לתוך אנגרון ובולע.* תמרים של שביעית מותר לקבצן ולחבצן כעיגול של דבילה, אבל אסור לעשות מהן שכר. תאנים של שביעית אין עושין אותן דבילה אבל עושין אותן גרוגרות. ומפררין רמונים לעשות פרד. וסוחטין ענבים לעשותן צמוקין. וכן אין עושין תמרים דבש ולא תפוחים יין ולא סתוניות חומץ, חוץ מזיתים וענבים בלבד, שהם עומדין למשקין, מותר לעשות מהן שמן ויין. עבר ועשה האוכל משקה, במקום שאסור לעשותו, הרי זה שותהו.* אין נותנים דבילה וגרוגרות לתוך המורייס, מפני שהוא מאבדן, וי"א שאם אינו סוחטן מותר. אבל נותן את היין לתוך המורייס. יין של שביעית שנפל לתוך המורייס, צריך לבער. ונותן אדם דבילה וגרוגרות לתוך התבשיל, כדרך שהוא נותן את התבלין, ולא יסחטן להוציא מהן משקין, ובתבלין מותר. מפני שכך הוא דרכן לסוחטן כדי לתבל בהן. ואין עושין את היין אלונתית, שאין זה אלא לרפואה, ומהראוי למאכל אדם אסור לעשות למלוגמא ורפואה. ונראה שאסור לעשות מיין של שביעית יין המעורב בצמח חינה, שהוא מיוחד על ידו לרפואה. אבל מערבין יין ודבש ופלפלין וכיוצא בהן לאכלן.* אין מבשלין יין של שביעית מפני שהוא ממעיטו. וי"א שמותר לבשל, מפני שאע"פ שהוא ממעיטו במדתו הוא משביחו. שהמבושל הוא יותר טוב ומתקיים מהחי. ואין כובשין בצלים של שביעית בחומץ של שביעית. מפני שמפסיד החומץ. ואע"פ שהוא משביח את הבצלים, לא הותר להפסיד פרי אחד של שביעית בשביל להשביח הפרי האחר, אע"פ שגם הוא של שביעית, וקל וחומר שאסור לכבוש בצלים של שאר שני שבוע בחומץ של שביעית. אין מערבין תבואה וקטניות כאחד, אבל מערבין שומשמין בעדשים, מפני שתבואה וקטניות אינם מתפרשים יפה זה מזה כשכוברין אותן, אבל שומשמין מעדשים מתפרשים יפה זה מזה ע"י כברה, וכל דבר שמתפרש זה מזה ע"י כברה מערבין זה עם זה. ונראה, שדוקא מיני קטניות כאלה, שהם שוים במדתן עם תבואה, באופן שלא יתפרשו זה מזה ע"י כברה, אסור לערבן זה בזה, אבל מינים כאלה שאינם דומין בגדלם, שאם יכבר אותן יתפרשו זה מזה, מותר לערבם. ויש* מי שנראה מדבריו, ששומשמין עם עדשים מותר לערב, אפילו אם אינם מתפרשים זה מזה ע"י כברה. ומשחרבה יהודה* התחילו להיות מערבין תבואה בתבואה וקטניות בקטניות, אבל לא תבואה בקטניות, ולא קטניות בתבואה כדרך* שמרקדין את הקמח כל השנים כך נוהגין בשביעית, מרקד לאכול ומשליך את המורסן. וזה שמותר להשליך את המורסן הוא דוקא כשמרקד כדרך רוב בני אדם, שאין מחייבין אותו לשמור את הפסולת, אבל אם רצה לעשות סולת מנופה מנפות הרבה, עד שיוצא קב או קביים מן הסאה, לא ישליך את השאר, מפני שהוא ראוי לאכילה, אלא יניחהו במקום המוצנע.