אוכלין פירות שביעית בטובה ושלא בטובה. בטובה כיצד, שיתן לו פירות שביעית, כמו שעשה עמו טובה שנתן לו, או שיכניסו לגינתו לאכול כמי שעשה לו טובה. ומי שנתנו לו פירות שביעית במתנה, או שנפלו לו בירושה, הרי זה אוכלן, כדרך שאוכל פירות שאסף אותן הוא בעצמו מן השדה. * י"א, שאין אוכלין פירות שביעית אלא ברשות בעל הבית, אע"פ שמן התורה הפירות הן הפקר, ומותר לאכול מהן בלא רשות, גדר גדרו חכמים, שלא ירגיל אדם את עצמו לאכול מפירות חבירו בלא רשות גם בשאר ימות השנים, ואסרו לאכול גם בשביעית כ"א ברשות של בעל הפירות. ונראה פשוט, שבעל הבית מחויב הוא לתן רשות, ואסור לו למנוע שום אדם שבעולם, מלאכול את פירותיו בשביעית. ונראין הדברים, שלדעה זו אם עבר בעל הבית ולא נתן רשות, אע"פ שעבד איסורא בזה, ועובר משום מ"ע של השמטת הפירות, מ"מ אסור לעבור על דעתו ולאכול הפירות בלא רשותו. וי"א* שמותר לקבל בעד פירות שביעית שכר פחות משוויים, שניכר בזה שהם הפקר, אלא שנותן לבעה"ב איזה שכר בשביל החזקת טובה.