לא יהיה לוקח ירקות שדה ומוכר, ולא יצבע מקליפי שביעית בשכר, מפני שזה עושה סחורה בפירות שביעית. לקח ירקות לאכול והותיר, מותר למכור המותר, והדמים שביעית, וכן אם לקט ירקות לעצמו, ולקח מהם בנו או בן בתו (נ"א ביתו) ומכר, הרי זו מותר, והדמים דמי שביעית. וכשם* שאסור לצבע בשכר מפירות שביעית, כך אסור גם כן בטובת הנאה, דהוי כשכר ומחזי כסחורה. י"א,* שירקות שדה האמורים כאן, שאם לקט לעצמו ולקח מהם ובנו מכר על ידו מותר, היינו ירקות הגדלים מאליהם בשדה, שאינם אסורים משום ספיחין, שעיקר איסור ספיחים הוא על הדברים שדרכם להיות נזרעים. וי"א,* שירקות שדה היינו הגדלים ביער, שגם היער נקרא שדה, ואותם אין בהם משום ספיחים. ויש* מי שאומר, שאפילו להאוסרים ספיחים באכילה מותרים הם בסחורה, באותן האופנים האמורים שהסחורה מותרת בהם. ונראים הדברים, שהוא כשהקונה קונה אותם על מנת להאכילם לנכרי, באופן המותר להאכילם לו, דהיינו כשהיה שכיר שבת, שכיר חודש, שכיר שנה, או כשקצץ לו מזונות, כמבואר למעלה* שמותר באלו להאכילן פירות שביעית* אפילו הם נכרים, או כדי להאכיל אכסניא* שמותר אפילו כשהם של נכרים.